להאזנה לשיעור כאן
יהושע תופס מקום בפנ"ע רק אחרי מות משה, בתחילת הספר הוא עדיין משרת, כמו בתורה, וברגע של אחרי מות משה, הוא נעשה מנהיג (וי"א שגם כתב כמה פסוקים בתורה). אין זמן של חפיפה בין משה ליהושע. כי המהות של יהושע הוא ממלא מקום של משה, שעל משה נגזר להיעדר מסוף התכנית, ויהושע בא במקומו.
ויש דבר מעניין בשאלת היחס בין ההחלטות שלו לבין ההכוונה מגבוה.
בתחילת הספר נראה שבאים לו ציוויים לדברים המובנים מאליהם, ואילו את המחודשים הוא מחליט מעצמו.
הציווי הראשון הוא 'קום עבור', שזה מובן מאליו שזו התכנית.
אבל במקום לעבור, הוא קודם כל שולח – מעצמו – מרגלים ליריחו.
בקיעת הירדן, שהיא נס כ"כ גדול, לא נאמרת לו במפורש כי אם 'בירדן תעמודו', הוא זה שאומר התקדשו כי מחר יעשה נפלאות, וקובע את המרחק מהארון ואופן ההילוך, מעצמו.
ואז בא ציווי לדברים קטנים – להעמיד את האבנים. למול את ישראל – שזה מחוייבבלא"ה.
על מלחמת העי עצמה אין ציווי, שוב יהושע שולח מרגלים מעצמו, ונפלו כי היה חטא, אבל בהמשך יש לו ציווי לשים אורב לעיר. כלומר איך בדיוק לכבוש אותה.
יש מפרשים שהכל נאמר לו, והנביא מפרש רק לפעמים, כדרך של ילמד סתום מן המפורש. אבל בכל אופן עובדה היא שכך זה מתואר בנביא.
ובפשטות הביאור הוא, שהדברים הגדולים הם המובנים מאליהם, כי יהושע הוא בסה"כ משרת משה, הוא ממשיך את העבודה שנגזר על משה שלא לעשות, אבל הכניסה לארץ עצמה היא חלק מהגאולה שהובטחה שמתחילה במכות מצרים, ולכן הכל ממשיך לפי אותה תכנית.
ולפני קרי"ס ה' אומר למשה "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעון", ולכן גם יהושע לא עוצר ולא שואל, אלא פשיטא ליה שכך צריכים להמשיך. ולכן הוא שולח מרגלים כי זה מה שמשה עשה, ואם משה עשה אז זה מה שיש לעשות, אפילו שאז נפק מיניה חורבא, כי עכשיו תפקידו לעשות שלא תהיה מזה חורבא. ולכן כל מה שיהושע אומר נאמר בלשון משה בספר דברים. כמעט בכל מלה שיוצאת מפיו הוא חוזר על לשונות התורה.
לפני המלחמה על יריחו פוגש יהושע מלאך ונאמר לו של נעליך מעל רגליך וכו', כי בלי זה לא היו הדברים מובנים מאליהם שהוא ממשיך כמשה, ואף שהמדרגה שונה ממשה, שהוא לא יודע אם לנו או לצרינו, אלא רק יודע שמעורב כאן כח עליון ושום דבר לא טבעי. ולכן גם החטא היחיד שיש ביהושע, שמכשיל את ישראל בעי, הוא דוקא משום ששום דבר לא טבעי במהלך הזה, ואי אפשר שיקרו כאלו נסים אם יש חטא בתוכינו.
וזה ההבדל בין יצי"מ לבין הכניסה לארץ, שביצי"מ ה' גאל את ישראל עם כל טומאותם, אבל בכניסה לארץ, חיכו הרבה זמן כדי שהטומאה תעבור, ומתו כל המבוגרים, והיו צריכים למול, 'גלותי חרפת מצרים', ולכן לא יתכן המשך הנסים אם יש אדם אחד חוטא, והנביא מציג את זה כאילו כל עם ישראל חטא, דוקא משום שצריכים עכשיו את הקדושה כדי שיהיה ה' במחנה.
יהושע אומר התקדשו כי ה' יעשה נפלאות, כלשון משה לפני מתן תורה, כי ברור שאם לא יכנסו עכשיו בנס ע"י מה שנמוגו כל יושבי כנען, מיפריך ק"ו לגמרי. והנה גם אצל משה מצאנו פעם אחת שאומר 'אם לא בריאה יברא ה' וכו' לא ה' שלחני', ולא נזכר כלל שנאמר לו בנבואה. והוא ג"כ משום דמיפריך ק"ו, והרי כל טענת קורח היתה שמשה 'מנצל' את הנפלאות שעושה ה', ואם ה' היה אומר לו ע"ז משהו שוב היו מפקפקים במקום של משה, ולכן משה אמר מעצמו, אם קורח לא יבלע באדמה מיד, לא ה' שלחני, אין טעם בכל השליחות הזו, כי אם לא יאמינו במשה עבדו,אין שום ענין שיאמינו בתורה שבכתב, כמו כתות המינים שאין להם אלא תורה שבכתב
ומעניין איך חז"ל התייחסו ליהושע, יש במדרש כך:
"חכמים אומרים סמך הכתוב אהרן הכהן הראש הוא עזרא. מלמד שהיה עזרא שקול כאהרן בשעתו. ר' הלל אומר הרי הוא אומר 'ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל'. חזרנו על כל המקרא ולא מצינו בן נון ישוע, אלא לומר לך, שאלו היה יהושע קיים בימי עזרא, לא היה ראוי להקרות לפניו אלא ישוע, לפי שעזרא גדול הדור היה", (משנת רבי אליעזר, פרשה ו עמוד 123).
ואולי הכוונה בזה משום שהבנין של עזרא התקיים, שאכנה"גלימדו את התושבע"פ באופן שהסמכות נשארה בצורה ברורה כל ימי הבית, וגם כשהצדוקים נצחו היתה מסורת פרושית ברורה. ואילו בימי השופטים נראה כאילו לא החזיק כלל הבנין שבנה יהושע. עד שבא דוד. ונראה מזה שהתייחסו לבנין יהושע כידאאריכתא של משה, כמשרת משה שמשלים מה שמשה לא יכל להשלים מחמת הגזרה, ופניו כפני לבנה. ובנין של בני יוסף לא התקיים, רק נטפל תמיד לבנין של בני יהודה.
ובמגלה עמוקות כתוב: "עזרא הסופר היה בחינת סנדלפון, ויהושע בן נון בחינת מט"ט, והן מבערין תרי קליפות עשו וישמעאל".
הכוונה כי עזרא מבטל קליפת עשיו ויהושע קליפת ישמעאל.
ולכאורה הוא בניגוד לידוע לנו שאין עשיו נופל אלא בפני בניה של רחל, ככתוב והיה בית עשיו קש ובית יוסף להבה, ויהושע הוא הוא בן רחל.
וגם, עזרא באמת היה צריך להיאבק באדומים שהשתלטו על יהודה אחרי חרבן הבית. ובאמת ניצוח הבית השני היה ע"י הרומאים. אבל יהושע לא נאבק בישמעאל, ואולי כל הנודדים נחשבו כישמעאלים וגם בני לוט, עמון ומואב ומדיין ועמלק. אבל עיקר מלאכתו היתה מול הכנענים?
וכנראה זה גופא מה שבא לומר, שכדי להיאבק בכנענים, זה כמו להיאבק בעשיו, צריכים לבנות משהו קבוע ויציב, ואילו הכח של יהושע היה מוגבל לקדושה, ואם מישהו אחד נוגע בחרם שוב אין כח לעשות נסים ולנצח.
כי בודאי מצד הזכויות אין עשיו שהוא כח הטומאה נופל אלא בפני בני רחל שהם כח הקדושה, משא"כ ישמעאל שיש להם צד קדושה ורוחניות.
אך מצד הדרך המעשית נגד עשיו התקיף הבא בכח חרבו וחוקי נימוסיו, נדרש איש רב פעלים בהנהגת האומה, כפי שכתבו המקובלים שעשיו הוא מעולם העשיה וכן עזרא הוא בחינת סנדלפון, שזה מעולם העשיה. להבדיל ממט"ט שהוא שר הפנים, הוא המקבל את הפקודות ישר מן האצילות, אך סנדלפון הוא המבצעם.
כך גם יהושע כשר הפנים נחשב, וה' עמו בכל דרכיו, וממשיך את משה רבינו, בדרך זו הוא יכול להכניע את ישמעאל, שכחו רק ברוחניותו, ודבר ה' מפיל אותו כרגע.
והנה המלאך אומר ליהושע 'המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא', ולאחר כן נעלם ולא אומר שום דבר. ואמרו חז"ל שהמלאך זה מטטרון. ואפשר שהמלאך משקף ליהושע את דמותו של עצמו, ארץ ישראל היא אדמת קודש, ואתה מלאך ה' וחרבך שלופה לכבשה, זה מה שבא המלאך לומר, שהכח הרוחני אינו לצרינו, אלא להיפך, לעזרינו, וכנגד יהושע בארץ יש מטטרון רוחני שחרבו שלופה לנצח. ולכן דרשו שהתבטלו מן התורה ורצה להחריבם, כי החרב הרוחנית ראויה למלאכים, ואם יש חטא היא חוזרת וחותכת את המחזיק אותה כחרב פיפיות, כמו שאירע בעי.
ואילו את עשיו הבא בחוקים ובנימוסים ארציים, יש להכניע בכח עולם העשיה, ובמציאות דוד הוא ששיעבד את אדום, ולא שאול מזרע רחל. ולכן נצטוו ישראל שלא להתגרות באדום "לפני מלך מלך לבני ישראל". והכח של דוד הוא שדרכו נשארת גם כשיש חטא כי יש בכחו לחזור בתשובה ולתקן. כמו שתיקן חטאי עצמו, כך הדרך שלו יש בה כח לתקן חטאי העם.
(וכן יש לשים לב כי את המאבק בין יצחק לישמעאל מנהל ה' והכל נעשה ע"י מלאכים ורוח הקדש, ואילו את המאבק בין יעקב לעשיו מנהלים בני אדם כרבקה ויעקב עצמו).
והנה יעקב נאבק בשר של עשיו, וכשיהושע פגש את המלאך הוא שאל אם אתה לצרינו, כלומר האם אני כיעקב אבינו, שלפני הכניסה לארץ אצטרך להיאבק בכח עם שר של אומות העולם. והמלאך השיב לו שאין הוא צריך למאבק כזה, כי הוא לא נאבק בעשיו.
גם הגר"א מייחס את יהושע לעולם היצירה: "כל מי שבדרג אדנה"י נקרא נער שמואל הוא בנצח, ויהושע בהוד, ויוסף ביסוד… וכולם נקראו נער יהושע בן נון נער כו' והנער שמואל, יוסף והוא נער כו'. וכן מט"ט נקרא נער בדרגאדיסוד כידוע. ושני כרובים נקראים נערים בדרגאדנ"ה כידוע. וכ"ז ביצירה", (הגר"א בפי' ספד"צ פ"ה).
ובאמת גם בנימין שהוא מבני רחל נקרא "נער" כמה פעמים בפרשת מכירת יוסף (והנער אינו אתנו, לא יוכל לעזוב את הנער). ועל דרך הפשט משום שהיו אחוזים בקדושה, ניכרת מעלתם כבר מקטנות, ואצל שמואל מודגש "והנער נער", וכן יצחק נקרא בתורה נער (אל תשלח ידך אל הנער, אף שהיה בן מ' שנים וכן יהושע נקרא נער בגדלותו), כי גם יצחק נודע במדה זו שהיה אחוז בקדושה. וכעין שדרשו על "בן שנה שאול במלכו".
בכלל משול מי שהוא דבוק בקדושה לנער, שכן תמיד הוא על פרשת דרכים, אם יישאר בתומתו הרי הוא כתינוק שלא חטא, ואם ייכשל בחטאי הנערים הרי זה ככותב דברי טומאה על לוח חלק ויכול לאבד את כל חייו לעתיד. (מה שנחשב שמואל במדתנה"י, הרי הוא נחשב כאפרתי).
עוד טעם שנקראו אלו נער, משום שתמיד טפלים הם למקור קדושתם, ותמיד משרתים הם את רבם ודבוקים בו, כמו שמצאנו ביוסף ושמואל ויהושע, משא"כ בדוד ועזרא וכל הני מעולם העשיה. ועכ"פ גם הכרובים, פני הנערים, לא היו בימי עזרא, כי כבר לא היו ישראל יכולים להיות דבוקים רק במקור הקדושה, והוכרחו לדעת להנהיג את התורה גם בגלות.
וכיוצא בזה מצינו בספר הזהר שמקשר ענין 'נער' לענין התלות במקור הקדושה ואומר: "יהושע לא מית אלא בעיטא של נחש דא, דקריב ופגים משכנא כדקדמיתא, ודא הוא רזאדכתיב (שמות לג יא), ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל דאע"ג דאיהו נער לתתא לקבלא נהורא, לא ימיש מתוך האהל, וכמה דאתפגים דא, הכי נמי אתפגים דא", (ח"א נג.). לפי הזהר חיי יהושע תלויים בקדושת המשכן וממנו הוא יונק הכל, וברגע שנפגם גילוי שכינה מיד הסתלק יהושע מן העולם. ולפי זה ענין "כפני לבנה" ביהושע הוא גם מעצם הוייתו כאחוז בקדושה.
ויהושע עצמו אומר בברית שלו "לא תוכלו לעבוד את ה' כי אל קנא הוא", יהושע זו תורה של רצף. עזרא זו תורה שמגשרת על הפסקה. ולכן אלמלא חטאו הכל היה ספר יהושע. לא היו הפסקות ולא היו צריכים תורה של הפסקה.
וזה מהות הספר הזה, שכולו אחוז בקדושה ובנס ובדברי התורה ומשה רבינו, והגית בו יומם ולילה, והגם שלא זכו ישראל להמשיך את המצב הזה, הרי כך התחילו את ישוב הארץ. וערכה של ארץ ישראל הוא.