פרופ' מטיאס דסמט, הוא פסיכולוג קליני בלגי, שגם התמחה כסטטיסטיקאי, חלק מרעיונותיו קיבלו פרסום בתקופת הקורונה, כאשר דיבר על פסיכוזה ציבורית, ועל היעדר חשיבה עצמאית וביקורת בסיסית. גם מתנגדי חיסונים עטו על דבריו כמוצאי שלל רב. אבל זה לא הנושא המרכזי שלנו, למרות שככל שהוא מביע דעה שהינה פחות מקובלת אכן נתקלים בהיעדר חשיבה עצמאית. וכפי התיאור העצמי של הספר באמזון:
"אנו עדים לבדידות, חרדה ופחד שולטים, ואלו מפנים את מקומם לצנזורה, אובדן פרטיות, והכנעת החרות, כל זה מדורבן על ידי נרטיב משבר ממוקד, האוסר על דעות מתנגדות ומסתמך על חשיבה קבוצתית הרסנית".
זה נכון לסתימת הפיות בזמן הקורונה, ונכון לעוד הרבה נושאים אחרים, ובפרט 'נרטיב משבר ממוקד', שזה מצב הצבירה הרגיל של הליברלים, את כוחם הם יונקים מאיזה שהוא איום שמעניק להם את הזכות להשליט את התיאוריה שלהם, החל ממלחמת המעמדות של מרקס, וכלה במשבר האקלים בן זמננו. (ובל נשכח את איום הדיקטטורה, המאד ריאליסטי, שעדר הנבערים ממש משוכנע בו… בדיוק כמו שהטיפו לנו על 'צונאמי מדיני' וכו').
בריאיון לטאקר קרלסון מסביר דסמט על המילכוד השטחי שברציונליזם, המתיימר להכיר רק במה שניתן לתפוס באופן פיזי, נביא קטעים מדבריו, כדי להקל על הצופה.
בקטע זה מסביר דסמט מדוע הרציונליזציה לא באמת תופסת את המציאות, והיא לא יכולה לשקף או להבין את חויית החיים, כאן הוא מנגיד בין מכניסטים שטחיים כמו יובל נח הררי, לבין אנשי מדע מפורסמים, ומספר על התקופה בה היה אתאיסט:
כאן הוא מסביר כיצד גילה שחברה שלמה דבקה בנרטיב בלי יכולת להתמודד עם טיעונים או ביקורת:
למה ואיך זה קורה?
על היווצרות האידיאולוגיה המכניסטית:
הוא מדבר שוב ושוב על המגבלות של ההבנה והתפיסה האנושיים, אבל הוא לא ממש מסביר, אפשר הסבר בבקשהלמה הכוונה?, עקרון אי הוודאות? או שמדובר על משהו רחב יותר?
לא חושב שזה קשור לאי הוודאות
אלא באופן כללי רציונליזציה היא נסיון לקחת אוסף חוייות ולהכניס אותן בהגדרות מופשטות, וזה נשמע טוב בשכל, אבל לא יותר מזה, כלומר לא ערובה לאמת