אזכורי הכהנים בתורה ובנביאים
אחת הטענות המושמעות בכדי לבסס את תורת התעודות, היא שלפי נ"ר הלויים הם כהנים פוטנציאליים, וברצונם יקריבו, וכן בס"ד אין אלא "הכהנים הלויים", ואילו בת"כ עזרא נחמיה ודה"י מוזכר תמיד "בני אהרן" ותו לא.
הבעיה הבסיסית של התיאוריה היא, שאם לפי תורת התעודות דברים התקבל בימי יאשיהו, וכי ס"כ בא לבטל אותו?
האמת היא שההכללות האלו כלל אינן נכונות, בדברים נכתב כך:
"והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם: ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו: ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך" (דברים כו).
כאן מדובר רק על 'כהן' שעומד בבית המקדש ומקבל את הביכורים ומביאם למזבח.
וכן:
"ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם" (דברים יט).
גם כאן מדובר על כהנים בלי הכינוי 'בני לוי', הכהן שנושא במשרת הוראה ולימוד התורה.
את הלויים מתאר דברים בנפרד:
"בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחת אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה.. בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה: על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו ה' הוא נחלתו כאשר דבר ה' אלהיך לו" (דברים י)
כאן מדובר על שבט הלוי כקבוצה של צאצאי לוי, דברים מתייחס במפורש לס"כ, (גם כשהוא אומר 'בעת ההיא' דהיינו בעת שעוסק בה י' א' וכן הפסוקים הבאים, אחרי חטא העגל, אז נבחר שבט לוי, כאמור בשמות לב' כו' שהם היחידים שנקבצו אל משה לה') באמרו "ה' הוא נחלתו כאשר דבר ה' אלהיך לו", היכן בדיוק דיבר ה' על כך שמשה מציין זאת לעם כדבר שהם אמורים לדעתו? בספר במדבר: "ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל: ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבדתם.. כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה" (במדבר יח).
דברים מדבר על שלש משרות, המיועדות ל'שבט הלוי', לשאת את ארון ברית ה' (לויים), לעמוד לפני ה' לשרתו (כהנים ולויים, כל אחד משרת בתפקיד שלו), ולברך בשמו (כהנים, גם זה נאמר להם בספר במדבר ו' כג' וכאן מוזכר כדבר ידוע).
לסיכום: ספר דברים משתמש אמנם בביטוי 'הכהנים הלויים' 4 פעמים, וב'הכהנים בני לוי' פעמיים. אבל הוא גם מזכיר את הכהנים לבד והלויים לבד. ה'כהנים' לבד מוזכרים שבע פעמים (יז' יב', יח' ג' פעמיים, יט' ז', כ' ב', כו' ג' ד'), כעומדים לשרת כזובחי זבח ומקבלי מתנות, וכמנהיגים דתיים. והלוים לבד מוזכרים 16 פעמים, כעוסקים בתפקידים לא פולחניים, וכעניים בשערים (-ברחבי הארץ) הצריכים תמיכה. בולט הדבר למשל בפרשת ביכורים (פכ"ו) בה מתוודה האדם לפני הכהן המקבל את הבכורים לפני ה' שהוא נתן מן המעשר ללוי. הרי שדברים מבדיל בצורה ברורה בין כהן ללוי, מה שמלמד הרבה יותר מהביטוי 'הכהנים הלויים' שנמצא בפועל גם פחות, ומתפרש שפיר 'הלויים שקיבלו כהונה'. והרי עזרא ונחמיה ודברי הימים משתמשים בו גם הם כמה וכמה פעמים למרות הבדלתם בין כהנים ללויים.
מסקנה: לוי הוא שם של שבט, כהן הוא מי שמכהן בפועל, אין זהות בין שני המונחים. דברים לא מדבר רק על 'כהנים לויים', אלא גם על 'שבט הלוי' ככלל, וגם על 'כהן' בפרט, מכיון שהוא משתמש בשלשה מושגים, מן הראוי לפרש את דבריו באופן שתהיה סבה לכינויים השונים.
בנוגע לטענה 2: לפי כל נ"ר הלויים הם כהנים פוטנציאליים וברצונם יקריבו.
האמנם?
ביהושע מוזכר שבט לוי לחוד פעמיים בפרק יג', פעמיים בפרק יד', בפרק יח', ועוד 8 בפרק כא'. הכהנים מוזכרים כישות נפרדת למעלה מעשרים פעמים. ואילו הביטוי 'הכהנים הלויים' מופיע פעמיים.
בשופטים לא מוזכרים כמעט עניני הפולחן, אבל מוזכר בו פנחס בן אלעזר בן אהרן (כ' כח'). וכן מוזכר בו שבבמה פרטית היתה עדיפות ללוי שיעבוד ויהיה כהן מאשר לישראל. לכן שמח מיכה. לפי הפשט, וכן דעת חלק מהתנאים, אין ס"כ אוסר על שירות זרים אלא במקדש המרכזי.
בשמואל מוזכר המונח כהן כ35 פעמים, והמונח לוי מוזכר פעמיים. הסבה פשוטה מאד: בזמן שמואל לא היה מקדש מרכזי, ולכן ללויים לא היתה שום תעסוקה, בבמה פרטית לא היו צריכים לויים לעבודות השירות. אעפ"כ בתחילת הספר בית שילה קיים, ושמואל הלוי מוקדש לה' לשרת שם את עלי הכהן. שמואל לא נעשה כהן. בשמואל א' ב' כח' כתוב במפורש שה' בחר את בית אביו של עלי מכל שבטי ישראל עוד במצרים, אבל מחמת חטאו יישמד בית אביו ובית אב אחר יהיה לכהנים. הרי שהכהונה היא לבית אב נבחר מתוך הלויים, אבל גם לאחר עונש בית עלי מוזכר שם שהם יהיו כהנים ויתחננו להסתפח לאחת הכהונות. בשמואל מוזכרים הכהנים כזובחי הזבח ומשפט הכהנים, (ע"פ דברים), מוזכרים הכהנים נושאי אפוד אורים ותומים, מדליקי הנר במשכן מקטירי קטורת ומניחי לחם הפנים, וגם עיר כהנים, שבה כולם מבית אב אחד (כב' יא'). וכן מזכיר שמואל את הלויים פעמיים כישות נפרדת, כאמור.
מלכים לא משתמש בשום מקום במונח 'הכהנים הלויים', אלא מדבר על כהנים נושאי משרות במקדש. ואת הלויים מזכיר אכן רק פעם אחת. בפסוק הקודם שם מוזכר שאת הארון נשאו הכהנים והעלוהו, ואת האהל וכל כלי הקודש העלו הכהנים הלויים. משמע שאת הארון נשאו דוקא כהנים, ואילו את שאר הכלים נשאו הכהנים הלויים, דהיינו לויים שהיתה להם כהונה זו של נשיאת הכלים בין שאר תפקידיהם. יש כאן הבדלה בין הכהנים בסתם לבין הכהנים שהם לויים או הכהנים והלויים.
ירמיה משתמש תמיד בלשונו של ס"ד ולכן מכנה בפל"ג את הכהנים 'הכהנים הלויים', ובהמשך להיפך על דרך הוריאציה. אבל בסוף דבריו הוא מדבר על הלויים המשרתים, שהם אלו מבין הלויים המשרתים, ואפשר שכולל גם את הכהנים וגם את הלויים בעלי התפקיד.
לסיכום: נ"ר מבדילים יפה בין לוי כשבט, ובין כהנים כאלו שנבחרו לעבוד.
גם הנביאים הושע יואל ועמוס משתמשים במונח 'כהן' לבד, שאין פירושו אדם משבט לוי, אלא מישהו שנתמנה לכהן.
בנוגע לטענה 3: בס"כ עזרא נחמיה ודה"י תמיד "בני אהרן" ותו לא.
ויקרא נוקט תמיד 'כהנים בני אהרן' כי רק הכהנים שהם בני אהרן הוכשרו לשרת במשכן. עד אז היו כהנים שונים ואפילו מלכי צדק שהיה נכרי היה כהן לאל עליון, ולכן חייבים לומר הכהנים בני אהרן. ויקרא נאמר בזמן שנבחרו בני אהרן, והם היו היחידים המשמשים, רק לאחר מכן הובטחה הכהונה לזרעם, ולזרעם בלבד.
לאחר כמה עשרות שנים כבר מתו בני אהרן, והמשמשים היו נכדיו וניניו משפחה גדולה, אבל עדיין 'כהנים' לבד אינו אומר אלא 'מי שמכהן', כמו יתרו שהיה 'כהן מדין', ועדיין יש צורך לפרש 'כהנים לויים' משפחת הכהנים מבני לוי, שרק היא כשרה לכהן. ולא סתם 'כהנים' שפירושו מי שמכהן בפועל בכור, איש חשוב, וכל מיני דברים שהיו נוהגים ומקובלים בכל העמים וכן בבמות בישראל לאחר מכן. עזרא נחמיה ויחזקאל לא מדברים על 'בני אהרן'. יחזקאל אומר בפרק מח' בחלוקת הנחלות שיהיה 'גבול הכהנים' ו'גבול הלויים'. וגם ביחזקאל מה' הוא מזכיר את ה'לויים משרתי הבית' שמשתמע כלויים בעלי תפקיד בלתי פולחני.
גם ספר נחמיה המתאר בפירוט ובאריכות את קבוצת הכהנים וקבוצת הלויים שעלו מן הגולה ואיך בדקו כל אחד את יוחסיו, כותב בפרק יא' כ' "הכהנים הלויים בכל ערי יהודה איש בנחלתו". וזאת לא משום שלא ידע להבדיל בין כהן ללוי.
וכן כדאי להזכיר את הגן הכהני, המוכיח שהכהנים מעיקרם היו משפחה אחת נפרדת משאר העם. ושהם כולם צאצאי אב קדמון מלפני כ3000 שנה.
פרופ' מ. הרן קובע ('תקופות ומוסדות במקרא', עמ' 149 ו165):
"אפשר להבחין בהסכמה ניכרת בין כל המקורות (ס"י סי"א ס"כ וס"ד) למעשה שהרי לא זו בלבד שהכל מודים שאין כהונה מחוץ לשבט לוי אלא שהכל אף מכירים שבפועל היא מתקיימת רק במשפחות מסויימות מתוך השבט במשפחת אהרן או צדוק או במשפחות שנתכהנו במקדשים.. הוכח לנו היטב שאישיותו של אהרן ידועה למחברי סי"א וס"ד ואף הם מכירים בכהונתו, משמע שגם לפי תפיסתם משפחת אהרן היא המשפחה (ואת"ל אחת המשפחות) מתוך שבט לוי שהכהונה מוגשמת בה למעשה.. רשאים אנו בהחלט לומר שאין בעניין זה הבדל ממשי בהנחותיהם של המקורות ז"א שגם לפי הנחת סי"א וס"ד ודאי מיוצגים צאצאיו של אהרן בעיקר ע"י הלוים היושבים בקרב שבטי הדרום".
ראה עוד מאמרו של הרב ד"ר תמיר גרנות: הכהנים והלויים.
לדעתי לא הבנת הנקודה ולכך דחית אותו בקש, הטענה אינו שבכל מקום שמזכיר כהן מזכיר בני לוי, אלא שהכהנים אינם מוגדרים כבני אהרן רק כלוים, ואכן אין ספק כדבריכם "לוי הוא שם של שבט, כהן הוא מי שמכהן בפועל", וכאן השאלה מיהו זה שמכהן בפועל? בס"ד ונ"ר הם מוגדרים רק כלוים ותו לא, ואין מוזכרים אף במקום אחד כבני אהרן.
ובאמת הוא פסוק מפורש שכל הלוים יכלו לשמש ככהנים (דברים יח ו-ז) "וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה'. ושרת בשם ה' אלקיו ככל אחיו הלוים העמדים שם לפני ה'". וחז"ל כבר נדחקו בזו שכאן נקרא כהן – לוי, אבל אין זה משמעות הפסוק. גם בפסוק הקודם הכהנים מזוהים כשבט "כי בו בחר ה אלקיך מכל שבטיך לעמד לשרת בשם ה".
גם הפסוק בדברים י ח "בעת ההוא הבדיל יהוה את שבט הלוי לשאת את ארון ברית יהוה לעמד לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה" הוא ראיה לזה, שאינו מבדיל בין הלוים, והלוים בכללן נבחרו לשאת את הארון, לשרת, ולברכת כהנים. ולחתוך הפסוק בסכינא חריפא כמו שעשו המפרשים הוא דוחק גדול בלשון המעטה. וגם לגבי נשיאת הארון כתוב (דברים לא ט) ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה. והגם ששערי תירוצים לא ננעלו לומר שבזמנים מסוימים נשאו הכהנים ולא הלוים. מיהו אין זה פשטות הדברים. וגם מוזכר אחר כך בפסוק שמשה מסר הספר ל"לוים" הנשואים את הארון להשימו בצד הארון.
הנקודה של מי? אני התייחסתי לטענות שהבאתי כאן
אתה חוזר על קביעה שגויה, שבס"ד ונ"ר לא מוזכרים הכהנים כבני אהרן, בעוד בגוף המאמר מובאים דברים מספר שופטים וספר שמואל המתארים את ייחוס הכהנים לאהרן
אבל אפילו נניח שהיה כך, ולא מוזכרים כבני אהרן, וכי זה מוכיח שכל לוי יכול לשרת? ברור גם בס"ד וגם בנ"ר שיש משפחות כהנים המשרתות, אם לדעתך הן מיוחסות לא לאהרן, אלא לכהן ספציפי אחר, מה זה משנה? וכמובן שזו קביעה שרירותית בלי הוכחה.
הפסוק בדברים מדבר על שירותם של הלויים במקדש, לא מוזכרת כאן עבודת כהנים. ובשאר התיאוריות שלך על דברים אתה מתעלם מכך שדברים בכמה מקומות מבדיל בין הכהן ללוי, ויילמד סתום מן המפורש. ואין שום צורך לחתוך את הפסוק, בעת ההיא, עליה מדבר דברים שם, עדיין לא נבחרו הכהנים, ורק הבדלת שבט לוי נקבעה.
יש כאן ויכוח בשאלה נטל ההוכחה על מי
אתה מנסה בכל מקום לבדוק האם יש הוכחה לגישה המסורתית
אבל זה לא נושא המאמר
הנושא היה האם יש הוכחה נגד
ועל ההוכחות הנגדיות כביכול, אני עובר אחת אחת ומראה שהן לא נכונות, מסתמכות על נתונים שגויים.
1. אתה הערת שלא מוזכר שהם בני אהרן, אבל אין בזה שום הוכחה נגדית, למה שיהיה מוזכר? כשאתה מחפש כהן לפדיון הבן אתה מחפש 'בן אהרן'? יש מטבע לשון כהני של 'הכהנים בני אהרן' שיסודו בזמן מתן החוק כאשר היה מדובר בבני אהרן עצמם, ולא היה ברור עדיין מי יהיו הכהנים לעתיד.
מה שציינתי שמוזכר הידע על משפחת אהרן, להראות שאין מדובר באיזו אסכולה או תעודה שכביכול לא יודעת על בחירת משפחת אהרן. בשום מקור, אין רמז לכך שבני אהרן הם 'כהנים גדולים', זו כבר טענה בדויה שתמוה יהיה להטיל את נטל ההוכחה על מי שלא מאמין בה, בעוד אין לה אפילו רמז. בכל המקורות שמוזכרים בני אהרן הם הכהנים, לא הכהנים הגדולים.
2. שוב, לא כתוב מה הסיבה, אבל יש כהנים ויש לויים, ולכן 'כהנים לויים' זו הכללה שיש בה שני סוגים, סוג אחד שהם משרתים והם כהנים, וסוג שני שהם לא משרתים והם לויים. וזמש"ל. לטעון שהקריטריון הוא אחר, לא בני אהרן, אלא משהו אחר, 'משפחות אחרות', ואולי להיפך, הקריטריון הוא שלא יהיה בן אהרן, זו טענה בלי בסיס והטוען כך צריך להוכיחה.
3. גם ללויים יש חלק שהם אוכלים, המעשרות היו נצברים במקדש, ולויי המקדש היו מתחלקים בהם, ויתכן שהיה עוד חלקים שנאכלים לזרים והיו נותנים אותם ללויים, אם אנשים עובדים באופן קבוע הם צריכים תקציב לאוכל. כך פירש החזקוני שפשוטו בלויים, וכן משמע לשון 'ושרת', שרגיל בלויים, ובכהנים מדובר בד"כ על עבודה ולא על שירות. ויש כנודע פירושים אחרים ונתנו טעם למה דוקא כאן נקרא הלוי.
4. כנ"ל סעיף 2. אבל לדבריך שכל לוי יכול לבא ולשרת, אזי אין משפחות שמשרתות, אלא כל לוי שמתחשק לו יבא וייעשה כהן.
5. הלויים נבחרו בחטא העגל, כמתואר בתורה ובשירים, נכון שאז לא נצטוו בכל פרטי הדינים, אבל השבט נשתנה לטובה משאר השבטים מאז, ויועדו לו השירות, הנשיאה, והברכות, איך יתחלק ביניהם, זה נצטוו רק בהמשך.
1 – וכל שכן שאיני מחפש "לוי" לפדיון הבן. אם פשוט לס"ד כל כך שהם בני אהרן (הגם שבס"כ הזכירו שוב ושוב מבלי ליאות) ודאי פשוט שהם לוים. ואם לאפוקי מכהנים כמו מלכי צדק, מה יותר טוב ב"לוים" מ"בני אהרן". ועין פקוחה יראה תיכף שהכינוי כהנים הלוים הוא תחליף לכהנים בני אהרן.
לגבי כהונה גדולה, זה לא נתון במחלוקת שאהרן היה כהן גדול, והיות שלא יתכן יותר מכהן גדול אחד – מטבע הדברים שיעבור לבניו, וכן הוא בפסוק (שמות כט כט-ל) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם. שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש. וזה גם ברור מתוך הפסוקים כאן "לשאת אפוד לפני", וגם העונש של עלי היה הסרת כהונה גדולה מבניו, עד שאיני רואה החידוש בדברי.
2 – כמדומה שתסכים עמי שפירוש המילות של תיבת כהן הוא משרת. ואכן יש לוים, ויש כהנים לוים. משהו לא ברור? מצדי איני צריך לשום קריטריון יותר מהכתוב. וההוכחות כבר הבאתי מכמה פסוקים, ועל זה הוויכוח נסוב
3 – המעשרות היו נצברים במקדש? מהיכן זה? וגם לומר שהיה חלקים הנאכלים לזרים שניתנה לכהנים לא מזכר בפסוק כלל. ולבד מזה, פשטות הפסוק נסוב על מה שדבר לפניו – מתנות כהונה (ודברי החזקוני צ"ע שסותר עצמו בפסוק שלאחריו)
5 – איני יודע כוונתך כמתואר בתורה ובשירים, בתורה מבואר כאן, אבל במקומו במעשה עגל לא מוזכר זאת בפירוש, והרמב"ן מדחיק זאת ב"מלאו ידכם היום", ובשירים אולי כוונתכם לברכת משה, וגם שם יש פירושים שונים. מיהו בכל אופן הפירוש שלכם בפסוק מודחק מאוד, בחירת הכהנים כבר מוזכר מקודם, ובפסוקים לא משמע כלל שזה נכלל בבחירת שבט לוי, ואין שום סיבה לקבצם יחד
1. אנחנו מדברים כאן על הכינוי 'הכהנים הלויים' – הכהנים משבט לוי, לא מחפשים 'לוי' אלא 'כהן משבט לוי'. אין שום סיבה לדבר על אהרן. (אגב, יתכן שמכיון שבבמות הותרו גם זרים לעבוד, היה מושג של כהנים לא לויים, בכורות, או אנשים מיוחסים, שהיתה להם הזכות לעבוד בבמות. או שהיו רגילים לקרוא למורי תורה או לבקיאים במיסטיקה גם כן 'כהנים', והתורה מדגישה שהיא דורשת לעבודה את משפחת הכהנים משבט לוי). אם לדעתך הוא תחליף ל'כהנים בני אהרן', גם שפיר דמי, אין טעם שייקראו 'בני אהרן' לנצח, ושמם הוא כמו בזמננו: הכהנים.
ברור שאהרן היה כהן גדול, אני רק אומר שבני אהרן לא היו כהנים גדולים אלא הכהנים, ואלעזר היה נושא אפוד אחריו כמובן, ועדיין מהתיאור עולה שבני אהרן הם כהנים ולא שכולם כהנים גדולים. ולכן אין שום סיבה וצורך להמציא משהו חדש, אסכולה חדשה הנבראת בהבל פה הסבורה שבני אהרן הם כהנים גדולים. להיפך, בני אהרן התפצלו למשפחות רבות, וכהונה גדולה שייכת למשפחה אחת בלבד, כפי שרואים בכל ההמשך.
2. זה שבסופו של דבר גם כהן הוא משרת (לא יודע למה אתה סובר שהפירוש של כהן הוא משרת, יותר מאשר נושא משרה, עובד, וכו', בסופו של דבר לכל מונח יש את ההקשר שלו, ושירות קשור ללויים), לא מבטל את המונחים הבסיסיים לוי, ומשרת. לגבי הוכחות שהבאת, אני באמת לא מחזיק ראש, אם תוכל לציינן בקצרה.
3. כך אנו רואים במקדש בהמשך, וגם בעמים אחרים, וזה מסתבר, ובכל מקרה גם אם אין לכך שום אינדיקציה זה עדיין יתכן ולכן זה ביאור טוב והגון לפסוק, וכמו שאמרתי לוי לא יכול להיות עבד מקדש, מבלי שיש לו מקור הכנסה. ואכן זה ממשפחת מתנות כהונה, הנושא הוא חלוקה הוגנת של המתנות.
5. שבט לוי נבחרו בגלל שלא חטאו בעגל, הם אלו שיצאו והרגו את עובדי העגל, הם אלו שאת בניו לא ידע וכו', ובזכות זה הובדלו לטובה. ואין כאן שום דוחק ולא רמז דוחק, הסיבה לקבצם יחד הוא שבסקירת ההיסטוריה שם נבדלו שבט לוי לטובה מבחינה רוחנית. ועוד טעם יש בדבר, שאהרן עשה את העגל, ולכן אי אפשר לומר בזכות התנהגותכם בעגל קיבלתם את הכהונה כי זה נשמע גרוע מאד, ולכן מכלילים את כל הלויים יחדיו וכל זכויותיהם למשפחותיהם לבית אבותם כל מין על מינו.
1 – עדיין לא ברור לי מה עדיף לחפש כהן משבט לוי יותר מכהן מבני אהרן, ואדרבה, דייקא מהך סברא שאמרת. שהרי אם בא לאפוקי זרים ששימשו בזמנים שונים, מסתמא היה ביניהם גם משבט לוי שלא היו מבני אהרן, וא"כ ההגדרה נכונה לכהן שאנו מחפשים יהיה כהן מבני אהרן, או כהן סתם כבזמנינו, מה זה כהנים לוים?
1.2 – לגבי כהונה גדולה, רציתי להתעקש על דברי, אלא שעיינתי שוב בתוך הפסוקים וראיתי שאין צורך בזה, שהרי גם הפסוק שם מדבר משבט לוי בכללות "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את כל אשי בני ישראל" וקושיא מעיקרא ליתא ואדרבה יש מכאן ראיה שהשבט בכלליות נבחר
2 – הפירוש המדוייק אינו משנה, בסך הכל אמרתי שאינני בא לחדש קריטוריה חדשה. הראיות תוכל למצוא בתגובתי הראשונה, ובקצרה: דברים י בעת ההיא הבדיל וכו', דברים יח וכי יבוא הלוי וכו', הסתירה אם הכהנים או הלוים נשאו הארון, כינוי הכהנים כלוים בכל מקום, והכהנים מזוהים כשבט (שראינו עכשיו גם בשמואל)
3 – שערי תירוצים לא ננעלו, ואם הונח לך פירוש כזה – טוב לך, בעיני זה נראה מעוקל, ולא לחינם לא פירשו כן אף המפרשים הפשטנים
ומה שכתבת כבר פעמיים שהלשון שרת מותאם ללוים, אין שום בסיס לאימרא זו, עיין קונקורדנציה. ורק בפסוק הקודם מוזכר שרת אצל הכהנים, והפרשן הפווריט שלך רד"צ הופמן הביא מזה הוכחה שגם כאן הכוונה לכהן
5 – שוב, בחירת הכהנים מבואר בפסוק שהיה קודם חטא העגל, ולא היה לזה שייכות עם בחירת הלוים
1. כהנים לויים – משפחת הכהנים הנבחרת שהיא משבט לוי. ולא המכהנים בבמות, הכהנים שמשפחתם עסקה בקרבנות עוד מימי מתושלח, המכהנים במקומות שונים, וכו'.
1.2. איזו קושיא ליתא? כל מה שאמרתי הוא שהסיפור על משפחה נבחרת ידוע בשמואל. מדובר על בית אב, גם בתחילת הפסוק וגם בסופו, ומוזכר השבט משום שיש גם בחירת השבט בכללות. אבל ברור שמדובר על בית אב, וגם ברור שאחרי שיודח עדיין יתחנן שיספחוהו אל הכהונות, כלומר הוא יישאר כהן, אלא שלא תהיה לו כ"כ עבודה.
2. אתה חוזר על נקודות שהתייחסתי אליהם בתגובותי ובמאמר.
3. להשתמש במילה 'תירוץ' לא מהווה טיעון. זה ממש פשט פשוט, והמפרשים לא פירשו כך משום שנטו אחרי ההלכה על פי מה שדרשו חכמים. ספר דברים מבדיל כמה וכמה פעמים בין לוי לכהן, ואין שום סיבה לייחס לו סתירה פנימית לפיה כל לוי שירצה נהיה כהן, שזה אומר שאין שום הבדל.
לגבי שירות, מאז שנבחרו הלויים לשרת, הלשון הזו משמשת על עבודת הלויים, המון פעמים, וגם בנביאים, זו לא הוכחה או משהו, אבל בודאי מתאים לפשט. מתחילה אהרן היה הכהן והוא עשה הכל, גם את השירות, ובהמשך עם התגברות והתבססות העבודה הוטל השירות על הלויים.
5. באיזה פסוק נבחרו הכהנים לפני חטא העגל? לפי חז"ל עד חטא העגל הקריבו הבכורות.
1 – בפסוק לא כתוב "משפחה נבחרת", ולכך הגדרה זו אינו מוציא שאר כהנים מבני הלוים שלא מבני אהרן הם שהיו כהנים במקומות שונים ובזמנים שונים. אם הכתוב רוצה להוציא גם הם מן הכלל, היה לו לומר בני אהרן. ואם הדבר פשוט במי מדובר יאמר כהנים ותו לא
1.2 – שבט נקרא כמה פעמים בית אב (במדבר א ד, יז יז ועוד הרבה), ומאידך גיסא הכינוי "שבט" אינו מתייחס רק לי"ב שבטים.
הטענה שבחירת בני אהרן לכהנים יש שייכות עם בחירת השבט מוכחשת מתוך הפסוקים והא לך מדברי אליאך
ועיין להלן 5
2 – אני חוזר משום שלדעתי טרם שמעתי יישוב מספיק
3 – אוותר על הראיה, מיהו איני יודע איזה סתירה פנימית יהיה לשיטתי. אני מסכים ששרת משמש "גם" לעבודת הלוים, מיהו כמו כן לעבודת הכהנים אף אחר שנבחרו הלוים, לדוגמא דברים יז יב, יח ה, כא ה.
5 – ריש פרשת תצוה. אמנם לדעת רש"י דבר זה היה אחר מעשה העגל ואין מוקדם ומאוחר, מיהו פשטיה דקרא לאו הכי הוא.
אני ממש משתדל להבין לאן אתה חותר, נא עזור לי
1. אתה שואל שאלה אטימולוגית? 'כהנים לויים' הוא כינוי למשפחת הכהנים הנבחרת משבט לוי. לא היו שתי משפחות כהנים נבחרות משבט לוי.
2.1 שבט יכול אולי להיקרא בית אב, אבל במקרה הספציפי הזה לא מדובר על שבט, אלא על משפחה, הנביא מבשר לו שבית אביו יכרת מהכהונה הגדולה, וזו בהכרח רק משפחתו.
ובאשר לדברי אליאך החביב, חי פרעה שנותר בו עוד הרבה מהסגנון הבריסקאי, אבל לא מבין איך זה תורם פרוטה לנושא, זה יכול להיות בסיס נפלא למאמר של ר' לייב מינצברג, על 'בחירת הלויים' איך היא נעשתה ומה התוכן שלה. אבל בשביל יהודי שחי בארצו, זה לא משנה בכלל מאיפה הגיעו הלויים. במציאות כל שבט לוי הוא קדוש לשירות, ובתוכו משפחה אחת שהיא כוהנת.
2. אין לי בעיה שתחזור, רק אל תהפוך לי את זה לשני סעיפים, למען הנוחות.
3. הסתירה היא שאם לדעתך דברים מכיר בכך שהיו כהנים והיו לויים, לא יתכן שהתורה תקבע שכל לוי יכול לכהן, כי אז שוב אין כהנים ואין לויים.
5. הדיון הוא, עד כמה שאני זוכר, מתי נצטוה משה בפרשיות אלו, אבל בודאי שלא ציווה את בני ישראל כלום לפני הר סיני, כלומר לפני חטא העגל. בהר סיני משה למד את כל התורה וכל מיני דברים, אבל תחילת האפליה לטובה של שבט לוי התחילה בעגל, בהר סיני גופא הקריבו עדיין נערי בני ישראל, ורק כשירד משה ובני לוי היו נאמנים לו, ראו כל העם את הסיבה לכך שהם ייבחרו.
הסעיפים הם חדשים, לא קשורים לתגובות קודמים
1. אתה מתייחס לכינוי הכהנים הלויים כאילו הוא כינוי משפטי, ומתפלפל עליו מה היה הישראלי הפשוט יכול להוכיח ממנו ע"י ניתוח הביטוי, אני לא בטוח שזה עובד כך. הכהנים הלויים זה כינוי, גם אם בניתוח אנליטי תגלה שהוא לא שולל כל כהן פסול. סיבת הכינוי הוא כמו שביארתי.
2. בית אביו מדובר על משפחת עלי.
3. מה נפקא מינה סיבת בחירת הכהנים, זה שוב ענין של מי שרוצה להעמיק בשרשי הרעיונות התורניים. בפועל הם היו משפחה נבחרת והיו משבט לוי.
4. נא להבהיר את השאלה.
5. בכל התורה כולה יש סיבתיות כפולה ואף משולשת, וכן בנביאים, כמו שמעשה אבות סימן לבנים ודברים קורים שוב ושוב באותו מקום, כך לכל דבר יש הרבה סיבות, סיבה אחת לא מספיקה כדי שמשהו ייקבע לנצח. העגל אינו סיבה, הוא היה המקרה הראשון בו התנשאו בני לוי מעל כל העם וראו כולם שהם שונים. הפסוק מייחס ברכת כהנים לשבט לוי, כי גם בזה זכו שבט לוי. נכון שאהרן לא נבחר לגדולה מכח העגל, מן הסתם הוא היה כהן לישראל כבר במצרים, וכמו שאתה אומר לפני ששבט לוי נבחרו רשמית, אבל הם תמיד היו אנשי אצולה, ראובן ושמעון נדחו במעשה שכם, ולוי הבא בתור, שבט לוי הופלו כבר במצרים שלא היו משועבדים, כפי שמוכיחים הפסוקים שאהרן יצא למדבר לקראת משה, (ויש גם כתובת שמזכירה נפת לוי במצרים), ואין זה סתירה, שכל שבט לוי כולל הכהנים, התנשאו מתוך העם בזמן חטא העגל.
אגב, אני לא מבין מה כל הפלפול אחרי שכיום ידוע שמבחינה גנטית רוב ככל הכהנים מוצאם באב קדמון אחד לפני 3000 שנה.
1. לא זכור לי שאמרתי את ההגדרה הזו, אבל אולי, מי יודע, מה שכתוב במאמר הוא שהכינוי בני אהרן הכהנים הוא הכינוי המקורי, שנאמר בזמן נתינת החוק, והציווי היה למנות את אהרן ואלעזר ואיתמר לכהנים, וספר ויקרא מתאר זמן זה. דה"י נוקט בלשון ויקרא תמיד כנודע, ולא רק בזה.
2. אין לי בעיה שתטען ע"י פלפול שלא מוזכרת, מה הרווח כאן.
3. בעניותי לא ברור לי שוב לאן אתה חותר, ברור שיש משמעות לבחירת כל שבט לוי, כי סוף סוף הכהנים הם חלק משבט לוי.
5. זה נראה לי פלפול רעוע שאינו מתאים בכלל לצורת החשיבה והניסוח, הכהנים הם חלק משבט לוי, וגם הם הרגו כל מי שהשתתף בעגל, הם לא ידעו אז שבעתיד יקראו להם כהנים, והם חלק מהשבט הנבחר, זה בודאי לא צירוף מקרים.