האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

יהוידע הכהן: עוד על ההימור של פסקל

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

אודה על האמת, תמיד חשבתי שההימור של פסקל הוא מטופש, אך יהוידע הכהן מציג טענות אחרות, לדבריו יש בו ממש, להלן מאמרו:

 

אחת מתרומותיו החשובות של פסקל למתמטיקה היא הנחת היסודות לתורת ההסתברות.

לא מאד ידוע שפסקל גם הציג, על סמך השיטה המתמטית שפיתח, ניתוח סיכון-תועלת להסתברות קיומו של האל לעומת אי קיומו ביחס לתגמול או לעונש.

פסקל מניח כי קיים סיכוי חיובי (גדול מאפס) לכך שהאל קיים. אם האל אכן קיים והאדם מאמין בו, הרי שיזכה לעושר נצחי בגן עדן. בעוד שאם אינו מאמין הרי שיענש לנצח בגיהנום. פסקל ייחס לתוצאות אלה ערך אינסופי, חיובי במקרה הראשון ושלילי במקרה השני. לעומת זאת אם האל אינו קיים והאדם מאמין בקיומו, ההפסד שלו מאמונת השווא הוא זניח, ואם אינו מאמין הרווח גם הוא זניח, משום שחיי האדם סופיים ובמותו יחדל מלהרגיש.

מכאן, לפי פסקל, נובע שאמונה באל היא ההחלטה הרציונלית היחידה, משום שעשויה להביא לתועלת אינסופית, בעוד שההחלטה שלא להאמין עלולה לגרום להפסד אינסופי. בחישוב התוחלת, ערך ההחלטה להאמין הוא אינסוף משום שהרווח האינסופי, כשהוא מוכפל בכל הסתברות חיובית, שווה לאינסוף, בעוד שערך ההחלטה שלא להאמין הוא מינוס אינסוף.

אם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו, אך אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו, אתה מפסיד הכל.

הטיעון זכה לגל גועש של בקורת. באחד מספריו של מיכאל אברהם מובאות שלל טענות, כשהוא מחזק אותן וסומך את ידיו עליהן בהתלהבות.

תמציתן של הטענות היא, שאפשר להחיל את ההימור על מספר בלתי מוגבל של מעשים, דתות ותורות, שמציעות אושר אינסופי ועונש בערך דומה. וכי אין בטענה זו משום הוכחה אלא הענקת מוטיבציה בלבד.

לא מסובך להראות שהטענות האלו חסרות ערך ממשי; משום שההימור לא נועד לשמש כהוכחה או כביסוס לאמונה כלשהי. ההימור נועד לחזק את ידי המאמינים ולרפות את ידי השאר.

כלומר, אדם שמאמין ביהדות ,למשל, או שהוא נוטה להאמין בה, ימצא בהימור זה חיזוק משמעותי לאמונתו. לדידו אין משמעות לכך שאפשר היה בעיני אדם אחר, להחיל הימור זה על 'כמוש אלוהי מואב', משום שמבחינתו לאלוהי מואב אין כל אחיזה במציאות. כך גם לבלתי מאמין שחושש שיש טעות מסוימת בדעתו, והוא סבור שיש לדת היתכנות מסוימת, יהיה ההימור של פסקל בעל משקל רב.

למעשה, כל הימור מושכל בכל תחום, נעשה על פי הנחות מסוימות ועל סמך מידע והבנה שמצויים בבסיסו הרציונאלי של ההימור. ברוקר שמהמר על מנייה כלשהי, מניח סדרה של הנחות מבוססות במידת מה; הוא משער שהחברה שהנפיקה את המנייה יציבה ואמינה, ושהמצב החיובי בשווקים המשפיעים על החברה לא ישתנה לרעה וכן הלאה. רק לאחר שהוא ביצע הערכה כוללת – לאו דווקא מאד מדויקת – של הסיכויים והסיכונים הוא יכול לחשב באופן מתמטי את הערך של המנייה.

זה יהיה מגוחך לבוא אליו בטענות, שאם הוא כבר בענין של הימורים אז מדוע הוא לא רוכש ביטקוין או 'משקיע' בלאס ואגס, משום שהוא אמנם מהמר אבל הוא אינו מתאבד.

טענה אחרת הועלתה נגד פסקל, היא, שאם הצדק עמו, אז רצוי לכל אדם, לחפור מתחת לרצפת ביתו בחיפוש אחר אוצר אינסופי, משום שקיים סיכוי נמוך מאד, אך הוא גדול מאפס, שאוצר כזה אכן טמון שם. לפי פסקל, במצב כזה, מכפילים את תוחלת הרווח האינסופית בהסתברות הקלושה של הרווח, והתוצאה היא אינסופית. מה שצריך לעודד כל אדם בעל חוש עסקי להזמין לביתו ציוד הנדסי כבד לשם קידוח ופינוי של חלקי הרצפה בביתו.

אך גם בטענה זו אין משום הפרכה להימור של פסקל, ולו מהטעם הפשוט שקיים סיכוי טוב לא פחות שדווקא ההימנעות מכרייה תחת יסודות הבית תשיג עושר אינסופי. כלומר, ההסתברות הנמוכה מאד שעושר אגדי קיים מתחת לקרמיקה, שקולה להסתברות שהמאמץ והזמן שיושקעו בכרייה יגרמו להחמצת עסקה כלשהי אשר רווחיה הם אינסופיים.

אך עלינו להתמודד גם עם טענה משופרת מזו האחרונה; אדם שתוצע לו השתתפות במסע שתכליתו איתור של מאגר נפט אינסופי בחוג הארקטי, לא ימהר למכור את ביתו ולרכוש תחתיו כלבי קוטב ומזחלת. גם כאשר קיים סיכוי בן חמשה אחוז להשגת עושר בלתי נדלה, לא ימצאו הרבה אנשים שיתנו את כל כספם עבור ההשתתפות בהימור הזה, למרות שההימור מוצדק מבחינה מתמטית.

טענה זו אמורה להביא אותנו אל המסקנה, שאין מקום או שלא נהוג, ליטול חלק בהימור שסיכויי ההצלחה שלו נמוכים, גם כאשר תוחלת הרווח היא אינסופית.

אבל טענה זו לוקה בחוסר הבנה; אין כל השוואה בין ההימור של פסקל להימור של איתור נפט במרחבים הארקטיים. במקרה הראשון ההישג הוא שכר אינסופי בגן עדן לעומת עונש דומה בגיהנום, תמורת הקרבה מסוימת במשך תקופה קצרה יחסית של החיים הנוכחיים. היחס בין החיים הקצובים כאן לעומת גן עדן אינסופי, הוא עדיף לאין שיעור מהיחס בין גרגר חול למיליארדי הגלקסיות שמאכלסות את היקום.

לעומת זאת כאשר מדובר בחיפוש נפט, הרי שתמורה אינסופית היא בלתי ניתנת למימוש בחיים סופיים, ולכן אין כל משמעות לאוצר אינסופי כאשר השימוש בו מוגבל כל כך. לעומת זאת המאמץ וההשקעה הכרוכים באיתור הנפט, מצריכים הקרבה של חלק משמעותי מאד מהחיים. כאשר לאדם יש הון מספיק כדי להתקיים בכבוד, אין לו שום סיבה לסכן אותו בהימור בעל סיכוי נמוך לאוצר אינסופי שמעניק תועלת סופית.

במצב כזה צריך להכפיל את הסיכוי לרווח, למשל חמשה אחוז, ברווח – שהוא כאמור סופי. דהיינו, נניח שהחיים של בן תמותה קצרים מכדי לאפשר ניצול מעבר למיליארד ש"ח מתוך האוצר, ולכן התוצאה של ההכפלה של סכום זה בחמשה אחוז היא חמישים מיליון ש"ח. כלומר, לפי החישוב הערך של האפשרות לזכות באוצר הוא חמישים מיליון ש"ח. עכשיו צריך להשוות את התועלת שתופק מחמישים המיליון לתועלת שמופקת משני המיליון שדרוש לסכן לשם איתור הנפט, ולהבין מדוע לא רצוי להיכנס להימור הזה. שהרי שני מיליון הם בדרך כלל צורך קיומי ואילו חמישים מיליון נחוצים פחות.

השוואה מדויקת יותר של ההימור של פסקל תעשה באופן זה: אדם החולה במחלה סופנית חשוכת מרפא, בוחן את הצעת הרופא שלו ליטול תרופה ניסיונית אך קטלנית למדי. סיכויי ההחלמה לאחר נטילת התרופה, כפי שהם מוערכים על ידי המומחים, הם ארבעה אחוז, בשאר האחוזים ימות נוטל התרופה מיידית. אדם זה מחשב את ההימור לפי פסקל; תוחלת הרווח היא ארבעים שנות חיים (כאשר למען הנוחות אנו מתעלמים מהאפשרות שגם אם יתרפא הוא לא בהכרח יחיה את השנים הללו במלואן) וכאשר היא מוכפלת בארבעה אחוז, התוצאה היא 1.6 שנה. מאחר שנותר לו בוודאות רק שבוע לחיות, הרי שהרווח גבוה מההפסד.

בשלב זה הוא מעריך את התועלת שהוא יפיק מן השבוע האחרון לחייו כשהוא מיוסר, מרותק למיטתו ואזוק בצנרת שמזינה אותו בחומרים חיוניים ומשככי כאבים, לעומת כשנה וחצי של בריאות איתנה. והוא מכריע, מן הסתם, לפעול לפי ההימור של פסקל.

הכרעות מעין זו, שמבוצעות כנראה מדי יום, במרכזי הרפואה הגדולים, על ידי חולים סופניים, מצביעות בצורה ברורה על הצדק של פסקל. תחילה עלינו לבצע את החישוב המתמטי שמעריך את הרווח. אחר כך עלינו להשוות בין הערך הזה לערך של ההשקעה הנדרשת. כאשר ההשקעה הנדרשת היא חסרת חשיבות לעומת החשיבות של הרווח (כלומר, מאמץ מסוים במספר מוגבל של שנים הוא חסר חשיבות לעומת רווח נצחי בגן עדן והפסד נצחי בגיהנום) הרי שההימור מוצדק בהחלט.

ישנה טענה אחרת כנגד ההימור, לפיה אין טעם לפעול על פי הימור זה, משום שאדם שנשען על הימור זה לא יזכה לשכר משום שהוא אינו מאמין אלא מהמר.

ואולם, הדבר בלתי נכון בעליל, גם הימור זה כאמור, מבוסס על גרעין של אמונה, ולכל מעשה טוב ימצא שכר, ובלבד שהוא נעשה מתוך כוונה טובה. גם בקשת תועלת אישית כשהיא מכוונת את האדם לקיום מצוות היא בכלל מעשה טוב – אם כי אינו מושלם. כך גם אמונה בלתי שלמה, שאינה תוצר של זדון אלא של שגגה, אינה מבטלת את ערכם של מצוותיו.

מלבד זאת, אדם שיפעל על פי הימור זה, יכול עם הזמן, לפתח את אמונתו ולשכלל אותה עד כדי שהיא תהיה בלתי תלויה בהימור, למרות שהאמביציה ההתחלתית היתה ההימור בלבד. כמו כן כאשר הוא יקיים את המצוות, בכל מקרה, משום שהוא יהיה נאמן להימור זה, הרי שהוא ינטרל את הנטייה להימנע מלהאמין מחמת הקושי בקיום המצוות. כלומר, כאשר הוא יקיים מצוות בלי תלות באמונתו המלאה, יקל עליו להאמין, משום שהאמונה לא תחייב אותו כל כך.

בנוסף ההימור של פסקל, יכול לגרום לאדם לחנך את בניו בדרכי הדת, או לעודד את הסובבים אותו לפעול באופן זה, משום שהוא סבור שאמונתם השלמה תועיל להם.

קורא שמתקשה להכריע האם הצדק עם פסקל או עם מיכאל אברהם, יכול להחיל את הימור הפתאים של פסקל, על הספק הזה עצמו. לאמור, אם אפעל לפי פסקל והצדק עם מיכאל אברהם הרי שהנזק יהיה שולי. אך אם אפעל לפי מיכאל אברהם והצדק עם פסקל הרי שאפסיד הכל..

 

 

3.3 3 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
27 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
תאולוגוס [יהודה]
תאולוגוס [יהודה]
23 days ago

אינני מתחיל להבין את הנ"ל כל עיקר כל העניין נפלא במספרים אך במציאות לא שייך אחוז שאינו מאה או שהדבר קיים או שלא וכל עוד הדבר קיים באחוז מסויים אי"ז אומר דבר כל עוד שאינו רוב ולא שייך לבנות עליו מגדלי שן מן הסוגה הפסקלאית

שואל
שואל
4 years ago

"אם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו, אך אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו, אתה מפסיד הכל,,
אם אלוהים אינו קיים ואתה מאמין את מחוייב גם לעשות את מה שציווה וגם מחוייב לעשות את מה שהרבנים מצווים וכאלה לא חסר , בכל רגע קם רב אחר ומורה על העם לעשות/לא לעשות מצוות חדשות בטענה של ועשית ככל אשר יורוך,
אז אם אתה מאמין במשהו שלא קיים, משעבד עצמך גופך ממונך כל חייך למען אותו אל שלא קיים הרי שאין לך בעולם הזה כלום וההפסד הוא עצום, אך אם אלוהים קיים ואינך מאמין אתה נהנה מהעולם הזה ומפסיד הכל רק לעולם הבא שלא ניתן לדעת האם הוא קיים בכלל, שאין ראיות והוכחות לקיומו שאף אחד לא חזר משם וסיפר מה יש
אלא רק כל מיני תנאים אמוראים ורבנים אחרים שטוענים שגילו להם איזה סוגי אש יש בגהינם, אז לעניות דעתי שווה להרוויח את העולם הזה שאנחנו יודעים שהוא קיים. מאשר לשעבד את כל חיי לאיזשהוא עולם דמיוני .\
ג"נ, הייתי מאד רוצה להאמין ולדעת שהיהדות נכונה ומאומתת!!! הלוואי ותביאו פה איזשהיא הוכחה אמיתית ולא רק טיעונים שזה הכי הגיוני. כי לא מספיק לי הסבר שיהדות נכונה כי ככה כתוב בתורה או 13 עיקרים, מי אומר לי שהיהדות נכונה וצריך להאמין בה , היא בעצמה, "צייתו או מתו,, אם לא תקשיב למה שכתוב תקבל עונש כבר לא תופס ….

יהוידע הכהן
יהוידע הכהן
4 years ago

ברשותכם, אסכם את רוב הטענות שהועלו:
1. להמר ניתן על שלל דתות ואידאולוגיות. ובכלל אולי האתאיזם הוא שיזכה את המאמין בו בעונג נצחי, משום שאלוהים מתגמל רק את מי שפועל באופן רציונלי.
2. הימור אינו אמונה, או איך אפשר לכפות/לשכנע/לתגמל אדם כדי שיאמין, אם הוא לא מאמין מלכתחילה.
3. למה שאלוהים יסתמך על איזשהו הימור מעורפל ולא יפזר רמזים יותר משמעותיים לקיומו.
4. למה שארצה לעבוד אלוהים שמסתמך על הימורים מעורפלים.
5. אם אני הייתי אלוהים לא הייתי מסתמך על הימורים מעורפלים.
6. זה מגוחך/סופר אלילי/מטופש/חוטא לאמת/סותר לאמת/סוטה מן האמת/נוטה מן האמת/חותר לשקר/חורג מן השורה/מהפך הקערה/מקצץ בנטיעות/מחבל בכרמים וכיוצא בזה.
ובכן, ידעתי פשעי ומעלי, ואת רוע מפעלי, חלישות דעתי, וקוצר השגתי, ואני כחציר הנשבר, וכתבן לפני בר, ואיך אעמוד לפני חכמים וישישים, גזע תרשישים, המבטלים דברי בשישים, ומנפצים לרסיסים, ולשברי חרסים, אך אהיה כנער, פתי ובער, לעמוד בשער, ולשאול מאתכם הבהרות על דבריכם:
1. כפי שציינתי במאמר, הימורים קיימים כאבק אשר שט בקוסמוס, אבל זה תלוי בהנחות המוצא. מי שחושב (או מסתפק), למשל, שאפרו של היטלר מתענג לו בעדן מקדם, ומתוגמל על ידי אלוהים, מכיון שפעל באופן רציונלי כשקידם באקטיביות יתרה את ההשלכות של התיאוריה של דארווין, יכול להחיל את ההימור של פסקל על אידאולוגיה היטלרית, ובכך ימצא מרגוע לנפשו. אבל אנשים פחות שטניים לא בהכרח יפעלו באותו אופן, וזה גם יהיה לגיטימי ומוצדק לפי פסקל.
לסיכום, ההבדל בין בית השקעות מצליח לבין בית השקעות כושל, אינו היכולת המתמטית או האיכות של מחשבון הכיס שברשותם, אלא נעוץ בפער שקיים בהנחות היסוד השונות בהן מחזיקים האנליסטים שעל בסיסן הם מחילים את החישובים המתמטיים.
לכן ההימור של פסקל יכול לשמש אנשים שונים לצרכים שונים, ואין בכך סתירה, כמו שחומרים כימיים יכולים לרפא ולהרוג – תלוי בכמות ובאופן הצריכה.
2. זו טעות לחשוב שאמונה היא בהכרח ואך ורק תוצר לוגי של מערך היקשים וסברות, וגם מחשב יכול להגיע לאותה אמונה אם רק נזין בו את כל הידע הרלוונטי. לפעמים אמונה היא קצת כמו אהבה, היא מבוססת אמנם על הנחות ושיקולים ענייניים, אבל בסוף הדרך יש את הבחירה ואת הגישה שמטפחת את האהבה לעומת הגישה שמדכאת את האהבה.
מעשה שהיה: אמא הפצירה בבנה המזדקן למצוא אהבה, אבל הבן לאחר התייעצות עם פילוסופים ידועי שם, השיב לה "אמא, זה מגוחך אם אמצא אהבה אז איני זקוק להפצרותייך, ואם לא, מה יועילו הפצרותייך"
הכשל הלוגי בטיעון של הבן ופילוסופיו גלוי לעין, אהבה אינה בהכרח רק שחור ולבן, והיא גם לא איזשהו עצם נוקשה שנתון רק לשני מצבים של כן ולא.
כמעט באותה נימה של הגיון אפשר לטעון שכל הזוגות הנישאים בימינו אינם אוהבים זא"ז משום שהם נושאים עיניים לזכייה במכרז של מחיר למשתכן לזוגות נשואים בלבד.
כך גם לגבי האמונה, אפשר לפתח אותה ואפשר לדכא אותה, לפיכך ההימור יכול לתת מוטיבציה לפיתוח האמונה. כמו כן, אמונה חלקית היא לא בהכרח חסרת ערך לחלוטין.
לשם הבהרה: אני לא טוען שכל אמונה היא מהסוגים הנ"ל, אבל גם לאמונה כזו יש משמעות.
3. 4. 5. אני חלילה לא טענתי לרגע שאין עוד דרכים לגלות את אלוהים, אך יחד עם זאת אדם כלשהו שאולי שבוי באיזושהי קונספציה שמונעת ממנו לראות את כל הדרכים שבהן אלוהים מכריז על קיומו, עשוי למצוא טעם בהימור של פסקל (אם הוא כמובן מודע לכך שיש סיכוי קלוש שהוא מפספס את הדרכים האחרות). לכן אין טעם לבוא בטענות, מדוע אלוהים לא סיפק קצת יותר תיעוד לקיומו, ומדוע לרצות לעבוד אלוהים שלא מספק תיעוד וכן הלאה, כי אכן יש תיעוד – בשפע.
6. א. אני מתנצל. ב. זה לא אני. ג. אין לי מושג. ד. אני לא זוכר. ה. אינני חושש – יש לי עורך דין מצוין.

בכל הכבוד והיקר
יהוידע הכהן

שופר מהופך
שופר מהופך
4 years ago

כיוון שאני הוא בעל טיעון 6 לספירתך, הריני כאן כדי להגיב..
טענתי הינה שבתוך הדיון הלז, נחבאת הנחה שאין קשר בין הכוונה למעשה ואם קלעת לרצונו של האל הרי שזכית לחיי עולם, וזו בעיני טענה אלילית, ולדעתי עניין האל לא מסתיים ב"רצונו", אלא בצדקתו וטובו, ולכן א"א להרוג את האידיאה בהימור, והיה ומישהו בטעות עשה מעשה טוב, לדוגמא, אכל מצה בטעות בליל יד ניסן.. ולא ידע כי באו אל קירבו, לא עשה כלום!!
וכן הוא בהימור, גם אם יעשה את הטוב לא נחשב לכזה עד שידע..

יהוידע הכהן
יהוידע הכהן
4 years ago

אם באת לדמותו לאוכל מצה בליל פסח אז צריך לבצע את ההשוואה כך; מי שמסתפק מתי חל פסח, והוא סבור שישנם שלושה אחוז שהלילה הוא ליל פסח, ומתוך כך הוא אוכל מצה, ובאמת היה זה פסח באותו הלילה, האם קיים את המצווה או לא?
לדעתי הוא קיים וזוכה בש"י עולמות. אף אם אין זה קיום בשלמות.
ולשיטתך אשאל מה דינו של מאמין ב-95 אחוז, האם אמונתו ומצוותיו לא מתקבלים? ומה נעשה לאידאה וכו'.
ואולי תאמר שהאדם נידון לפי רובו, ומה דינו אם יאמין ב-49 אחוז במשך 51 אחוז מהזמן?
ואני איני אומר כן, אלא אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואם רק עשה מתוך כוונה טובה ומחשבה טובה, יזכה בגמול, אע"פ שברור שלא השלים את חוקו, וגם מן האידאה יש במעשה ואמונה חלקיים אלו, משום שאידאות אינן מקרר או מזגן שנתונים רק לשני מצבים – כבוי או דלוק, אלא היא מורכבת, מורחבת ומרובדת.

יהוידע הכהן
יהוידע הכהן
4 years ago

*צ"ל: ומה דינו אם יאמין ב-51 אחוז במשך 98 אחוז מהזמן?

שופר מהופך
שופר מהופך
4 years ago

ובכן: יש הבדל בין המשל לנמשל, וגם אם בפרטי ההלכות יש מקום להימורים, כגון במי שהיה מהלך בדרך ונסתפק מתי שבת, או במצה, ששם וודאי שיחמיר ויהמר כפי המבואר בגמ'.., למי שמהמר על כל הקופה ומבחינתו ישנם מחצית סיכויי קיום האל לפננו, וע"ז בא הצרפתי וטען שיכריעו הבטחות הדת מפני העדרן אצל שכנגדה..
וכאן באו דברי בשניים: 1. אין אלוהי אלוהיו, ולא מושגי דתו – כמושגי תורתי, ולא תחשב "קליעת" מעשי לסל רצונותיו כדבר הראוי כ"א בהשכל וידוע אותו. 2. דבריו הרי הם אלילות, כיון שמתייחס לאל כ"גומל" לעושי המעשים גם ללא תוכנם וזה שוב יוצא מעיקר דבריו על ספקנותו השווה, וא"כ הביקורת היא גם כלפי חוץ..

האמת והאידאה, ודאי מרובדות הן, ולא אאשים המאמין לפרקים, אולם על עיקר טענתו מופנה ביקורתי..

ארון אחד
ארון אחד
4 years ago

לענ"ד העלובה, יש לחלק כאן חילוק שלאורך כל הדרך לא הושם לב אליו דיו.
ההימור של פסקל, כפי שהוא מוצג בדרך כלל, מתייחס אל איזשהו סיכוי קלוש שבכל אופן אנוס גם הכופר הגדול ביותר לייחס לאמונה (של פסקל). מכאן עורך פסקל חישובי תוחלת הנסמכים על כך שהוא מוכן להבטיח רווח אינסופי למי שיתנדב שישפריצו עליו מים בכנסיה, ומכאן שלא משנה כמה זעיר הסיכוי שמייחס האפיקורס לכך שהוא ירויח מההשפרצה הזאת, עדיין סטטיסטית זה משתלם.
הטיעון הזה כשלעצמו כטיעון פילוסופי עקרוני סובל מכו"כ בעיות קשות שכמה מהן הועלו כאן.
כמדומני שהגירסה של הטיעון בה מטפל מיודענו יהוידע היא גירסה מרוככת ומציאותית יותר של הטיעון, ואשר לגביו הטענות הללו אינן תקפות. הטיעון כאן לא מדבר על האפיקורס התיאורטי ועל הסיכוי האינפיניטסימלי התיאורטי שגם הוא יסכים לנדב לאמיתות התורה, אלא על האדם המציאותי המתלבט שמייחס לפחות היתכנות ממשית לאמיתות התורה. מה שנקרא "שאלות באמונה" או לפחות "שאלות בכפירה". כאן טוען יוידע ובצדק, שכל שמבין מה מונח על הכף, מבין שכדי לשלול את אמיתות התורה צריך טיעונים מוחלטים, וכל זמן שאין כאלו ההגיון והמוסר מחייבים להצמד לתורה. ועל זה הוסיף יוידענו וכתב שפעמים הרבה עצם העובדה שאדם פורק מעל עצמו את משא השאלה אם הוא אכן מאמין במאה אחוז מקלה עליו להבין שהוא אכן מאמין במאה אחוז.
לכן אין מה לדבר כאן על קליעה לסל, ולא מדובר כאן על מי שמנסה לעשות כל מיני מעשים משונים בתקווה שיקלע במקרה לרצון הבורא ואכל במקרה מצה בלילי פסח, אלא על אדם שמבין את חומרת הענין וכובד הראש הנדרש ומתנהג בהתאם, ובודאי ייטול שכרו.

שופר מהופך
שופר מהופך
4 years ago

אומר כך: לדעתי אין בהימור של פסקל ערך מוסף כלשהו, וזאת משום: 1.אם הוא רובו מאמין, אין צורך להמר, שהרי הוא מתייחס ברצינות (רבה – גם אם לא מוחלטת..) לתוכן הדת, וכאן יש לשאול את אלוהים ולא את פסקל איך הוא מתייחס למאמין שכזה, ובכ"א לא העלה הימורו כלום. 2. אם הוא מסתפק 50 50, שוב לא יועיל שהרי הספק נשאר עד יומו האחרון, ואין הוא "מאמין יותר" מפני ההבטחה..

3.וכאן אפרט את ההנחות השגויות, לטעמי, בכל הדיון הזה.. 1.אין ערך לאמונה אמיתית, אלא למעשים, שזה פרדוקס עצום לעצם אמונתו של פסקל אשר לפיה העיקר הוא האמונה.. 2. מעשים בעצמם מספיקים כדי לזכות בחיי נצח, שכן אין דרך להמר שלא לגבי מעשים… וזו הנחה הנתונה לוויכוח, ומוחבאת בה טענה אלילית, שאיננה מתכתבת עם עצם הערך אלא עם הטקס… 3. – וזה כבר ביקורת על עצם ה"ריכוך" לדבריו – שלא יועיל לצרף את ההבטחות, שהרי הדיון הוא על האמונה ויחסיה עם המעשה, ובזה לא "בחירה" אלא "הזדהות"..

אני את דברי סיימתי

יהוידע הכהן
יהוידע הכהן
4 years ago

שופר משופר,
לא אדע מפני מה הינך חורץ משפטם של בני אדם אשר לא זכו לאמונה יוקדת ושלמה כשלך, וללא הוכחות או נימוקים, אתה מאשימם באלילות בשבט לשונך.
בתורה כתוב הבטחות וייעודים כגון 'למען ירבו וימי בניכם' וגו', ולשיטתך זו אלילות לעבוד את הבורא מחמת ההטבה שיטיב לנו ולא מחמת האידאה, ואיך נצטוונו לעבוד למען ירבו ימינו.
אבל האמת היא שהבורא עצמו חפץ להטיב, ולכן הרצון בטוב של העובד אינו אלילות אלא התחברות לעצם הרצון של הטוב להטיב. ולכן המהמר דידן אף הוא בוחן את ההטבה היעודה לו, ופועל להגשמת האידאל האלוהי הזה, ולכן זה לא טקס אלא עבודת ה'.
וכמובן איני מדבר על מדיחים ומכעיסים וכו' אלא על תינוקות שנשבו או מבוגרים שאבדו ודומיהם.
וגם נעלם ממך פרט נוסף שכתבתי, שגם אם נניח שאין זו אמונה, הרי אפשר להתייחס לכל ההימור כדחיפה ראשונית להשגת אמונה שלמה, ע"י חקירה ועיון וכן הלאה, כשההימור מלכתחילה מעניק את ההבנה שאם לבסוף תושג אמונה שלמה, זה יהיה כדאי. וכמו"כ ההימור מעניק הצדקה למסתפק לגדל את ילדיו ולעודד את חבריו כך שיגיעו לידי אמונה שלמה.
ארון אחד (ע"ש מלכים ב יב י)
אני מאד מעריך את פרשנותך ושאר סגולותיך, אבל עודני מתהלך בארצות החיים, ולכן אני מרשה לעצמי להעיר, שלעניות דעתי לא זה מה שכתבתי.

דוד כהן
דוד כהן
4 years ago

אם נתייחס לדת כאל השקעה, אז כמו אדם שמשקיע את כספו הוא בוחן את כל אופציות ההשקעה ובוחר את מה שנראה הכי מבטיח. אז ככה גם אדם צריך לבחור את דתו לאחר שבחן את כל האופציות טוב ויבחר כך באופן מושכל את הדת שהכי נראית לו אמיתית, ולא בהכרח את מה שגדל וחונך אליה.

ינון
ינון
3 years ago

מה גם, שאפילו מהבחינה הזו היהדות "שווה" יותר. כיוון שהעונג שמציעות דתות אחרות הוא מוגבל למשך זמן בלתי מוגבל (70 בתולות אצל המוסלמים לדוג'), לעומת היהדות שמציעה עונג בלתי מוגבל לזמן בלתי מוגבל (להתענג על זיו השכינה וכו').

שופר מהופך
שופר מהופך
4 years ago

חברי'ה: אני מרגיש בתגובות שאלוהים אצלכם הוא סוג של גורם מצווה / מצפה וכדו'..
ובאמת שקשה לי עם זה!
אפרט מעט: אלהים אצלי הוא מושג (!) בראשיתי בסיסי! גם אם נסכים שיש אלוהים שרוצה וכו' קופצת מייד השאילה "אז מה"?… בגלל שהוא חזק? היו עוד מלא.. ואולי זה בכלל משהו רע?..
והתשובה היחידה האפשרית לשאילה זו הינה: "כי זו האמת/הראוי/הנשגב…"
וא"כ האידאה מתאחדת עם המושג ועם תוכנו!

כלומר שכך אנו מזדהים עם הטוב ועם האמת – ובוודאי לא ב"הימור"

ברגע שהופכים אותו ל"רוצה" בלבד, הרי זו אלילות לטעמי, שהרי מה משנה אם יש לו גוף אם לאו או אם עובדים לו בצלם ותמונה או שלא?
השאילה האמיתית בין האלילות למונותאיזם היא: האם העסק מסתיים ב"רצונו" או ב"צדקתו וטובו"…

פעם אמר לי חבר שהוא לא היה מוכן להשמדת עמלק וכדו' וחתם במשפט האלמותי – "כי יש לי אלוהים"…..

כל הדיון הזה נשמע לי סופר אלילי, נע ונד בחושך ומסתפק בחצאי הסכמות…

אני מקווה שהבהרתי את עצמי מספיק, אם לא אנסה להבהיר יותר.

אבי
אבי
4 years ago

אני לא הייתי מוכן לעבוד אלוהים שמעניש אותי על כך שלא לקחתי את ההימור הנכון

יוסי
יוסי
4 years ago

משה
גנבת לי תטיעון מהפה!
הרי אין דרך לדעת מהו הטוב בעיני האל גם לצד שהוא קיים!
על פסקל גופו מצד שני, אין הטיעון מתקיים, משום שהוא הסתפק באמונה בכדי לזכות באותם חיי נצח…
.. וזה כשלעצמו מגוחך שכן אין דרך להמר להאמין..
כמו שכתבתי לעיל

בלי שם
בלי שם
4 years ago

סליחה על הבורות אבל מי זה יהוידע הכהן?

בלי שם
בלי שם
4 years ago

רק אם יש לך סבירות כל שהיא להניח שזה נכון….
וגם מה זה מוסר האנושי? פרט (לפחות את ההפניות) ונמק (למה בחרת דווקא אותם)…

אביטל
אביטל
4 years ago

כל הרעיון של ההימור של פסקל לא ברור לי- אם יש אלוהים, והוא רוצה שיאמינו בו, ברור שהוא ישאיר בעולם דרך להגיע אליו. ואם אי אפשר לדעת את הדרך הזו וחייבים להמר- משתמע מכך שאין אלוהים או שהוא לא רצה שהאדם יכיר בו ויאמין בקיומו.

אליעזר
אליעזר
4 years ago

כל אדם יכול לבחון בעצמו אם החשבון הזה משפיע עליו או לא, גם בלי שיצליח להסביר למה. פסקל בא לעשות חשבון מתמטי לטובת האמונה, ואת זה קשה להבין, כי האדם לא מונע מחשבונות רחוקים אלא מדברים המוחשים אצלו ככדאיים, וחשבון בעל סיכוי רחוק אינו משפיע על האדם לפעול, אבל אצל רוב האנשים שהאמונה היא צד גדול יותר מ'אפשרות חיובית' בוודאי שהחשבון הזה משפיע.
ויש להעיר שאמנם חשבון זה יכול להכריח קיום מצוות מעשיות, אבל להכריח אמונה על ידי חשבון זה אי אפשר, אם מאמין מאמין, ואם לא מאמין היאך על ידי הפחד מעונש או הרצון לשכר יהיה מאמין.

והאמת היא, שאם אני הייתי אלוקים, לא הייתי מעוניין שיעבדו אותי מתוך חשבון שכזה, כי זה ממש רשעות [או בשפתינו: חוסר מוסריות] להכניס בן אדם להתחייבות ומאמץ על כל חייו מתוך ספק שאינו יכול לפושטו שמא אם לא יתאמץ כל חייו יהיה לו הפסד גדול יותר. אני מבין שאם אלוקים קיים והוא ברא אותנו זה מוסרי שידרוש מאיתנו שנעבוד אותו [גם על זה יש לדון, אבל נניח], אבל לברוא אותנו, ולהעלים את עובדת קיומו עד שגם אדם שרוצה וחושב ומעמיק בענין אינו נעשה משוכנע, ורק מחמת הפחד מעונש נצחי או הפסד שכר נצחי הוא יעשה את פעולותיו על ריק ספקי – זה אכזריות.
אבל מה נעשה שאיני אלוקים, ועוד לא קיים הפטור הזה לאדם המסופק, ומי שמצליח להיות מונע מחמת החשבון הנ"ל עושה את הצעד החכם יותר [אא"כ נלך עם הגיון זה, ונכריח שמי שלא יהמר לטובת האלוקים לא יפסיד, משום שלא מוסרי שזה מה שאלוקים רוצה. אבל מי שמסופק בכך שוב עליו להכריע לטובה…].

משה רט
4 years ago

מעניין. לי תמיד היה ברור שעדיף להמר על כל דת שהיא מאשר על החילוניות, כי כל הדתות מציעות לפחות סיכוי מסוים לעולם הבא, בעוד החילוניות לא מתיימרת אפילו להציע סיכוי כזה. לאור זאת, ובהינתן שמבחינתו של האדם קיומו של האל אינו מופרך אלא בעל סבירות מסוימת – ברור שהבחירה הרציונלית היא להיות דתי.
כתבתי על כך כאן:
http://mysterium.co.il/ArticleView/tabid/268/ArticleId/423/.aspx

אמנם, דרך אפשרית לדחות את ההימור של פסקל היא לטעון שקיימת אפשרות הפוכה, לפיה דווקא קיום הדת יוביל את האדם לגיהנום (מכיוון שהאל שנתן אותה הוא בעצם השטן או ישות מרושעת דומה), ואילו אי-קיומה יוביל לגן עדן (כי אלוהים האמיתי מצפה שנלך לפי המוסר האנושי). לא סביר? אולי – אבל לכאורה עדיין יכול להוות שיקול נגד פסקל. מה אתם אומרים?

יוסי
יוסי
4 years ago

הביקורת על פסקל היא קודם כל כנוצרי, שמאמין שהאמונה עצמה מזכה בחיי נצח, וככזו לא יועיל להמר שהרי א"א "להחליט" להאמין..(-דבריו הם על קיום האל..)
2. א"א באמת להמר גם כיהודי – שהמצוות הן עיקר.. שהרי לכל היותר נגיע לליבוביץ!

ולפסקל ושכמותו: כשישאלם ג'יזס:
האם האמנתם בי?
פסקל: "וודאי, הן אך טפשות מצידנו לפספס הזדמנות שכזו.."
ג'יזס: "רגע, עצם העלאת הספק איננה כפירה לדידכם?
פסקל: זו, נכפתה עלינו."
ג'יזס: "ונכפתה = אין לדון בה, והרי היא כלא קיימת.. אני מבין.."
ג'יזס: "א"כ חברים: הרי שגם זו "אמונה" כפויה שהרי רציונלים אתם.. אין לדון בה, והרי היא כלא קיימת. – תלוהו עליו!!!!!
.

27
0
Would love your thoughts, please comment.x