נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

יהוידע הכהן: עוד על ההימור של פסקל

אודה על האמת, תמיד חשבתי שההימור של פסקל הוא מטופש, אך יהוידע הכהן מציג טענות אחרות, לדבריו יש בו ממש, להלן מאמרו:

 

אחת מתרומותיו החשובות של פסקל למתמטיקה היא הנחת היסודות לתורת ההסתברות.

לא מאד ידוע שפסקל גם הציג, על סמך השיטה המתמטית שפיתח, ניתוח סיכון-תועלת להסתברות קיומו של האל לעומת אי קיומו ביחס לתגמול או לעונש.

פסקל מניח כי קיים סיכוי חיובי (גדול מאפס) לכך שהאל קיים. אם האל אכן קיים והאדם מאמין בו, הרי שיזכה לעושר נצחי בגן עדן. בעוד שאם אינו מאמין הרי שיענש לנצח בגיהנום. פסקל ייחס לתוצאות אלה ערך אינסופי, חיובי במקרה הראשון ושלילי במקרה השני. לעומת זאת אם האל אינו קיים והאדם מאמין בקיומו, ההפסד שלו מאמונת השווא הוא זניח, ואם אינו מאמין הרווח גם הוא זניח, משום שחיי האדם סופיים ובמותו יחדל מלהרגיש.

מכאן, לפי פסקל, נובע שאמונה באל היא ההחלטה הרציונלית היחידה, משום שעשויה להביא לתועלת אינסופית, בעוד שההחלטה שלא להאמין עלולה לגרום להפסד אינסופי. בחישוב התוחלת, ערך ההחלטה להאמין הוא אינסוף משום שהרווח האינסופי, כשהוא מוכפל בכל הסתברות חיובית, שווה לאינסוף, בעוד שערך ההחלטה שלא להאמין הוא מינוס אינסוף.

אם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו, אך אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו, אתה מפסיד הכל.

הטיעון זכה לגל גועש של בקורת. באחד מספריו של מיכאל אברהם מובאות שלל טענות, כשהוא מחזק אותן וסומך את ידיו עליהן בהתלהבות.

תמציתן של הטענות היא, שאפשר להחיל את ההימור על מספר בלתי מוגבל של מעשים, דתות ותורות, שמציעות אושר אינסופי ועונש בערך דומה. וכי אין בטענה זו משום הוכחה אלא הענקת מוטיבציה בלבד.

לא מסובך להראות שהטענות האלו חסרות ערך ממשי; משום שההימור לא נועד לשמש כהוכחה או כביסוס לאמונה כלשהי. ההימור נועד לחזק את ידי המאמינים ולרפות את ידי השאר.

כלומר, אדם שמאמין ביהדות ,למשל, או שהוא נוטה להאמין בה, ימצא בהימור זה חיזוק משמעותי לאמונתו. לדידו אין משמעות לכך שאפשר היה בעיני אדם אחר, להחיל הימור זה על 'כמוש אלוהי מואב', משום שמבחינתו לאלוהי מואב אין כל אחיזה במציאות. כך גם לבלתי מאמין שחושש שיש טעות מסוימת בדעתו, והוא סבור שיש לדת היתכנות מסוימת, יהיה ההימור של פסקל בעל משקל רב.

למעשה, כל הימור מושכל בכל תחום, נעשה על פי הנחות מסוימות ועל סמך מידע והבנה שמצויים בבסיסו הרציונאלי של ההימור. ברוקר שמהמר על מנייה כלשהי, מניח סדרה של הנחות מבוססות במידת מה; הוא משער שהחברה שהנפיקה את המנייה יציבה ואמינה, ושהמצב החיובי בשווקים המשפיעים על החברה לא ישתנה לרעה וכן הלאה. רק לאחר שהוא ביצע הערכה כוללת – לאו דווקא מאד מדויקת – של הסיכויים והסיכונים הוא יכול לחשב באופן מתמטי את הערך של המנייה.

זה יהיה מגוחך לבוא אליו בטענות, שאם הוא כבר בענין של הימורים אז מדוע הוא לא רוכש ביטקוין או 'משקיע' בלאס ואגס, משום שהוא אמנם מהמר אבל הוא אינו מתאבד.

טענה אחרת הועלתה נגד פסקל, היא, שאם הצדק עמו, אז רצוי לכל אדם, לחפור מתחת לרצפת ביתו בחיפוש אחר אוצר אינסופי, משום שקיים סיכוי נמוך מאד, אך הוא גדול מאפס, שאוצר כזה אכן טמון שם. לפי פסקל, במצב כזה, מכפילים את תוחלת הרווח האינסופית בהסתברות הקלושה של הרווח, והתוצאה היא אינסופית. מה שצריך לעודד כל אדם בעל חוש עסקי להזמין לביתו ציוד הנדסי כבד לשם קידוח ופינוי של חלקי הרצפה בביתו.

אך גם בטענה זו אין משום הפרכה להימור של פסקל, ולו מהטעם הפשוט שקיים סיכוי טוב לא פחות שדווקא ההימנעות מכרייה תחת יסודות הבית תשיג עושר אינסופי. כלומר, ההסתברות הנמוכה מאד שעושר אגדי קיים מתחת לקרמיקה, שקולה להסתברות שהמאמץ והזמן שיושקעו בכרייה יגרמו להחמצת עסקה כלשהי אשר רווחיה הם אינסופיים.

אך עלינו להתמודד גם עם טענה משופרת מזו האחרונה; אדם שתוצע לו השתתפות במסע שתכליתו איתור של מאגר נפט אינסופי בחוג הארקטי, לא ימהר למכור את ביתו ולרכוש תחתיו כלבי קוטב ומזחלת. גם כאשר קיים סיכוי בן חמשה אחוז להשגת עושר בלתי נדלה, לא ימצאו הרבה אנשים שיתנו את כל כספם עבור ההשתתפות בהימור הזה, למרות שההימור מוצדק מבחינה מתמטית.

טענה זו אמורה להביא אותנו אל המסקנה, שאין מקום או שלא נהוג, ליטול חלק בהימור שסיכויי ההצלחה שלו נמוכים, גם כאשר תוחלת הרווח היא אינסופית.

אבל טענה זו לוקה בחוסר הבנה; אין כל השוואה בין ההימור של פסקל להימור של איתור נפט במרחבים הארקטיים. במקרה הראשון ההישג הוא שכר אינסופי בגן עדן לעומת עונש דומה בגיהנום, תמורת הקרבה מסוימת במשך תקופה קצרה יחסית של החיים הנוכחיים. היחס בין החיים הקצובים כאן לעומת גן עדן אינסופי, הוא עדיף לאין שיעור מהיחס בין גרגר חול למיליארדי הגלקסיות שמאכלסות את היקום.

לעומת זאת כאשר מדובר בחיפוש נפט, הרי שתמורה אינסופית היא בלתי ניתנת למימוש בחיים סופיים, ולכן אין כל משמעות לאוצר אינסופי כאשר השימוש בו מוגבל כל כך. לעומת זאת המאמץ וההשקעה הכרוכים באיתור הנפט, מצריכים הקרבה של חלק משמעותי מאד מהחיים. כאשר לאדם יש הון מספיק כדי להתקיים בכבוד, אין לו שום סיבה לסכן אותו בהימור בעל סיכוי נמוך לאוצר אינסופי שמעניק תועלת סופית.

במצב כזה צריך להכפיל את הסיכוי לרווח, למשל חמשה אחוז, ברווח – שהוא כאמור סופי. דהיינו, נניח שהחיים של בן תמותה קצרים מכדי לאפשר ניצול מעבר למיליארד ש"ח מתוך האוצר, ולכן התוצאה של ההכפלה של סכום זה בחמשה אחוז היא חמישים מיליון ש"ח. כלומר, לפי החישוב הערך של האפשרות לזכות באוצר הוא חמישים מיליון ש"ח. עכשיו צריך להשוות את התועלת שתופק מחמישים המיליון לתועלת שמופקת משני המיליון שדרוש לסכן לשם איתור הנפט, ולהבין מדוע לא רצוי להיכנס להימור הזה. שהרי שני מיליון הם בדרך כלל צורך קיומי ואילו חמישים מיליון נחוצים פחות.

השוואה מדויקת יותר של ההימור של פסקל תעשה באופן זה: אדם החולה במחלה סופנית חשוכת מרפא, בוחן את הצעת הרופא שלו ליטול תרופה ניסיונית אך קטלנית למדי. סיכויי ההחלמה לאחר נטילת התרופה, כפי שהם מוערכים על ידי המומחים, הם ארבעה אחוז, בשאר האחוזים ימות נוטל התרופה מיידית. אדם זה מחשב את ההימור לפי פסקל; תוחלת הרווח היא ארבעים שנות חיים (כאשר למען הנוחות אנו מתעלמים מהאפשרות שגם אם יתרפא הוא לא בהכרח יחיה את השנים הללו במלואן) וכאשר היא מוכפלת בארבעה אחוז, התוצאה היא 1.6 שנה. מאחר שנותר לו בוודאות רק שבוע לחיות, הרי שהרווח גבוה מההפסד.

בשלב זה הוא מעריך את התועלת שהוא יפיק מן השבוע האחרון לחייו כשהוא מיוסר, מרותק למיטתו ואזוק בצנרת שמזינה אותו בחומרים חיוניים ומשככי כאבים, לעומת כשנה וחצי של בריאות איתנה. והוא מכריע, מן הסתם, לפעול לפי ההימור של פסקל.

הכרעות מעין זו, שמבוצעות כנראה מדי יום, במרכזי הרפואה הגדולים, על ידי חולים סופניים, מצביעות בצורה ברורה על הצדק של פסקל. תחילה עלינו לבצע את החישוב המתמטי שמעריך את הרווח. אחר כך עלינו להשוות בין הערך הזה לערך של ההשקעה הנדרשת. כאשר ההשקעה הנדרשת היא חסרת חשיבות לעומת החשיבות של הרווח (כלומר, מאמץ מסוים במספר מוגבל של שנים הוא חסר חשיבות לעומת רווח נצחי בגן עדן והפסד נצחי בגיהנום) הרי שההימור מוצדק בהחלט.

ישנה טענה אחרת כנגד ההימור, לפיה אין טעם לפעול על פי הימור זה, משום שאדם שנשען על הימור זה לא יזכה לשכר משום שהוא אינו מאמין אלא מהמר.

ואולם, הדבר בלתי נכון בעליל, גם הימור זה כאמור, מבוסס על גרעין של אמונה, ולכל מעשה טוב ימצא שכר, ובלבד שהוא נעשה מתוך כוונה טובה. גם בקשת תועלת אישית כשהיא מכוונת את האדם לקיום מצוות היא בכלל מעשה טוב – אם כי אינו מושלם. כך גם אמונה בלתי שלמה, שאינה תוצר של זדון אלא של שגגה, אינה מבטלת את ערכם של מצוותיו.

מלבד זאת, אדם שיפעל על פי הימור זה, יכול עם הזמן, לפתח את אמונתו ולשכלל אותה עד כדי שהיא תהיה בלתי תלויה בהימור, למרות שהאמביציה ההתחלתית היתה ההימור בלבד. כמו כן כאשר הוא יקיים את המצוות, בכל מקרה, משום שהוא יהיה נאמן להימור זה, הרי שהוא ינטרל את הנטייה להימנע מלהאמין מחמת הקושי בקיום המצוות. כלומר, כאשר הוא יקיים מצוות בלי תלות באמונתו המלאה, יקל עליו להאמין, משום שהאמונה לא תחייב אותו כל כך.

בנוסף ההימור של פסקל, יכול לגרום לאדם לחנך את בניו בדרכי הדת, או לעודד את הסובבים אותו לפעול באופן זה, משום שהוא סבור שאמונתם השלמה תועיל להם.

קורא שמתקשה להכריע האם הצדק עם פסקל או עם מיכאל אברהם, יכול להחיל את הימור הפתאים של פסקל, על הספק הזה עצמו. לאמור, אם אפעל לפי פסקל והצדק עם מיכאל אברהם הרי שהנזק יהיה שולי. אך אם אפעל לפי מיכאל אברהם והצדק עם פסקל הרי שאפסיד הכל..

 

 

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

23
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
11 Comment threads
12 Thread replies
1 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
11 Comment authors
יהוידע הכהןארון אחדשופר מהופךדוד כהןשופר מהופך Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
יהוידע הכהן
Guest
Member
יהוידע הכהן

ברשותכם, אסכם את רוב הטענות שהועלו: 1. להמר ניתן על שלל דתות ואידאולוגיות. ובכלל אולי האתאיזם הוא שיזכה את המאמין בו בעונג נצחי, משום שאלוהים מתגמל רק את מי שפועל באופן רציונלי. 2. הימור אינו אמונה, או איך אפשר לכפות/לשכנע/לתגמל אדם כדי שיאמין, אם הוא לא מאמין מלכתחילה. 3. למה שאלוהים יסתמך על איזשהו הימור מעורפל ולא יפזר רמזים יותר משמעותיים לקיומו. 4. למה שארצה לעבוד אלוהים שמסתמך על הימורים מעורפלים. 5. אם אני הייתי אלוהים לא הייתי מסתמך על הימורים מעורפלים. 6. זה מגוחך/סופר אלילי/מטופש/חוטא לאמת/סותר לאמת/סוטה מן האמת/נוטה מן האמת/חותר לשקר/חורג מן השורה/מהפך הקערה/מקצץ בנטיעות/מחבל בכרמים וכיוצא בזה.… Read more »

שופר מהופך
Guest
Member
שופר מהופך

כיוון שאני הוא בעל טיעון 6 לספירתך, הריני כאן כדי להגיב..
טענתי הינה שבתוך הדיון הלז, נחבאת הנחה שאין קשר בין הכוונה למעשה ואם קלעת לרצונו של האל הרי שזכית לחיי עולם, וזו בעיני טענה אלילית, ולדעתי עניין האל לא מסתיים ב"רצונו", אלא בצדקתו וטובו, ולכן א"א להרוג את האידיאה בהימור, והיה ומישהו בטעות עשה מעשה טוב, לדוגמא, אכל מצה בטעות בליל יד ניסן.. ולא ידע כי באו אל קירבו, לא עשה כלום!!
וכן הוא בהימור, גם אם יעשה את הטוב לא נחשב לכזה עד שידע..

יהוידע הכהן
Guest
Member
יהוידע הכהן

אם באת לדמותו לאוכל מצה בליל פסח אז צריך לבצע את ההשוואה כך; מי שמסתפק מתי חל פסח, והוא סבור שישנם שלושה אחוז שהלילה הוא ליל פסח, ומתוך כך הוא אוכל מצה, ובאמת היה זה פסח באותו הלילה, האם קיים את המצווה או לא? לדעתי הוא קיים וזוכה בש"י עולמות. אף אם אין זה קיום בשלמות. ולשיטתך אשאל מה דינו של מאמין ב-95 אחוז, האם אמונתו ומצוותיו לא מתקבלים? ומה נעשה לאידאה וכו'. ואולי תאמר שהאדם נידון לפי רובו, ומה דינו אם יאמין ב-49 אחוז במשך 51 אחוז מהזמן? ואני איני אומר כן, אלא אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו,… Read more »

יהוידע הכהן
Guest
Member
יהוידע הכהן

*צ"ל: ומה דינו אם יאמין ב-51 אחוז במשך 98 אחוז מהזמן?

שופר מהופך
Guest
Member
שופר מהופך

ובכן: יש הבדל בין המשל לנמשל, וגם אם בפרטי ההלכות יש מקום להימורים, כגון במי שהיה מהלך בדרך ונסתפק מתי שבת, או במצה, ששם וודאי שיחמיר ויהמר כפי המבואר בגמ'.., למי שמהמר על כל הקופה ומבחינתו ישנם מחצית סיכויי קיום האל לפננו, וע"ז בא הצרפתי וטען שיכריעו הבטחות הדת מפני העדרן אצל שכנגדה.. וכאן באו דברי בשניים: 1. אין אלוהי אלוהיו, ולא מושגי דתו – כמושגי תורתי, ולא תחשב "קליעת" מעשי לסל רצונותיו כדבר הראוי כ"א בהשכל וידוע אותו. 2. דבריו הרי הם אלילות, כיון שמתייחס לאל כ"גומל" לעושי המעשים גם ללא תוכנם וזה שוב יוצא מעיקר דבריו על ספקנותו… Read more »

ארון אחד
Guest
Member
ארון אחד

לענ"ד העלובה, יש לחלק כאן חילוק שלאורך כל הדרך לא הושם לב אליו דיו. ההימור של פסקל, כפי שהוא מוצג בדרך כלל, מתייחס אל איזשהו סיכוי קלוש שבכל אופן אנוס גם הכופר הגדול ביותר לייחס לאמונה (של פסקל). מכאן עורך פסקל חישובי תוחלת הנסמכים על כך שהוא מוכן להבטיח רווח אינסופי למי שיתנדב שישפריצו עליו מים בכנסיה, ומכאן שלא משנה כמה זעיר הסיכוי שמייחס האפיקורס לכך שהוא ירויח מההשפרצה הזאת, עדיין סטטיסטית זה משתלם. הטיעון הזה כשלעצמו כטיעון פילוסופי עקרוני סובל מכו"כ בעיות קשות שכמה מהן הועלו כאן. כמדומני שהגירסה של הטיעון בה מטפל מיודענו יהוידע היא גירסה מרוככת ומציאותית… Read more »

שופר מהופך
Guest
Member
שופר מהופך

אומר כך: לדעתי אין בהימור של פסקל ערך מוסף כלשהו, וזאת משום: 1.אם הוא רובו מאמין, אין צורך להמר, שהרי הוא מתייחס ברצינות (רבה – גם אם לא מוחלטת..) לתוכן הדת, וכאן יש לשאול את אלוהים ולא את פסקל איך הוא מתייחס למאמין שכזה, ובכ"א לא העלה הימורו כלום. 2. אם הוא מסתפק 50 50, שוב לא יועיל שהרי הספק נשאר עד יומו האחרון, ואין הוא "מאמין יותר" מפני ההבטחה.. 3.וכאן אפרט את ההנחות השגויות, לטעמי, בכל הדיון הזה.. 1.אין ערך לאמונה אמיתית, אלא למעשים, שזה פרדוקס עצום לעצם אמונתו של פסקל אשר לפיה העיקר הוא האמונה.. 2. מעשים בעצמם… Read more »

יהוידע הכהן
Guest
Member
יהוידע הכהן

שופר משופר, לא אדע מפני מה הינך חורץ משפטם של בני אדם אשר לא זכו לאמונה יוקדת ושלמה כשלך, וללא הוכחות או נימוקים, אתה מאשימם באלילות בשבט לשונך. בתורה כתוב הבטחות וייעודים כגון 'למען ירבו וימי בניכם' וגו', ולשיטתך זו אלילות לעבוד את הבורא מחמת ההטבה שיטיב לנו ולא מחמת האידאה, ואיך נצטוונו לעבוד למען ירבו ימינו. אבל האמת היא שהבורא עצמו חפץ להטיב, ולכן הרצון בטוב של העובד אינו אלילות אלא התחברות לעצם הרצון של הטוב להטיב. ולכן המהמר דידן אף הוא בוחן את ההטבה היעודה לו, ופועל להגשמת האידאל האלוהי הזה, ולכן זה לא טקס אלא עבודת ה'.… Read more »

דוד כהן
Guest
Member
דוד כהן

אם נתייחס לדת כאל השקעה, אז כמו אדם שמשקיע את כספו הוא בוחן את כל אופציות ההשקעה ובוחר את מה שנראה הכי מבטיח. אז ככה גם אדם צריך לבחור את דתו לאחר שבחן את כל האופציות טוב ויבחר כך באופן מושכל את הדת שהכי נראית לו אמיתית, ולא בהכרח את מה שגדל וחונך אליה.

שופר מהופך
Guest
Member
שופר מהופך

חברי'ה: אני מרגיש בתגובות שאלוהים אצלכם הוא סוג של גורם מצווה / מצפה וכדו'.. ובאמת שקשה לי עם זה! אפרט מעט: אלהים אצלי הוא מושג (!) בראשיתי בסיסי! גם אם נסכים שיש אלוהים שרוצה וכו' קופצת מייד השאילה "אז מה"?… בגלל שהוא חזק? היו עוד מלא.. ואולי זה בכלל משהו רע?.. והתשובה היחידה האפשרית לשאילה זו הינה: "כי זו האמת/הראוי/הנשגב…" וא"כ האידאה מתאחדת עם המושג ועם תוכנו! כלומר שכך אנו מזדהים עם הטוב ועם האמת – ובוודאי לא ב"הימור" ברגע שהופכים אותו ל"רוצה" בלבד, הרי זו אלילות לטעמי, שהרי מה משנה אם יש לו גוף אם לאו או אם עובדים… Read more »

אבי
Guest
Member
אבי

אני לא הייתי מוכן לעבוד אלוהים שמעניש אותי על כך שלא לקחתי את ההימור הנכון

יוסי
Guest
Member
יוסי

משה
גנבת לי תטיעון מהפה!
הרי אין דרך לדעת מהו הטוב בעיני האל גם לצד שהוא קיים!
על פסקל גופו מצד שני, אין הטיעון מתקיים, משום שהוא הסתפק באמונה בכדי לזכות באותם חיי נצח…
.. וזה כשלעצמו מגוחך שכן אין דרך להמר להאמין..
כמו שכתבתי לעיל

בלי שם
Guest
Member
בלי שם

סליחה על הבורות אבל מי זה יהוידע הכהן?

בלי שם
Guest
Member
בלי שם

רק אם יש לך סבירות כל שהיא להניח שזה נכון….
וגם מה זה מוסר האנושי? פרט (לפחות את ההפניות) ונמק (למה בחרת דווקא אותם)…

אביטל
Guest
Member
אביטל

כל הרעיון של ההימור של פסקל לא ברור לי- אם יש אלוהים, והוא רוצה שיאמינו בו, ברור שהוא ישאיר בעולם דרך להגיע אליו. ואם אי אפשר לדעת את הדרך הזו וחייבים להמר- משתמע מכך שאין אלוהים או שהוא לא רצה שהאדם יכיר בו ויאמין בקיומו.

אליעזר
Guest
Member
אליעזר

כל אדם יכול לבחון בעצמו אם החשבון הזה משפיע עליו או לא, גם בלי שיצליח להסביר למה. פסקל בא לעשות חשבון מתמטי לטובת האמונה, ואת זה קשה להבין, כי האדם לא מונע מחשבונות רחוקים אלא מדברים המוחשים אצלו ככדאיים, וחשבון בעל סיכוי רחוק אינו משפיע על האדם לפעול, אבל אצל רוב האנשים שהאמונה היא צד גדול יותר מ'אפשרות חיובית' בוודאי שהחשבון הזה משפיע. ויש להעיר שאמנם חשבון זה יכול להכריח קיום מצוות מעשיות, אבל להכריח אמונה על ידי חשבון זה אי אפשר, אם מאמין מאמין, ואם לא מאמין היאך על ידי הפחד מעונש או הרצון לשכר יהיה מאמין. והאמת היא,… Read more »

משה רט
Guest
Member

מעניין. לי תמיד היה ברור שעדיף להמר על כל דת שהיא מאשר על החילוניות, כי כל הדתות מציעות לפחות סיכוי מסוים לעולם הבא, בעוד החילוניות לא מתיימרת אפילו להציע סיכוי כזה. לאור זאת, ובהינתן שמבחינתו של האדם קיומו של האל אינו מופרך אלא בעל סבירות מסוימת – ברור שהבחירה הרציונלית היא להיות דתי. כתבתי על כך כאן: http://mysterium.co.il/ArticleView/tabid/268/ArticleId/423/.aspx אמנם, דרך אפשרית לדחות את ההימור של פסקל היא לטעון שקיימת אפשרות הפוכה, לפיה דווקא קיום הדת יוביל את האדם לגיהנום (מכיוון שהאל שנתן אותה הוא בעצם השטן או ישות מרושעת דומה), ואילו אי-קיומה יוביל לגן עדן (כי אלוהים האמיתי מצפה שנלך… Read more »

יוסי
Guest
Member
יוסי

הביקורת על פסקל היא קודם כל כנוצרי, שמאמין שהאמונה עצמה מזכה בחיי נצח, וככזו לא יועיל להמר שהרי א"א "להחליט" להאמין..(-דבריו הם על קיום האל..)
2. א"א באמת להמר גם כיהודי – שהמצוות הן עיקר.. שהרי לכל היותר נגיע לליבוביץ!

ולפסקל ושכמותו: כשישאלם ג'יזס:
האם האמנתם בי?
פסקל: "וודאי, הן אך טפשות מצידנו לפספס הזדמנות שכזו.."
ג'יזס: "רגע, עצם העלאת הספק איננה כפירה לדידכם?
פסקל: זו, נכפתה עלינו."
ג'יזס: "ונכפתה = אין לדון בה, והרי היא כלא קיימת.. אני מבין.."
ג'יזס: "א"כ חברים: הרי שגם זו "אמונה" כפויה שהרי רציונלים אתם.. אין לדון בה, והרי היא כלא קיימת. – תלוהו עליו!!!!!
.