נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

י. המדע כאידיאולוגיה

המדע, בתיאוריה הינו מסד נתונים העונה להגדרות מופשטות כל שהן, בפועל, הוא יציר כפיהם של גופים מסויימים, האקדמיות. האקדמיה היא מערכת אורגנית.

 

י. המדע כאידיאולוגיה

המדע, בתיאוריה הינו מסד נתונים העונה להגדרות מופשטות כל שהן, בפועל, הוא יציר כפיהם של גופים מסויימים, האקדמיות. האקדמיה היא מערכת אורגנית. מוסד אקדמי חייב להיווצר מתוך מוסד אקדמי אחר וההכרה שלו ושל כל אחד מאנשי הצוות חייבת לבא תחילה מתוך מוסד אקדמי קיים. ענין אינו הופך לאקדמי מבלי אישור המל"ג, שגם המסקנות שלה באות דרך אנשי אקדמיה. עם כל הגיוון לכאורה, ממדובר בגופים הנוצרים זה מזה, והם מטיפים להשקפת עולם קבועה ומתוחמת בתוך גבולות ברורים בתחום המדעי.

החינוך המדעי מגיע מגיל צעיר, משתמש בלגנדות קדושים, כמו סיפורו של גלילאו, סיפורה של מאדאם קירי, ג'ורדנו ברונו, ועוד רבים. עוד הרבה לפני התנגדות לדת כמחייבת או מבוססת, מתנגד המדע לשינויים בקיבעון ובמה שמקובל.

"גודל ההצלחה של תשמישי הטכניקה והאמונה המוגזמת של חוגים רבים בכל יכלתו של המדע נטעו בלב האנושות בטחון שאין לך דבר שהמדע לא מסוגל להסבירו. וכל שהוא מחוץ למדע הרי הוא לפחות מיותר. דעותיהם של מלומדים בודדים שהביעו ספיקות במוחלטות של המדע בזמנם או של מדע בכלל נחשבו כסימן של פיגור רוחני.. במקום התיאולוגיה הדתית נצרה תיאולוגיה של מדעי הטבע", (פרופ' צרניבסקי, בין מדע ודת, עמ' 236-8).

"ב1959 כתב ארתור רסטלר ספר על לידת המדע החדש במאות ה16 וה17. לספר בו מתוארים קופרניקוס, קפלר וגלילאו – קרא "הסהרוריים", והוא סימל תקופה חדשה בכתיבה על ההיסטוריה של המדע. אחד הדברים הראשונים שהתבררו במחקר ההיסטורי היה שהפילוסופיה האמפריציסטית מהסוג שיצר
פופר (לפיה המדע משכלל את עצמו על ידי הפרכת הלא נכון) פשוט לא מתאימה עוד לסיפור ההיסטורי. התברר שאנשי מדע לא משתדלים להפריך, להיפך – הם משתדלים לאמת את התורות שלהם. וכאשר מופיעות הפרכות, הם נוטים להתעלם מהם בשיטתיות מוזרה. הויכוחים בין אנשי מדע , שמחזיקים בתיאוריות שונות, הם בדרך כלל ויכוחים של חרשים. והביקורתיות הנאורה שפופר ציינה כסימן סגולי של המדע, נשמטה איכשהוא בעקביות מאנשי המדע.

הדעות הקדומות וההתנגדות האטומה להתקדמות המדע באו לעתים קרובות ביותר בתולדות המדע מצד אנשי המדע של המימסד עצמו, יותר מאשר מוסדות שמחוץ למדע, כגון הכנסיה או ההמונים הנבערים מדעת. ותמונת המדע כמפעל רציונלי מתקדם ואמפירי – הלכה וטושטשה במהירות" (הפילוסופיה של המדע, פרופ' ז. בכלר, בהוצא אוניב' משודרת).

כמה שנים קודם לכן, בנאום הפתיחה של כנס "האגודה האמריקאית לפילוסופיה" (1952) אמר ההיסטוריון של המדע ברנרד כהן מאוניב' הרווארד: "מתוך קורות המדע רואים שרוב התיאוריות המהפכניות הגדולות במדע.. נתקלו בעוינות מצד אלה שהעדיפו לדבוק בדרכי החשיבה הקיימות. נדמה כי תכונה זו הינה חלק מתכונה כללית של המין האנושי, כלומר אינרציה של המחשבה או התנגדות לשינוי, או מעין אורתודוקסיה מדעית.. אפילו המהפכנים הגדולים ביותר במדע נצמדים לאורטודוקסיות", (מתוך תקציר ההרצאה, שנדפס ב"לפני עלות השחר", ת"א תשנה', עמ' 18).

יש להבין כי המצב הזה לא נוצר סתם כך. המדע בעצם נתון במילכוד, כפי שאומר גם פרופ' יעקב ברונובסקי: "המדע הוא נסיון לייצג את העולם המוכר כמערכת סגורה שניסוחה מושלם. הגילוי המדעי הוא תמיד תהליך משולח רסן של פריצת גבולות המערכה ופתיחתה מחדש, ומיד אחר כך סגירתה החפוזה.. זה טבען של מערכות סמליות שהן יכולות להישאר סגורות רק כל עוד לא נעשה נסיון לומר באמצעותן דבר שלא היה כלול כבר בכל העבודה הניסויית שנעשתה קודם לכן", (פרופ' י. ברונובסקי, מקורות הידיעה והדמיון, הוצ' עם עובד תשמא', עמ' 92). המדע מטבעו מתנגד לכל פריצת גבול, מבלי שמגיע יחד עמה כרוך גם הסבר היכול לשמש כ'סגירה' חפוזה. אולם התקדמות המדע מותנית בכך שהשינוי יבא תוך פריצה, גם כזו שאינה מאפשרת להיחפז ולסתמה.

נחזור לדברי בכלר אשר מנסה ליצור פילוסופיה חילופית למדע, אם לא זו המגלה עובדות ומתעדכנת:

"תיאוריה מדעית נולדת בדרך כלל בעוד חלק קטן בלבד מן העובדות הטעונות הסבר תואם אותה. רוב העובדות של התחום שאותו היא באה לבאר או שאינן מתישבות עם התיאוריה או שהן זרות לה. מחקר כל שהוא בהיסטוריה של המדע יראה שכל התיאוריות שהופיעו במדע – החל מאריסטו דרך קופרניקוס גלילאו קפלר ניוטון פרדי וכלה במקסוול ובאינשטיין לא ביארו את כל העובדות שנועדו לבאר והן נסתרו תמיד, מן הרגע שנוצרו, על ידי רבות מן העבודות שהיו ידועות. שום איש מדע לא יכול היה לפעול ולקדם את היצירה המדעית שלו בתנאים כאלה. להיפך הוא חייב להתעלם מן העובדות המפריכות ולהיצמד אל התיאוריה שלו.. תיאוריה זקוקה לזמן ולאנשי מדע שישכללוה בהתמדה.. במשך הזמן – ופרק זמן זה עשוי להיות ארוך מאד – חשוב מאד להתייחס אל התיאוריה המדעית כפי שמתיחסית אל דוגמה דתית, כפי שמתיחסים אל עיקר אמונה, שאסור לפגוע בו ואסור להעמידו במבחן מכריע. דוגמה היא עקרון שאין בודאים אותו אלא להיפך בעזרתו בודקים דברים אחרים.. ההתעלמות מעובדות מפריכות היא מעשה רציונלי לחלוטין, למעשה זהו המעשה הרציונלי היחיד האפשרי בתנאים אלה, בדיוק משום שהוא שרירותי. להיות רציונלי פירושו להישאר בחיים, ואם הישארות בחיים דורשת החלטות שרירותיות כגון התעלמות מהפרכות, כי אז שרירותיות היא מעשה רציונלי", (בכלר, שם).

ד"ר עמנואל וליקובסקי, שהציע תיאוריות חילופיות בתחום הארכיאולוגיה, מתאר כיצד נענה ב'אובייקטיביות':

"..היסטוריון מפורסם שעקב אחר עבודתי, לא ידוע לו, אמר, שום טיעון בעל תוקף נגד שחזור ההיסטוריה המוצע כאן, אולם מבחינה פסיכולוגית כמעט בלתי אפשרי לשנות דעות שנרכשו במשך עשרות שנים של קריאה, כתיבה והוראה.

מאחר שלא היה ביכלתם להוכיח שהספר כולו או מקצתו מוטעה, או שמסמך כלשהו המצוטט בו כוזב הרשו לעצמם חברי קבוצה זו התפרצויות זעם כלל לא מדעיות, הם אילצו את המו"ל הראשון לסלק את ידיו מן הספר ע"י איום בחרם על כל ספרי הלימוד שבהוצאתו. זאת, למרות העובדה שכאשר כבר היה הספר תחת מכבש הדפוס הסכים המו"ל להעבירו תחת שבט הבקורת של שלשה אנשי מדע דגולים והספר עמד בבקורת זו. לאחר שעבר הספר להוצאת ספרים אחרת ניסתה הקבוצה הנ"ל למנוע באיומים את הופעתו גם שם", (ד"ר עמנואל וליקובסקי, תקופות בתהו, מתוך ההקדמה).

"דיויד יום הוצג בדרך כלל בקורסים אלה כספקן. בשל עמדה זו שיוחסה לו סירבה אוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד, מולדתו, למנותו לפרופסור. קשה להתלונן על כך מכיון שהאוניברסיטאות לא דגלו אז בחופש הדעות. אגב, היום האוניברסיטאות פועלות באותו אופן, אך דוגלות בחופש דעות (=אף שהן דוגלות כלפי חוץ בחופש דעות), ולכן המצב גרוע יותר", (פרופ' יוסף אגסי, מבא לפילוסופיה מודרנית, בהוצ' אוניב' משודרת, עמ' 74).

לאור הנתונים המעניינים שראינו לעיל בדבר המחקרים המדעיים וגבולותיהם, ניתן בהחלט להבין את החינוך האקדמי ואת ההתערבות בתכני המחקרים. גם האנשים המופקדים על המערכות האקדמיות, יודעים היטב שמחקרים ניתן להציג לכל תחום, ולתמוך כמעט כל דעה ואג'נדה בנתונים וגרפים מרשימים. חובה על הצוות החינוכי של המוסדות להשכלה גבוהה לנווט ולכוון את צאן מרעיתם, לכיוון שנחשב בעיניהם כאמת.

יוהן ברינגר, חוקר המאובנים בן המאה ה18, אחד הראשונים שפרסמו מחקרים בתחום, מצא להפתעתו בין הרבה מאובנים של יצורים שונים, גם מאובנים של אותיות עבריות המצטרפות יחדיו למלים שונות, הממצאים פורסמו בספרו ב1726, בצירוף תחריט של המאובנים המופלאים… כשקלט שנפל קרבן למתיחה, ניסה לרכוש את כל העתקים של ספרו, אך הספר כבר הופץ בכל רחבי אירופה… לא היתה לברינגר שום סיבה לחשוד בתרמית, כל עוד הממצאים והעולה מהם התאימו להשקפת עולמו.

ב1971 חשף שר בממשלה הפיליפינית, מנואל אליזלדה ג'וניור (Manuel Elizalde Jr.), שבט פראי שנתגלה במעמקי יערות הגשם של האי מינדנאו (Mindanao), השבט היה מנותק במשך אינספור דורות מהחברה, הוא חי כמו בעידן שלפני המהפכה החקלאית, הם התגוררו במערות ולבשו עלים לגופם. שפתם לא הכילה מילים כמו "אויב" או "מלחמה" והם השתמשו בכלי אבן. בעקבות הגילוי הפכו ה"טאסאדיי", ולא פחות חשוב מכך אליזלדה, לסלבריטאים. הם הופיעו על שער המגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק", זכו לביקורים מצד כוכבי קולנוע ומחקרים רבים נכתבו אודותיהם.

מספר חודשים לאחר הגילוי, הכריז הממשל הממשל הפיליפיני על שטח מחייתם של ה"טאסאדיי" כעל אתר סגור בפני מבקרים, בנימוק שחשיפת יתר לעולם המודרני תזיק לאנשים העדינים והתמימים. רק ב-1986 גילה העיתונאי השוויצרי אוסוולד איטן, ששבט ה"טאסאדיי" הפך לקהילה של חקלאים, לובשי ג'ינס וחולצות טי-שירט, שדיברו בשפתם של השבטים המקומיים כאילו הייתה שפת אימם. בירור קצר העלה כי מנואל אליזלדה תאב הפרסום והתהילה, שילם לקבוצה של חוואים מקומיים על מנת שיתחזו לשבט קדמון. ככל הנראה, נרקחה המזימה על מנת להציג את השלטון הפיליפיני כשלטון נאור המגן על האוכלוסייה השבטית.

מדוע לא חשד אף אחד כי מדובר ברמאות? מכיון שהממצא התאים לחברה המערבית של שנות ה70, השיבה לטבע. הצלמים והכתבים, החוקרים והמלומדים, רצו ונהנו לראות את פנינת הטבע, שבט הטאסדיי, ולכן גם ראו אותה. ממצאים המשרתים את האידיאולוגיה, לא נתפסים במעוררי ספק, או כאפשרות של מתיחה.

ומן הצד השני, מה שנתפס כלא סביר, לא יזכה לדיון, גם אם יציג נתונים. כזה הוא גורלה של תיאוריית דילוגי האותיות בתורה, הרעיון הינו בהחלט בלתי סביר, גם מבחינה דתית, ובודאי מבחינה מדעית. ולכן כמעט ולא זכה להתייחסות ענינית, למרות מאמר שפורסם בכתב עת מכובד ביותר.

דוגמא מעניינת היא המגילות של וילהלם שפירא, לפני כשמונים שנה, הציג סוחר עתיקות בשם וילהלם שפירא, קטעים מספר ויקרא, שלטענתו נמצאו על קלף במערה באיזור ים המלח. צורת הכתיבה העידה על ימי הבית השני. הממצא הוקע כזיוף נקלה, לא היה ידוע אז על שום עותק מהתנ"ך הקודם לכת"י לנינגרד, משנת 1000 לספירה, ואף אחד לא העלה על דעתו שבמערות באיזור ים המלח מצויות באמת מאות מגילות של תורה ונביאים מימי הבית השני ואחריו. לשפירא היה רקע מפוקפק של עיסוק בעתיקות מזוייפות, אבל כמובן שכסוחר עתיקות הוא יכל בהחלט גם למכור עתיקות אותנטיות. האכזבה והקלון גרמו לשפירא להתאבד, וממצאיו נעלמו, עד היום לא ידוע האם באמת מדובר היה בממצא אותנטי, שהיה חלק ממגילות ים המלח הידועות. ומה שברור שהנחת היסוד חרצה את גורל המגילות הללו.

אין ספק שנתונים מתפרשים ומובנים בהתאם להנחות המקובלות, כשיש תיארוך כללי של איזור ותקופה, הממצאים הארכיאולוגיים או ההיסטוריים ממויינים בהתאם לסכימה של התיארוך, במשך עשרות שנים יכולים מליוני ממצאים לזרום ולהסתווג, על פי ההנחות המקובלות. זה לא מוכיח שלא היו יכולים לזרום ולהתאים את עצמם, אם ההנחות היו שונות במקצת, שערי פירושים סיווגים והתאמות לא ננעלו.

מה שמבינים אשיות העולם האקדמי, שהמדע זקוק להכוונתם, ולסיוע שלהם כדי שיזרום אל המקום ה'נכון', לא יכול להבין סטודנט פשוט, שגדל על הערצת המדע והידע הכביכול אובייקטיבי שלו. תופעה זו קרויה 'מדענות', המחשבה כי המדע הינו הדרך והערובה לתפיסה נכונה ואמיתית של כל דבר. בערך הטיית אישור בויקיפדיה נאמר כי "הטיית אישור מאפיינת תחומי פסבדו-מדע כמו פרסונולוגיה, גרפולוגיה, פאראפסיכולוגיה, אסטרולוגיה, ביוריתמוס, נומרולוגיה, ודומיהם". ומה עם פיזיקה, כימיה, רפואה, ודומיהם? בתחומים אלו לא תיתכן הטיית אישור? הטיית אישור היא תופעה אנושית, ותיתכן ואף מצויה בכל פעולה וחקירה אנושית. (אף הקטע הזה בויקיפדיה, הוא בעצמו הטיית אישור, כאשר הכותב רואה את הבעיה רק היכן שהוא בטוח מראש שהיא נמצאת).

דוגמא מעניינת למדע בשירות אידיאולוגיה ותרבות, מביא שיימוס חאן מאוניב' קולומביה בספרו Privilege: כיום התמיכה בהומוסקסואליות ובזכותם של חד מיניים משתמשת רבות  בקביעה הכביכול מדעית שחד מיניות היא תופעה גנטית, ב2015 השתמשה תנועה חברתית רחבה בסיסמא: "נולדו ככה" (Born This Way). האינטרס התרבותי הזה מקדם את הקביעה הקושרת בין נטיה מינית לגנטיקה. אך באותה קביעה פסבדו מדעית השתמשו כבר הנאצים כי להשמיד את כל אלו ש"נולדו ככה". ב1991 פורסם בScience המחקר הראשון שתמך בדעה זו, או כך לפחות היה מקובל לחשוב, החוקר שפרסמו, לוויי, אמר בריאיון למגזין Discover ב-1994: "חשוב לשים את הדגש על מה שלא מצאתי: לא הוכחתי שהומוסקסואליות היא גנטית, ולא מצאתי סיבה גנטית להומוסקסואליות. לא הראיתי שהומואים נולדים ככה…". מחקרים נוספים מאז העלו השערות דומות, אך לפי שיימוס חאן: "הזהירות נשכחה כליל. ההומואים, שהוקעו כסוטים וסבלו קשות ממשבר האיידס, זכו סוף סוף לקריאת קרב משלהם. זו אינה אשמתם. זו אינה אשמת אמותיהם. הם "נולדו ככה". בסופו של דבר הפכה הסיסמה הזאת להמנון בפני עצמה והתקדמה מכתבי עת מדעיים לתנועות בכל העולם. ב-2011 הגיע “Born This Way”, שירה של ליידי גאגא, לראש המצעדים ב-23 מדינות, והאלבום (שנקרא באותו שם) מכר יותר משישה מיליון עותקים. המנטרה “born this way” הופיעה בשיר 27 פעמים וכך היללה את הרעיון שהפך לאורתודוקסיה בקרב תנועות ההומואים והלסביות: אתם נולדתם ככה".

אבל, אומר שיימוס: הבעיה היא שלא נולדנו ככה. גנים אינם הגורם הבלעדי שמגדיר אותנו… אחת האמיתות המוסכמות של הביולוגיה, הנלמדות בקורסי מבוא רבים, היא שהשפעתם של הגנים מוטית על-ידי תנאים סביבתיים וחברתיים. ביולוגים ואנשי מדעי החברה גם יחד יודעים זאת היטב והוכיחו זאת שוב ושוב, גם בהקשר של נטייה מינית. ב-2002 בחנו הסוציולוגים פיטר בִּרמן (Bearman) מאוניברסיטת קולומביה והאנה בריקנר (Brückner), אז באוניברסיטת ייל, את השערת "הגן ההומואי". הם הראו שביטוי גנטי אכן משפיע על משיכה לבני אותו מין, אך רק בתנאים חברתיים מסוימים.

על כן יש לציין שביולוגים, חוקרים נוספים ופעילים חברתיים לא רק קיבלו את הבדיה הזו, אלא אף עזרו להפיץ אותה. סביר להניח שהסיבה לכך היא שחתירה תחת הדטרמיניזם הגנטי של הנטייה המינית נראית כמו עסק מסוכן ביותר. הרי אם נטייה מינית אינה תכונה הנקבעת מראש, מהי? עבור רבים, התשובה פשוטה: מדובר בבחירה. ולתפיסת הנטייה המינית כבחירה יש השלכות פוליטיות מזיקות הרבה יותר מאשר לשקר הדטרמיניזם הביולוגי. משמעותה היא שלהט"בים חייבים להגן על הפרקטיקות שלהם מפני האשמות בחוסר מוסריות. הם חייבים לנסח טיעונים שמסבירים למה הפרקטיקות שלהם שונות, לדוגמה, מאלה ל פוליגמיסטים, פדופילים, או אנשים המקיימים יחסי מין עם חיות (bestialists)…

מה שמדאיג אותי לא פחות מגינויים שמרניים כלפי הומוסקסואליות היא אמונתם של הליברלים באליל שקר, במדע הכוזב. הליברלים צריכים להתעמת עם השמרנים בשאלה "מה טוב לחברה?". בזכות העימות הזה הם ייאלצו את השמרנים להקריב את הפרה הקדושה שלהם, הבחירה האישית, ויתחילו להכיר בכך שהחברה היא דבר מוחשי ובעל ערך. וכולם יחד ייאלצו להודות שנטייתם המינית אינה שונה מזו של הלסביות וההומואים – נובעת מתשוקה, מעוצבת על-יד החברה.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of