סרטו של אלעד לאור: מתן תורה היה או לא היה חלק 1

לאור מתקיף את טיעון המסורת להיסטוריות של מתן תורה, אך הוא אינו מכיר את הטיעון כלל, כפי שניתן לקרוא עליו למשל בסדרת המאמרים: המסורת ההיסטורית תורה, יש גם בוידאו.

מי שילמד את טיעון המסורת יראה שכל השאלות כאן אינן מתחילות, המסורת בנויה ראשית על תיעוד הסיפור, ולא על עצם קיומו בשלב מאוחר כל שהוא כמיתוס, ובכל אופן נתייחס נקודתית למספר טעויות בסיסיות, גם למי שאין לו את האפשרות להיכנס לנושא בהרחבה.

הנושא של הסרטון הוא התגלויות המוניות, על ההבדל בין ההתגלות שבתורה לבין כל סיפורי המופתים והנסים הקיימות בתרבויות שונות, ראה בהרחבה: “על נסים והתגלות – מתן תורה“, ו”על נסים והתגלות – בדתות אחרות“. כאן נתייחס כאמור לעיל באופן נקודתי לשגיאות גסות ביותר.

ובכן, לאור טוען, שלפני אלפיים שנה היתה התגלות אצל האינדיאנים, והמקטרת הקדושה עוברת דור אחר דור  מאב לבן, והמחזיק את המקטרת הקדושה היום הוא דור 19 מההתגלות”.

ננסה לבדוק האם הוא שם לב בכלל למה שהוא אומר? מה הוא גיל הלידה הממוצע אצל אינדיאני? אפילו נניח שאינדיאני ממוצע זוכה בבן רק בגיל 40, הרי אחרי 19 דורות לא הגענו אלא ל760 שנה?

ברור שטיעון ההתגלות לא הסתמך על עצם העובדה שיש במיתולוגיה של איזה עם סיפור התגלות, הרי אם היה איזה שוטה בעולם שטען שאם יש סיפור על נס או התגלות לפני הרבה אנשים זה מוכיח משהו, לא היה צריך ללכת עד לדרום אמריקה, הרי לכל העמים יש מיתולוגיות המספרות על דברים מופלאים ונפלאים ועל כל מעשי האלים וגבורותיהם.

למרות שלאור מצטט את הטיעון בשם “רבנים בימי הביניים”, ומציג תמונה של הרמב”ם, הטיעון כידוע מיוחס לכוזרי, ומה שהכוזרי אומר הוא שהאירועים היו לפני עם שלם ותועדו על ספר באותו הזמן, ועל ידי הרבה מעשים שנוהגים מאותו הזמן.

המשותף לכל המיתולוגיות הקיימות, שהן לא תועדו בזמן המאורעות, ומעולם לא נטען שתועדו בזמן המאורעות. לספר על משהו שהיה פעם, זה החלק הקל. ההוכחה בנויה על תיעוד בזמן המאורעות, מה שנקרא בלעז “היסטוריה”, לכל מה שמוגדר כהיסטוריה, בני אדם שפויים מאמינים.

כמובן שאת הטענה שהתיעוד נכתב בזמן המאורעות צריכים להוכיח, ולכך מוקדשים המאמרים שלנו בנושא המסורת ההיסטורית בתורה. אבל ההשוואה למיתולוגיה חסרת תיעוד – לא קשורה לטיעון.

לאור טוען שהקריטריונים לסיפור אמין הומצאו לפי הדת היהודית, ולכן אין להתייחס אליהם.

אך ברור שאת הרעיון שהיסטוריה צריכה להיות מתועדת בזמן המאורעות על ידי האנשים שצפו בהם, לא הגו אנשי דת אלא היסטוריונים. בכלל מומלץ לקרוא את הערך פילוסופיה של ההיסטוריה, בויקיפדיה.

בכלל כדאי לדעת שהסיפור שלפי לאור הוא של שבט הסו, אינו איזה מסורת מקובלת, ולא תמצא לו זכר בספרים המתעדים מסורות אינדיאניות, מקורו בספר אחד אשר על פי דף הוויקיפדיה (האנגלית) של ‘שירת היאוטה’ – מכיל עירבוב של סיפורים אינדיאנים עם אגדות עם נורדיות ובתוספת יד הדמיון הטובה של המחבר. הוא לא מייצג שום מסורת רחבה, שלא לדבר על כך שגם לו היתה על כך מסורת, הרי ברור שהתיעוד מאוחר מאות רבות של שנים לזמן בו נטען שהתרחשו האירועים. הספר התפרסם לראשונה בשנת 1855 על ידי משורר אנגלי בשם לונגפאלו כשלדברי מתבסס על דברים ששמע ממשורר אינדיאני!

וראה כאן:

רק כדי להראות לך שכל השיר מודרני, המחבר האנגלי במהלך השיר קורא לאינדיאנים במילה “הודים” (Indians), כאשר האינדיאנים הם לא יותר מאשר ילידים אמריקאיים אותם זיהה בטעות קולומבוס בתור הודים, כי חשב תחילה שהוא הגיע להודו.
כלומר, כל “השירה העתיקה” מבוססת על לא יותר מאשר חיבור מודרני פרי משורר זר עם טעויות בסיסיות מאוד בהכרת “התרבות” של הילידים האמריקאים.

להוכחת מתן תורה מכל הזויות ההיסטוריות ראה באריכות במאמרים שבתגיות:  התגלות, ומתן תורה.