האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

שאלה: האם ברכת יעקב לזבולון אותנטית?

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

 

שאלה: יעקב מברך את זבולון: ‘זבולון לחוף ימים ישכון, והוא לחוף אניות, וירכתו על צידון’. וראיתי בשם הרב נח גבער שליט”א שכותב שהברכה מאוחרת לימי יעקב, שאם תאמר שהיתה ברכה כזו של יעקב, לשם מה עשה יהושע בן נון גורל? ובע”כ שנכתב אחרי גורל יהושע. (ואמנם שמעתי שהר”נ גבער הוא מיוחס לבן דוד של הקומרנער וגם מחותן של מחותן של הסדרי טהרות מעוקצין, וצ”ע על מה סומך בחידושים כאלו).

תשובה: לצערינו נח זאב פטעש גבער הוא בור גדול, ואולי ט”ס וצ”ל ‘נח זאב פאטץ ובור’.

לו רק היה פותח את ספר יהושע, לראשונה בחייו מן הסתם, היה מגלה להפתעתו, שזבולון לא ישב לחוף ימים. אפילו לא ים אחד. מימינו נפתלי ומשמאלו אשר. לכן לא יתכן שמישהו כתב את הברכה הזו, אחרי התנחלות ישראל בארץ.

זה ברור לחלוטין, כפי שכותב גם ב”צ לוריא במאמרו: “גבול הצפון לא נשכח“:

ולא זו בלבד, אם היה ממשיך לספר הבא, ומגלה שקוראים לו ‘שופטים’, ושם היה פותח ומעלעל בשירת דבורה, היה מגלה שדבורה לוקחת את הטקסט של ברכת יעקב, ומתאימה אותה למציאות בזמנה: “אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן:  זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה”. זבולון אמנם חירף נפשו למות, אבל מי שיושב לחוף הים הוא אשר, כמתואר בספר יהושע, אשר נחל את החוף מהכרמל וצפונה. ואילו נפתלי את רמות נפתלי של זמננו את הצד המזרחי של א”י. לזבולון היתה נחלה קטנה באמצע.

ואם יש עדיין ספק בקדמות ברכת יעקב, הרי שהסיום ‘וירכתו על צידון’, מוכיח כאלף עדים על קדמותה. שהרי צידון נחשבה לעיר הנמל הגדולה – רק עד המאה העשירית, בה צמחה צור והפכה לעיר הראשית. וזה סימן בולט בין כל הטקסטים הקודמים למאה העשירית, כמו התורה ויהושע שופטים, ובין הטקסטים הבאים, שבהם הנמל המרכזי היא צור והיא רוכלת העמים והסוחרת הגדולה וממנה דורשים כל דבר (ראה כאן, חפש בדף ‘צידון’). בדיוק כמו שבזמננו נמל יפו היה הנמל האדיר והכביר של פלשתינה, אבל עם בניית נמל אשדוד, בנמל יפו נמצאים כיום רק דייגים זעירים. וכל מי שיתאר את נמל יפו כנמל הראשי של א”י, ברור שהוא קודם להקמת נמל אשדוד (למעשה היתה גם תקופה שנמל תל אביב היה משמעותי, אבל ננסה להישאר במשל ולא בנמשל).

בכל אופן כל טקסט מאוחר היה מציין את ‘ירכתו על צור’, או לכל הפחות ‘צור וצידון’.

ואחרי שברור לנו שברכת יעקב קודמת להתנחלות, נתהה נא, האם ברכתו של ישראל סבא לשוא נאמרה חלילה?

ובכלל, מה היחס בין הברכות של יעקב ובין הגורלות?

בברכות יעקב יש גם אלמנט של חלוקת הארץ, ‘ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך’, יעקב נתן ליוסף את שכם, אשר לקח מן האמורי בחרבו ובקשתו. יהודה מסתובב בנחלת יהודה (עדולם, ועוד), השבטים, אנשיהם, ועבדיהם (שיש קושרים אותם עם ה’חבירו’ ואכ”מ), סימנו לעצמם את נחלותיהם, הם לא תכננו להשתעבד במצרים, וגם כשירדו למצרים מתחילה שמרו על קשר עם נחלותיהם, ובודאי שיעקב לא ראה את השעבוד מגיע (כפי שאמרו חכמים שנסתלק ממנו הקץ). יעקב חיזק את הנחלות המיועדות לכל שבט, כדי לקדם וליישם את ברכת ה’ לאברהם לנחול את הארץ. נפתלי קיבל את הרי הצפון הגבוהים, כי הוא היה זריז כאיילה שלוחה, על מרומי שדה, כל אחד כפי תכונתו ומה שמתאים לו. זבולון היה סוחר, הסחר הימי היה מתאים לתכונתו, וכמובן יתכנו עוד סיבות רבות ושונות שאין לנו מושג עליהן.

הגורל, הוא לא הגרלה של מפעל הפיס, אלא להיפך, בא להודיע ולאמת את רצון ה’. את עכן שמעל בחרם מצאו ע”י גורל, נתי געבר יכול לשאול “ומה היה עושה יהושע אם הגורל היה בוחר את הרבי מגור”? התשובה היא שהוא לא היה בוחר אותו, כי הגורל המדובר כאן הוא דבר ה’, ולכן אין שום סתירה לכך שהיה חזון ידוע, לפחות לגבי חלק מהנחלות.

אבל לגבי זבולון, הדברים לא התקיימו בצורה הפשוטה, שנחלתו תהיה לחוף ימים, זבולון לא היה שחיין או מאמן ספורט, הוא היה סוחר, שיוצא באניות. מעניין שמשה רבינו אומר: “וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ:  עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל” (דברים לג). ראשית הדברים רומזת לקשר הידוע בין יששכר לזבולון, שזבולון היה הסוחר היוצא למסחר רחוק, ויששכר נשאר באהלו, (ואילו דבורה משבחת את השבטים במלחמת ברק: “מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר: וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו”. לצורך השירה היא הופכת את היוצרות, יעקב הבטיח ‘לא יסור… מיהודה ומחוקק’, אבל במלחמה המחוקקים מבני מכיר ירדו להילחם, זבולון הוא היוצא ויששכר יושב, אך כאן יצאו מזבולון ‘מושכים בשבט סופר’ וגם הם נלחמו, ויששכר, במקום לשבת – בעמק שולח ברגליו, כמעט כמו נפתלי, רץ ונלחם). והסיפא: מדברת על כך שזבולון יונק מ’שפע ימים’, שוב ימים, כמו בברכת יעקב, אבל כאן לא מוזכר שהוא שוכן לחוף הימים, אלא רק שהוא יונק מהם. כנראה בזמן יעקב זבולון חנה על שפת הים, וכך בירכו יעקב, אבל משה כבר ידע שזבולון לא יחנה לחוף הים, אלא רק ישתמש וייהנה מן הים ומן המסחר. ולא רק ים אחד אלא שני ימים.

המלומד טוסיין, בשנת 1834, ביקש לשרטט את נחלת זבולון בהתאם לברכת יעקב, ולא התחשב כל כך ברשימות הערים שביהושע (שכן הערים האלו צריכות זיהוי, והקורא את הטקסט לא ידע בהכרח היכן הערים), וצייר את המפה כך:

והנה לנו, זבולון יושב לחוף ימים. הבעיה היא שלאור התיאור ביהושע זה לא יתכן, אין בכלל נחלה של שבט שמבתרת כך את הארץ מצד לצד, (אולי משום שבמקרה שתהיה מתיחות עם השבט יהיה בכחו לחלק את הארץ ולמנוע מעבר, והתורה לא רוצה לתת כח כזה ביד שבט אחד. מנשה מקבל נחלה לאורך עבר הירדן המערבי, אבל ממזרח לו נמצא גד בעבר הירדן המזרחי).

אך למעשה, למרות שנחלתו של זבולון היא במרכז הארץ, יש בה שתי בליטות מוזרות מבחינה טופוגרפית, רבים עמדו על כך וניסו להבין את גבולות הנחלה (שכן בספר יהושע דוקא נחלת זבולון מפורטת ביותר), ביניהם למשל יגאל לוין (במאמרו: כסלות-תבור,רימון,  והנחל אשר על פני יקנעם, קתדרה 108), בליטה אחת נמצאת במערב, תל יקנעם, שהוא התחלתו של האיזור ההררי הכרמלי, שאינו שייך לזבולון, ובליטה נוספת במזרח, רימון, שלוין מביא במאמרו זיהוי שלה עם קרני חיטין, בסמוך לארבל, מעל לכינרת:

במערב:

 

(כפי שניתן לראות: נאמן – מחק, לוין – נדחק).

ובמזרח:

התשובות של לוין לא משכנעות במיוחד. אבל לאור ברכת משה, נראה שהענין ברור: לזבולון הובטח, בהתאם לאפיו (וגם להסכמים הסודיים…), שהוא יהיה סוחר ויורד ים, ולכן הנחלה שלו, גם אם היא לא לאורך הים, יש ממנה גישה לשני הימים, לכינרת, ולים התיכון. שבטי ישראל היו חלקים מעם אחד, ולא היתה שום בעיה לעבור בדרך המלך בנחלת שבט שכן, במקרה של זבולון ושכניו, גם אחרי היפרדות הממלכה הם היוו יחידה אחת. מכיון שהמרחק מנחלתו לים היה קצר, ברור ששום דבר לא עיכב בידו לעשות את מסחרו בים. הוא קיבל שתי נקודות ציון גבוהות ששולטות ומפקחות על הדרך המובילה לים, יקנעם, ורימון (תהיה מה שתהיה), ומשם הוא ינק את שפע הימים ועושרם.

גם בכפתור ופרח פי”א כותב על זבולון: “ויעבור בתוך אשר, כדרך שיעבור שמעון ביהודה, ומנשה ביששכר”. וכן הבין התורי”ד ב”ב קעב. ” דזבולון נטל חלקו במערבו של ארץ ישראל סמוך לעכו, שנאמר והוא לחוף אניות”, הרי שלא צריך לקבל את החוף עצמו, אלא רק שיהיה סמוך לעכו, ולכן נחשב ‘לחוף אניות’.

בנוגע לאמור ‘לחוף ימים ישכון’, לכל הפחות בהקשר של הגבול המערבי, חוף הים הגדול, יתכן שזה התפרש כפשוטו גם בעת ההתנחלות. יקנעם יושבת על נחל קישון, שבשפך שלו הוא הופך לנהר גדול, בזמן מלחמת סיסרא נהר הקישון גרף את צבא הכנענים, אך במשך השנים חלו שינויים טופוגרפיים בנתיבו של הנחל. כיום שפך הקישון הוא נהר גדול שיש בו מעגן ונמל, בשם ‘נמל הקישון’.

 

אך הנוף הנוכחי הוא פרי שינוי התוואי הקדום, במאה ה19 עדיין היתה לקישון דלתא גדולה שהורכבה מתואי מפותל ומשטחי הצפה שהיו מוצפים כל חורף, דלתא זו נקראה ‘האפנדיקס’, וכך היא מצויירת במפה בריטית מ1880:

 

יתכן שבימי קדם שטחי ההצפה היו גדולים יותר, (פירוט נרחב על יחודיות שטח הלגונה של הקישון, והצומח והחי היחודיים לה כאן) וגם אם לא, הקישון זורם בין נחלת אשר לנחלת מנשה, מנשה היה על ההר, ואשר בעמק החוף, סביר שהנהר הזורם למרגלות ההר היה קו הגבול עצמו, ולכן זבולון לא היה צריך להתפרץ לנחלת אחרים, אלא פשוט השתמש במוצא הקישון אל הים, כחוף הפרטי שלו. ולכן בהחלט נחשב כשוכן לחוף ימים.

והנה בב”ר צח א אמרו ‘לחוף ימים ישכון וירכתו על צידון’, ר”א זבוד דגלילה, ר”י אומר בגדול דיו (קוהוט בערוך השלם הגיה ‘מגדל דיון’, שבאיזור צידון), אדמת קודש (‘חלוקת א”י בזמן בית שני’ עמ’ קנג), מנסה לזהות את מגדל דיון במג’ד אל כרום, ואת זבוד דגלילה בכפר זבייד, אלא שקשה להבין מה לזה ולצידון, והאם לא ברור שהחיבור בין ‘ימים’ ל’צידון’ מתקשר בצידון המפורסמת, שהיתה אז רוכלת העמים? (נויבאואר זיהה את זבוד דגלילא בזיבדאני שמצפון לדמשק, והרכבי מזהה בזיבאד, שהוא יותר צפוני, אך תמוה שייחשב זה על הגליל, וכן שיקושר לנחלת זבולון).

והנה ייתכן ש’זבוד דגלילה’, הוא כינוי של איזו ביצה שהיתה בזמניהם באותו איזור של שפך הקישון. בארמית ‘זוודא’ היא צידה, יתכן ששם זה מתאים לביצות, שבהן ניתן למצוא צידה רבה, של עופות ודגים (עד המאה העשרים היה כל האיזור שבין שפך הקישון ובין גבעות האלונים – רווי ביצות, הביצות יובשו ע”י מתיישבי כפר חסידים, ועוד, אך אחת מהן הושארה למזכרת, אותה אני עדיין זוכר משנות ילדותי, למרגלות תל א-רגב). העיר ‘בית ציידה’ נקראה כך משום שהיו צדים בה ציד רב, והדייגים שבה נקראו Zebeddios (ע”י אפיפנוס), גם משום שצידה = זוודא, (וולמן בחקרי הארץ עמ’ 218 סובר שזבוד דגלילא היא בית ציידה, אבל לכאורה לא יתכן שנחלת זבולון הגיעה עד לשם). היו שפכי נהרות שהפכו לביצות בכמה מקומות בארץ, ולכן זו צויינה כ’זבוד דגלילא’.

את הביצות מתאר נאמן כאן:

ולכן אפשר שר”א בא לבאר בזה את הקשר לים, ירכתו על צידון הוא ביטוי סמלי של מי שירכתי אניותיו מגיעות עד צידון, כתיאור מטאפורי של הקשת הרחבה של מסחריו (ולא שנחלתו היתה אמורה להיות לאורך החוף עד צידון, וכן כתב גם המלבי”ם: “ומסחרו יגיע על צידון שהם כוננו המסחר בים בימי קדם”), והחיבור לים, הוא הפתרון של ‘וירכתו על צידון’. ואולי ניתן להוסיף ולשער שהקישון התפתל בירידתו לים בצורה של זוית, שנראתה כמו ירך, (גם כיום יש זוית כזו), ובכך היתה המשמעות הסמלית של הכתוב מוחשית ביותר (הקישון למרגלות הכרמל, ולכן צורתו נקלטת במבט מלמעלה), מתוך נחלתו של זבולון יצאה ירך אל הים הגדול, כצעד ראשון לקראת ההפלגות המסחריות עד צידון.

וראיתי שהגר”א כתב כבר לפרש כך את המלים ‘וירכתו על צידון’, במובן של צורת ירך, (בפירושו ליהושע יט יד) “והא דכתיב וירכתו על צידון וכתיב זבולן לחוף ימים ישכון, ע”כ צ”ל שגבול זבולון מפסיק באמצע הגבול אשר, והולך על צידון רבה, ושם מתפשט קצת לרוחב כתבנית ירך”, הרי לדבריו צורת הירך היא בקו הגבול, על היבשה, לכיוון הים.

לגבי הביטוי ‘זבוד דגלילה’, יש לציין ששמו של זבולון נקרא משום ש’זבדני אלהים אותי זבד טוב’, שפירושו לפי הענין ‘חלק טוב’, עתה יזבלני אישי, אחרי שילדתי ששה בנים, מגיע לי חלק טוב, אני האשה העיקרית, ‘יזבלני’ – יקבע בית זבול שלו אצלי, אני המרכז. וזה מתאים למקום הנועד לזבולון במרכז, כמקשר בין כל השבטים שבצדדי הארץ, ומוליך דברים מים אל ים. הזוהר הבין כנראה שזבולון היה מחובר לים התיכון וקרוב לים כינרת:  “לחוף ימים אע”ג דחד ימא הוה ליה באחסנתיה בתרין ימין שרייא” (זהר ח”א רמא:). גם יוספוס קדמוניות ה א כב, כותב שהכינרת היתה בחלק זבולון, אבל כנראה כוונתו שהוא היה זה שסוחר בכינרת ובאוצרות הטבע שלה (ודברי החזו”א שביעית ג כז, אינם מובנים לנו, שסובר שזבולון הגיע לים סבכי, עי”ש ותמוה מפשט הכתובים ודברי כל המפרשים שזו היתה נחלת נפתלי, אך ראה רד”ל לפדר”א יח ו).

וראה עוד ב”ר פב ה שקוראים לכרמל ‘הרו של זבולון’, בהקשר של אליהו בהר הכרמל. ואולי משום שהיה מעל נחל קישון, נקרא על שם זבולון, למרות שלא היה ההר עצמו בנחלתו. ורבי שמואל בר חפני בפירושו לתורה כותב: ” לחוף ימים -ישכון מתכוון בו לשכנותה של ארצו לים, וכאמרו: ועלה גבולם לימה ומרעלה ופגע בדבשת ופגע אל הנחל אשר על פני יקנעם. ואם כי התכוון באמרו לימה – למערב, ואולם כאשר אמר: ופגע אל הנחל, הותר לנו לומר, שהוא נחל אשר יתכן כי הולך הוא אל הים וכו'”.

פרופ’ מיכה קליין טוען שהיתה באותו זמן לגונת ים ממשית באיזור בתי הזיקוק של היום והים הגיע עד  למרגלות תל רגב, מצורף מאמרו: המחקר הפליאו-גאוגרפי כעזר להבנת תחומי נחלת שבט זבולון

 

 

 

5 1 vote
Article Rating

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
2 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
ר.ו.
ר.ו.
29 days ago

בכל אופן כל טקסט מאוחר היה מציין את ‘ירכתו על צור’, או לכל הפחות ‘צור וצידון’.

השגתו על הו”ק מרן אינו כלום, הכתוב אומר שהגבול הגיע (או אמור להגיע) עד צידון, ולא רק עד צור, חילוק של 35 ק”מ.
ותמוה שהביא במאמר את המדרש שמפרש את הככתוב ע”פ פשוטו שמדובר בעיר אחר שגם הוא נקרא צידון, העיר הזה נזכר גם במלכים “צרפתה אשר לצידון”, ובבבלי (אמנם זה גירסא מאוחרת וליתא בכתה”י וכן לא בירושלמי וכו’, אבל בכל זאת זה הנוסח בבבלי) שבבערב ‘צידון’ וראיה אחרונה אין הלכה כרשב”ג, וצידון זה היינו ‘ציידן’ שליד הכינרת, והמדרש קורא לזה ‘זבוד דגלילה’.

2
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x