לחץ לגירסת הדפסה

מסופר על שני מהנדסים שהתווכחו ביניהם, האם ייתכן שהפירמידות נבנו על ידי בני אדם בלי ציוד הנדסי כבד.

אמר האחד לחברו: לא ייתכן שבני אדם בנו את זה לבד, תראה איזה אבנים ענקיות!

השיב השני: מה הבעיה, אלף עבדים סוחבים אבן כזו בקלות.

אלף? מה פתאום, אפילו לא חצי מאבן כזו.

טוב, אז אלפיים.

גם אלפיים לא!

מה אתה משגע אותי? למצרים היו עבדים בלי סוף, כמה שצריך תוסיף. צריך חצי מליון? שיהיה חצי מליון עבדים.

זו דוגמא למשוואה, שאם תוסיף מספיק במרכיב הכמות, תיפתר הבעיה של האיכות, אם צריכים לסחוב אבן, אפשר לקשור אליה כמה עבדים שצריך. לפחות נניח לצורך הענין.

אך האם תמיד הוספת כמות תפתור את הבעיה?

בנושא מוצא המינים, מקובל לחשוב כי בהנחה שהיקום קיים זמן ארוך מאד, כל בעיה תיפתר עם הזמן. נראה לך שזה לא יכול להיווצר במקרה? תוסיף מאה אלף שנה, לא מספיק? תוסיף מליון, לא מספיק, תוסיף עוד מליון. יש לנו הרבה זמן.

האמנם כך?

קראו את מאמרו של הרב אליעזר אייזיקוביץ': "הזמן פותר הכל?"

***

כאשר מדובר בשאלת הופעתן מערכות חיים משודרגות, השימוש ב"מיליוני דורות" ו"מיליארדי שנים" הוא נפנוף ידיים שאינו פותר את הבעיה.

בדיונים על אבולוציה נשמעת לעיתים הטענה כי במרוצת מיליוני דורות עשויים להתרחש דברים שבעינינו הינם בלתי סבירים. לפי טענה זו, מושגי הסבירות שלנו נגזרים מפרק הזמן המוגבל והזעיר של הקיום האנושי. קשה לאדם לתפוס בדמיונו ובתודעתו את המשמעות של "זמן העומק" ("Deep time") הנמשך מיליארדי שנים, וזהו המגרש עליו מתנהל משחק האבולוציה.

אלא שהאמת היא שמילים כמו "מיליוני דורות" כשלעצמן הן חסרות משמעות כשמדובר בפתרון לשאלה מנין מקור השכלול הניכר בעולם החי. מיליוני דורות יוצרים אומנם מרחב זמן – אבל השאלה היא
מה קורה בתוך מרחב הזמן הזה?

אם אדם יושב מיליוני דורות ולא פותח ספר, הוא יישאר טיפש ונבער למרות חלוף הזמן. אם אניח חומרי גלם להכנת עוגה על גבי שולחן, אך לא אערבב אותם בצורה נכונה ולא אאפה אותם כהלכה, אזי גם במרוצת מיליוני דורות לא יקרה כלום. למעשה הדבר היחיד שיקרה הוא שהחומרים יתקלקלו וירקבו.

השימוש בביטוי "מיליוני דורות" לא ממלא שום פונקציה מועילה בדיון הזה כל עוד אין לך מנגנון כלשהו העושה שימוש מועיל בזמן.  רק במצב שבו יש לך מנגנון יצירתי, אבל הוא זקוק לזמן כדי לתת תוצאות, רק אז תוספת של "מיליוני דורות" מקבלת משמעות אפקטיבית.

בדיונים עם מי שהבנתם הביולוגית שאובה מסרטוני טיקטוק, "מיליוני שנים" ממלאים את תפקיד הווילון מאחוריו מסתיר אמן האשליות את הטריק שלו. זה סוג של נפנוף ידיים שאמור להעלים את הבעיה, אבל הוא לא באמת פותר אותה.

אדרבא, בהעדר מנגנון יצירתי שמסוגל לשכלל את הייצור החי, מיליוני דורות כשלעצמם לא רק שאינם מועילים אלא הם קרוב לוודאי מזיקים. חלוף הזמן נוטה על פי רוב להגביר את האנטרופיה. דברים מתקלקלים עם הזמן, לא משתפרים.  לפיכך שאלת המפתח היא האם יש בנמצא מנגנון שיכול לפתח מערכות משוכללות, דהיינו, לשדרג יצור חי ולהפוך אותו למשוכלל יותר?

ככל הידוע אין הדגמה בפועל של מערכת כזו אבל חשוב לדייק את הדברים.

זה לא שהאבולוציה לא יכולה לעשות כלום.

צריך להבדיל בעניין הזה בין מיקרו-אבולוציה לבין מאקרו-אבולוציה.

מיקרו-אבולוציה אלה הם שינויים קלים יחסית שהם בטווח היכולת של האבולוציה.

המיקרוביולוג ד"ר מייקל ביהי ניסה לתת הגדרה מספרית מדויקת. לדבריו, כאשר השינוי הנדרש בגנום של הייצור כדי להעניק לו מערכת המותאמת יותר לסביבת המחיה שלו שוכן במרחק שתי מוטציות נקודתיות – הרי שבהינתן די משאבים האבולוציה תוכל לעשות את זה.

המשאבים המדוברים כאן הם כמות הזמן העומדת לרשותך, וכמות הפרטים עליהם יכולה האבולוציה לפעול. ככל שיש באוכלוסיה יותר פרטים כך גוברים הסיכויים הסטטיסטיים להופעת המוטציה הנדרשת.

אבל אם השדרוג שאתה זקוק לו מצריך יותר מאשר שתי מוטציות, נניח ה3-4 מוטציות, הרי שבהינתן המשאבים הקיימים והמוגבלים אין סיכוי שתגיע לשם.

זה פשוט לא יקרה.

מה שחשוב לזכור הוא שהסיפור המרכזי של ההתפתחות החיים איננה המיקרו-אבולוציה, השינויים הקלים יחסית המתאימים את היצור לסביבתו, כי אם הופעתן של מערכות חיים מסוג חדש לגמרי. הופעה של מערכת חדשה כרוכה  בעשרות מוטציות ולעיתים מאות. משמעות הדבר ששינויים מסוג זה הם מחוץ להישג ידה של האבולוציה, לפחות זו המוכרת לנו.

כל זה מוליך למסקנה שיש גבול למה שהאבולוציה מסוגלת לעשות. אבולוציה מסוגלת להעניק לחיידקים עמידות לאנטיביוטיקה, לשנות את תבנית הצבעים על כנפי פרפר העש, או לשנות את האורך של מקור הפרוש.

אבל יש גם הרבה דברים שהאבולוציה אינה מסוגלת לעשות וחשוב לחקור ולהבין את הגבול הזה. למשל, אם נצליח להנדס אנטיביוטיקה שבשביל להתגבר עליה יזדקקו החיידקים לארבע מוטציות סימולטניות, הרי שהחיידקים לעולם  לא יצליחו לפתח עמידות כלפיה.

אנחנו יודעים באופן אמפירי שיש אתגרים שהאבולוציה לא יכולה להתגבר עליהם.

לדוגמה, בכל תולדות האבולוציה, ולמרות אלפי שנים ואוכלוסיה ענקית, הטפיל הגורם למחלת המלריה לא למד להתמודד עם טמפרטורות שמתחת ל-32 מעלות. מסיבה זו מוגבלת לשמחתנו מחלת המלריה לאזורים הטרופיים של העולם.

הרי לנו סוג של מכשול שהאבולוציה, למרות מיטב מאמציה, לא הצליח להתגבר עליהם.

לעומת זאת יש דברים אחרים שבאבולוציה גברה עליהם בקלות, כמו תרופות נגד מלריה.

התרופות הללו איבדו את האפקטיביות שלהן מהר כי המלריה למדה להתמודד איתן. אבל היא לא למדה איך להתמודד עם תסמונת בשם "אנמיה חרמשית" שמעניקה הגנה מפני המלריה.

בסיכומו של דבר, לומר בצורה קטגורית שהאבולוציה מסוגלת לחולל כל דבר, רק משום שעבר מספיק זמן, היא אמירה לא נכונה.  כדי להתפתח אתה זקוק למנגנון שדרוג, ומנגנון שדרוג – מעבר לרמת מורכבות מסוימת – הוא דבר שמצריך חשיבה יצירתית. המנגנונים הקיימים היום שהמדע מציע אינם עומדים בקריטריון הנדרש.

זו הסיבה שגם עם התגבורת של "מיליוני שנים" השאלה כיצד השתדרג והשתכלל עולם החי מהחיידק המשתכפל הראשון ועד לאדם בעל תודעה עצמית היא עדיין תעלומה מדעית שאין לה מענה בארסנל המטריאליסטי הקיים.