לחץ לגירסת הדפסה

בעולם המודרני, חשוב מאד למחזר, לא מבזבזים אנרגיה. בפרט מחמירים בזאת הנוצרים, אשר ממחזרים טיעונים שנאמרו על ידי המומרים הקדומים, לפני אלף ואלפיים שנה…

דא עקא, הדת הנוצרית גובשה ע"י אנשים שהכירו את היהדות מרחוק, הדור הראשון לחסידי ישו עדיין לא ידע מה זה נצרות, ומייסדי הנצרות כבר לא ידעו מה זו יהדות… ולכן טיעוניהם אינם ראויים למיחזור.

כבר אב הכנסיה אוריגנס, מספר על הלעג שהיו היהודים לועגים ל'הוכחות' של הנוצרים מכתבי הקודש, כך למשל כותב הוא: "ואם מישהו מאיתנו, בפגשו את היהודים, אומר בפזיזות שהפסח נקרא על שם הסבל של המושיע, הם צוחקים ממנו כמי שאינו מבין את משמעות המילה, שהם כיהודים סבורים שהם מפרשים נכון את השם" ('על הפסח', פרק 1). ביוונית פירוש המילה 'פסחא' הוא 'סבל', כמובן שאין לזה שום קשר לחג הפסח היהודי העתיק, אבל היהודים, משום מה סבורים, כאילו וכביכול הנוצרי אינו מבין…

מלומד נוצרי קדום אחר, יוסטינוס  מרטיר, מתאר את הישראלים במצרים מסמנים את דלתותיהם בצלבים מדם, מה שגרם לאל לפסוח על דלתותיהם. לרעיון הזה הוא הגיע, כנראה, מתוך מחשבה ש'סימן' = 'צלב'. ומשם הוא המשיך 'להבין' את כל האזכורים האחרים בתורה של סימן או של מעשה סמלי, ככוללים צלב, כמובן. נצחון יהושע בן נון במלחמת עמלק, הוא שילוב של שמו (ישוע) עם הרמת היד כשעליה צלב, נחש הנחושת שהביטו בו ונרפאו היה צלב, וכך הלאה. (ראו על כך: מנחם הירשמן, המקרא ומדרשו, בין חז"ל לאבות הכנסיה, הוצ' הקיבוץ המאוחד 1992, עמ' 47 ואילך).

עד היום משתמשים הנוצרים באחד הטיעונים העתיקים שלהם, שהנוסח ה'מקורי' בתהלים הוא 'כארו ידי ורגלי', מלשון 'נקבו חור בידי ורגלי', בעוד אין מילה כזו בעברית, ואפילו אם היה כתוב 'כרו', זה הוא פועל שמתאים לכריית בור, חפירה שנעשית ע"י צבירת העפר (כרי, בד"כ הכרייה היא חפירה של מחצב שהאדם רוצה בו, כריית נחושת, כריית זהב), ולא לניקוב.

עסקנו לאחרונה בהבנת הנקרא התלמודית של בר וברושי, ובסילופים המכוונים שלהם, ובימים האחרונים אף יצא ספר שמסכם את השגיאות הנלעגות של טיעוני הנוצרים.

אותם הטיעונים היוצאים  מפיהם של בר וברושי, כבר יצאו מפיות אבותיהם המומרים בכל הדורות, כך למשל, הטענה שחכמים מתירים להרוג כל מי שאינו כמוהם, כבר נטענה על ידי המומר ניקולס דונין, במאה ה13, בויכוחו עם רבי יחיאל מפריז: "וירם המין קולו, ויאמר בנים רשעים אתם, כאשר התרתם לשפוך דם גוים…", (אוצר ויכוחים עמ' 85).

ויכוח בין יהודים לנוצרים, חיתוך עץ מהמאה ה15

ברושי מתלונן שמתכוונים עליו בברכת המינים, נראה כאילו נלקח מילה במילה מהמומר פיטר, בויכוחו עם רבי ליפמן מילהויזן "אתם מתפללים וכל המינים כרגע יאבדו – והם הכמרים", (אוצר ויכוחים עמ' 116). אגב, לביאור הכוונה במונח 'מינים' בספרות חכמים, ראה ספרו הנחמד של אפרים דינרד כאן.

ברושי והילדה, מתלוננים על הרחקת חכמים את האדם מפני חשד רביעת בהמה (דבר שהיה מאד מצוי באותו זמן לפי מחקרים מפורסמים כגון הסקר של קינסי), והרי הם חוטפים למומר פרידריך פראנץ, את המילים מהפה:

"מפני שחשודים על עריות, ואנחנו היום אין איש שם על לב ולא יעלה על הדעת לחשוב על הנוצרים נבלה בזאת, וגם הם יענישו בשרפה לאיש הרובע בהמה" (אוצר ויכוחים עמ' 175).

עצם הרעיון ללגלג על התלמוד כנשק נגד היהדות, גם הוא מנהג עתיק יומין ביד המומרים, המומר פידרו מלגלג על התלמוד: "וכי זה השיבוש בלבד אומרים התלמודיים? הנה כל פירושיהם ודבריהם יוצאים מן השכל והטבע", (אוצר ויכוחים עמ' 160).

כך גם המומר שהתווכח עם רבי זלמן אופהוייזן, הרבה ללגלג על אגדות חכמים, ורבי זלמן כותב על כך: "לא הרביתי לכתוב ולהכחיש את דברי המומר, יען כי רובם על אגדות חז"ל אשר הביאם לצחק בנו ולמען חזק אמונתו, ועל זה לא יפול לבנו כי מודעת היא שאגדותיהם לא יובנו כפשטן, (עמ' 182).

אפילו המשפט החביב על גולן ברושי, שדברי סופרים חביבים מדברי תורה, כבר שימש נשק ביד אותו מומר, כפי שמביא רבי זלמן שם (עמ' 183).

ורבי יעקב מונציה, בויכוחו עם המומר פיטר פאול, מתייחס ללגלוגו של הנוצרי על האגדות ואומר: "גם לכם אגדות מרובות לאלפים ולרבבות רחוקות מן השכל האמיתי רחוק רב, כרחוק מזרח ממערב", (עמ' 184).

תלמיד חכם אנונימי, שהתווכח עם המומר מאיישטרו פידרו, התייחס לדברי המומר דלהלן: "היהודים האלו רעים בנפשותם וכל תלמוד שלהם מלא חרופין גדופין… אמרו חכמיכם בתלמוד  מאמרים רבים שאם האומות היו יודעים אותם לא היו מניחים לכם חיים בארצם אפילו שעה אחת" (עמ' 216-220), ומשיב: "כל כוונתך בויכוח הזה הוא רק לקנטר… הנך מלקט מאמרים ומפרש אותם בדרך רחוק ובלתי אמת כדי להפיק זממך, אבל בעזרת צורי האל המיוחד אגלה חרפתך בקהל וידעו השומעים כי שקר מליך" (עמ' 221).

הדמיית ויכוח הרמב"ן עם פראו פול, יוצר: ביקורת

הויכוחים עם הנוצרים, לא היו דיון עיוני, הם היו משפטי ראווה מתוכננים, כשהמטרה מסומנת מראש: לשרוף את התלמוד, ולגרש את היהודים, אחת היא אם היהודים השיבו נכוחה והראו שהמומרים אינם יודעים לקרוא כתב רש"י, או שלא הצליחו להשיב, ה'שופטים' ה'אובייקטיביים' מבית מדרשה של הנצרות, תמיד פסקו לכיוון אחד…

במקביל, האנטישמיים בגרמניה ועוד, השתמשו בדיוק באותן שיטות: "כמה מהם (האנטישמים הגרמניים) סרסו וזייפו את מקורות התנ"ך והתלמוד… הם לא נרתעו מכל מיני סילופים וזיופים בכדי לאשר את הנחותיהם", (אנצ"ע, ערך אנטישמיות, עמ' 534).

הנה כי כן, אין חדש תחת השמש.

כיכר פלאס דה גרב, בה שרפו את התלמוד ב1242

כמו בזמננו, האירופאים מדברים על מיחזור, אנרגיה ירוקה, אבל בפועל משתפים פעולה  ותומכים בכל המדינות והחברות שפועלות במזרח, בלי שום שימת לב לפליטות וכדו', ורוב המוצרים שנרכשים במערב מיוצרים במזרח בדרך זו (נורבגיה היא שיאנית העולם באפס פליטות, אבל אחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם, נחשו נא אירופאים יקרים, מה עושים בנפט שאתם מוכרים לסין והודו? רמז, לא שותים אותו לארוחת בוקר).

כך גם הנצרות, משתמשת במיחזור של טיעונים, כנראה מטעמי חיסכון, אבל בסוף שורפים ספרים ואנשים…