לחץ לגירסת הדפסה

קראתי את המאמר שלכם (על נסים והתגלות א – מתן תורה):

וגם למדתי את המאמר הראשון בספר הכוזרי, וישנה שאלה שמאוד מציקה לי באמונה.

במהלך המאמר הראשון הכוזרי מתאר את האמונה באל כפועל יוצא של הניסים הגדולים שקרו, שמוכיחים את שישנו אל שפועל בעולם, ואת האמונה בתורה ומצוות כתוצאה של ההתגלות בהר סיני, שהוכיחה לעם ישראל שאלוהים מדבר עם בני אדם ורוצה מהם מעשים מסוימים.

עכשיו, אפשר להסתכל על המהלך של ניסי מצרים וההתגלות בשני אופנים סותרים:

א. כמו שמתואר בכוזרי, הניסים הגדולים מעידים על כח שפועל במציאות כלפי עם ישראל, ואף מתגלה אליהם ומצווה אותם ובוחר בהם. זו ההסתכלות האמונית המקובלת.

ב. הסתכלות אלטרנטיבית שלכאורה נראית יותר הגיונית: עם ישראל נמצא במצרים. זוהי ממלכת הכשפים כפי שמתואר בתורה עצמה. כמו שישנם ניסים כלפי עם ישראל והם שוברים את הטבע, גם המצרים יודעים לשבור את הטבע ולהפוך מים לדם ולהוציא צפרדעים. אני מסכים שזה בכמות ובאיכות הרבה יותר קטנה, והחל ממכת כינים הם לא מצליחים, אבל נראה לי מוזר להבחין בין מעשי ניסים ולהגיד שזה כישוף וזה לא, הרי סוף גם מכשפי מצרים וגם הניסים שוברים את הטבע. ומי עומד במרכז העניינים של כל הניסים? משה

ככה שזה נראה שכמו שמכשפי מצרים משתמשים בחוקי הכישוף לטובתם, ככה גם משה משתמש בכוחות העל טבעיים לטובתו ולרצונו, רק שהוא פשוט הרבה יותר מוכשר מהם (אני לא טוען שהדברים לא קרו, אלא אני מאמין שהכל קרה, אבל פשוט שאלו פעולות של משה ולא של "אלוהים").

גם בהמשך, כשישנה התגלות, אף אחד לא יכול להגיד שזו בעצם לא עוד הפעלה של הכוחות העל טבעיים על ידי משה. הרי יכול להיות שזו בסך הכל אשליה על טבעית שמשה יצר ואין פה אחד שרוצה.

אני לא מצליח להבין למה הפרשנות השנייה לאירועים שקרו היא פחות מתקבלת. הרי עד זמנם של עם ישראל במצרים לא הייתה התגלות ולא היה אף אחד ש"רוצה". הכל היה חוקי טבע, וגם לדברים העל טבעיים הייתה חוקיות מסוימת של הפעלתם. אז מדוע פתאום כשישנם ניסים גדולים יותר זה מעיד על רצון על אנושי שפועל במציאות?!

הרי הרבה יותר פשוט להניח שמה שהיה נמשך, ופשוט יש פה מישהו אנושי יותר מוכשר שיודע את חוכמת השימוש בכוחות הללו יותר טוב. מודע פתאום מכניסים לי פה מישהו אלוקי ש"רוצה" בעם ישראל. זה נשמע לי קצת מוכנס בכח.

גם ביחס להתגלות האופציה השניה נשמעת יותר טוב. עד עכשיו לא שמענו בצורה מוכחת ומבוררת על התגלות של הכח האלוקי, ומדוע שעכשיו נקבל את זה שזה קרה, הרי הרבה יותר מתקבל על הדעת להניח שזו אשליה של משה, שהרי כל הסיפור פה די סובב סביבו, וכל הניסים קורים על ידו, אז לכאורה זה עוד הפעלה של הכח העל טבעי על ידי משה, ולא התגלות של מישהו ש"רוצה", שבכלל לא ברור לי מאיפה פתאום הכנסנו גורם כזה למהלך ההיסטורי, שעד עכשיו כל מה שעסקנו בו היה חוקים כאלה ואחרים שניתן להפעילם.

זאת ועוד, ה"התגלות" הלאומית הזו קורה בצורה חד פעמית בימי משה בלבד, ומדוע אם כן שלא תקרה עוד פעם? אם זה באמת היה אמיתי, הייתי מצפה שלא הכל יהיה תלוי לכאורה במשה! זה רק מחזק את החשש שיש פה אשליה והפעלה של הכח העל טבעי על ידי משה, ולא מישהו ש"רוצה", שלא ברור לי מאיפה הכנסנו אותו לבירור האמוני.

כל מה שקדם למשה היה חוקים שהאדם הפעילם, וגם אחריו ובימינו זה כך, וגם את מה שקרה בימיו הרבה יותר פשוט ומתקבל על הדעת לפרש כך, אז אני ממש לא מבין מדוע כל המאמינים היהודים דבקים באופציה הראשונה? מדוע להכניס פה בכח מישהו ש"רוצה"? לכאורה נראה שהאופציה השניה הרבה יותר מתקבלת על הדעת. הרבה יותר פשוט להבין שיש פה מישהו חכם בצורה בלתי נתפסת, שבאמת חולל ניסים גדולים במציאות, אבל גם הצליח להונות עם שלם ב"התגלות".

חבר שלי פעם אמר לי שזה כמו לשאול: "אולי אלוהים משקר לנו?", אני לא חושב שזה דומה, מפני שאם באמת יש "מישהו שרוצה" ומתגלה, הוא לא יעשה את זה סתם.

אבל בני אדם חכמים ושקרנים יש מספיק, ואם אין אלוהים רצוני אלא רק כוחות על טבעיים שהאדם מפעילם לפי רצונו האישי, אז שום דבר לא מונע ממנו לעשות את זה, ואין אף אלוהים רצוני שמאפשר לו את זה ורוצה בזה. כי זה הכל הפעלה ופעולה של האדם.

אשמח לתשובתכם כי זה מפריע לי מאוד באמונתי.

תשובה: אם לסכם את שאלתך, אתה שואל מנין שנסי יציאת מצרים וכן ההתגלות לא היו כשפים?

אתה מוסיף, שכשפים היו אז, והתפרשו ככשפים, ולמה אם כן, כשיש 'עליית מדרגה' בתפוקה של הכשפים פתאום מחליפים דיסקט ומחליטים שזה אלהים?

גם ההתגלות, לא שמענו עליה לפני כן, וגם לא אחרי כן, למה הכל דרך משה?

אבל, בעיניך, זה לא דומה לשאלה: אולי אלהים משקר? מכיון שלא סביר שיטרח להתגלות, כדי לעבוד עלינו.

עד כאן דבריך.

אני חושב שהסיום של דבריך הוא הנקודה החשובה לענינינו.

ההבדל בין האמונה לכפירה, הוא בבחירה איך לפרש את העולם, הכפירה נאחזת בחלק שהיא יכולה להסביר, ולגבי מה שלא – אין לה קושי להשאיר באי ידיעה, או באמונה שבהמשך נדע להסביר. האמונה מתיימרת להבין יותר, היא טוענת שיש ענין עקרוני במציאות, שלא ניתן להסבר מתוך עצמו, שיש משהו מעבר, והיא בוחרת לדבר על מה שמעבר, להיות מסוגלת לדעת עליו משהו, ולקשר את זה למשמעות החיים ולחוייה המוחשית של הנפש. לכך שהאדם שואף לטוב ומתקשה מטבעו עם רע, שהוא חווה התעלות, אהבה, שיש לו מצפון, ושהוא מסוגל להעניק משמעות לחיים ולדברים.

זו הנקודה, כל השאר רק טיעונים שנשלפים מבנק הטיעונים לצרכי ויכוח. כמו שהראינו למשל כאן.

כשאתה אומר שלא סביר לך שאלהים יטרח להתגלות, אבל יעשה זו למטרה לא ידועה ובאמת הוא 'עובד עלינו', אתה בעצם לוקח צד, עם הצד של המאמינים.

הכופר יגיד לך, שאין לו מושג. כי הוא לא מוכן להיכנס לתחום של לדעת משהו על מה שמעבר, ולכן גם אם אלהים יתגלה אליו אישית הוא יתייחס רק לחלק המדיד, למשל עשן ואש, ויסביר מה שניתן להסביר מבחינה פיזית, וכל השאר לא יקובל עליו, אפילו אם יש אלהים והוא התגלה יכול להיות שהוא משקר, וכך הלאה.

אז אם אתה מאלו שמוכנים לייחס משמעות לתחום הלא פיזי, זה מאד פשוט.

יש בעולם טבע, לפי הכופר אין שום דבר חוץ מטבע, או עכ"פ אין שום דבר מעבר לטבע שאפשר לעסוק בו או להבין או לייחס לו קיום ומשמעות.

לפי המאמין, הטבע הוא יצירה של אלהים, צמצום מציאותו, הטבע הוא "הרצון היותר מתמיד" של האל. כל מה שמעבר לטבע – הוא פעולה אלהית מתחדשת, לא רצון מתמיד.

לפי שתי ההגדרות האלו, אין מקום באמת לכשפים. הם לא חלק מהטבע, ולכן במדה ומתרחש כישוף, הוא רצונו של האל. בדיוק כמו נס, ההבדל היחידי הוא שהנס מוגדר כדבר חיובי על פי היהדות, התערבות של האל לענין חשוב. והכישוף להיפך, כענין שלילי שאסור באיסור חמור לנסות להפעיל אותו, אבל מכיון שהכישוף אינו טבע, אין לו באמת 'כח', הטבע הוא כמו דבר בעל כח עצמאי, כי הוא לא מופר בלי התערבות נסית, הכישוף להיפך, הוא לא יכול 'לעבוד' בלי אישור מלמעלה.

יש שיטות שונות בביאור המציאות הזו של כשפים, ראה כאן. אך ברור לכל הדעות, גם לאלו שמכירים בקיומם ככח על טבעי, שהכח שלהם מוגבל מאד, זו לא איזו הערכה צדדית, אלא עקרון בסיסי במציאות, אם מכשף היה יכול לרפא את עצמו מכל מחלה, הוא לא היה מת, אם הוא היה יכול להביא אליו כסף ממקום אחר או ליצור כסף מאדמה, הוא היה נהפך למלך העולם, אם הוא היה יכול להזיז הר ממקומו הוא היה בונה לו בשלש דקות ממלכת נצח, וכך הלאה. בפועל ברור שגם המכשפים הכי גדולים לא הגיעו להישגים משמעותיים יותר מאנשים אחרים, אפילו לא בממלכת הוגוורט. הרי את הפירמידות בנו מליוני פועלים, ולא מכשף באמירת לחש, פרעה יצא להילחם נגד גויי הים, הכושים, הנובים, וכו' ובאף אחד מהמקרים הוא לא ניצח בעזרת כישוף, כשהיתה בצורת היו המצרים מקריבים מקקים לאלת המקקים, ולא פותרים את הבעיה בעזרת כישוף. למעשה ממלכה שהיו בה מכשפים לא הצליחה יותר מאחרות, ולא פתרה שום בעיה מהותית בעזרת כישוף. הכישוף כחו יפה להצגות וטריקים על הבמה, או להוציא מישהו מדעתו, לא מעבר.

לכן זה לא מקרה של 'עליית מדרגה', זה מקרה של ענינים שמחוץ לתחום הכישוף. מסיבות עקרוניות.

אפשר לתת דוגמא פשוטה, מתחום אחיזת העיניים. אנחנו הרי רואים שיש היום קוסמים שלומדים בבתי ספר לקוסמים, ועושים דברים מדהימים. כל אחד יכול למצוא ביוטיוב. אנחנו באמת לא יכולים לפענח לבד איך הם עושים את זה, כי הם למדו במשך שנים איך לעבוד עלינו. אז אולי מלחמת ששת הימים נעשתה ע"י מאחזי עיניים? איך זה ברור לנו שלא, כי רמת החריגה שהם יכולים לייצר, לא עוברת את הבמה. הם לא יכולים להאכיל עם שלם ארבעים שנה עם אחיזות עיניים, והם לא יכולים לשלוט בים, (למרות שאחד מהם הלך על המים איכשהו – זה מופת במה), ולא בגורלה של מדינה, הם לא יכולים לחרוג מהבמה ומהתפאורה שלהם. וכך בדיוק לגבי כישוף.

לגבי השאלה למה אין התגלויות נוספות, התשובה היא כמו שהראיתי לעיל, מי שבוחר בכפירה, לא יתרשם מהתגלות של האל בעצמו, זה לא יעזור לו כלום ולא יזיז לו, הוא יתייק את התופעה כפי שהוא מתייק תופעות אחרות שמוכיחות שהעולם לא רק טבע, (למשל התודעה, הוא ימציא נוסחה סתירתית ולקויה, או יצהיר שבכל מקרה זה לא בתחום הנתפס כרגע וגם הצד השני לא אומר כלום, וכן שהוא מאמין שבעתיד זה יפוענח, זה מה שקורה בפועל לגבי התודעה, וגם לגבי מוצא החיים, ואף כאן). וגם מי שמצהיר שאם יראה התגלות יאמין, מה זה יעזור לבן שלו, הרי אם סבא שלו היה מספר לו על התגלות, הוא היה אומר שאנשים היו אז פרימיטיביים וכו', לכן גם אם ה' היה מתגלה פעם ב100 שנה זה לא היה עוזר כלום, כל מי שלא היה שם בפועל שוב לא היה מאמין.

ודבר נוסף, גם כאשר אדם מאמין בהתגלות, עדיין נשארת לו הבחירה, האם ואיך לשמוע בקול ה', ואיך לפרש את חובתו, הרי בני ישראל חטאו בעגל למרגלות הר סיני, וגם כשחטאו בעבודה זרה זה לא בגלל שלא האמינו לנביאים, הרי אליהו הראה את מציאות ה' והעם פסחו על שני הסעיפים, והם לא חשבו שהוא נביא שקר. תמיד יש בחירה, והצד הכופר נתלה בשאלה מדוע לא כך וכך, למרות שגם כשיהיה כך וכך הוא יתלה בהסבר אחר.

תאר לעצמך עולם, בו אין את השאלה של 'מוצא החיים', נניח שהיה איזה הסבר פיזיולוגי. ואין את השאלה מה זו תודעה, כי היה איזה הסבר פיזיולוגי. ואז היה הכופר אומר לך: איך אני יכול להאמין? אם הייתי רואה מציאות שלא מוסברת באופן מטריאליסטי, או שתי מציאויות כאלו ליתר בטחון, ברור שהייתי מאמין…. מסקנה: אל תאמין לכופר