ב מה באמת אומרים הממצאים הארכיאולוגיים?

הממצאים הארכיאולוגיים הם כמובן חלקים מאד קטנים שנשתמרו באקראי, אפשר להסתכל על מה שלא מצאנו, ואפשר להסתכל על מה שכן מצאנו. להסיק מסקנות מ'לא מצאנו' קשה מאד. לרוב האירועים בהיסטוריה לא מצאנו זכר ארכיאולוגי. כל אחד יכול לקחת ספר היסטוריה, ולשאול את עצמו כמה אסמכתאות ארכיאולוגיות אנו מכירים לכל המסופר בו. אבל כדאי בהחלט קודם כל להסתכל במה שכן מצאנו.

אם נתמקד במה שכן מצאנו, ולא בשחזור סטטיסטי, אלא בתופעות, בדיווחים, בהצלבת מידע. נוכל לבדוק, האמנם יש לנו הצלבת מידע בין התיאור ההיסטורי שבמקרא ובין גילויים ארכיאולוגיים?

התשובה היא בהחלט כן. ישנן הקבלות רבות המעידות על ההיסטוריות של הסיפור המקראי. דברים ששום מספר מאוחר לא היה יכול לדעת. בכל מה שנוגע לירידת האבות למצרים ויציאת בני ישראל משם עסקנו בהרחבה בקטגוריה על מסורת התורה, ובפרט בקטגוריות: יציאת מצרים, זמן כתיבת התורה. כאן נדבר על תקופת ההתנחלות בארץ.

נביא את הממצאים שנחשפו ע"י טובי הארכיאולוגים שייסדו את הארכיאולוגיה המקראית וחקרוה במשך שנים רבות. ולאחר מכן נתייחס לפולמוס החדש.

להלן שמות כמה מהארכיאולוגים מ"הדור הישן", שטרחו בעיקר בחפירה ובדיקה, ופחות בפרסום מאמרים פופוליסטיים:

ויליאם אולברייט (נפטר 1971): ארכיאולוג אמריקאי, פרופ' למדעי המזרח באוניב' ג'ון הופקינס, חפר את גבעת שאול, תל בית מרסים, בית צור, ובית אל. עסק במגילות ים המלח, ובעוד אתרים רבים בא"י.

מיכאל אבי יונה (נפטר 1974): למד ארכיאולוגיה באוניב' לונדון, ובביה"ס הבריטי לארכיאולוגיה בירושלים. ערך את כתה"ע של מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי. חפר באיזור ירושלים ובמצדה. הרצה בנושאי ארכיאולוגיה באוניב' העברית בירושלים.

יוחנן אהרוני (נפטר 1977): מתחילה תלמידו של מזר, בהמשך פרופסור לארכיאולוגיה באוניב' העברית, וראש המכון לארכיאולוגיה באוניב' ת"א. ביצע סקרים ארכיאולוגיים בגליל, בנגב, במדבר יהודה, חפר את רמת רחל, תל ערד, תל באר שבע, חצור, לכיש. ועוד.

שמואל ייבין (נפטר 1982): למד ארכיאולוגיה באוניב' לונדון, ראש החוג ללימודי המזרח התיכון הקדום באוניב' ת"א.

בנימין מזר (נפטר 1995): חופר בית שערים, נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים. חפר בעופל, רמת רחל, והרבה אתרים באיזור ירושלים.

חדירת הישראלים לארץ

על פי הכרונולוגיה התנכי"ת יציאת מצרים אירעה בערך במאה ה14 לפני הספירה, לפני כשלשת אלפים שלש מאות וחמשים שנה. התאריך המדוייק תלוי בפרשנות של פסוקים שונים.

בני ישראל נדדו במדבר ארבעים שנה, ומכניסתם לארץ ועד השלמת הכיבוש הראשוני וההתיישבות באיזור ההר, ארכו עוד כמה עשרות שנים. התאריך בו אפשר לראות שינוי בנוף הארכיאולוגי של ארץ ישראל הוא המאה היג' לפני הספירה, לפני כשלשת אלפים ומאתיים שנה ויותר.

גילוי וחשיפת הערים הישראליות החל בערים מסויימות ומפורסמות, כמו חצור, דביר, ועוד. ובהמשך נעשו סקרים כוללים וכן חפירות ספציפיות שגילו עוד ישובים רבים המשתייכים להתנחלות.

הסקרים הארכיאולוגים הראו עובדה ברורה: מאות רבות של אתרים בכל רחבי ישראל צמחו בתקופת הברזל, ולכולם יש מאפיינים אחידים: קרמיקה דומה, קנקני שפת הצוארון, היעדר עצמות חזירים, תרבות בניה נחותה מהתרבות הכנענית. כך עולה מהסקר של אהרוני בגליל העליון, ומסקרי יהודה ושומרון על ידי כוכבי, פינקלשטין, עופר, וזרטל. העובדות האלו מוצלבות עם סיפור ההתנחלות, שכללה את כל חלקי הארץ, בתקופה קרובה.

התאריך בו אפשר להגדיר סימני היכר ברורים להתנחלות הוא במאה ה13, כפי שכותב זרטל בתוצאות הסקר הארכיאולוגי (התפרסם גם בהארץ 11/11/99) "בסקר שנערך בין 1967-72 וכן בסקר של 1978 התברר בצורה ברורה כיצד במאה היג' לפנה"ס חלה התיישבות רבתי בכל יהודה ושומרון עדות ברורה לכיבוש". חשוב להבין שאין מידע ברור שהישובים לא קמו לפני המאה היג', אלא שניתן להוכיח שהם היו קיימים כבר במאה היג'.

זרטל (עם נולד עמ' 333), מתאר כיצד המחקר המודרני קובע קביעות סטטיסטיות לזיהוי תרבות חדשה. כל שברי החרס נסרקו והוכנסו למחשב, מסתמנת התקדמות בטיפוס הכלי ככל שהישוב מתרחק מהמרכז של שכם לכיוון ההר.

כפי שאמרנו לעיל, ישנם מאפיינים תרבותיים מיוחדים לתקופה הישראלית. כלים מיוחדים, היעדר עצמות חזירים, וכן ניכר שמדובר ביסוד שמוצאו מן החוץ ולא בכנען. שכן בראשית תקופת ההתנחלות ישנה נסיגה בטכניקה של הבניה יצירת הכלים ורמת החיים, זה אות ברור לכיבוש של עם נודד והחרמתו של עם בארצו. כפי שכותב הארכיאולוג מיכאל אבי יונה (אנצ"מ ערך ארכיאולוגיה). כן קובעת המומחית לאומנות עתיקה ד"ר רנטה רוזנטל: בתקופה הישראלית ניכרת ירידה רבה במגוון הצורות והיסודות העיטוריים וברמת הביצוע והערך האמנותי", (אנצ"מ ערך תכשיטים עמ' 557). זאת עקב האיסור בתורה על צורות מיתולוגיות שונות. מנהל המוזיאון לאומנות בחיפה, ד"ר פריץ שיף, אומר: בתקופה הישראלית חלה לראשונה ירידה באיכות הטכנית של הגליל (לחותמת) בו בזמן נעלמים גם סימנים מצריים רבים ובמקומם באות דמויות פשוטות מעולם החי כגון צבאים עומדים זה מול זה", (אנצ"ע ערך גילוף).

הבדל נוסף בולט הוא התישבות שאינה צמודת מעיין, כל הישובים הכנענים נבנו צמודים למעיינות. הישראלים נבנו על ההר ובמרחק ממעיינות, אולברייט חשב שכל הישראלים השתמשו בבורות, אבל הסקרים הראו ישובים רבים כאלו גם ללא בורות, להשערת זרטל הפתרון הטכנולוגי של הישראלים היה פיטסי ענק ששימשו כבורות על פני הקרקע.

הארכיאולוג עמיחי מזר אומר: "התופעה היישובית של הקמת מאות אתרי התנחלות בחבל ההר בתקופת הברזל א' משקפת מבנה חברתי-כלכלי המתאים לדעתי לאופי החברה הישראלית בתקופת השופטים כפי שהיא מתוארת במקרא.. דומה בעיניי כי התרבות החומרית המתגלה באתרי ההתנחלות בחבל ההר משקפת אוכלוסייה בעלת קווי ייחוד משלה, שאי אפשר להשוותה מבחינת ארחות חייה לשום קבוצת אוכלוסייה כנענית הידועה לנו מתקופת הברונזה המאוחרת. המונח 'פרוטו-ישראלים' שבו משתמשים מספר חוקרים להגדרת אוכלוסייה זו נראה לי כהתחמקות מהזיהוי המתבקש עם הישראלים של תקופת השופטים".

הארכיאולוג ישראל פינקלשטיין מראה כיצד בדיקה של ישובי ההתנחלות מוכיחה שמדובר בחברה נודדת שהתיישבה, ולא חברה כנענית. כבר קמפינסקי זיהה קשר בין צורת הבניה לבין צורתם של אהלי הנודדים, וכן בריבוי בורות הממגורה. שיטת הגנת האתרים אינה מפותחת כמו בערים הכנעניות (במאמרו: ההתנחלות הישראלית : האסכולה הסוציולוגית במבחן העדות הארכיאולוגית, בתוך עיוני מקרא ופרשנות כרך ג' ספר זכרון למשה גושן).

גריניץ אומר: "עובדה גלויה היא שישראל לא ירש מן הכנעני לא את תרבותו החמרית, כעדות הארכיאולוגיה, לא את המבנה המדיני (- מדינות עיר עם מלכים שרים ועבדים) ואף לא את מערכו הצבאי (הסוס ורכב המלחמה) היחידה הישראלית היתה השבט והמשפחה ולא העיר, וכשהגיע ישראל, זמן רב לאחר שנכחד הכנעני ובתורף הלחץ הפלשתי והעמוני למשטר מלוכני, היה היקפו של משטר זה אתני ובין שבטי. פירוש הדברים: ישראל לא נזקק להשפעה כנענית, כיון שהוא הוריש את הכנעני מלפניו", (יחודו וקדמותו של ס' בראשית, פרופ' י.מ. גריניץ, ירושלים תשמג', מבא).

כל המאפיינים האלו מוכרים גם בישובי עבר הירדן (ראה המובא כאן בסוף המאמר) של בני גד ובני ראובן, וגם בישובי הנגב (ראה למשל מאמרו של אהרוני בספר אילת והערבה, (בהוצ' החברה לחקירת א"י ועתיקותיה עם רשות העתיקות 1995) עמ' 77-78).

ראינו א"כ 8 מאפיינים ארכיאולוגיים להתנחלות: 1) היעדר חזירים 2) תרבות בניה נחותה 3) מרחק ממקורות  מים 4) ירידה בצורות מיתולוגיות 5) ריבוי ישובים חדשים 6) שרידים של חברה נודדת. 7) מבנה מדיני שונה, 8) מבנה צבאי שונה.

מה טיבה של קבוצה חדשה זו? המביאה עמה בניה שונה, טכניקת כלים שונה, ותפריט ציד שונה, היש לנו מידע על פעולותיה או שמות אישים שפעלו בה? בהמשך נחזור לארכיאולוגיה 'יבשה', נחפש קודם לכן נתונים ברורים יותר, כתובות, שמות, פעולות מתועדות בהיסטוריה.

אם נתבונן בהיסטוריה המוכרת לנו, על המסמכים הקיימים בנוגע לתקופה זו, נגלה סדרת מסמכים מפורסמת מאד המתוארכת לכמה עשרות שנים לפני זיהוי ישובי הקבע הישראלים. היא 'אגרות אל עמרנא', סדרת מכתבים שנשלחו מכנען למצרים במאה היד' לפני הספירה, בתקופה בה התרחשו לפי המסורת  נדודי המדבר וראשית הכיבוש.

המדובר על תקופת 'הממלכה החדשה', את המאה היד' פתח תחותמס הרביעי, שלפי התיארוך המקובל מלך ב1401, אחריו מלכו: אמנחותפ השלישי, אחנתון (שזמן תחילת מלכותו המדוייק אינו ברור, בטווח טעות של כעשרים שנה לפי המקובל), תות ענח אמון (שמלך כנער ונרצח בגיל 19), ועוד פרעונים לא מוכרים. המאה היג' נפתחת בשלטונו של רעמסס השני (1304 לפנה"ס) שמלך כארבעים שנה, ב1236 לפנה"ס מלך מרנפתח. התקופה היא סוף תקופת הברונזה.

אנו עוסקים באגרות שנשלחו במאה היד' לאמנחותפ, ולאחר מכן לאחנתון. לפי הסיפור שבתנ"ך, צריכה היתה כנען שעד כה היתה בת חסות של מצרים, להיות בפאניקה. "נמוגו כל יושבי כנען". היחלשותה של מצרים המוכה אחר יציאת מצרים, היתה אמורה ליצור זעזוע אצל עמי האיזור, שיציבותם היתה תלויה בידה הארוכה של מצרים.

אגרות אל עמרנא מייצגות בסך הכל עשרים שנה בתולדות כנען, הן חלקיות ביותר ורובו של הארכיון אבד. ובכל אופן, ממה שיש בידינו אפשר בהחלט לראות, שהן מייצגות בדיוק את המצב שהיה צפוי בכנען. הנושא העיקרי של האגרות הוא מהומה מדינית, נודדים משתלטים על הארצות ועושים מה שמתחשק להם, ומושלי הערים בכנען מתחננים לפרעה לעזרה, לשליחת קבוצות חיילים, מעט זהב. ואילו פרעה אינו משיב, הוא מסתגר במקדשיו ויוצר דת חדשה בה האל אתון נעלה מעל כל האלים.

זו התוצאה שהיינו צריכים לצפות במקרה ויציאת מצרים אכן התרחשה.

הגוף האתני המאיים באגרות הוא ה'חבירו', מונח זה אינו חופף ל'בני ישראל', שכן הוא בא בהקשרים רבים ושונים גם באשור העתיקה, ובאיזורים שמחוץ לארץ ישראל. זרטל מביא את ההשערה ש'עבירו' הוא מלשון עבירתם ממקום למקום, שבטים נודדים. אך מן הרישומים עולה של'עבירו' היה רקע שמי, וייתכן בהחלט שהכוונה ל'עברים', קבוצה אתנית שישראל היתה חלק ממנה, כפי שרואים במקרא כבר בזמן יוסף היתה 'ארץ העברים', ולמצרים היה חוק 'לא לאכול את העברים לחם'. ייתכן שיש קשר לתרבות האבלאית שאחד ממלכיה (כמעט אלף שנים קודם לכן) נקרא 'אבר-אם' בדומה ל'עבר' המקראי. כנראה קבוצות נודדות רבות פשטו על ישובים שנחשבו כיציבים ומבוססים עד היחלשות מצרים. אפשר שאחת מהם היתה עמלק, שמתואר אז כנודד באיזור, אולי גם המדיינים. כך מתואר בתורה שבאותו הזמן סיחון כבש חלקים גדולים מעמון ומואב. מלמט  מזהה את החבירו עם העברים: יחד עם חוקרים אחרים אני מניח, שיש קשר כלשהו – לשוני ואתני – בין העברים לעפירו".(מלמט, א., 1996-1995. "יציאת מצרים – מקבילות מצריות", ארץ-ישראל 234-231 :25)

כיצד מתארים מלכי כנען את המצב בארצם? תוהו ובוהו, כולה עוברת מן השליטה המצרית לידי החבירו, ופרעה לא עושה כלום.

כך כותב מלך ירושלים: "ישלח נא המלך יורי קשת.. אם יהיו יורי קשת השנה אזי הארצות והשליטים יהיו למלך, אדוני אם לא יהיו יורי קשת לא יהיו יותר הארצות והשליטים למלך", "ארץ המלך עברה לידי החבירו ועתה אפילו עיר בארץ ירושלים בית לחם שמה עיר השייכת למלך עברה לצידם של אנשי קעילה", "ישמע המלך אם לא יהיו יורי קשת ארץ המלך תעבור לידי אנשי החבירו", "יציל נא המלך אדוני את ארצו מידי אנשי החבירו". שליטת עיר לא ידועה, כותבת: "ארץ המלך אדוני נחרבה, ושייך לאנשי החבירו, ידאג נא המלך אדוני לארצו וידע נא המלך". מלך גזר אומר: "אחי הצעיר מרד בי ונכנס לעיר מחוז ונתן את שתי ידיו לראש החבירו.. דאג לארצך"!

אך אין מדובר רק בידע כללי שהארץ עוברת לידי החבירו, אלא בידינו גם פרטים גיאוגרפיים: המשותף לאגרות כולן קשור לשכם, "שנאת כולם מכוונת בעיקר נגד שניים נסיך שכם, וחבורות העפירו" (זרטל, 356). לַאבַּיוֹ נסיך שכם משתף פעולה עם העפירו, מאשימים המלכים הכנענים בזה אחר זה.

ומה מתואר בספר יהושע? בני ישראל נכנסו ישירות לשכם, ללא כיבוש. שכם שהיתה נחלת יוסף, ובניו שמרו על בעלותם בה כמתואר במקרא, שיתפה פעולה עם הישראלים הנכנסים, ושם כרת יהושע ברית לכל בני ישראל, יחד עם הקמת המזבח וטקס הברכות והקללות בהר עיבל הצמוד לשכם.

יש להבין שמציאות היסטורית כזו, של מלך עיר בודדת בכנען, ה'שם פס' על פרעה ומצרים ומשתף פעולה עם הפולשים, לא יכולה להיות ענין של מה בכך. בימים כתיקונם היתה האימפריה המצרית שולחת פלוגה שתטאטא אותו לים התיכון. עובדה היא שלאביו לא חשש ממצרים ועשה מה שרצה, וכך הוא מתואר מוסר את ערי הארץ לעבירו בזו אחר זו. "מלך שכם לקח את ערינו" (אגרת 280).

זרטל מתאר: "לאביו הוא דמות  מיוחדת במינה, מין נפוליון של תקופתו, באמצעות רצונו הנחוש הפיסי והנפשי הוא יוצא להרחיב גבולותיו בעמק יזרעאל ובשפלה כאחד, אין הוא חושש ממצרים המסוכסכת והשקועה ברפורמות דתיות" (זרטל, 359).

מלכי כנען אינם מבינים מדוע פרעה מסתגר בביתו ולא עוזר להם כבימי קדם: "שלחתי מתנות אל המלך אדוני, אבל לקחו אותם בשדות בקרבת איילון, ידע נא המלך שאין ביכולתי לשלוח שיירה אל המלך, אדוני לידיעתך", "מלכיאל אינו מפר את בריתו עם בני לבאיה אשר נועדה לכבוש את ארץ המלך לעצמם, שליט העושה מעשה כזה מדוע מלכי אינו קוראו למשפט? ראה מלכיאל ותגו עשו את המעשה הבא אחרי שכבשו את רבת מועדות עתה פניהם לירושלים". שליטה מצרית אמיתית לא היתה יכולה לאפשר מצב שכזה. זעקתם של מלכי כנען נותרה ללא מענה, מצרים היתה מובסת ומושפלת, ואחנתון היה עסוק במהפכה דתית, המזכירה את הדברים שהראה משה במצרים באותות ובמופתים.

מוזכרות באגרות ממלכות נוספות ש'נתנו יד לעבירו', אפשר שהכוונה לגבעונים שכרתו ברית עם ישראל כמתואר בספר יהושע.

אגרת אחת מזכירה את 'שמעון', ואפשר שהיא התנחלות ראשונית של שבט שמעון.

מה אומרות לנו האגרות על המצב המדיני? האם יש נתונים על הערים הכנעניות השונות ופעולותיהן? ירושלים היתה בעלת מעמד מרכזי וחשוב, כפי המתואר באגרות. ואכן ספר יהושע (י' א') מתאר את אדוני צדק מלך ירושלים בראש ברית המלכים. ירושלים שרדה בשליטה כנענית עוד שנים רבות.

בצפון מספרות לנו אגרות אל עמרנא, כי ידו של מלך חצור תקיפה מצור על שפת הים ועד עבר הירדן. בהתאם לאמור ביהושע יא' י' שחצור היתה ראש כל הממלכות האלו. כך עולה גם מספר החלומות הבבלי ומכתבי מארי (אהרוני, הארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא עמ' 18 ועמ' 132).

בנוגע לבריתות בין המלכים, קוראים אנו ביהושע י' לג' כיצד מלך גזר יצא לעזרת מלך לכיש, ואכן, באגרות אל עמרנא רואים קשר מיוחד בין גזר ללכיש, (את זאת העיר כבר אהרוני, הארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא עמ' 158).

ביהושע יא' א' מסופר כיצד מלך אכשף משתמש ברכב ברזל, ובאגרות אל עמרנא (אגרת 386) מוזכר מלך אכשף כמי שיביא רכב מלחמה, (אטלס דעת מקרא עמ' 128).

לסיכום אומר עמיחי מזר: "רשימת ערי הממלכה העיקריות מכתבי אל עמרנא מתאימה א"כ כמעט בשלמותה לשמות הערים המצויינות במקרא (שופטים א כז-לה) כערים כנעניות ששרדו גם בתקופת השופטים" (ע, מזר, הזיקה בין הארכיאולוגיה לחקר ההיסטוריה, הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא י-ם 2001 עמ' 107. לחפור את התנ"ך עמ' 170, בהערה דן בענין תענך עליו דן מזר שם).

ועוד נקודה מעניינת: באגרות אל עמרנא אגרת 256  מוזכר השם 'ישוא' Jašuia, תוך כדי נסיון להראות את אמיתת דבריו כותב שולח האגרת "אינני משקר, תשאל אפילו את יהושע".. כבר בדור הקודם הציע קויפמן, שהמדובר על יהושע בן נון (פרופ' קויפמן, תולדות האמונה הישראלית ד' 7. Weippert, M. 1962. "Canaan, Conquest and Settlement of. . ובשנים האחרונות התעורר שוב דיון בנושא. – "The Interpreter's Dictionary of the Bible Supplementary Volume. Nashville: Abingdon Press, pag 128 86; Moran, William. Ed. 1992. The Amarna Letters. Baltimore: Johns Hopkins University Press, pag 30). Paton, Lewis. 1913. "Israel's Conquest of Canaan." Journal of Biblical Literature pag 32

כמובן שאין לראות אגרות אלו כמשקפות את כל האירועים, כפי שכותב פרופ' גליל: "אין ספק שלא שרדה בידינו אלא שאריתו של הארכיון המקורי.. לנוכח עובדות אלו ברור שאין על ערך למסקנות המתבססות על אי הזכרת ערים או אירועים באגרות אל עמרנא" (ערי הממלכה הכנעניות במאה היד' לפנה"ס היקפן ומעמדן המדיני, קתדרה 84, 1997).

מה שחשוב לשים לב באגרות, שלמרות שכותביהן הכנענים פונים שוב ושוב לפרעה, הם לא מקבלים שום עזרה, לא זהב, ולא קבוצות של כמה עשרות חיילים. פרעה עומד ופוכר ידיים בארצו וה'חבירו' משתלטים על הוואסל לשעבר שלו, כנען. שבטים נודדים כובשים גם בעבר הירדן, וגם מצפון. כנראה היחלשותה של האימפריה המצרית, נתנה כח לעמלקים, ועוד שבטים שמיים נודדים, לנגוס בממלכות הותיקות. האגרות מתארות את השיתוק שאחז במצרים, לפני שהכנענים עיכלו את משמעותו. אמנחותפ המפואר ששלט ביד רמה ומפעלי הבניה שלו היו שיא האימפריה המצרית לדורותיה. סיים בקול ענות חלושה. בנו אחנתון התכנס סביב עצמו ברפורמה דתית קיצונית (המזכירה את מלחמת משה באלילות), והממלכה המשיכה להידלדל. כך היינו מצפים לראות את מצרים והאיזור אחרי יציאת מצרים, וכך אנו רואים את המצב באמת משתקף באגרות אלו.

מתקופת אל עמרנא והלאה אין שום מסמך שמראה באמת על שליטה מצרית, סתי באיזור 1300 יצא במסע צבאי לחוף הפיניקי, בדרכו נלחם בבית שאן, ובחצור, בדרך הוא נלחם עם חבירו מהר ירמומת, ירמות היא בנחלת ייששכר, מצפון לבית שאן, בעמקים היו עדיין כנראה כחות כנעניים שסרו למרות מצרים במדה מסויימת, בימי סתי וגם אח"כ מוזכרת כמה וכמה פעמים נחלת אשר, גת אשר, ראש שבט אשר, באיזור הצפון, נחלת אשר. רעמסס ב' נלחם בחתים ובפלשתים, אבל לא בכנען, מרנפתח נסע לכנען ומזכיר את מלחמתו בישראל, פפירוס אנאסטאסי מזמן רעמסס ב' מתאר את הקושי של מצרי ללכת בארץ כנען, ההולך שם נתקל במארב ויורים בו חצים "כה יעשון שם לכל מהיר קציני מצרים", פקיד המלך המצרי הולך כאויב וכמרגל ונרדף בכל מקום שהוא מגיע. תעודת ון אמון מ1100 מתארת פקיד מצרי שעגן בחוף דור ושם ספג השפלות ובזיונות, כך לא מתקבל פקיד במדינת חסות של מלכו. אם ישנם דיבורים על 'שליטה מצרית' בכנען, הם מתייחסים לערי הכנענים המועטות שנותרו, ויכולה להזכיר את המחשבה שישראל של ימינו שולטת בעזה.

ישנן כתובות מזמן רעמסס מהן נראה כאילו הוא שלט בכל המזרח התיכון, אבל לאחרונה הושוו הדברים שכתב למציאות בשטח, ומתברר שמדובר בהתהדרות שוא ובפייק ניוז רעמססי… (ראה כאן, וכאן). למעשה אין שום מקור שרעמסס שלט בהר ובמקומות הישוב הישראליים, זיקתו לכנען מסתכמת בזיקה לערי החוף הפלשתיות.

מאמרים נוספים באתר המתארים את הממצאים המוכיחים את כיבוש הארץ בידי הישראלים:

כיבוש הארץ – הפיתוח והטכנולוגיה הישראליים הקדומים בעיני ההיסטוריה והארכיאולוגיה

יגאל כהן: כיבוש הארץ בארכיאולוגיה, ממצאים ותיארוך מדוייק (שיטת מייטליס)

ראשית ישראל – פרופ' אבי פאוסט

צור ארליך: ממצאים חדשים והשפעתם על פולמוס 'ראשית ישראל'

סיפור הכיבוש ביהושע: מתאים למציאות הטופוגרפית והצבאית

הארכיאולוג אדם זרטל – האמנם אין ממצאים לראשית ישראל?