נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

הנבואה ד 1: עם ישראל לאורך ההיסטוריה – התכונות

את העם היהודי מלוות כצל תכונות בלתי נפרדות מעצם קיומו, תכונות מופלאות השייכות אך ורק לו. ההיסטוריה שלו משורטטת בקוים ידועים ומוכרים, שאפשר לתמצתם בשבע הגדרות:

 

1) הישרדות נצחית.

2) מוקף בשנאה נצחית.

3) רדיפה פיזית נצחית. 

4) מופץ בעולם תמיד.

5) גולה מארצו ושב אליה פעמיים.

6) בולט בהישגיו.

7) דבק בדתו בעקשנות לנצח.

 

בשבעת התחומים האלו העם היהודי עומד ללא ספק בפסגת שיא: אין עם ששרד יותר ממנו, אין עם שנוא ונרדף ממנו, אין עם שמופץ בעולם ממנו, או ששב לארצו לאחר תהליכי גלות ארוכים שכאלו, אין עם שבולט בהישגיו כמוהו, ואין עם הדבק בעקשנות בדתו כמוהו.

הדברים נכונים בתקופתינו, כשהאימפריה האמריקאית מנהלת את העולם, בדיוק כמו במאה ה18 כשהיה העולם נתון למרות הכתר הבריטי, כך גם קודם לכן בימי האימפריה העותומנית, הקיסרות הגרמנית, הביזאנטית, הרומית, והיוונית.

התכונות האלו אינן סתם תכונות צדדיות, הן מהות ותמצית קיומו של העם, הן מכתיבות את המציאות ההיסטורית בכל הדורות, את תכונת העם ודתו, מיקומו, ויחס העמים אליו. ועם זאת הן בלתי טבעיות ובלתי מוסברות, ועל הכל - צפויות מראש בספר התורה.

אין שום עם שניתן היה לומר עליו את התכונות האלו, ואין שום תכונות אחרות מהותיות שראוי היה לאמרן על עם ישראל!

כל האירועים האלו כתובים במדוייק מראש הימים בתורה. וכאן יש להדגיש כי למרות שחוקרי המקרא הגרמנים במאה ה19 ניסו לטעון כי חלקים מן התורה נכתבו בימי הבית השני, כיום ברור שאין הדבר כך (ראה בחיבור 'בקורת המקרא').

הנביאים, שכתבו את דבריהם בימי הבית הראשון, מצטטים חלקים נרחבים מתוך פרשיות תוכחות התורה, כפי שניתן לראות ברשימה דלהלן:

ויקרא כו ג (מתוך הברכות) מלכים ו יב  

 ויקרא כו ד (מן הקללות) יחזקאל לד כז  

 ויקרא כו ו (מן הברכות) יחזקאל יד יז  

 ויקרא כו ו (מן הקללות) יחזקאל לד כה  

 ויקרא כו טו (מאיסת החוקות) יחזקאל כ טז  

 ויקרא כו טז (מתוך הקללות) שמואל ב לג  

 ויקרא כו יב (עם סגולה) ירמיה ז כב  

 ויקרא כו כז (ולא תשבעו) הושע י ד  

 ויקרא כו כט (מן הקללות) ירמיה יט ט  

 ויקרא כו ל (מן הקללות) יחזקאל ו ד  

 ויקרא כו לד (גזרת הגלות) נחמיה א ז

 ויקרא כו מד (לא תופר הברית) שופטים ב א

 דברים כח יד (אזהרות דברים) יהושע כג ו

 דברים כח כב (מן הקללות) עמוס ד ט  

 דברים כח כה דברים כח לז (מן הקללות) ירמיה       כד ט  

 דברים כח כו (מן הקללות) ירמיה יט ז  

 דברים כח לז (מתוך הקללות) מלכים ט ז  

 דברים כח לז (עת פקודה) ירמיה מו כא  

 דברים כח מח (אזהרות דברים) יהושע כג  

 דברים כח מט (משל הנשר) ירמיה מח מ  

 דברים כח מט (משל הנשר) ירמיה מט כב  

 דברים כח נא (מן הקללות) יואל א י  

 דברים כח נב (הפרת הברית) שופטים ב טו   והלאה

 דברים כח נג (מן הקללות) ירמיה יט ט  

 דברים כח (נבואות החרבן בתורה) איכה ב יז  

 דברים כח מט (משל הנשר) הושע ח א  

 דברים כט (ממרים) יחזקאל כ כא  

 דברים כט ב (מעשי ה') יהושע כד 

 דברים כט ז (משירת האזינו) ירמיה כא ה  

 דברים  כט ז (ירושת ראובן וגד) יהושע יב ה

 דברים כט יב, לב כב (חרון האף) שמואל כב ט  

 דברים כט' כ' כד' (הברית שבדברים) שופטים ב יב והלאה  

 דברים כט כב (אדמה וצבויים) הושע יא ח  

 דברים כט כב (כמהפכת סדום) ירמיה מט יח  

 דברים כט כב (כמהפכת סדום) ישעיה יג כ  

 דברים כט כב (מן הקללות) עמוס ד יא  

 דברים כט כד (משירת האזינו) ירמיה כב ח  

 דברים כט כד (מתוך הקללות) מלכים ט ח  

 דברים ל א (הברכה והקללה על הר עיבל)   יהושע ח ל והלאה  

 דברים ל ב (תשובה עד ה') הושע יד א  

  דברים ל ג (קיבוץ גלויות) ירמיה כט יד  

 דברים ל ד (קיבוץ גלויות) נחמיה א ח

 דברים ל ט (קיבוץ גלויות) ירמיה לב לז  

 דברים לא יג (מתוכחות דברים) מלכים ח מ  

 דברים לא טז (הפרת הברית) שופטים ב טו והלאה  

 דברים לא יז (ואמר ביום ההוא) ישעיה כה ט  

 דברים לא יז, ישעיה ח יז (הסתר פנים) מיכה ג ו  

 דברים לא' כט' (הברית שבדברים) שופטים ב יב

 דברים לא כט (הפרת התורה) ירמיה לב כג  

 דברים לב ב (משירת האזינו) מיכה ה ו  

 דברים לב ז (משירת האזינו) ישעיה סג יא  

 דברים לב י (מציאתו במדבר) הושע ט א  

 דברים לב יד, לב ו, לב לה (משירת האזינו) ישעיה לד ו  

 דברים לב ל (אזהרות דברים) יהושע כג 

 דברים לב ל (מתוך הקללות) ישעיה ל יז  

 דברים לב' לג' (שירת האזינו) שמואל פרק כב'  

 דברים לב לו (משירת האזינו) מלכים יד כד  

 דברים לב לה (יום איד) ירמיה יח טו  

 דברים לב לט (משירת האזינו) הושע יג ד  

 דברים לב לט (משירת האזינו) ישעיה מג יא

 

יחזקאל מציין במפורש כי נבואת התוכחה נאמרה במדבר: "גם אני נשאתי את ידי  (הבטחתי) להם במדבר להפיץ אתם בגוים ולזרות אותם בארצות", הבטחת הגלות והפיזור ניתנה במדבר! כפי שאומר גם ירמיה: "עשה ה' אשר זמם ביצע אמרתו מימי קדם" (איכה ב יז), וזכריה מזכיר גם הוא את דברי 'איכה': "וישובו ויאמרו כאשר זמם ה' צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו" (זכריה א ה).

  • "התוכחה שבספר דברים מאיימת בהתנפלות של גוי מרחוק מקצה הארץ (דברים כח מט). ישעיהו נעזר באותה שגרת לשון כשהוא מתאר את התנפלות אשור על ארץ ישראל (ישעיה ה כו גויים מרחוק.. מקצה הארץ)" (אנצ"מ ערך צפון עמ' 750).
  • "הקללות של רעב וקניבליזם הבאות בדברי נבואה כעונש שיטיל אלהים על המפירים את התחיבויותיהם על פי הברית תלויות ברשימות הקללות שבתורה.. באותו אופן שיחזקאל תלוי בניסוחי הקללות של ס' ויקרא ירמיהו תלוי בניסוחי הקללות של ס' דברים", (אנצ"מ ערך רעב עמ' 385).
  • "רגילים להניח כי הקללות בדברים כח מח ואילך המדברות במצור ואכילת בשר בנים נוסחו בתקופה מאוחרת והן משקפות את תנאי המצור והחורבן של יהודה אבל לנוכח הקללות שבבריתות האשוריות אין יסוד לדעה זו", (אנצ"מ ערך קללה).

בכל שאר מה שנוגע לקדמות התורה וספרי הנביאים, הארכנו במאמרים שבקטיגוריות: המסורת ההיסטורית תורה, והמסורת ההיסטורית נ"ר.

הרוב המכריע של הנבואות מתייחס לתקופת הגלות - חורבן בית ראשון ואילך. ולא עוד אלא שאפילו סיפורי האבות, שבודאי נכתבו לפני הגלות, משקפים במדוייק את דמות היהודי בגלות, ברוח הנבואות שבתורה. אך ללא שום קשר לאירועים בימי הבית הראשון, בצורה שאיש לא יכל לצפות.

לא נביא כאן תיאורים חלקיים, לא של הנבואות, ולא של ההיסטוריה. אנו עוסקים בכל מה שכתוב בתורה (ובנביאים) לגבי עתידו של העם היהודי, ובכל מה שאירע במשך ההיסטוריה עם העם. כל הארועים, למרות חוסר ההגיון שבהם, והתנגדותם לחוקי הטבע והסטטיסטיקה, כתובים בתורה מראש!

1) הישרדות נצחית

האשורים, השומרים, הכשדים, הכנענים, הסקיתים, החתים, החורים, ההיקסוס, המצרים, הפלשתים, ההונים, הפניקים, עמון ומואב, אדום וארם, הקלטים, הגותים, הגאלים, התרבות המינואית, האנדית, האצטקית, המאיה, ועוד מאות עמים ותרבויות בני קדם נעלמו מן העולם. ואילו העם היהודי עדיין עומד בצביונו ובארצו, אין עוד שום עם בעולם שנשאר בצורתו הראשונית, בגזעו, שמו, שפתו, וארצו, במשך שלשת אלפי שנה!

  • "היהודים – גורלם טבוע יותר מידי בחותם ה"מטאפיסי" מכדי שיהא ניתן להסברה במונחים מטריאליסטיים או היסטוריים פוזיטיביים זוכר אני כשניסיתי לאמת את השיטה המטריאליסטית ההיסטורית, על ידי הדגמתה בגורלות עמים – כיצד התנפצה זו אל הענין היהודי, לפי הקריטריון המטריאליסטי והפוזיטיבי צריכה היתה אומה זו לעבור מזמן מן העולם. קיומה הוא תופעה מסתורית ומופלאה המעידה כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזירה קדומה..", (הפילוסוף הרוסי ניקולאי ברדייב, Nicolas Berdyaev ,The Meaning of History (1936)).
  • מרק טווין כותב: "המצרים הבבלים והפרסים עלו ומילאו את העולם בשאון הדר ויפעה, עד שהועם הזוהר והם שקעו ועברו מן העולם. היוונים והרומאים הלכו בעקבותיהם, עוררו רעש עצום ונעלמו. עמים אחרים הופיעו, נשאו ברמה את לפידם לזמן מה, אך הוא נשרף באש של עצמו ועתה הם יושבים בצל או אבדו בכלל. היהודי ראה את כולם, היכה את כולם, והוא היום מה שהיה מאז. אינו מראה סימני שקיעה, לא תשישות של זקנה, אין האטה בכישוריו וערנותו לא קהתה. כולם בני תמותה בעולם מלבד היהודים. כל הכוחות חולפים, אך הוא נשאר. מה סוד נצחיותו?", (Mark Twain, Harper’s Magazine, Sept 1899).
  • "האגדה על היהודי הנצחי שאינו יכול למות, והוא נודד מוטרד ומקולל מארץ לארץ – היא הביטוי לתימהונם הגדול של הנוצרים בימי הביניים על שהיהודים מוסיפים להתקיים על אף חורבן חייהם המדיניים ועל אף כל הרדיפות", (ד"ר א. רופין, "מלחמת היהודים לקיומם").
  • הפילוסוף הצרפתי בלז פסקל כותב: "דבר מתמיה הראוי לתשומת לב יוצאת דופן, הוא לראות את העם הזה שורד שנים כה רבות כשהוא נתון תמיד לעינוי.. הוא דבר שסותר את עצמו, הריהו שורד למרות עניו", (פסקל, הגיגים, 588).
  • "שמירת הזהות הלאומית מצד אומה ללא עצמאות מדינית ללא שפה מדוברת אחידה, אומה שאינה מרוכזת אלא מפוזרת על כל קצוות תבל ולמול רדיפות נוראות רצופות - זוהי תופעה כה לא ראציונאלית שלמולה ניצב כל היסטוריון פעור פה", (ההיסטוריון פרופ' ארנולד טוינבי, A Atudy of History, הוצ' אוניב' אוקספורד, עמ' 194).
  • "אינני יכול לשפוט את העם היהודי על פי הכללים המקובלים של ההיסטוריה האנושי. העם היהודי הוא משהו מעבר לזמן", (הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר, מובא בספרו של ויל דוראנט, ההיסטוריה של הציביליזאציה חלק א'. ואצל יעקב הרצוג "עם לבדד ישכון" הוצ' ההסתדרות הציונית העולמית עמ' 58).
  • "עם זה התגבר על שורה מדהימה של צרות ופגעים שעל פי דרך הטבע אין לעמוד בהם. התקיימות ממשכת זו בניגוד להגיון ההיסטורי היא הדבר המופלא ביותר והמצריך הסבר, אף כי גם אריכות הימים כשלעצמה מפליאה היא למדי", (הסופר האמריקני הרמן ווק, זה אלי עמ' 199).
  • "יש לעם היהודי היסטוריה שאינה כשל כל העמים, כתבתי פעם שהיהודים הם תאונה של ההיסטוריה, משהו שאינו תואם את הכללים המקובלים של ההיסטוריה", (הסוציולוג וההיסטוריון הצרפתי הנודע פרופ' ג'ורג' פרידמן, מתוך: יהדות - רווחת היהודים, וצרת העם היהודי, הארץ 24.9.97).
  • כומר נוצרי לשעבר כותב: "עם ישראל וקיומו הנצחי מהוים עבור העולם הנוצרי מסתורין. מדובר בחידה מציקה ומוחשית. במשך מאות שנים ניסתה הנצרות להיפטר ממנה יותר ממה שניסתה לעמוד על טיבה. היא השתמש בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת להיפטר מהעד הטרדן: רדיפות, טביחות, שינון הבוז, השמצות וכל סוגי האלימות המוסרית והפיזית האפשריית. אלא שהעם שרד, והישרדותו העל טבעית הקנתה ממד נוסף למסתורין הזה", (א. ליבני, שיבת ציון נס לעמים עמ' 183).

 

הנבואה

בראשית תולדותיו של עם ישראל, מתוארת בתורה הישרדותו של העם לנוכח הרדיפות המלוות אותו מאז: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (שמות א יב). ואכן, מאז עברו יותר משלשת אלפי שנה, ולמרות כל הרדיפות והעינויים, בסופו של דבר העם מתרבה ופורץ, וממשיך להתקיים בניגוד לכל חוקי הטבע והססטטיסטיקה.

היטמעותם של כל העמים הקדומים ללא יוצא מן הכלל היתה תופעה מחוייבת המציאות: חוזקו של כל עם הינו מוגבל, לפיכך ממילא הוא נכבש ע"י החזק התורן. כיבוש מביא בסופו של דבר למיזוג תרבויות, וליצירת תרבות חדשה סינקרטית. הישרדות ישראל בצביונו למרות הכיבוש בו הוא נתון כמעט בכל שנות קיומו הופכת אותו לגזע שמשמעות גזעיותו היא הבולטת ביותר לאורך ההיסטוריה.

ועל כל זאת מנבאת התורה מראש:

"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם", (ויקרא כו מד) - המאה ה14 לפנה"ס.

"ואומר לא אפר בריתי אתכם לעולם", (שופטים ב א) המאה ה12 לפנה"ס.

"כה אמר ה' נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו: אם ימשו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים", (ירמיהו לא לה) - המאה החמישית לפנה"ס.

"כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם", (מלאכי ג ו) המאה השלישית בערך לפנה"ס.

יציאת מצרים הצילה את ישראל מאבוד זהות מוחלט במצרים, למפלת סנחריב הפתאומית (המתועדת גם בכתובת סנחריב) אין שום הסבר טבעי. הצהרת כורש מצילה את גולי בבל מהיטמעות, וגם היא חסרת כל הסבר הגיוני - מעולם לא החזיר כובש ארץ לפליטים במתנה. המכבים מנצחים את היוונים העדיפים עליהם בהרבה מבחינה צבאית. הישרדות העם במלחמה הממושכת עם רומי גם היא למעלה מכחותיו, כל אימת שארץ מסויימת גירשה מתחומיה את היהודים נוצר להם כאלו במקרה מקלט חדש: עם גירוש ספרד נפתחו שערי הולנד וטורקיה, עם הרדיפות באירופה נפתחו שערי ארה"ב ליהודים, ועם השמדת יהודי אירופה נפתחו שערי א"י ליהודים. הנאצים כבר תכננו מוזיאון בעיר פראג להצגת הגזע היהודי הנכחד, אך גורמים לא טבעיים עצרו אותם בשערי א"י.

להצלת היהודים מכל רדיפותיהם אין הסבר טבעי, כשם שיעקב וכל זרעו ניצלים ברגע האחרון מכליון ע"י עשיו. כך בכל הדורות כאשר היתה החרב מונחת על צואר המרכז הרוחני של העם - נפתח פתח הצלה כל שהוא. כבר לפני 2800 שנים אמרו שונאי ישראל: "לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד" (תהלים פג ה), אך כל שונאי ישראל אלו: "אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים גבל ועמון ועמלק פלשת עם יושבי צור, גם אשור נלוה עמם", היו כלא היו, ושמם נזכר בעיקר ע"י הבאתו בתנ"ך, ואילו שם ישראל קיים ועומד, בארצו ובצביונו. בכתובות ארכיאולוגיות אנו מוצאים: "ישראל אבד אין לו זרע" (כתובת מרנפתח), "ישראל אבד אבד עולם" (מצבת מישע), אך מישע ומרנפתח אכן אבדו, גם עמם וזרעם אבד ואיננו, ודוקא ישראל הוא הוא שלא כלה.

על המלך הגרמני פרידריך הגדול מסופר כי שאל מאת הנסיך הצרפתי ג'ון באטיס דה באיה "הוכחה ברורה לקיום האלהים", והלה השיב על אתר: יש לי עבור הוד מלכותו ראיה קולעת וחסרת הפרכה, הוכחה בת מילה אחת: "היהודים", (Werner keller, Und wurden zerstreut tnter alle Volker. S. 15).

שתי מפות מתוך "אטלס כרטא לתקופת המקרא"

מי יכל לצפות לפני שלשת אלפי שנים, כי מכל השמות שפיארו את המפה הקדומה, אחד ישרוד, באותו מקום, ובאותו צביון?

(אנו משתמשים בשם מצרים מטעמי נוחות, למרות שאין קשר בין אוכלוסיית מצרים של ימינו, למצרים המקראית).

2) מוקף בשנאה נצחית

ההישרדות הנצחית של העם, עומדת למול השנאה הנצחית התוקפת אותו בגלים מאז קיומו. מן הרגע שבו בא במגע עם עמים אחרים, חלחלו לעולם פרצי שנאה בלתי נתפסים כנגדו. שנאה עצומה וכבושה, לעתים גלויה ולעתים רוחשת מתחת לפני השטח. גם העמים שלא הכירו את היהודי, ידעו לספר עליו אגדות מפלציות. עד לרגע זה אין עם שנוא יותר על פני כדור הארץ, גם העם הגרמני ששפך רק בדור האחרון נהרות דם תוך כדי השמדת 20 מליוני בני אדם מן העמים השולטים בעולם כיום, אינו 'זוכה' לשנאה שכזו,  השנאה היא 'שנאת חינם' שאינה תלויה כלל בהתנהגותו של ישראל. שנאה כאשר הוא מנצח ושנאה כאשר הוא מפסיד, שנאה כאשר הוא מרחם על שונאיו, וגם כאשר הוא מראה להם את כחו. כאשר הוא מצליח וכאשר הוא טועה.

שנאום משום שהם "כופרים" ומשום שהם "מאמינים", משום שצלבו את המשיח, ומשום שהם מתנצרים. משום שהיהודי נטמע והתערה בחברה, ומשום שהתבדל. משום שחי ללא מדינה, ומשום שביקש מדינה לעצמו. משום שהשתלט על עסקי קרקעות, ומשום שהתנזר מהם בפקודת השלטון. משום שהוא גר בגטו, ומשום שחודר לפרברי העיר. משום שהוא מוזר ונכשל, ומשום שהוא מצליח מדי. משום שהוא מקיים דת מוזרה, ומשום שהוא עוזב אותה.

  • "מכל מיני הקנאות המשתוללים בעולם אין לך דבר מטומטם כמו האנטישמיות. לגבי הקנאים הללו אין היהודים כיום יכולים לעשות שום דבר אשר ירצה להם. אם הם עשירים הם נתונים לגזל. אם הם עניים הם נתונים לבוז. אם הם מצדדים במלחמה הרי זה מפני שהם רוצים לנצל את ריבות הגויים של הדמים להנאתם. אם הם דורשי שלום הרי הם פחדנים מטבעם או בוגדים. אם הוא יושב בארץ זרה הוא נרדף ומגורש מתוכה. אם הוא רוצה לשוב לארצו מונעים אותו מזה", (לויד ג'ורג' 1923).
  • "מעט תופעות בדברי ימי אדם אפשר לראות בהם רציפות או התמדת קיום במשך תקופה כה ארוכה.. כידוע אין מחסור בקבוצות מיעוט בכל חברה, כשם שאין מחסור במתיחויות ובשנאה בין קבוצות מיעוט וקבוצות רוב בכל מקום, אך אין אלה מתפתחות לתופעה רציפה ומתמדת כדוגמת שנאת ישראל לדורותיה.. נשאלת השאלה מדוע האנטישמיות לובשת אופי מתמיד וקיצוני כ"כ דווקא כלפי היהודים?"", (שנאת ישראל לדורותיה, פרופ' ש. אטינגר).
  • "כעם היהודים, זה הנודד הנצחי, שנאת היהודים נראית כאילו אין למות שליטה בה. רק מי שהוכה בסנוורים יוכל לאמור שאין היהודים העם הנבחר לשנאת העולם כולו. כל כמה שיגדל הפירוד בין העמים בייחוסיהם זה לזה, בהרגשותיהם ונטיותיהם – הנה באיבתם ליהודים עם לעם יתן יד. רק בדבר זה לבדו לב אחד לכולם", (פינסקר).
  • "תופעה פסיכית פחד מדמות המפלצת.. דמות אימים זו קיבלה בהכרתם של העמים תוקף של דמות זוועה ממשית, עד ששוב לא נראה היהודי הריאלי אלא במסווה של דמות דמיונית זו", (אנצ"ע ערך יודופוביא).
  • "שנאת ישראל הפכה להיות אפאקציונאלית. כלומר, רגש שלרצון ולהיגיון אין שליטה עליו ושאינו "תלוי בדבר". האיבה כלפי היהודי לובשת צורה של שנאה סתמית, גם בימינו, והיא כמעט בבחינת רפלקס המופעל באופן אוטומאטי", (האנטישמיות גורמיה וצורותיה עמ' 164).
  • "אין עוד עם בתולדות האנושות שהשנאה כלפיו כה הזינה את ההיסטוריוגרפיה ואת ההיסטוריוסופיה – הכללית והיהודית גם יחד – כעם היהודי", (ד"ר בכרך, אנטישמיות מודרנית).

לא היה עוד עם מעולם שכל סובביו שנאו אותו מאז ולעולם. היתה שנאת שכנים על בסיס סכסוכי אדמות, שנאה כתוצאה מתחרות, שנאה כתוצאה מהבדלי תרבות, אך לא שנאה שכזו, שהיטיב להגדירה י.א. הלוי: "שנאת עולם לעם עולם". ויעבץ כותב: "ומכל עמי הארצות האלה לא היה גוי אחד אשר אהב את ישראל, וגם בארצם, בארץ מולדתם עצמו אויביהם", (תולדות ישראל ח"ה 104).

 

הנבואה

"וישטום עשיו את יעקב" (בראשית כז מא). משפט זה המתאר את יעקב אבינו לפני למעלה מ3500 שנה, עדיין אקטואלי עד לרגע זה! וכפי שאמרו חכמינו: "הלכה, עשיו שונא ליעקב" (ספרי במדבר סט).

משפטים כדוגמת: "לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד" (בראשית כו טז), "הבה נתחכמה לו.. פן ירבה" (שמות א י), "עם יצא ממצרים, הנה כסה את עין הארץ" (במדבר כב ה). מלוים את ישראל מאז היותו, תמיד הרגישו סובביו מאויימים ממנו, דחו אותו מפני עצמתו האמתית או המדומה, התחכמו עליו פן ירבה, ראו אותו 'מכסה את עין הארץ' כארב             ה. ובלעם אומר: "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", (במדבר כג ט). הגדרות אלו מתאימות גם היום, כמו לאורך כל ההיסטוריה.

בפרשת התוכחה מגדירה התורה במדוייק את יחס העמים אל ישראל בגלותם:

"והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך ה' שמה" (דברים כח לז)

לא סתם שנאה, אלא משל ושנינה, חומר לקריקטורות, ונושא למחזות, לא באופן חד פעמי, אלא בכל העמים.

כפי שקונן המשורר: "סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים" (איכה ג מה).

ובספר תהלים: "היינו חרפה לשכנינו, לעג וקלס לסביבותינו" (תהלים עט ד).

גם בתקופה הפרסית מוזכר: "ותתן אותם.. למשל ולשנינה ולחרפה לכל הגויים" (טוביה ג ד).

למן התקופה ההלניסטית והרומית התפרסמו כתבי נאצה בצורה מסודרת כנגד היהודים, הידועים הם כתבי אפיון, מנתון, חרימון, ליסימאכוס, אפולוניוס מרודוס, פוסידינואוס מאפמיה, ועוד. מן הרומאים שונאי ישראל שהתמחו בסאטירה על חשבונם: קיקרו, הוראטיוס, פליניוס, טקיטוס, סינקה, יובנליס. כולם ידעו כי היהודים הם עם של מצורעים המבטלים את ימיהם, כופרים העובדים לראש חמור. בשביל הנוצרים תמיד היינו רוצחי המשיח, מכשפים בעלי קרניים. בשביל האירופאים היינו ערפדים מוצצי דם, סוחרים מפלצתיים הקונים ראשו של אדם חי כדוגמת שיילוק, וכמובן רוצחי נערים לכבוד הפסח. עד היום אנו כובשים, רוצחים חסרי מצפון, ואחראים לכל מחדל שנעשה בעולם.

עוד באלכסנדריה ההלניסטית: "נתפשטו מושגים על היהודים והיהדות שלפיהם עמדו היהודים לא רק מחוץ לחוק אלא גם מחוץ לכל חברה אנושית", (אנצ"ע ערך אנטישמיות עמ' 519), לא כל דברי הסטיריקנים הרומאים נשתמרו בידינו, אך מאלו שנשתמרו, וכן מדברי הגנתו של יוסף בן מתתיהו בספרו "נגד אפיון", עולה כי כמעט אין דבר נבלה וגסות רוח שבו לא האשימו את אבותינו.

כל ההסברים השונים בהם ניסו להסביר בכל הדורות את השנאה, רק מוכיחים עד כמה השנאה אינה טבעית ואינה הגיונית, שכן בכל דור היו בטוחים כל החכמים בעיניהם כי הסבה לשנאת ישראל ברורה ושקופה, רק ישתנו התנאים האלו ותיבטל השנאה. אך המציאות הראתה שגם כאשר נשתנו כל המסיבות, תמיד נשארה הסבה האמיתית: והיית לשמה  למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך ה' שמה!

המהפכה הצרפתית, והתקדמות המוסר וחופש הפרט, לא תרמו למרבה הפלא להכרה בעוול שנעשה ליהודים:

  • "וולטר זכה לתהילה כלל אנושית בעיקר בזכות מלחמתו העקבית על חירויות הפרט חופש המחשבה והסבלנות הדתית, מפני כן מפליא הדבר שטיפח רעיונות אנטי יהודיים וטיפח דעות קדומות על היהודים והיהדות, ובכתביו פזורות הערות בוטות וארסיות ביותר על היהודים", (אנצ"ע ערך וולטר).

י. רוזנטל בא כח חברת מפיצי השכלה כותב:

  • "תמיד שמענו מבני מרום העם בשיחותנו עמהם טענות על התבדלות היהודים וקנאתם והתבדלותם לרוסיות, ומכל הצדדים הבטיחו לנו שעם סילוק ההתבדלות יוטב מצב אחינו ברוסיה וכולנו נהיה אזרחים בעלי זכויות שוות במדינה. לפיכך נתעוררנו לייסד אגודת אנשים משכילים כדי לשרש את החסרונות הנזכרים על ידי הפצת כתב ולשון רוסיה וידיעות מועילות בין היהודים", (מובא אצל דובנוב, תרל"ו).

לעומת זאת המציאות היתה שונה:

  • "בפועל היתה השנאה אל היהודים המתדמים אינטנסיבית יותר מאשר השנאה ליהודים בעלי הדימוי המסורתי.. אחד הפרדוקסים של האנטישמיות המודרנית שדווקא היהודי הלא יהודי, כלומר זה שניתק עצמו מן הסביבה היהודית ומתרבותה.. כגון ד'יזראלי, ברנארד, מרקס וטרוצקי – הוא המשמש בעיני האנטישמים סמל היהדות העוינת והנתעבת", (שנאת ישראל לדורותיה, פרופ' ש. אטינגר).

פינסקר חשב כי השנאה לישראל היא מכיון שאין ליהודים ארץ משלהם:

  • "היהודים אינם אומה חיה ועל כן יבוזו להם... התרופה הנכונה והיחידה היא שווי מעמדם כאומה בין האומות ע"י ארץ המיוחדת להם", ("אוטואמנציפציה" ברלין 1882).

כל החכמים והמלומדים ניסו את הגיונם בהסבר תופעת שנאת ישראל:

  • "מהי הסיבה אשר הולידה והשרישה את השנאה האיומה בקרב כל העמים לעם ישראל?--- לו היתה הקנאות הדתית סיבת השנאה, הלא אז לא היו וולטר וכמוהו יורים חיצי לעגם ללבב היהודים. ולו היתה הקנאה וההתחרות הכלכלית אם (א' צרויה) השנאה, הלא אז לא היו מדברים עלינו תועה החכמים הסופרים והחוקרים אשר דבר אין להם עם סוחרי הארץ וכנעניה. ולו הייתה אהבת החכמה [בערותם של היהודים] סיבת השנאה הלא אז היו היהודים המשכילים נוחלים כבוד וגדולה. והאיכרים הרוסים החשוכים, למשל, לא היו שונאים את היהודים.. היהודים שנואים מפני שהם חלשים בתורת אומה שאין לה לא ממלכה ולא מולדת.. (סמולנקין,"אבן ישראל" השחר שנה א'). "אך בארץ ישראל יוכלו להיוושע באמת ולאורך ימים", ("נחפשה דרכינו" השחר שנה י').
  • "המסקנה הציונית הייתה שהדרך היחידה להיפטר מן האנטישמיות היא לבטל את גורמיה היסודיים", (אנצ"ע ערך אנטישמיות עמ' 511).
  • לילנבלום הוכיח כי סיבת כל הצרות שבדברי ימי היהודים היא שהם בכל הארצות יסוד זר ונכרי.. בעל הבית סובל את הדייר כל זמן שהדבר נח לו וכשהוא קץ בו הוא מבקש לגרשהו. לשים קץ לצרת ישראל אפשר רק ע"י סילוק הסיבה: צריך שנחדל מלהיות זרים בארצות שונות, ולהתבצר בארץ שאנו יכולים להיות בה בעלי הבית" – (דובנוב תר"פ).
  • "לעבדים הנרצעים של התרבות הנכרית אמר דברים ברורים מלומד גרמני... מלומד זה היה חכם הכלכלה וו. זומבארט, בספרו עתיד היהודים הוא אומר "אם התאמצות היהודים להתמזג בעמים הסובבים אותם הביאה לתולדה מהופכת – אל האנטישמיות. הרי אין ליהודים ללכת אלא בדרך ההיסטורית הבדוקה והמנוסה – להיות נאמנים לעצמם ולאומתם. הנודד הנצחי.. צריך להוסיף לחיות כיהודי נצחי... הרי עם ישראל הכניס מימי הנביאים נעימה מוסרית למקהלת האנושיות ועדיין הוא עושה זאת בידי מבחר בניו", (מובא אצל דובנוב).

הכל טוב ויפה, אבל כח הגורל היהודי חזק מכל ההשערות האלו, גם כאשר הקימו היהודים מדינה עדיין השנאה מפעפעת כלפיהם בכל העולם כולו, לא פחות מאשר קודם לכן. גם כאשר נדחקו להידמות לגויים, וגם כאשר התבדלו, כאשר נשאו את בשורתם, וכאשר החביאוה במרתפים. כאשר ניסו לפתור את "בעיית היהודים", וכאשר לא ידעו כלל כי הם מהוים בעיה: הגורל של "שמה משל ושנינה" מזומן ועומד לישראל בגלותו!

  • "אמרתי ההשכלה הצל תצילנו! אם נשכיל אז נצליח או יוטב גורלינו, אזכור שמחת לבי בראותי בעיניים, כי פרצה ההשכלה בינינו כמים. וברכה זו הה! לקללה לנו יהפכו, כוס זהב מזגנו, על פנינו ישפכו", (יל"ג, 'מחלת הזכרון').

כל ההסברים הטבעיים אכן נכונים, אלא שתמיד נמצאה סבה חדשה שמולידה את שנאת ישראל של אותו הדור, ומה היא התועלת לנתח את הסבה הזו לגורמיה, בזמן שתמיד תימצא סבה כל שהיא?  והלא השאלה היא מי הוא זה אשר סיבב ותיזמן את כל הסבות האלו?!

אין כאן רק שנאה, יש כאן יחס מיוחד במינו. את הצוענים אולי שנאו ותיעבו, אך משום כך הם הפכו ללא כלום ולאבק אדם. השנאה ליהדות הינה כמין פחד מערפד היונק את לחלוחית האנושות. העיסוק המרובה של כל אומות העולם בכל אירוע חסר משמעות הקורה בישראל, בזמן שאלפים ורבבות כמותו קורים בכל מקום בעולם. ואף על ידי אותן האומות העוסקות בנושא, או אותן האומות שכאילו סובלות מהתנהגות ישראל, הוא בלתי טבעי ואין לו שום הסבר. ישנו פחד מסתורי מפני ישראל, עד שהעולם כולו מתגונן מפניה. סין מונה מליארד ורבע תושבים, ואין היא מעניינת אף אחד מחוץ לתחומיה, אלפיים שנה הסינים אוכלים אורז, מתרבים, ודבר לא יותר מזה. אם נפתח את העיתונות הבינלאומית נמצא שם מדוברת יותר מכל המדינות הענקיות כדוגמת סין, יפן, קנדה, מקסיקו, אוסטרליה, את ישראל הקטנה. נשיא המעצמה הגדולה בעולם עוסק ללא הרף בישראל, כל פעולה בעולם נוגעת איך שהוא לישראל. העולם עסוק בבן השנוא שלו – ישראל, הוא מנסה לחנך אותו, הוא מאיים עליו, הוא מסביר לעצמו כמה מסוכן בן זה, וחוזר חלילה. וכמה מפליא לראות כי כך בדיוק היו פני הדברים כבר בתקופת האימפריה הרומית. וגם בימי הביניים, מסעי הצלב היו מוכרחים לפגוע קודם ביהודים, יסוד הדת הפרוטסטנטית היה חייב לפגוע קודם ביהודים, וכך כל אירוע משמעותי. עד למלחמת העולם שגרמה בהכרח לכך ש"היהודים ישלמו את מחיר המלחמה".

היהודי המודרני "משיג הגבול", לצד המזוקן "הפרימיטיבי"

 

לא יאומן באלו מחוזות קונה לה השנאה הזו שביתה, כך מספרת עיתונאית שנקלעה לשבט אינדיאני בשם "טרהומרה", מאחרוני השבטים האותנטיים שנותרו בהרי מקסיקו המרוחקים מכל מקום ישוב, הפולחן שלהם נטוע במסורות העתיקות של האינדיאנים, שכן הם התנגדו בכל תוקף לנסיונות המסיון לתקוע יתד באיזורם. אלא שאלמנט אחד חשוב ביותר הפך לאחד מהענינים המרכזיים בחגיהם:

  • "המחזות שמתרחשים בקניונים (=מצוקים סלעיים בהם מתגוררים בני השבט) בימי הסמנטה סנטה עלולים לזעזע מבקרים הנוכחים בטקסים בפעם הראשונה, ביחוד האלימות המכוונת לבובה בדמותו של יהודה איש קריות, ותפקידם של הפרושים בני הכת מתקופת בית שני, המתרוצצים מתופפים רוקדים שרים ועורכים קרבות.. איך הולך עם הריקודים? הפרושי הראשי נפל ושבר את הרגל.. יהודה הוא בוגד ועומדים לחסל אותו.. הבובה נגררה למקום פתוח, כובע מצחיה שחור לראשה. חצי תריסר גברים שיכורים התנפלו עליה, צועקים, בועטים, תולשים את איבריה. לבסוף מישהו הצית את יהודה, וכשלא נותר ממנו דבר מלבד אפר וחתיכות קש חרוכות הגברים השתויים התרחקו מתנדנדים", (תיאורה של סינתיה גורני, נשיונל ג'יאוגרפיק נובמבר 2008).

לא יאומן כי יסופר, השבט הקנאי והעקשן "שבמשך מאות שנים התחמקו מכל סוג של התערבות זרה", (שם), קלט דבר אחד מן העולם החיצוני: אי שם ביקום ישנם אנשים, (החובשים כובעים שחורים!), שהם בוגדים ויש לחסל אותם! אלו כמובן היהודים.

 3) רדיפה נצחית

בצד השנאה המופשטת היוקדת בלב עמי העולם, קיימת גם הרדיפה הפיזית המלווה את העם מאז בא במגע עִם עַם כל שהוא. במשך כל השנים העם היהודי נרדף עונה גורש והושמד, במזרח ובמערב, בארצו ובגלות. האימפריה הרומית, הקיסרות הנוצרית, הממלכות המוסלמיות, רדפו אותו יותר מכל אויב אחר. בזמן שהעם היהודי לא חטא כנגדם במאומה.

בשום מקום לא ישבה קהלה יהודית יותר מעשרות שנים ספורות, מבלי שסבלה מרדיפה, פרעות, הטרדה, גירוש, טבח, או כיוצא בזה. גם במאה ה20!

  • "קורות האדם על פני כדור הארץ שלנו יודעות רק מקרה אחד ויחידי של מדיניות השמדת עם טוטאלית שהוכרזה בפרהסיא ואף בוצעה הלכה למעשה קבל כל העמים. ייחודה של האנטישמיות הוא א"כ גם במהותה וגם ברציפותה", (האנטישמיות גורמיה וצורותיה).
  • "ככל שהעמקתי חקר בתולדות העם הזה כן גברה בי תחושת הדיכאון והתדהמה למראה האלימות הזדונית שהופעלה נגדו בכל הזמנים וכמעט בכל מקום בעולם. הרדיפות, הגירושים, העינויים, ההשפלה, ורצח ההמונים שמוצאים בעמודים אלה, הם איפוא חלק בלתי נפרד מסיפורו של העם הזה", (מרטין ג'ילברט בהקדמה ל'אטלס להיסטוריה יהודית').

 

 הנבואה

העם היהודי נתון לאיום פיזי על עצם קיומו, הדברים האלו נכונים כיום, אך היו נכונים גם בכל תקופה אחרת.

יעקב אבינו נתון לאיום קיומו מצד אחיו עשיו: "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (בראשית כז מא), "באנו אל עשיו אחיך וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו" (בראשית לב ז). ברגע בו יוצאים ישראל ממצרים: "ויבא עמלק וילחם עם ישראל" (שמות יז ח), אין צורך להסביר מדוע. עם עלייתם לארץ המובטחת, מתנחל לצדם גורם זר: פלשתים, ומנסה בעקביות לדחוק את רגליהם ממנה.

התורה מבטיחה לישראל בגלותו:

"ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך", (דברים כח סה).

ואכן, מיום יצא ישראל לגלות, עדיין לא מצא מנוח לכף רגלו, בשום מקום לא ישב יותר מעשרות שנים ספורות ללא רדיפות. לא תמיד יש בידינו הסבר לרדיפות:

  • "גזירת אנטיוכוס על היהדות נראית כחידה בעיניהם של הרבה מן החוקרים, רדיפת דת היתה בניגוד לרוחו של ההלניזם הנאור שאנטיוכוס דגל בו. זולת הפולחן היהודי לא פגע אנטיוכוס בשום פולחן מזרחי", (אנצ"ע ערך אנטיוכוס עמ' 453).

התמעטותו של העם בעקבות הגזרות והגירושים האין סופיים היתה על גבול הסכנה הקיומית. בתקופת שלהי הבית השני היוו היהודים קרוב ל15 אחוז מכלל האימפריה הרומית, ואלו בימי הביניים עמד מספרם על קרוב למליון איש בלבד. לו לא היו בני ישראל נרדפים בצורה שכזו היו מגיעים היום למימדי העם הסיני שתקופת היווסדו קרובה לתקופת היווסדות עם ישראל.

אך הגורל היהודי אינו נוהג בדרכי הטבע: רדיפות עינויים וגירושים בלתי פוסקים מנעו ממנו את גידולו הטבעי. באטלס להיסטוריה יהודית של מרטין ג'ילברט מנויים מאות גירושים של יהודים, מכל קצוי העולם, בספרו של ג'ילברט ניתן לראות כיצד מכל מקום בו דרו, גורשו בזמן כל שהוא.

אין לשער ולתאר את כל היסורים שהביא הכיבוש הרומי על היהודים בכל רחבי האימפריה הרומית במשך מאות שנים, החל מכיבוש פומפיוס, פולמוס ורוס, חורבן הבית, פולמוס קיטוס, חורבן ביתר, גזרות אדריינוס, רדיפות הנוצרים, הטבח באלכסנדריה ובקיריני.

בסוף האלף הראשון החלו רדיפות המוסלמים ומסעי הג'יהאד. מיד לאחריהם מסעי הצלב המפורסמים, שהחריבו את כל קהלות אשכנז, ובמסעים הבאים גם קהלות באנגליה ועוד מקומות, שריפות התלמוד והפוגרומים שבעקבותיהם, גזרות הרועים. המאות הראשונות של האלף השני גם הם המשיכו באותה מתכונת:

"תוך חמישים שנה ניתכו שלוש מהלומות איומות של משטמה ופרעות על יהודי גרמניה: ב1299 ריכז הצורר רינדפליש סביבו המונים ופרע ביהודים. למעלה מ140 קהילות הושמדו וחרבו. ב1336 אירעה 'גזירת ארמלדר' כ110 קהילות נחרבו ע"י כנופיות איכרים פורעים. גזירת "המגיפה השחורה" (1348) השלימה את פרשת השחיטות האיומות הללו, היהודים נטבחו כמעט בכל ערי גרמניה או גורשו מהם כמרעילי בארות; כ300 קהילות נהרסו..  שלושת הגלים האיומים האלה של פרעות המוניות הרסו את המבנה היישובי ופגעו בצורה החמורה ביותר באוכלוסי היהודים בגרמניה", (אנצ"ע ערך גרמניה).

אין המדובר דוקא בגרמניה, שהרי ב1394 גורשו כל יהודי צרפת, ביניהם גם פליטי אנגליה שגורשו ממנה ב1290, ושאר הפליטים שהגיעו לפרובנס גורשו ממנה ב1496, מאוסטריה גורשו ב1421, ובשלהי המאה ה15 הוקמה האינקויזיציה לאחר גירוש ספרד. שנים ספורות לאחר מכן גורשו גם מפורטוגל.

הנצרות של ימי הביניים גידלה מומחים להגשמת הנבואה של "בגויים ההם לא תרגיע", ונצטט לדוגמא רשימת גירושים המתייחסת רק לאיזור המאה ה15 ורק לתחומי הקיסרות הגרמנית (מתוך אנצ"ע ערך גרמניה, תולדות היהודים):

"ב1400 גורשו היהודים מפראג, ב2420, 1438, 14662, 1473, גורשו וחזרו וגורשו ממאינץ, ב1420-1421 מאוסטריה, ב1424 מקלן, ב1440 מאוגסבורג, ב1475 אירעה בטרנט עלילת דם שגרמה לנחשול של הסתה ליהודים לרדיפתם ברחבי גרמניה ולגירושם מטירול, ב1492 עלילת חילול הקרבן במקלנבורג וגירוש משם, ב1493 גירוש ממאגדבורג, בין 1450 ל1500 גורשו היהודים מערים רבות בבוואריה, פראנקוניה, שוואביה, ב1499 גירוש נירנברג, ב1510 עלילת חילול הקרבן בבראדנבורג וגירוש משם, וכן גירוש מאלזה, ב1519 גירוש מרגנשבורג".

בשנים 1649 - 1648 (ת"ח ות"ט) התפשטו גדודי קוזקים בראשות חמיילניצקי בכל מדינת פולין, בפלכי אוקריינה, גליציה, ליטא, רוסיה הלבנה, ופולין גדול, וטבחו את היהודים באכזריות נוראה בכל מקומות מושבותיהם[1] [באוקריינה המזרחית לא נשאר יהודי אחד, בשטחי וולין ופודוליה נהרגו 90 אחוז מהיהודים]. בשנת 1650 עדיין היו באוקריינה התנגשויות מזוינות בין הקוזקים לפולנים שמהם נפגעו שוב קהילות ישראל. - עדיין לא הספיקו היהודים להתאושש ובשנים 1656 - 1654 בפלישת הרוסים והשוודים לפולין, נהרגו ונטבחו קהילות רבות ע"י הרוסים וגדודי הפולנים[2]. במהלך 8 השנים האלה נחרבו כשבע מאות קהילות, והמונים נמלטו מבתיהם ונדדו ברחבי אירופה. בין שנת 1664 לשנת 1670 עוררו הישועים להקות פרועות שהלכו מעיר לעיר ופרעו ביהודים [טבחו בלבוב[3], ועוד]. בשנת 1666 עזבו יהודים רבים את בתיהם בציפייה ל"משיח" שבתי צבי, והתאסלמותו הביאה ייאוש ושבר רוחני (מיד לאחר מכן גורשו יהודי אוסטריה שחלק גדול מהם היה פליטים מגזרות תח', בשנת 1740 גורשו יהודי בוהמיה כולה). בשנת 1681 פרעו ביהודי וילנה[4]. בשנים 1700 – 1710 הייתה בפולין מלחמת אזרחים שפגעה קשות גם ביהודים. ולאחריה הוכפל המס שהיו חייבים בו. בשנת 1721 גורשו כל יהודי אוקריינה שבקיסרות רוסיה, וב1727 משאר ערי רוסיה[5]. בשנים 1734– 1744 ו 1750 התפרעו באוקריינה שבשטח פולין כנופיות קוזאקים ופרעו ביהודים. ת"ע ובכל אותה תקופה סבלו היהודים מהתעללות הפריצים. בשנת 1757 נשרפו ספרי התלמוד בכמה ערים בפודוליה, היה נראה שעומדים להישרף כל הספרים בפולין אולם הבישוף מת מיתה חטופה קודם שהספיקו לבצע את הגזירה [כמו"כ סבלו היהודים הלשנות וצרות מכת הפרנקיסטים ולאחר מכן התנצרו למעלה מאלף פרנקיסטים] .

ובמקביל בין 1730 ל1760 הייתה בפולין מגיפת עלילות דם, ברציפות שלא נשמע כמוה מעולם בתולדות ישראל. לא היה כמעט פסח אחד שבו לא נערך משפט עלילת דם שגרר אחריו פסקי דין איומים ומחרידים[6]. בשעה זו 'הגיעו מים עד נפש' ובשנת 1758 שלחה יהדות פולין יהודי בשם יעקב זליג כשליח לאפיפיור, וברומא הוא מסר בפני האפיפיור קובלנא בה נכתב כי היהדות הפולנית נידונה להשמדה אם לא יכריז איסור על עלילת הדם.

המאה ה19 הביאה עמה פרעות אנטישמיות חדשות, אך עם זאת נטו עדיין היסטוריונים ואנשי רוח להסביר את כל האירועים בדרך טבעית. יל"ג ב1870 האמין כי תם עידן הרדיפה הפיזית בתולדות ישראל וכתב:

  • "ויונח שכל הסייגים והגדרים והחומרות והאיסורים ותולדותיהם ותולדות תולדותיהם מוכרחים ומועילים היו לשעתם בעת שתכפו עלינו צרות ורדיפות וגויים ערלי לב באמת עמדו למחות את שם ישראל מן הארץ להשכיח אותו תורתו ולהעבירו מדת אבותיו. אבל עתה אחרי שאין שום אפשרות שישובו העמים לכסלתם הקודמת כמו שלא תוכל השמש לשוב אחורנית האם לא עת להפר את הסייגים היתרים ולגדע את הקוצים הסבוכים להשליך במצולות ים את אבני המעמסה המכבידים על הספינה וגורמת לה לרדת לתהום רבה?".

לא חלפו אלא שנים ספורות והפוגרומים הנוראים ברוסיה שפכו קיתון של רותחים על פניהם של כל מאמיני האמנציפציה. הפוגרומים האלו יצרו התעוררות לאומית כל שהיא[7], אך כעבור שנים ספורות שוב חזרו המשכילים להאמין כי הידמות לגויים תבטל את הרדיפה התמידית. ההיסטוריון שמעון דובנוב היה אחד מנושאי דעה זו, אך המציאות המרה באה וטפחה על פני היהדות כולה: באמצע המאה ה20 חברו עמי אירופה כולם להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, וגם דובנוב עצמו נפל חלל יחד עם כל אחיו[8].

כך הקמתה של מדינת ישראל יצרה אשליה של צמיחת גאולה, ניסינו לפתור את האיום בכח הזרוע, להביא את "קץ הסכסוך" בדרך ההתקפלות והויתור. נסינו באיומים, נסינו בחנופה, גם כאשר השלינו את עצמינו שהשנאה תלויה במעשינו, ורק אם נחליף את הממשלה, או את שיטת העבודה הנה יפסקו גלי השנאה. באה המציאות וקלקלה את כל הדמיונות: גלי השנאה עומדים וקיימים בהקשר לכל מה שיעשו היהודים. מתוך מאות סכסוכי שטחים בעולם, דוקא הסכסוך שלנו עומד במרכז הענינים, דוקא לכל מעשה שלנו חרדים האו"ם והאיחוד האירופי, כל שגגה שהיתה נסלחת באלף מקומות בעולם, לישראל לא תסולח.

גם כאשר קמה מדינת ישראל, יהודים נרדפים בכל מקום בעולם, וגם בישראל, המקרים האנטישמיים אינם פוסקים ואף מתחזקים, כי "בגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך"!

4) פיזור תמידי

כשם שהעם היהודי הוא העתיק ביותר, כך הוא הותיק ביותר בתפוצה העולמית: אין שום מקום ומדינה שאין שם יהודים, לא רק בימינו, במאה ה21, אלא גם מאות שנים לפני הספירה. בכל מקום ואתר בלטו היהודים. וכבר בגלות בבל, תחת השלטון הפרסי אומר המן: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בכל העמים", (אסתר ג ח), ובתקופה ההלניסטית כותב בעל מזמורי חכמת שלמה: "בכל גוי תפוצות ישראל, כדבר אלוהים"."ימים ויבשה מלאים יהודים" (האוראקולים הסיביליניים, 140 לפני הספירה).

  • "כל קהלות ישראל אשר במצרים וארם עד ארץ פפיליא וקיליקא ויתר ארצות אסיה בתין ולב ממלכת פונטוס ובכל ארצות יון ומקדון ובאי כפתור וכרתי ובכל המדינות אשר מעבר לנהר פרת ובארץ בבל ובכל הארצות הרחוקות ממנה ובארצות אפריקה עד לוב", (מכתבו של אגריפס המלך, מלחמות היהודים ד ו II).
  • "ירושלים - כן נאמר בה - היא עיר הבירה לא רק של ארץ יהודה, אלא של רוב הארצות, בגלל מושבותיה אשר יסדה בשעת הכושר בארצות השכנות: מצרים, צור, סוריה, חילת-סוריה ובארצות הרחוקות ממנה: פמפיליה, קיליקיה וברוב החלקים של אסיה עד ביתיניה ובפינות הרחוקות של הפונטוס, כמו באירופה: תסליה, באוטיה, מקדוניה, אטוליה, אטיקי, ארגוס, קורינתוס, ברוב החלקים היותר יפים של הפלופוניסוס. ולא היבשה בלבד מלאה מתיישבים יהודים, אלא גם האיים היותר נכבדים: אואוביה, קיפרוס, כרתים, והנני עובר בשתיקה על הארצות שמעבר לפרת, כי מלבד חלק קטן יוצא מן הכלל יש לבבל ולכל המדינות המקיפות סביב את הארץ הפורייה הזאת תושבים יהודים", (מכתב אגריפס).
  • "בני ישראל ישכנו כמעט בכל ערי הארצות וקשה למצוא מקום אחד בעולם שאין שם יהודים", (הגיאוגרף סטראבו, המאה ה1 לפנה"ס).
  • ב"ברית החדשה" נזכרים יהודים וחברים של יהודים מארץ הפרתים, ממדי, מעילם ומארם נהריים, קפודקיה, פונטוס ואסיה, פרוגיה, פמפוליה וחבל לוב על יד קירני, רומא, כרתים וערב (מפעלות ב, ט-י"א) ויהודים אשר גרו בירושלים מבני כל ארצות הגויים אשר תחת השמים (מפעלות ב, ה).
  • "מימי גלות בבל ויסוד המעלה שאחריה לא היה יהודה אלא מרכז להיקף גדול הכולל ישובים יהודים גדולים בבבל בפרס בסוריה באסיה הקטנה ובמצרים עם חורבן מלכות ישראל במאה השביעית התחילה הגלות ממש.." (ש. דובנוב דברי ימי עם עולם).

הדברים נכונים ממש עד זמננו:

  • "כשאנו סוקרים במבט אחד את פני הפיזור והתפוצה היהודית בכל רחבי תבל ועל פני כל היבשות, אנו מופתעים לראות כי העם שהוא כמעט העתיק ביותר בעולם הוא לאמתו של דבר הצעיר ביותר לפי מדת הקרקע שמתחת לרגליו.. למעלה מתשעים אחוז של העם היהודי מפוזרים ומפורדים על פני ארצות חדשות.. מפורר ומפוצל על פני למעלה ממאה ארצות ובכל חמש היבשות", (לשנצ'נסקי הפזורה היהודית, עמ' 9).

 

 הנבואה

כאשר כורת אברהם ברית עם אלהיו, ההבטחה הראשונה אותה הוא שומע: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם", (בראשית טו). יעקב נאלץ לגלות מארצו ולברוח לחרן, כאשר הוא מגיע לארץ כנען ומבקש לישב בשלוה, גולה בנו יוסף למצרים, ובעקבותיו המשפחה כולה גולה למצרים.

ה' גוזר על עמו את הגלות: "והפיצך ה' מכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ" (דברים כח סד).

למן הרגע בו החלה גלותו של עם ישראל, הפך לעם הנפוץ ביותר ע"פ כדוה"א, והגדרה זו נכונה לגביו עד היום הזה, יותר מ2500 שנים מאז!

משעה שמלך אשור מביא את בני ישראל ל"לחלח וחבור וגוזן (דה"א ה כו)". הפך "היהודי הנודד" לאחד מסמליו של העם. כשהוא מגורש הוא אנוס להיות נודד, וכשאיננו מגורש הוא מהגר למקומות חדשים. וגם כאשר יש לו מדינה משלו, עומד הוא בראש רשימת המהגרים העולמית, בכל מקום ואתר בעולם.


היסטוריונים שניסו למצוא חוקיות והגיון בהיסטוריה, לא מצאו ידיהם ורגליהם בנוגע לקורות עם ישראל, ראה למשל ויקיפדיה על ההיסטוריון הבריטי המפורסם, ארנולד טוינבי:

בבואו לדון בהיסטוריה של היהודים, נתקל טוינבי בבעיה חמורה. ההיסטוריה שלהם אינה עומדת באף אחד מהקריטריונים שהציב לגבי כל שאר התרבויות. טוינבי ניסה לנסח תאוריה ייחודית ליהודים בכך שטען שהיהדות אינה אלא בגדר "מאובן" כמו תרבויות אחרות למשל הפרסים של הודו המאמינים בדת זרתוסטרה שממשיכים להתקיים גם כשלתרבותם אין שום מטרה חיובית שהיא. לדעתו של טוינבי שייכת היהדות לתרבות הסורית שהגיעה לשיא יצירתה 1100 שנה לפנה"ס ותגליותיה העיקריות היו המונותיאיזם, האלפבית והאוקיינוס האטלנטי (שהתגלה בידי הפיניקים) ומאז אבד עליה הכלח.

הנקודה הבעייתית בתאוריה של טוינבי היא שהיהודים מתעקשים להמשיך להתקיים מעבר לזמן שבו היו שותפים פעילים ביצירת תרבות זאת וכעת הם מתקיימים ללא מטרה שהיא. הוא מסרב להכיר בהישגים מאוחרים יותר של תרבות זאת פרט לכך שהיא השפיעה על יצירת הדת והתרבות הנעלה באמת של הנצרות. למעשה חזר בכך טוינבי אל העמדה הנוצרית השגרתית שרואה זכות קיום ליהדות רק בכך שיצרה את הנצרות ומעבר לכך שוב אין לה שום תפקיד.

עם הקמת מדינת ישראל, חלה שוב פגיעה בתאוריה שלו על העם ה"מאובן", שקם לתחייה והוא כבר לא "מאובן". הסברו היה שאף על פי שהיהודים הם "מאובנים" ואינם ראויים למדינה משלהם וכי לא היו ראויים למדינה משלהם בארץ ישראל, וכי בכל מקרה במלחמת העצמאות התייחסו היהודים לערבים כפי שהנאצים התנהגו כלפיהם (אם כי סייג זאת בכך שההשוואה לנאצים הייתה מוסרית ולא סטטיסטית). הערבים הם בעיניו הקול האמיץ, שהפריך את התואנות הציוניות והרס כל תירוץ יהודי היסטורי. במילים אחרות אמר כי היהודים התנהגו לעתים באכזריות שדומה לאכזריות הנאצית ולמעשה המלחמה שלהם נגד הערבים היא מלחמת הנאצים בערבים דרך יהודים.

כך, בלי לשים לב ממשיך טוינבי עצמו להגשים את הנבואה בדבר היחס ליהודים...

 

הערות:

[1]  חלק מהקהילות שחרבו: נמירוב, טולשין, פינסק, בריסק, הומל, ועוד רבים. כפי עדות בן הדור ר' נתן הנובר: "קצתם פשטו עורם מעליהם.. וקצתם פצעו בהם.. עד שיצאה נשמתם.. והרבה קברו בחייהם, ושחטו ילדים בחיק אימותם.. וילדים תחבו בשפוד וצלום אצל האש והביאום אל אימותם.. לא הייתה מיתה משונה בעולם שלא עשו בהם וכל ארבע מיתות בי"ד סקילה שריפה הרג וחנק, והרבה לקחו בשביה.. כיוצא בזה עשו לכל המקומות אשר היו מגיעים שמה", ("יון מצולה" לנתן נטע הנובר. ברנפלד, ספר הדמעות ג' קי"ד).

[2] בצד הרוסי ע"י הרוסים נחרבו קהילות וילנא, לובלין, וויטבסק, מוהילוב, ועוד רבים, ובצד הפולני ע"י הגדודים הפולנים שכבשו חזרה מהשוודים נחרבו פוזנא קאליש ורשא קראקא ועוד רבים. על פרעות אלו חובר ספר טיט היון לשמואל פיבוש מוינה ויניציה 1660 שם מתוארים מוראות הפרעות. מתוך דבריו: "היו חותכים אנשים אבר אבר.. ילדים נשחטו בזרועות אבותיהם. יונקים גוועו ע"י גוויות אמותיהן.. בקצת מקומות לא נמצא מי שיביא את המתים לקברות והכלבים היו מלקקים את דם החללים ברחובות..", הרב אברהם גומבינער בעל "מגן אברהם" מספר כי אבותיו נהרגו בפרעות אלו.

[3] בטבח זה נהרגו שני בניו של רבי דוד סג"ל בעל ה"טורי זהב".

 [4] באותו זמן דרש המלך לשים קץ לרדיפות וצוררי היהודים ענו "נעשה בהם שפטים גרשו אותם בבעיטות רגל מן העיר או שימו אבן על צוארם וטבעו אותם במים".

[5] נוסח הפקודה "כל היהודים הנמצאים באוקריינה ובערים אחרות ברוסיה יגורשו מיד מרוסיה ולא יותן להם להבא לבוא לרוסיה בשום ענין ואופן ויש לשנן את הדבר בתוקף בכל מקום ומקום (אפריל 1727)". (תולדות עם עולם לדובנוב, עמ' תפ"ח).

האירועים מת"ח ות"ט עד שנת 1656 ראה ש. דובנוב עמ' תנ"ג – תנ"ז. משנת 1664 עד 1710 ראה שם עמ' תסו – תעו. (על שבתי צבי ראה עמ' תס"א) בשנים 1734– 1744 ו 1750 התפרעות הקוזקים שם עמ' ת"ע. התעללויות הפריצים שם עמ' תס"ט. מעללי הפרנקיסטים ושריפת התלמוד שם עמ' תע"ט ת"פ.

[6] על מנת להבין את אכזריותם של הפולנים באותה תקופה ראה לדוג' גזר דין בזאסלב: "להפשיט ארבע רצועות מגופו החי לקרוע את הלב מן החזה ולנתח את הגוף לארבעה חלקים שיוקעו בארבעה עמודים ברחובות העיר", (ברנפלד ספר הדמעות ב' רמ"ז). וכעין זה גם בעלילות האחרות ז'יטומיר יאמפול, ועוד. ראה דובנוב עמ' תעא'.

[7]"הפוגרומים מוטטו את האשליה המשכילית", (אנצ"ע, ספרות, העת החדשה), דוקא היהודים שהיו עובדי אדמה סבלו יותר (כל כתבי לינלבלום ד' 29).

[8]האדם שירה בו למוות היה סטודנט שלמד מפיו בעבר באוניברסיטת לטביה, (האנציקלופדיה של השואה).

 

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

32 מחשבות על “הנבואה ד 1: עם ישראל לאורך ההיסטוריה – התכונות”

  1. בנוגע לאומרכם: "האשורים, השומרים, הכשדים, הכנענים, הסקיתים, החתים, החורים, ההיקסוס, המצרים, הפלשתים, ההונים, הפניקים, עמון ומואב, אדום וארם, הקלטים, הגותים, הגאלים, התרבות המינואית, האנדית, האצטקית, המאיה, ועוד מאות עמים ותרבויות בני קדם נעלמו מן העולם. ואילו העם היהודי עדיין עומד בצביונו ובארצו, אין עוד שום עם בעולם שנשאר בצורתו הראשונית, בגזעו, שמו, שפתו, וארצו, במשך שלשת אלפי שנה!"
    יש עוד עמים ששרדו למרות שעברו פראות. מובא בסרטון זה
    https://www.youtube.com/watch?v=KSDjO4bm9Ss

  2. צוות האתר

    יש הרבה עמים ששרדו, והראיה שהעולם מלא בבני אדם…
    הסרטון הנ"ל בנוי על בורות וסילוף, ובעיקר חוסר הבנה של המושג 'הישרדות היהדות', אין הכוונה רק שהעם שרד, למרות שגם זה נדיר, אלא שהוא שרד בצביונו עם טקסט מקודש אחד ומחייב. למרות כל הקשקושים על שינויים כביכול ביהדות, עדיין ברור שיש טקסט אחד מחייב שנכתב במתן תורה לפני 3300 שנה, שום קודקס חוקים או טקסט או דת לא שרדו זמן כזה או קרוב לזה בקרב נושאיהם.
    העובדה שיש בני אדם באזור סין מאז ומעולם – אינה ראויה לציון, ברור שיש שם בני אדם, הבעיה היא שאין שום דת ספציפית ששרדה שם, ושהיתה יכולה להשתנות ושרדה וכו', ולא עמד מולם שום איום ממשי. בדרך הטבע הם יישארו בסין גם עוד מליון שנה (סין אינה ארץ ולא עם, אלא איזור).
    כך בדיוק הארמנים, העובדה שהם קיימים היא המאפיין היחידי, אין להם שום דת רציפה, אין להם שום טקסט קדום, שום תורה אחידה, כמו גם לסינים, הם פשוט קיימים משום שמישהו בהכרח שורד. הארמנים למשל קבלו את הנצרות ולא שמרו כלום מהדת הקדומה שלהם. בכל מקרה גם התרבות הקדומה שלהם לא התחילה במאה ה7 לפנה"ס כפי שמנסה הבור לטעון, העמים שהיו אבותיהם התרבותיים התחילו להופיע בארכיאולוגיה באיזור המאה ה17 לפנה"ס, אין באמת קשר לתרבות הארמנית.
    היהודים התמודדו עם איום תמידי, רדיפות, גירושים, מול עשרות עמים בעלי אופי שונה, שפה שונה, ותרבות שונה, ולא היה להם סיכוי של אחד ממליון לשרוד בצביונם, ועוד לחזור לארצם פעמיים.
    אגב אברהם אבינו שהוא אבי האומה, שכל ילד יהודי יודע איפה נולד כמה שנים חי ומה עשה במהלך חייו, חי לפני ראשית התרבות הסינית וראשית התרבות הארמנית.
    ההשוואה לאבוריג'ינים מגוחכת, נניח שהם חיו בבידוד באוסטרליה 40,000 שנה, אין לנו הרי מושג אם יש איזה רצף או מכנה משותף לאורך הזמן, אם היה עליהם איום תרבותי או דמוגרפי, ואם באמת הם עמדו מולו. זה כמו לומר שהמין האנושי שרד בכדוה"א.
    הטענה על השומרונים יותר גרועה, אם הם באמת היהודים זו הוכחה שהיהודים שרדו, ואם הם לא היהודים אז הם המצאה חדשה. אי אפשר לתפוס את החבל בשתי הקצוות. האמת היא שהם שיבוש של היהדות ולכן שרדו.

    1. אינני רואה מה ההבדל. הסינים הם עם קדום לכל היותר, והם שמרו על הכתב שלהם המקורי כבר 4000 שנה. האמרנים, בדיוק כמו היהודים היו בגלות, וגם להם היה רצח עם. אז.. אני לא ממש רואה הבדל בין היהודים לבין הארמנים.
      קחו גם את זה שהסינים שמרו על התרבות והמסורת שלהם כבר משהו כמו 4000 שנה.
      אני באמת לא רואה הבדלים. בנוגע לאומרכם שיש בני אדם בסין.. זה לא שיש "בני אדם" זה זה שיש פאקינג טקסט קדום מלפני 4000 שנה!. הם שמרו על דתם ועל התרבות שלהם. ואכן זה לא מדד כמה עמים סבלו "יותר" מהעם היהודי. זה שעם שרד יותר או פחות לא הופך אותו ליותר נדיר.
      הארמנים יכלו לשמור על הדת המקורית שלהם.. אם היו שומרים, אז מה?
      זה היה הופך את קיומם בגדר ל "נס?"
      לא נראה לי.

  3. צוות האתר

    ההבדל הוסבר, ואני מוכן להסביר לך שוב.
    העובדה שכתב שרד 4000 שנה אינה אומרת כלום.
    סין זה לא עם אלא איזור.
    כדי להגדיר עם צריכים איזה מכנה משותף מעבר לקיום או אפילו לשפה משותפת.
    יש היום המון מדינות שמדברות באנגלית ושהכתב שלהם הוא אנגלי, וסביר שכך יהיה עוד אלפי שנים, האם זה אומר שהם עם אחד?
    לסינים של היום אין שום קשר לסינים של לפני 2500 שנה, מלבד העובדה שהם צאצאים של אותה אוכלוסיה ומשתמשים בשפה דומה באופן כללי (יש המון ניבים של סינים לפי איזורים). לא היה כאן מה שיכול להשתנות, אם לא שיקרה איזה אסון טבע המוני ומליארד סינים ימותו, זה יימשך כך גם עוד מליון שנה, שאנשים יחיו בסין. אבל מה הם יחשבו? מה הם יעשו? למה הם יהיו מחוייבים? זה משתנה כל הזמן.
    ההגדרה של היהדות היא שבניה מחוייבים לתורה, שניתנה לפני 3300 שנה. ואין עוד שום עם בעולם, אפילו לא אחד שמחוייב לטקסט שניתן בזמן כזה.
    כנ"ל הארמנים, אין שום קשר בין ארמני בן ימינו, שהוא נוצרי, לארמני שחי לפני 1500 שנה בארמניה שהאמין באלילים. זה שהטורקים רצחו אותם, זה מאד עצוב, אבל לא רלבנטי. אתה לא נהיה יהודי מזה שרוצחים אותך.
    בניגוד לדבריך, אין שום טקסט סיני בן 4000 שנה, וגם אם היה כזה, הוא לא טקסט שמגדיר את העם או שמחייב מישהו, ולכן הוא בדיוק כמו חוקי חמורבי עבור תושבי עיראק של היום.
    אפשר להתווכח מה נס ומה לא נס.
    אבל קודם כל צריכים להסכים על העובדות: אין שום קבוצה אתנית ששמרה על קודקס דתי מחייב כמגדיר לאומי במשך זמן של 3300 שנה או דומה לו. עד היום מי שרוצה להצטרף לעם היהודי צריך לקבל על עצמו את הטקסט בן ה3300 שנה, ואם לא יעשה כך, לא יוכל להיות אזרח במדינת ישראל. העם היהודי סבל מהתנכלות שאף עם לא סבל כמותה, הארמנים חיו בבטחה מאות ואלפי שנים עד שהחליטו להתעלל בהם. היהודים מהרגע שנוצרו, מימי אברהם אבינו, סבלו משנאה התעללות ונסיונות להכחיד ולהשמיד. ואעפ"כ חזרו לארצם פעמיים. שום עם גולה לא חזר לארצו, אפילו לא אחד, ובודאי לא לארץ הנחשקת ביותר שעשרות עמים כבשו אותה ונלחמו עליה עד אין קץ. שלשים שנה לפני קום המדינה עוד הקיזו כאן דם שתי מעצמות עולמיות, הטורקים והאנגלים, אבל אף אחד מהם לא תפס את הארץ, היא חיכתה ליהודים.
    אם יש איזו תורה שהיא אלהית בעולם, ונתעלם כרגע מהוכחות היסטוריות וכדו', הרי זו התורה העתיקה ביותר, שהתקבלה יותר מכל האחרות, והשפיעה יותר מכל האחרות. היחידה שמתיימרת להינתן מפי האל בעצמו לכל העם. זו תורת ישראל. רוב האנושות מאמינה במתן תורה בסיני, ועם ישראל הוא ההוכחה החיה לכך שהתורה היא אלהית, ו"לא תשכח מפי זרעו" כפי שהבטיח ה' לפני 3300 שנה, למרות הנסיונות של מאות עמים להכחידינו.

  4. כתבת "העובדה שכתב שרד 4000 שנה אינה אומרת כלום.
    סין זה לא עם אלא איזור."
    ובכן אתה תוכל להבחין מי שייך לעם הסיני ומי לא. עצם זה שיש להם מראה אחיד מראה שיש להם אב משותף (הם עם)
    יש איזה כלל כזה שעמים לא חוזרים אחרי גלות? תוכלו להביא לי מקור מהיסטוריון?
    זה שעם חזר לארצו לא הופך אותו לעם שמיימי. כולה חזרה לארץ. מי שישמע

  5. צוות האתר

    מראה דומה מלמד על גזע לא על עם, יש באירופה גזע נורדי, ונמנים עליו כמה עמים. גם הערבים בסעודיה דומים לערבים במצרים, אבל כל אחד שייך לעם אחר.
    סין זה לא עם אלא איזור, לפי ההגדרה של האנציקלופדיה, תפתח אנציקלופדיה ערך סין, ותראה שסין מצויין כאיזור ולא כעם. יש היום שתי מדינות נפרדות שקוראות לעצמן סין.
    העובדה שעמים לא חוזרים אחרי גלות היא לא כלל אלא עובדה, אתה מכיר עוד עם שחזר אחרי אלפיים שנה לארצו והיא חיכתה לו? תביא אתה מקור, ואל תשכח שכמה מאות שנים קודם לכן הוא נוצח וגלה ושוב חזר, ועוד אלף שנה לאחור הוא הוגלה מארצו למצרים והשתעבד שם ושוב שוחרר ועלה לארצו והתיישב בה. (אם לחזור לארץ אחרי גלות היה 'כולה מי שישמע' זה היה מתרחש מן הסתם שוב בהיסטוריה, אם משהו קרה רק פעם אחת כנראה שהוא לא הגיוני)
    אין שיטה מדעית לזיהוי עם שמימי, הטענה היא לדבר מופלא שנוגד את חוקי ההיסטוריה והעובדה שאין שום עם שהחזיק בדתו וששרד איתה כל כך הרבה תהפוכות וככל שאר התכונות שמבוארים במאמר ולא מוזכרים כאן בתגובות.

  6. זרע רב תוציא השדה ומעט תאסף כי יחסלנו הארבה (דברים כח, לח)
    לא הייתה מגפת ארבה בזמן המרד הגדול, וגם אין לנו מידע על מגפה שכזו לפני גלות בבל וקיום מגפה שכזו אינו מתאים למהלכי המלכים בתקופה.

    יתן יהוה את מטר ארצך אבק ועפר מן השמים ירד עליך עד השמדך (דברים כח, כד)
    גם על זה אין תיעוד..

    1. צוות האתר

      על סמך מה אתה אומר שלא היתה מגפת ארבה בתאריך מסויים? מה קשורים 'מהלכי המלכים' ומה זה בכלל?
      דוקא יש לנו דיווח במשנה על מגפת ארבה בזמן המרד הגדול "משמת רבן שמעון בן גמליאל עלה גובאי" (סוטה מט:) רשב"ג היה בזמן המרד הגדול.
      באופן כללי התקפות ארבה הן דבר שכיח במזרח התיכון
      למשל, במאה ה20 היו התקפות נחילי ארבה בשנים 1902, 1915, 1928, 1945 ו-1953, ממוצע אחת לעשר שנים (וכך גם במאה ה19, בין 1820 ל1900 7 התקפות ארבה)
      כיום יש אמצעים טכנולוגיים להדוף את הארבה, ב2013 היתה התקפת ארבה עצומה על ישראל, אבל החקלאים כמעט ולא הרגישו תוצאות

      וכך לגבי הנבואה השניה שציינת, היא מזקיקה פירוש, ובכל מקרה אין תיעוד לכאן או לכאן
      אני חושב שהכוונה לסופות כמו טורנדו ששואבות המון לכלוך ולאחר מכן הלכלוך יורד יחד עם גשם

  7. לא מצאתי אף היסטוריון בשם מינטר (שממנו הציטוט השני לגבי הנבואה) אשמח אם תביא לי את השם שלו באנגלית הנבואה נכתבה בספר דברים והיא המשך ישיר לא סתם ישיר אלא המשך לדברי תוכחה שמשה נתן בעם ישראל בכל הפרק-שזה מה שיקרה להם אם הם לא יעבדו את אלוהים. ראשית כל, לגבי איזו גלות מדברת הנבואה, בית ראשון או בית שני? כי בשניהם היהודים גלו ואף הגיעו למצרים כנראה.

    דבר שני חיפשתי את הספר באנגלית שממנו לקוח הציטוט של ההיסטוריון ארנולד טויבי על ההישרדות.

    https://archive.org/details/in.ernet…7233/page/n193

    אפילו אשים אותו פה. כפי שאתה רואה לא מופיע שום דבר בעמוד 194, אולי מדור בכרך אחר- אך מכיוון שהם לא רשמו את הכרך. בנוסף הנה דף הויקיפדיה של ההיסטוריון.

    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90…A0%D7%91%D7%99

    כאן רשום שהוא אנטישמי מובהק, והוא טען שהיהודים עצמם כעם הם "מאובן". לא רק זאת בציטוט הראשון אין הפניה ליהודים כפרט, אלא בצורה כללית. אתה יכול גם להגיד את זה על הכורדים שהם חסרי מדינה ועדיין נשמרים כאומה ולאום.

    . הנבואה שהבאת על המכירה למצרים זה הדבר היחיד שאני יכול להחשיב כנכון, אבל היות וספר דברים אמור להיכתב לפני גלות בית שנייה-והרי שמדובר בגלות שעליה שגרמה לתפוצת הרבה של היהודים מכיוון שהם נשלחו לכל קצוות האימפריה הרומית-אי אפשר לשייך אותה. כנ"ל אם שאר הנבואות מקורן מהתנ"ך יכול להיות שהן מתייחסות לחורבן בית ראשון ולא לגלות אחרי בית שני. ואולי בעצם, הם נכתבו בתקופה מאוחרת…לך תדע..

    נ.ב זה מישהו שהגיב על חלק מהציטוטים של המאמר שלכם, אני פשוט רוצה לדעת את תגובתכם..

    1. שמת את התגובה במקום הלא נכון, במאמר זה לא מופיע שום דבר על מינטר, אולי התכוונת לכאן.
      בכל אופן מינטר היה היסטוריון גרמני, כפי שמובא בגוף המאמר הוא מצוטט בספר דורות הראשונים, תואיל נא לטרוח ולקרוא שם את גוף הציטוט והמקור. אין לי מושג אם ניתן לאיתור ברשת.
      לגבי השאלה באיזו גלות מדברת הנבואה? היא לא מדברת על גלות מסויימת, היא התגשמה בגלות מסויימת, הנבואה שבדברים (עליה מדובר במאמר עליו אולי התכוונת להגיב) התגשמה בימי הבית השני.
      הציטוט מטוינבי עוסק ביהודים, צר לי שלא הצלחת לאתרו. טוינבי אכן לא היה אוהב ישראל, אבל יחסו ליהודים היה מורכב, זה לא הציטוט היחידי ממנו המכיר ביחודיות ההיסטוריה של עם ישראל.
      לגבי שאלתך עליו מדוע לא אמר זאת על הכורדים, אם תתבונן בקריטריונים שהוא מציין, תראה שהם רחוקים מאד מלתאר את המציאות של הכורדים,
      המשפט: "היות וספר דברים אמור להיכתב לפני גלות בית שנייה-והרי שמדובר בגלות שעליה שגרמה לתפוצת הרבה של היהודים מכיוון שהם נשלחו לכל קצוות האימפריה הרומית-אי אפשר לשייך אותה", במדה והוא כתוב בעברית, אינו קריא מבחינה תחבירית, ולא הבנתי את התוכן שלו.
      לגבי השאלה אם הנבואות נכתבו מאוחר, ראה: זמן כתיבת התורה.

      בכלל מענין לראות כיצד ההובי של 'בדיקת ציטוטים' משמש תעסוקה לבני אדם שקוראים מאמרים, במקום להתייחס לתוכן, הם פותחים בספורט של לנסות לאתר ציטוט לא מדוייק, או אפילו אין מידע שהוא לא מדוייק, הם סתם עדיין לא מצאו אותו. הרי הציטוטים האלו אינם נתונים מדעיים שעליהם בנוי המאמר, אלא סתם דבריהם של הוגים שונים, מובאים מאות כאלו לאורך המאמרים על הנבואה, ואם נניח שיש שם כמה ציטוטים שהם מכלי שני ולא מדוייקים, מה זה חשוב? וכי זה הנושא? מסתבר שיש כאלו שבכח יהפכו את זה לנושא המרכזי…

  8. אני רוצה להעיר ,שלדעתי נושא בדיקת המקורות הוא כן חשוב ,כי בנושאי הסברה יהודית הרבה פעמים התברר בדיעבד שהמקורות לא מדוייקים או נתונים לא מדוייקים דבר שמאוד פגע באמינות ה"מסבירים" ולכן טוב עושים לכם אלה שבודקים את אמינות המקורות שלכם ,כי כך אתם אנשי האתר תזהרו בכפל כיפליים לפני כל כתיבת מאמר או הצגת טענות כי אתם פתוחים לביקורת ובדיקה .אתר זה הוא מאוד יסודי וחשוב שיהיה אמין לגמרי ,היום אנחנו בדור של מידע זמין ולכן אתרי הכפירה כבר לא יכולים להאכיל את הציבור לוקשים ,(הרבה בזכותכם) אך גם לא אתרי היהדות! כל טעות היא קריטית לאמון שלכם וממילא להסברת היהדות

    1. אין שום ויכוח שבדיקת מקורות זה נושא חשוב
      בפרט כשמדובר במקור שמספק נתונים שעליו הדברים מסתמכים
      רק הערתי שזה נהפך למין הובי שיש כאלו שמתעסקים בו גם כשזה בכלל לא רלבנטי או זניח
      וכן מניחים שכל דבר ניתן לאיתור ברשת או עכ"פ ניתן לאיתור בקלות
      אגב, אני לא משוכנע שטעות היא קריטית לאמון, אתר שמספק מידע ומביא אלפי מאמרים ומקורות, יכול לטעות, מן הסתם ע"י העתקה מכלי שני, ובמדה ויש טעות אפשר לתקן, זה לא אסון. אם מישהו מזייף בכוונה כדי להטעות – זו בעיה חמורה, אבל היום זה לא כל כך אפשרי.

  9. הם לא ענו שם שום דבר לא מתאים. הם הניחו שהנבואה מתייחסת לימי בית שני, על אף שנכתבה בספר דברים, לפני חורבן בית ראשון שגם אז יהודים יצאו לגולה.

    לגבי מינטר, עדיין לא מצאתי אותו-רק ביקשתי כמובן את השם באנגלית כדי שאוכל אני לחפש אחר הציטוטים שלו.

    לגבי טוינבי, נתתי להם את הספר עצמו-בעמוד המתאים והם אפילו לא התייחסו לעניין שאולי הוא מופיע ב vol אחר שלו (זה פשוט היה מבחן אמינות), להפך הם אמרו חבל שלא מצאתי.

    ואז כמובן מגיע גרסת איש הקש שלהם. הם טוענים להתייחס לאמינות הציטוטים, אלא רק מה שכתוב בהם צריך להתייחס. למרות שהם לא מביאים את הציטוט המלא לגבי טוינבי (שבה הוא תיאר אומה). במקום לתת עוד מקור לציטוטיו רק תוקפים על כך שזוהי דרך להראות אי נכונות. זה ללא ספק איש קש.

    זה רק מראה כמה אנשי האתר הזה, כאשר מגיע מישהו טיפה רציני שיש לו קצת זמן וכוח לחפש באינטרנט הוא מגלה שכל מה שהם מעלים הוא סילופי דברים רבים, ולא שונים מירון ידען.
    ורק רוצה להוסיף שהם אף טוענים מאוחר יותר בתגובות למטה-שטעות אחת, קריטית או לא היא לא חשובה (שים לב ששואלים אותם תגובה אחרי לגבי העובדה שכן יש חשיבות לאמינות), והם אומרים שיותר מתעסקים בלהוכיח חוסר אמינות מלהתייחס לתוכן-שהמצב הוא כזה, אם אין אמינות מצד הטקסט התוכן עצמו הוא גם לא אמין ועל כן אין להתייחס אליו. אבל הם לא מודים בזה ורק טוענים שזו סתם גחמה מכיוון שאין משהו אמיתי להגיד. ללא ספק, איש קש חזק מאוד.

    1. "הם הניחו שהנבואה מתייחסת לימי בית שני, על אף שנכתבה בספר דברים, לפני חורבן בית ראשון שגם אז יהודים יצאו לגולה".

      אתה מבין בכלל מה שאתה מדבר? ספר דברים נכתב בערבות מואב לפני שבכלל נבנה בית המקדש, וגם אם נניח שלא, מה זה רלבנטי מתי נכתב? הנושא כאן הוא נבואה, וכי נבואה על בית שני לא יכולה להיכתב לפני חורבן בית ראשון? בנבואה אין תאריך, הטענה היא שהתגשמה בזמן מסויים.

      "לגבי מינטר, עדיין לא מצאתי אותו-רק ביקשתי כמובן את השם באנגלית כדי שאוכל אני לחפש אחר הציטוטים שלו".

      אני לא העתקתי מהמקור אלא מהספר דורות הראשונים שהוא מספיק מוכר, העליתי את הצילום המלא מדורות הראשונים בצירוף מספר עמוד אצל מינטר, אם אתה מעוניין לחפש את המקור שיהיה לך בהצלחה.

      "לגבי טוינבי, נתתי להם את הספר עצמו-בעמוד המתאים והם אפילו לא התייחסו לעניין שאולי הוא מופיע ב vol אחר שלו (זה פשוט היה מבחן אמינות), להפך הם אמרו חבל שלא מצאתי".

      אכן, בחרת כרך אקראי ולא מצאת בו, וזה באמת חבל מאחל לך שתמצא את הכרך הנכון. מה אני יכול עוד לעשות?

      "ואז כמובן מגיע גרסת איש הקש שלהם. הם טוענים להתייחס לאמינות הציטוטים, אלא רק מה שכתוב בהם צריך להתייחס. למרות שהם לא מביאים את הציטוט המלא לגבי טוינבי (שבה הוא תיאר אומה). במקום לתת עוד מקור לציטוטיו רק תוקפים על כך שזוהי דרך להראות אי נכונות. זה ללא ספק איש קש".

      כדאי לך ללמוד על המושגים שאתה משתמש בהם, אין שום קשר למונח 'איש קש', ואיפה הבעיה שלך בהבנת הנקרא? וכי כתבתי שאתה צריך להאמין למה שכתוב בציטוט, כתבתי רק את האמת, שהציטוט הזה לא רלבנטי ולא מוסיף נתונים אלא רק מביע הגיג של איש רוח, אם אתה מנסה לאתר את הציטוט הזה זה נחמד, אבל המאמר לא בנוי עליו וזה לא מעלה ולא מוריד לטיעון שאתה מתעלם ממנו: עשרות נבואות מדוייקות שנכתבו אלפי שנים לפני ההתרחשות והתגשמו במדויק.

      "זה רק מראה כמה אנשי האתר הזה, כאשר מגיע מישהו טיפה רציני שיש לו קצת זמן וכוח לחפש באינטרנט הוא מגלה שכל מה שהם מעלים הוא סילופי דברים רבים, ולא שונים מירון ידען".

      אם היית מרויח שקל לשקר היית מליונר, "הוא מגלה שכל מה שהם מעלים הוא סילופי דברים רבים", האם הראית סילוף אחד ויחיד? לא, בסך הכל ניסית לאתר ציטוט ועדיין לא הצלחת, העובדה שאין לך גישה לספרים שונים לא אומרת שאני מסלף, אלא שאם ההובי שלך לאתר ציטוטים מספרים ישנים, תמשיך ליהנות ממנו.

      "ורק רוצה להוסיף שהם אף טוענים מאוחר יותר בתגובות למטה-שטעות אחת, קריטית או לא היא לא חשובה (שים לב ששואלים אותם תגובה אחרי לגבי העובדה שכן יש חשיבות לאמינות), והם אומרים שיותר מתעסקים בלהוכיח חוסר אמינות מלהתייחס לתוכן-שהמצב הוא כזה, אם אין אמינות מצד הטקסט התוכן עצמו הוא גם לא אמין ועל כן אין להתייחס אליו. אבל הם לא מודים בזה ורק טוענים שזו סתם גחמה מכיוון שאין משהו אמיתי להגיד. ללא ספק, איש קש חזק מאוד"

      שוב שימוש במונח 'איש קש' בלי שום הקשר, יש למאמר טיעון, תרצה תתיחס אליו, תרצה תתעלם ותמשיך לעסוק בדברים לא רלבנטיים.

    1. אתה פשוט מגוחך, אתה כנראה לא מבין כמה פאתטי ה'דיון' שלך, אתה מנסה לאתר ציטוט מספר ישן, וכשאתה פותח כרך אחד מתוך 12 באופן אקראי אתה נדהם לגלות שלא מצאת שם… העובדה שלא מצאת משהו לא אומרת שהוא לא קיים, אם למדת קצת בחיים שלך פה ושם, תראה שכל הספרות והמאמרים מלאים בציטוטים, לא תמיד קל לאתר את המקור, הבאת כאן קישור לאחד הכרכים, אצלי הוא לא עובד, לא אכפת לי לנסות לבדוק, אולי זה באמת מופיע שם ופשוט לא קראת או לא הבנת. מה גם שהתוכן של הקטע המצוטט מופיע גם בויקיפדיה בערך שציטטת ממנו, המשפט הזה מובא גם בגוף המאמר באתר, נכתב שם כך: "בבואו לדון בהיסטוריה של היהודים, נתקל טוינבי בבעיה חמורה. ההיסטוריה שלהם אינה עומדת באף אחד מהקריטריונים שהציב לגבי כל שאר התרבויות". זה בדיוק תוכן הקטע שציטטתי בשם ספרו הגדול.
      מלבד זאת ניסיתי לאתר את הציטוט בגוגל, ראיתי שכמה וכמה מאמרים מביאים אותו, ומס' העמוד הוא 184 ואילך ולא 194, אולי זה יעזור לאתר את הציטוט למי שמשועמם וחושב שאיתור הגיג של טוינבי הוא נושא הדיון.

  10. טוב.
    מינטר הוא ההיסטוריון היחיד שמתעד את לקיחת היהודים למצרים באוניות ממש כפי שבנבואה בתורה.
    תוכל להסביר למה אין שום מידע בנוגע להיסטוריון הזה?
    אולי זה היסטוריון מדומיין?

    1. תגיד לי, שמעת פעם על המונח "טיעון מן הבורות"?
      על סמך מה ובאיזו חוצפה אתה כותב שמינטר הוא ההיסטוריון היחיד שמתעד וכו', האם בדקת בעוד ספר היסטוריה שמתאר את התקופה? או שסתם כך ניסית לחפש בגוגל ולא מצאת?
      כך לגבי קביעתך "אין שום מידע בנוגע להיסטוריון הזה", העובדה שאתה לא מוצא משהו בגוגל לא קובעת שדבר לא קיים. היה פעם היסטוריון בשם ד"ר ישראל צינברג, לפני כמה שנים כתבתי עליו ערך בויקיפדיה, אם לא הייתי כותב את הערך הזה, היה בא איזה בור וטוען ש"אין שום מידע בנוגע אליו"…
      יתכן שאתה רגיל לקרוא מאמרי תעמולה אתאיסטיים שנוצרים ע"י בורים שמחפשים בגוגל, ובמקרה כזה אי איתור בגוגל באמת מהוה בעיה..
      הבאתי לך צילום מספר היסטורי מוכר בשם 'דורות הראשונים' שמצטט את מינטר, קטע שלם, ומציין מספר עמוד, אם אתה חושב שזה דמיון או קונספירציה, שהיסטוריון מוכר יצטט קטע בשם היסטוריון אחר בן זמנו עם מספר עמוד, ומדובר במשהו שהוא המציא, ורק אתה הגאון אחרי מאה שנה גילה את זה…. זה רק מלמד על רמת ההתמודדות שלך עם טיעונים. כלומר, לולי הקונספירציה הזו כל התוכן של המאמרים על נבואות אכן מאושר, והבעיה שלך היא רק אולי דורות הראשונים המציא היסטוריון וציטט בספרו משהו שלא קיים…
      במאמרים על נבואות ישנם עשרות רבות של ציטוטים ממקורות זמינים ונגישים לכל אחד, אז הגאונות המיוחדת שלך היא לנסות לאתר איזה ציטוט שקשה להגיע למקור שלו, ובכך פתרת את כל הבעיה…
      השם בגרמנית של ההיסטוריון הוא Münzer , זה הדף שלו בויקיפדיה הגרמנית. הוא היה מומחה לתקופה הרומאית, בה עוסק הדיווח הנ"ל.

  11. לגבי הציטוט-התבוננתי בתשובה שלהם וכמובן הם טענו שהם מצאו אותה בגוגל. הכנסתי את הציטוט ונחש אפיה מצאתי אותו? באיזה "מאמר". הציטוט נכח לשעבר בדף של טונבוי. אפילו הלכתי פעם נוספת אל עמוד 184 ולא 194 כפי שהם טענו-עדיין לא מצאתי כלום. הציטוט כיום לא קיים בדף בויקיפדיה, הוא היה שם בעבר-כנראה מהסיבה הפשוטה שהציטוט הזה לא נכון או קיים אחרת הם גם היו מביאים את המקור שממנו הם לקחו אותו (גם איש צוות האתר לא ענה מהיכן הוא לקח את הציטוט, רק שהציטוט הזה קיים ואמיתי) .

    זה אגב הציטוט לגבי היותם של היהודים מאובן, מויקיפדיה:

    בבואו לדון בהיסטוריה של היהודים, נתקל טוינבי בבעיה חמורה. ההיסטוריה שלהם אינה עומדת באף אחד מהקריטריונים שהציב לגבי כל שאר התרבויות. טוינבי ניסה לנסח תאוריה ייחודית ליהודים בכך שטען שהיהדות אינה אלא בגדר "מאובן" כמו תרבויות אחרות למשל הפרסים של הודו המאמינים בדת זרתוסטרה שממשיכים להתקיים גם כשלתרבותם אין שום מטרה חיובית שהיא. לדעתו של טוינבי שייכת היהדות לתרבות הסורית שהגיעה לשיא יצירתה 1100 שנה לפנה"ס ותגליותיה העיקריות היו המונותיאיזם, האלפבית והאוקיינוס האטלנטי (שהתגלה בידי הפיניקים) ומאז אבד עליה הכלח. הנקודה הבעייתית בתאוריה של טוינבי היא שהיהודים מתעקשים להמשיך להתקיים מעבר לזמן שבו היו שותפים פעילים ביצירת תרבות זאת וכעת הם מתקיימים ללא מטרה שהיא. הוא מסרב להכיר בהישגים מאוחרים יותר של תרבות זאת פרט לכך שהיא השפיעה על יצירת הדת והתרבות הנעלה באמת של הנצרות. למעשה חזר בכך טוינבי אל העמדה הנוצרית השגרתית שרואה זכות קיום ליהדות רק בכך שיצרה את הנצרות ומעבר לכך שוב אין לה שום תפקיד.
    עם הקמת מדינת ישראל, חלה שוב פגיעה בתאוריה שלו על העם ה"מאובן", שקם לתחייה והוא כבר לא "מאובן". הסברו היה שאף על פי שהיהודים הם "מאובנים" ואינם ראויים למדינה משלהם וכי לא היו ראויים למדינה משלהם בארץ ישראל, וכי בכל מקרה במלחמת העצמאות התייחסו היהודים לערבים כפי שהנאצים התנהגו כלפיהם (אם כי סייג זאת בכך שההשוואה לנאצים הייתה מוסרית ולא סטטיסטית). הערבים הם בעיניו הקול האמיץ, שהפריך את התואנות הציוניות והרס כל תירוץ יהודי היסטורי. במילים אחרות אמר כי היהודים התנהגו לעיתים באכזריות שדומה לאכזריות הנאצית ולמעשה המלחמה שלהם נגד הערבים היא מלחמת הנאצים בערבים דרך יהודים.

    יש התנגשות בפועל בין עמדתו של טונבוי לגבי היהודים לבין המציאות עצמה-הוא מסתייג מהם, בטח שלא מתפאל מהם.

    גם ארצה להוסיף שבדקתי על מינטר. קודם כל יש טעות, הוא לא היה היסטוריון אלא התעסק בלימודים קלאסיים שהם התמקדות ביוום ורומא העתיקה. הם גם טעו בשם שלו בעברית שזהו לא מינטר (אין אדם כזה) אלא שמו הוא פרדריך מינצר. שנית, עדיין לא מצאתי אזכור לציטוט המקורי שלו לגבי מה שמופיע בספר הדורות שמשם כביכול "ציטטו" אותו. חיפשתי בדף באנגלית לגבי עבודותיו על היהודים/מצרים. בנוסף הוא התמק יותר ברומאים ויש לו לא מעט ספרים. שוב נותרה התעולמה אם כך מהיכן הציטוט המקורי הגיע ומדוע הם לא ידעו שאת שמו האמיתי. בעולם שבו אנשים צועקים פייק ניוז, אלה הם בהחלט פייק ניוז. אם הם ימצאו את הציטוט ואת המקור ממנו הוא נלקח אין שום בעיה, אקבל אותו-אם לא…אין ברירה אלא להבין כי זוהי בסך הכל עיוות לטובת המאמר-פייק ניוז.

    זה התגובה של האדם..

    1. אני לא מבין מה הבעיה לכתוב תשובה בעברית, למה הבנאדם כותב בג'יבריש ועוד ארוך כאורך הגלות??
      לא הצלחתי לחלץ טיעון מדבריו, יכול להיות שלא מצא את הציטוט בכרך האקראי, אחד מתוך 12 שפתח, ולכן מה? (האם טענתי שהציטוט היה או נמצא בויקיפדיה? כתבתי רק שתוכן הדברים נמצא גם בויקיפדיה, ותודה על ההעתקה)
      לגבי מינצר/מינטר, זה בגרמנית, התעתיק לא חד משמעי, היום כותבים מינצר, לפני מאה שנה כשדורות הראשונים ציטט ממנו הוא כתב מינטר, למה זה חשוב? פעם כתבו תורכיה והיום כותבים טורקיה, נו, וזה משנה משהו לארדואן???
      פרידריך מינצר היה היסטוריון, אני באמת לא רואה טעם לדבר עם אדם שההשכלה שלו מתחילה בויקיפדיה ומטה, פתחת את הערך שלו וראית את המלים "התמחה בלימודים קלאסיים", ומכאן החלטת שלא היה היסטוריון… שים לב שהוא נמצא בויקיפדיה תחת הקטגוריה "היסטוריונים גרמניים"… הלימודים הקלאסיים שהוא למד הם ההיסטוריה של התקופה הקלאסית כלומר יוון ורומא.
      ה"תעלומה" מאיפה הציטוט, היא תעלומת שוטים, לא הצלחת לאתר בגוגל אז זה פייק ניוז, ברוך הבא לעולם, יש בעולם הרבה חומר ומידע ולא הכל נמצא בגוגל, כשאנשים לומדים באוניברסיטה או בכל מקום הם לא לומדים חומר שקיים בגוגל, אלא מרחיבים אופקים, קוראים ספרות מראשית המאה הקודמת, שמה לעשות קשה לאתר אותה בגוגל, ועוד. הבאתי לך צילום של ספר מוכר שמצטט קטע שלם עם מספר עמוד, אם בעיניך הנושא הוא לחפש את הספר הזה, בהצלחה. לא קוראים לזה 'תעלומה', יש עוד מאות ואלפי ספרים שלא נמצאים בגוגל, כשתבחר להרחיב את אפקיך וללמוד משהו באופן מסודר ולא דרך חיפושי גוגל, אולי תשמע עליהם.

  12. לא הבנתי איך פרידריך מינצר תיעד את לקיחת היהודים באוניות למצרים אם הוא חי ופעל במאה הקודמת?

    1. הוא לא תיעד, הוא בסך הכל סיכם דברים שמתוארים בספרות הקלאסית, ומן הסתם הדבר מתועד אצל ההיסטוריונים הרומאים.

  13. סתם אחד, אתה פשוט ההמחשה הטובה ביותר לטיעוני אנשים הרוצים להישמע חכמים.
    קרא ספר בזמנך הפנוי ( שכנראה יהיה ספר שכל מטרתו היא להכפיש את האמונה בדת כי רואים שאתה כבר באת עם סט של אמונות ועכשיו אתה מחפש דרכים להצדיק אותן.)
    אגב, לפי הטיעון ,האווילי ביותר שקראתי בחיי, שבו צוות האתר לא רשם לך את המקור המדוייק, מסיבת חוסר זמן, אתה טענת שהוא מדומיין. לפי היגיון זה אני מבקש ממך שתוכיח את אמונתך אבל אני דורש את כל המקורות, ספרים, פסקאות, עמודים, שורה והכל ואם לא אז אני אדע שאתה פועל לפי טענות דמיוניות (אגב אני מחשיב גם חוסר מענה כתשובה לכך שטענותייך הן דמיוניות).
    שבוע טוב ומבורך.

  14. ההודים, עוד עם שעתיק מהיהודים, שימר את דתו, מנהגיו, שפתו העתיקה וכו', עברו תקופות קשות של רדיפה ע"י כובשים ושרדו. ויש שיאמרו יותר משרדו.

    1. דבריך הם רצף של הגדרות לא מדוייקות עד שגיאות:
      הטקסט ההודי הראשון הועלה על הכתב באיזור המאה ה8 לפני הספירה, אין טקסט קודם, ואין מידע היסטורי קודם על התרבות ההודית, העם ההודי, הדת ההודית וכדו'.
      אנשים חיו כמובן בעמק האינדוס אלפי שנים, אך כפי שהסברנו במאמר הזה העוסק בנושא שאלתך, אין שום משמעות להישארות אנשים במקום בו גרו אנשים, ברור שהמין האנושי שרד, השאלה היא האם היתה איזו קבוצה אחת מתוך רבות ששרדה תוך שמירה על העקרונות שלה. העובדה שלפני 4000 שנה היו אנשים בהודו, בסין, במצרים, בסוריה, בצרפת, או בכל מקום אחר, לא ראויה לציון. בכל מקום גם נשמר איזה שהוא קשר תרבותי לעבר. אבל זו לא הישרדות שכוללת מבנה מקיף ומורכב, שעמד במבחן שיני הזמן.
      הודו לא בנויה בצורה של עם דת ושפה, אלא של תת יבשת המכילה הרבה קבוצות הרבה דתות והרבה שפות. בהודו מדוברות מאות רבות של שפות, היא מורכבת מ28 מדינות ומנסים מזה שנים רבות לגבש רשימת שפות שתהיה רשמית בכל מדינה מהמדינות המרכיבות את יבשת הודו. ההודים המוסלמים או הסיקים או הבודהיסטים, אינם פחות הודים מאלו שמשתייכים לזרמים המסורתיים של ההינדואיזם. גם ההינדואיזם אינו דת, אלא אוסף של ריבוי זרמים, אין להינדואיזם מייסד, או תאריך התחלה, זה אוסף תכנים שמייצג את התרבות ההודית לגווניה, להינדואיזם מספר גדול של אפני פולחן זרמים ותפיסות פילוסופיות (אין הכוונה למחלוקות וויכוחים, כמו שיש בנצרות למשל, או ביהדות, אלא לכך שההינדואיזם מעיקרו אינו מגיע עם דרישות ספציפיות, וכל קהילה וקבוצה מטפחת תכנים משלה), השם הכולל 'הינדואיזם' התפתח בזמן הכיבוש הבריטי, וההודים אינם מכירים בו. לזרמים הינדואיסטים שונים יש אלים שונים.
      לכן קשה לדבר על מנהגים או שפה שהשתמרו, כשיש כל כך הרבה שפות, וגם הדת, היא בעצם מכלול של תרבות, שאין לה שום מכנה משותף מחייב, אין ספר הלכה או מצוות שקדוש להודים ולכן מחייב את כולם. אין גם אל אחד שמחייב את כולם, יש זרמים שהברהמה נחשב האל הראשי, יש זרמים שוישנו, ויש זרמים ששיווא.
      ולגבי הרדיפות שהם עברו, עם כל הכבוד, היו פלישות מוסלמיות, וכיבוש בריטי, הם נשארו על אדמתם. ומצחיק להשוות את זה לגירושים והרדיפות האכזריות שעברו יהודים בכל ארצות פיזורם במשך אלפי שנים.
      אני מניח שכל אדם שהיה בהודו לפני אלפיים שנה, היה מניח כמובן מאליו וכהגיוני את מה שיקרה בעוד אלפיים שנה, תת היבשת ההודית תמשיך לאכלס אנשים מהגזע ההודי, התרבות שלהם תהיה קשורה באלי המזרח ובתרגולים בסגנון וברוח זו.
      ואילו לגבי היהודים, בזמנים רבים בהיסטוריה שלהם ההגיון הפשוט היה אומר שלא יישאר מהם שום זכר. עקב המיעוט המספרי, עקירתם מארצם, השנאה והרדיפות ברמה של איום קיומי, ולא של נגיסה מתוך יבשת המאוכלסת במליונים. והם שמרו לא רק את השפה האחת וחזרו לארץ הקטנה והאחת, אלא גם שומרים על אותו ספר ומקדשים את אותם חוקים הכתובים בספר רואים אותם כמחייבים בדיוק כמו אבותיהם לפני 3300 שנה.

  15. טענו בפני ש הינדואיזם היא הדת הוותיקה שקיימת עדיין ומונה כמיליארד מאמינים,
    האם זה נכון לדעתכם

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *