חכמינו שבימי הביניים ביססו את הישארות הנפש על עצם קיומה, הכילוי של הגוף אינו אלא כילוי פיזי ואם באמת קיימת מציאות רוחנית הרי שהיא אינה תלויה תלות אמיתית בגוף. היכולת לחשוב היא גם יכלתו של אדם שכל חושיו מנותקים ואינו יכול לחוש דבר. חשיבתו של אדם כזה מתבטאת אך ורק באימפולסים חשמליים במח, אך האם נניח שהחשיבה מותנית באימפולסים האלו? אם הנפש היא מציאות נפרדת, הרי שהאותות החשמליים אינם אלא צורת ביטוי של הנפש כלפי הגוף.
למן המאה ה19 טענו בעלי הגישה המטריאליסטית כי הישארות הנפש הומצאה כפתרון לבעיות דת, כמקום בו יוכלו עושי רצונו של האל לקבל את שכרם המקופח בעולם הזה. אלא שזו טעות היסטורית: כל עמי קדם האמינו בהישארות הנפש, ואין ספק שאפלטון לא העלה על דעתו שאמונתו בהישארות הנפש קשורה ב"גן עדן" של היהדות. גם במקרא כולו לא מוזכר כלל עונש אחר המוות או פתרון לבעיות גמול וסבל צדיקים ורשעים, למרות שהאמונה בהישארות הנפש היתה בודאי נחלת כל העמים וגם עם ישראל מראשית קיומו כפי שהראינו ב:הישארות הנפש.[1] "אין חברה ואפילו הפרימיטיבית ביותר, שאמונה זו לא תהיה מצויה בה" (אנצ"ע ערך נפש עמ' 308), שום 'פתרון' פסיכולוגי אינו יכול לחבוק עולם ומלואו בצורה שכזו.
אם היינו מנסים לתת בסיס מטריאליסטי לאמונה בהישארות הנפש, הרי שהחוייה של 'כמעט מוות' המוכרת מאז ומעולם (כך מוזכרת למשל בתלמוד ב"ב י:), יכולה להיות גורם מכריע באמונתם של בני אדם. אלא שהחוייה הזו אינה יכולה להיות בסיס מטריאליסטי, שכן בדיקה מקיפה של התופעה מראה שהיא יכולה בהחלט לשמש כטיעון טוב למאמיני הישארות הנפש. מחקרים שנעשו בעשרות אלפי בני אדם מלמדים על חוייה אחידה, ועל יכולת קליטה של נתונים שאין להסבירם בחמשת החושים הרגילים של האדם בתיפקודו הרגיל. לא כאן המקום לפרט את כל המחקרים בנושא, שנכתבו עליו ספרים רבים, כאן רק נדגיש כי אין המדובר רק בספרים בדיוניים, המדובר גם במחקרים רציניים שנעשו לפי כללי המתודה המדעית, ואם כי אין ביד המדע להסביר את התופעה הלא טבעית ,יש בידינו לכמת את הנתונים ולראות שדבר מה בלתי נתפס מסתתר מאחורי החוייה של כמעט מוות.
ד"ר אליזבת קיבלר-רוס מתארת בספרה 'גלגל החיים' מחקר שבו ריאיינה יותר מ20 אלף אנשים בגילים שונים ומתרבויות שונות שעברו חוייה על סף המוות ותיארו את הקורות אותם לאחר מותם, (Elisabeth Kubler-Ross, The Wheel of Life, Scribner, New York, 1997), אליזבת ק.ר. היא פסיכיאטרית מאוניב' שיקאגו, ואינה אדם דתי – למסקנותיה הגיעה דרך המחקר, ולא להיפך. מחקר מפורסם נוסף בנושא: ספרו של ד"ר ריימונד מודי 'החיים לאחר החיים', (Raymond A. Moody, Life after Life, Stacpole Books, Harrisburg, Pa. 1976), מודי הוא מרצה לפילוסופיה, בהכשרתו למד רפואה ופסיכולוגיה. להלן דוגמא:
"תיאורי המקרים שנצפו תוך כדי השהייה מחוץ לגוף ניתנים די טוב לבדיקה. כמה רופאים אמרו לי למשל, שהתבלבלו לחלוטין מכך שפציינטים החסרים כל ידע רפואי מסוגלים היו לתאר בפרוטרוט כל כך ובדיוק שכזה את תהליכי ההחייאה, גם אם נסיונות אלו התרחשו בשעה שהרופא ידע כי הפציינט הנידון הוא מת.. האחות הבכירה היתה נדהמת מאד כשסיפרה לה קתי מאוחר יותר היכן בדיוק היא היתה ומה אמרה במשך אותו הזמן.. במקרים אחדים עלה בידי להשיג את עדותם הבלתי תלויה של אחרים ביחס לאימות האירועים", (ריימונד, הוצ' רשפים 1986, עמ' 78).
במאמר שהופיע בדצמבר 2001 בעיתון הרפואי היוקרתי Lancet מתואר מקרה של חולה בן 44 שהובהל לבית חולים במצב של תרדמת ועבר תהליך החייאה. שבוע לאחר מכן הגיעה למחלקה שבה אושפז האחות שהשתתפה בהחיאתו. החולה הכיר אותה, הזכיר לה שהייתה חלק מהצוות הרפואי שהציל את חייו וביקש ממנה שתחזיר לו את שיניו התותבות שהוסרו ממנו בעת הטיפול. הוא ידע לתאר את החדר שבו נעשתה ההחייאה, את הרופאים והאחיות בחדר ואת המקום המדוייק שבו הונחו שיניו התותבות. מתעוררת השאלה: כיצד יכול חולה במצב של תרדמת עמוקה לזהות את סביבתו? המאמר מתאר ומנתח עשרות מקרים נוספים של חולים שעברו חוייה על סף המוות החולים האלו סיפרו לאחר שובם לחיים כי נשמתם יצאה מגופם והתבוננה בו ובסביבתו. בחלק מן המקרים – אחד מהם מקרה של אדם עיוור – נבדקו התיאורים האלה ונמצאו כמתארים נכונה את ההתרחשות באותה עת על אף שבעת הטיפול היו המדווחים במצב של מוות קליני.
- חיבורים נוספים בנושא: פרופ' קנת רינג מאוניב' קונטיקט "החיים בתוככי המוות", (Kenneth Ring, Life at Death). ד"ר מוריס ראולינגס מאוניב' טנאסי "מעבר לסף המוות" (1984). ד"ר מייקל סאבום מאטלנטה, מחקריו פורסמו בכתב העת של ההסתדרות הרפואית בפלורידה, 1978. פרופ' רוברט קסטנבאום "האם יש חיים לאחר המוות" (Y. Prentice Hall, 1984). אוסיס והרדלסון (At The Hour of Death, 1977). פטריק ואן-ראסל "המעיין השחור". ד"ר ג'ורג' ריצ'י נשיא אקדמיית ריצ'מונד לרפואה ויו"ר המחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח טאוורס "חזרה מן המחר" (1978). הפסיכולוג קארלוס אוסיס (1977) .Osis & Haraldson; At The Hour of Death.
ריימונד מתמודד בספרו עם ההסברים הפסיכולוגיים השונים לחוייה של 'כמעט מוות', מלבד החיסרון הבולט שבהם, שאין הם מסבירים כיצד יודע האדם לספר על נתונים אותם לא יכל לחוש בעת קריסת המערכות שבגופו, יש לשים לב גם לעובדה שישנו דמיון מדהים בתיאור פרטי החוייה הזו בדיווחים מכל קצוי העולם ומכל הדתות והתרבויות, גם במקום שאין אפשרות לראות את התיאור כתלוי חינוך או לימוד.
עוד אומר ריימונד:
"הארועים של השלבים השונים של חויית המיתה הם, אם לא לומר יותר, בלתי רגילים. מכאן שהפתעתי גברה והלכה כשנתקלתי במשך השנים במספר ניכר של הקבלות מדהימות לאותם אירועים. הקבלות אלו מופיעות בכתבים עתיקים ו/או נסתרים מאד, בספרויות של כמה תרבויות שונות ואזורים שונים", (ריימונד, עמ' 83).
אמנם יש לציין שכנראה ישנה השפעה פסיכולוגית מצורת חשיבתו והבנתו של האדם שחווה חוייה זו, אי אפשר להניח שכל הדיווח הוא אובייקטיבי, ובני אדם במקרים רבים מזהים את הדמות שהם מאמינים בה או את באי כחה, ריימונד אומר:
"על אף שתיאור הויית האור אינה משתנה, הזהות המיוחסת לה משתנה, כנראה כתוצאה מן הרגש הדתי של האדם. ואולם במשך כל המחקר שלי לא שמעתי אף התייחסות אחת לגן העדן או לשאול, הדומה לתמונה המקובלת שאליה אנו חשופים בחברה הזו. למעשה, אנשים רבים הדגישו עד כמה לא היו ההתנסויות שלהם דומות למה שהורגלו לצפות לו במהלך חינוכם הדתי", (ריימונד, עמ' 102).
לפי פרופ' שושני, גם ההשקפה המטריאליסטית יכולה להרהר על הישארות הנפש לפי מה שידוע בימינו:
"דוקא ההשקפה הפיזיקליסטית לתיאור התודעה יכולה להציע הסבר מעניין להישארות הנפש כתהליך של שימור מידע.. אם אכן ניתן לתרגם את כל רובדי ההכרה של האדם תחושותיו רגשותיו נסיונו ידיעותיו וזכרונו לתהליכים כימיים וחשמליים המתרחשים במוחו, הרי בסופו של דבר ניתן לשמר את התהליכים הללו באופן אלקטרוני או אחר ובכך להבטיח את הישארות תודעת האדם לאחר מותו", (בקשר לאלהים, עמ' 74).
"הגם שההשקפה התיאיסטית בדבר הישארות הנפש אינה מבוססת על יסודות פיזיקליים כלשהם, היא יכולה להסתמך על רעיון שימור המידע הקשור לפעילות התחושתית, הרגשית והשכלית של האדם, זאת בטענה שהפלטפורמה הנושאת את המידע הזה רוחנית באופיה", (שם, עמ' 76).
במאה ה20 עמדו כמה פילוסופים שצידדו בהישארות הנפש, ביניהם הנרי ברגסון שטען כי תופעות התודעה רחבות בהרבה ממה שאפשר לייחס למח, ולכן אין למדוד את התודעה בהקשר למצבו של הגוף, וכן החזיק בדעה זו פ' ברנטנו.
האמונה בקיום נפש רוחנית נבדלת מעוררת בודאי שאלות חשובות, כגון: מי 'מזריק' את הנפש לעובר בזמן שאינו אלא טיפת נוזל? האם לבעלי חיים יש גם נפש נבדלת, שהרי גם להם יש רגשות והחלטות? האם הנפש קיימת גם לפני 'היכנסה' לגוף? ועוד שאלות דומות. אך יש לזכור כי החלת מודלים פיזיקליים על ישות רוחנית הם טעות, אין אנו יכולים למדוד את הנפש בכלים כאלו, ואף לא לחשב את 'פעילותה' בשפה המוכרת לנו. אין אנו יכולים אלא לעמוד על גבול החומר, ולהרגיש כי יש כאן ישות מעבר לחומר, אך לא למדוד ולשפוט את יכולותיה.
אף על פי כן, יכולים אנו כמובן לדון בנושאים האלו, בדרך אינטואיטיבית, בתנאי שנבין כי הטיעונים או הישובים שנאמר אינם בעלי ערך אמיתי, דומים הם להסברים שמספק העיור לעצמו על ראייתם של האנשים שסביבו. וכן נצטט את מה שקבלנו במסורת, ודברי חכמינו הקדמונים, ובפרט מה שנאמר ע"פ דברי הנביאים שבודאי השיגו את המציאות הרוחנית יותר מאיתנו.
ראה עוד: הישארות הנפש – אמונה פרסית? נפש ונשמה בחז"ל. החיים לאחר המוות מנקודת מבטו של חוקר מח
הערות:
[1]היו חוקרים שתלו ענין זה ברצון בני האדם לקיום יקיריהם, אבל איך יכול רצון שכזה לסתור את המציאות שהגופה מרקיבה ונפסדת? ומנין ההפשטה המחלקת בין גוף ונשמה, שאינה מתאימה לאנשים המדמיינים כמציאות כל מה שהם רוצים שיהיה? ויש מוסיפים ואומרים שמכיון שקורה שבני אדם חולמים חלומות מוחשיים על יקיריהם מכאן הסיקו על הישארות נפשם. אבל הלא בחלום באו אליהם יקיריהם בגופם ומראם שכבר אבד ואיננו, ואדם חולם חלומות רבים ושונים ככל העולה על רוחו, ואפילו בעניני העולם הזה כאשר ראה בחלום אירוע כל שהוא הקשור באדם או מקום שהוא מכיר, בודאי לא חשב שאכן אירע שם אירוע זה. קל וחומר לגבי מתים – חלום הדומה לכל חלום המשחזר את העבר. נכון שייחסו משמעות לכל חלום, שהוא סימן מכחות חיצוניים על העתיד וכדו'. אך לא חשבו שהוא מייצג מציאות באיזה שהוא מקום, שום חלום על אדם אינו מספיק ליצור הפרדה של גוף ונשמה, ולהחליט שנפש האדם קיימת. היחס לחלומות על מתים מגיע מאמונה בהישארות הנפש ולא להיפך. וכן ברור שאדם שחלם חלום על כלבו שמת, או על הנמר שצד באותו יום, לא חשב שהכלב והנמר מצויים באיזה שהוא מקום.
נשמה או אורגניזם? א דואליזם מול מוניזם
נשמה או אורגניזם ב – פרויד מגלה את מעמקי הנפש
נשמה או אורגניזם ג – הכשל הנטורליסטי
נשמה או אורגניזם ד- הלוגיקה של הויכוח
נשמה או אורגניזם ה – הישארות הנפש
נשמה או אורגניזם ו – הנשמה במקורות היהדות
נשמה או אורגניזם ז – גלגול נשמות
ד"ר רותם צור על השארות הנפש בעקבות מוות קליני
https://www.hidabroot.org/article/1133109
כמדומה שמדובר ברופא לכירורגיה פלאסטית(כך נראה מהתקציר לאחד האתרים(החסומים לי) בגוגל, אבל עכ"פ הוא מתמודד אם ההתנגדות להשארות הנפש בעקבות עדויות ומחקרים(חבל שהוא לא מזכיר מקורות)על מוות קליני בטיעונים הגיוניים. גם מסביר קצר ולעניין והוא נוטה להאמין שיש אף שנשאר עם סימן שאלה.
תודה, למעשה הלינק הובא במדור החדש שלנו 'קישורים ועדכונים' (בצד ימין של דף הבית מתחת לתגובות) אבל טוב להביא גם כאן, ובפרט מאתר שפתוח לכולם
תודה על העדכון לא ידעתי על המדור החדש.
אגב, איך הם מטמיעים את הסרטון כשהוא עדיין בתצוגת יוטיוב באופן שלא חסום? והאם גם לכם יש אפשרות כזו?
יכול להיות שניתן להגיש בקשה לחברת סינון בנוגע לסרטון ספציפית כשהוא מוטמע
מן הסתם יש, אבל לא ידוע לי… אתה יכול לחפש באתר Skeptiko של אלכס צאקיריס, יש לו שם ראיונות מוקלטים ומשוכתבים עם חוקרי חוויות סף מוות כמו ג'פרי לונג ואחרים, שמדברים על זה. למשל כאן:
https://skeptiko.com/jeffrey_long_takes_on_critics_of_evidence_of_the_afterlife/
קצת בעיה כי אין לי גישה לספר…
אולי יש סרט תיעודי על הדבר?
הפרק התשיעי בספר The Handbook of Near Death Experiences עוסק במקרים בהם הנפטרים ראו במדויק את סביבתם, כולל דברים שלא היו יכולים לדעת בדרך אחרת, והתיאורים שלהם אומתו לאחר מכן. ישנם מאות מקרים כאלה.
אף פעם לא באמת ראיתי מקרה שבאמת המטופל תיאר בדיוק ובספציפיות את מה שהיה בחדר ואיפה הונחו חפצים וכדומה.
האם יש תיעוד כזה?
יש הרבה מאמרים בנושא, כרגע מצאתי את מאמרו של קרדיולוג בשם ד"ר פים למל, וכאן הרצאה שלו בנושא.
ממליץ לקרוא את המאמר שכתבתי על פי ספרו של פרופ' ברוס גרייסון, מגדולי המומחים בתחום, שמציג את כל ההסברים הטבעיים לחוויות סף מוות ודוחה אותם:
http://mysterium.co.il/ArticleView/tabid/268/ArticleId/456/.aspx
אני חושב שזה לא כ"כ מדויק,
אם יש הרבה עדויות לדבר מסוים זה שמישהו אחד או שנים לא ראו לא אומר כלום, לא מדובר כאן בחוק טבע שכולם תמיד רואים כל דבר, אבל אם נניח שהיו נבדקים עשרות מקרים באופן מבוקר ואף אחד מהם לא מראה תוצאה כזו (כלומר, "המתים" היו מעידים שהם ראו רק דברים שהם יכלו לראות קודם בדרך כלשהי, ולא דברים שהוסתרו שם בכוונה)- זה מעורר ספק, תמיד צריך לשקול את המשקל של כל טענה,
בגלל הטענה שכתבת (שרוב המתים לא חוזרים) באמת קשה לחקור את הנושא הזה, גם אחוז גדול מהאנשים שכן חוו סירבו לשתף פעולה ולהשתתף במחקר,
בכל אופן, למיטב הבנתי המחקרים הללו נועדו כדי לנסות להוכיח בניסוי מבוקר שהם כן יכלו לראות את הדברים המוסתרים, ואת זה אולי טרם הצליחו להוכיח (בניסוי מבוקר), אבל לא התיימרו להוכיח ההיפך, מה שדוד כתב "שאף אחד מהמתים לא תיאר כל מיני חפצים שהם בכוונה היסתירו שאמורים לראות מלמעלה", זו טענה לא רלבנטית, "אף אחד" מתוך עשרות אנשים זו אולי טענה שיש להתחשב בה, מתוך שני אנשים לא, כך אני סבור בכל אופן.
הם טוענים גם שאף אחד מהמתים לא תיאר כל מיני חפצים שהם בכוונה היסתירו שאמורים לראות מלמעלה דבר שסותר את העדויות האחרות במחקרים שבהם האנשים תיארו את מה שקורה סביבם ,מה יש לחשוב כשיש לכאורה מחקרים סותרים?
אין איזה חוק טבע שבמהלך חויית כמעט מוות רואים חפצים, יתכן שאחד ראה וחברו לא ראה. אין שום סתירה.
לפי מה שקראתי בעבר באתר "חשיבה חדה" ניסו לעשות הרבה ניסויים שלא כ"כ הצליחו מסיבות שונות, איני חושב שהם הצליחו להוכיח שהמתים לא הצליחו לראות את החפצים, אלא שלא הצליחו להוכיח שום דבר בניסוי הזה, תקרא על זה באריכות באתר "חשיבה חדה", ותראה שהניסוי הזה אינו כה פשוט, (מתוך כמה מאות מקרים פוטנציאליים שעליהם היה אמור הניסוי להתבסס, הם נשארו בסוף רק בערך עם איזה שני מקרים רלבנטיים), איני יודע אם אתה מדבר על ניסוי אחר שנעשה, אך קשה לי להאמין שיש כיום מחקר מבוסס (על לפחות כמה עשרות מקרים רלבנטיים) שכולם מגיעים למסקנה זו.
שוב אני לא מצליח להבין, אף אחד לא מצפה למחקר שיראה שכולם רואים דברים מלמעלה, גם אדם חי לא רואה כל דבר שמולו ולא תמיד מסתכל או יכול להסתכל. הטענה היא שזה ייתכן, לא שזה אלמנטרי. יש דיווחים שטוענים שהיו כאלו שראו, אליזבת רוס קיבלר, ריימונד מודי, ועוד. כל עוד הדיווח שלהם אמין, שום דיווח אחר לא יכול לסתור את זה.
זה אולי נכון מבחינה לוגית טהורה,
אך בכל זאת, במידה ויש מקרים רבים שנחקרו באופן מבוקר, ואף אחד מהם לא הראה תוצאה כזו זה עלול לעורר ספק על מהימנות הדיווחים של רוס ומודי,
לכן ציינתי שהמחקרים האלו לא הצליחו "לתפוס" כמעט שום מקרה רלבנטי.
אולי, ומה זה 'כמעט'? מספיק מקרה אחד, כדי לקלקל את הטענה ש'אף אחד מהם לא הראה תוצאה כזו'. והרי בכלל ברוב המקרים של מוות קליני אין התעוררות אלא המת ממשיך לקבר. מדובר על תופעות מיעוט.
אלה שטוענים שחווית סף המוות היא לא חוויה שנובעת מהמוח מנפנפים בחקר זה האם הוא אמין לדעתכם? https://www.cbc.ca/news/health/patients-near-death-experiences-during-cardiac-arrest-tested-1.2793068
לא הבנתי מה הנקודה במחקר שם, האם שיש פעילות מח מוגברת אצל חולדות? זו פלטפורמה פיזית שמאפיינת סף מוות, מה חווה התודעה של החולדה אנחנו לא יודעים, של האדם ייתכן שכן יודעים.
אשמח לקבל התיחסות שלכם האם הסבר זה נראה לכם
קשה לדעת
ברור שישנו מכנה משותף פיזיולוגי שמתבטא בפעילות יתר של המח
אבל מצד שני ברור שחויה זו הינה יותר מוחשית מחלום
ולכן קשה לחוות דעה לגביה ולגבי משמעותה המדוייקת
אם כי אינטואיטיבית נראה שיש כאן נגיעה במה שמעבר
האם אחר מחקרו של ד"ר אלכסנדר הנזכ"ל בדברי יאיר, עדיין ניתן להסתפק ולומר שהחווית הם יצירת המוח, אם הבנתי נכון הוא טען והוכיח שהחלק במוח הזה לא פעל אצלו כלל
יש טוענים שראיית האור מוסברת ע"י תהליך פיסיולוגי שמשותף לחווים. לכן הם חווים את אותו הדבר. הפירוש שהמוח שלהם נותן לחוויה הפיסיולוגית הזו, היא חוויה מנטלית שמבוססת על חוויות שלהם. עכשיו, חוויה יכולה להיות מבוססת על החוויות שלך ולהתאים להן, או להיות מבוססת על החוויות שלך ולהיות שונה – כמו שהחלומות שלך מבוססים על החוויות שלך ביום יום, אך הן יכולות להיות נאמנות לחוויות או לבנות עליהן חוויה שונה.
שלום דוד,
מומלץ לך לקרוא את הספר "הוכחה לגן עדן" של ד"ר אבן אלכסנדר.
המדע אינו עוסק בישים שאינם פיזיים, ולכן לא יכול לחוות דעה בנוגע לנשמה וגורלה.
הוא כן יכול לתעד תופעות, ובמדה ואין להן הסבר מדעי, ניתן להסבירן בהסבר תיאולוגי.
נניח ואכן יש איזה שהיא נשמה, שהיא עוזבת את הגוף או יכולה לעבור לזוז או כל דבר דומה. האם המדע (לא היהדות) מצא כי אותה נשמה למעט מקרים מיוחדים לא נעלמת גם כן בזמן המוות? דהיינו כמו אנרגיה פשוט הופכת להיות כמו כל האנרגיה שרק משתנה ולא נעלמת? 2. האם המדע (שוב לא היהדות) מצא מישהו שהנשמה שלו מעבר למעבר לאנשים אחרים עברה לעולם הבא וחזרה? וסיפרה מה קורה שם?
לגבי מה שנכתב במאמר: "אמנם יש לציין שכנראה ישנה השפעה פסיכולוגית מצורת חשיבתו והבנתו של האדם שחווה חוייה זו, אי אפשר להניח שכל הדיווח הוא אובייקטיבי, ובני אדם במקרים רבים מזהים את הדמות שהם מאמינים בה או את באי כחה.."
יש לציין כאן לדברי הרמב"ן בשער הגמול: "כי כל שנים עשר חודש עדיין כח הגוף קיים, והנשמה נוטה לדעתה ולמעשיה כאשר היתה באמנה אתו, בהצטיירות מחשבות גשמיות.. לאחר שנים עשר חודש נתעלית מדעות גשמיות ולבשה מלכות ונתעטרה בעטרה שלעולם הבא"