יצירת קשר

לא מכיר בסיס לטענה זו

הזקנים והחכמים היו מורי התורה עוד הרבה לפני שנבנה בית המקדש
המלך לא היה מורה תורה או דמות רוחנית, אלא מנהיג מדיני
הכהן הגדול בבית השני היה מינוי משמעותי כי נחשב גם לנציג האומה
אבל בבית הראשון לא תפס מקום מרכזי
הנביאים, הזקנים, והחכמים, הם מורי הדרך הרוחניים מאז מתן תורה

ראה כאן.
לגבי דורינו, בד"כ אדם צריך שיהיה לו איזון עם הסביבה, אדם שרק הוא מכל 8 מליארד האנשים בעולם, מרגיש את גדולתו בד"כ הבעיה אצלו, אבל אכן אחת לכמה דורות נופלת בעולם נשמה גבוהה שכולם מכירים בגדלותה, הרי הגר"א גם היה יוצא דופן בדורו בכך שחלק על ראשונים, אבל הסביבה הכירה בו שהוא הרבה מעל לבני הדור ולכן קיבלו זאת, וכן על זו הדרך, החזו"א לא ממש חלק על ראשונים בהדיא אבל נטה מדבריהם.

צריכים להבדיל בין התפיסה המציאותית האנושית לבין התפיסה התיאולוגית
אנחנו חיים רוב הזמן שלנו בתפיסה המציאותית, מבחינתינו הרצון שלנו תופס מקום מרכזי בחיים שלנו, אנחנו רוצים פרנסה, קריירה, סיפוק, כבוד, הצלחה, טיולים, ריגושים, גם אנחנו וגם האנשים שמסביבינו.
מבחינה תיאולוגית, כל זה כלום, הכל הבל, זה חסר משמעות, זה לא מקדם בפסיק את העולם הערכי.
אז מה האמת?
האם אנחנו צריכים להתייחס לעצמינו או לסובבים אותו כהבל מהלך? כמי שעסוק חלק גדול מהחיים בכלום?
זה תלוי באיזה משקפיים אנחנו מסתכלים, המשקפיים התיאולוגיות אומרות: כן! הכל הבל, רוב העיסוק שלנו הוא שטות, החלק החשוב הוא הזמן בו אנחנו מקיימים מצוות ומקדמים את הערכים הנכונים בעולם.
אבל מכיון שאנחנו בני אדם, יש לנו גם את המשקפיים המציאותיות, אנחנו כן עוסקים בצרכי הגוף והנפש, ולא רק בערכים, מן הסתם רוב הזמן אנו עוסקים בצרכים אלו.
איך מגשרים על זה? קודם כל מבינים שאנחנו בני אדם, כך נבראנו, עם צרכים, רוב האנשים לא בנויים לעקור את הצרכים שלהם, זה מתאים ליחידי סגולה, שמסתגפים, ששוברים את הרצון שלהם, לא לכל אחד.
דבר שני, אנחנו אומרים, שכל האכילה שלנו – היא כדי שיהיה לנו כח לעשות רצון בוראינו, אנחנו מעניקים משמעות לכל העיסוק בצרכי הגוף, מכיון שבסופו של דבר הקיום שלנו כאנשים בריאים ושמחים, הוא זה שמאפשר את העיסוק בערכים.
אבל גם זו אמירה ברמה התיאולוגית, כי רוב האנשים לא 'מכריחים את עצמם' לאכול או לישון או לטייל או ליהנות, כדי שיהיה להם כח לעשות מצוה בהמשך, זו הענקת משמעות תיאולוגית.
אותו דבר לגבי הגויים, לא מדובר במשהו אישי נגדם, אלא בשאלה תיאולוגית: אם העולם נברא כדי שיקיימו מצוות ויגשימו את ערכי התורה, מה המשמעות של אנשים שלא מקיימים את הערכים האלו? האמנם כל החיים שלהם מתחילה ועד סוף הם נעדרי משמעות רוחנית? והתשובה היא, שגם להם יכולה להזדמן הזכות לסייע להגשמת ערכי התורה, למשל: לסייע ליהודי שהוא עצמו יוכל על ידי העזרה לקדם את הערכים הנכונים.
ולכן, ברמה האישית, היחס לגוי, הוא כמו היחס לעיסוק שלנו בעולם הזה, רוב החיים שלנו, זה נחמד וטוב לחיות, ונבראנו עם הזכות לחיות, אבל הענקת המשמעות הרוחנית היא הצידוק של החיים בכלל בעולם.

א. אכן לא כל דבר שהיה מקובל אצל קדמוננו הוא מסורת, והאמת היא שקשה לדעת מקורה של כל אמירה, לא קבלנו מרבותינו לייחס לדברים כאלו מעמד של 'אמת צרופה', אלא של דברי חכמים, שלא לחינם נאמרו.
ב. לא ידוע לי על כך שהזוהר הועבר על ידי אליהו הנביא, מנין זאת? בכל מקרה אני לא מכיר אמירות מדעיות בזוהר, ענין ארבע יסודות לא קשור בשום צורה לטבלה המחזורית ולא מדובר על יסודות כימיים אלא על פילוסופית טבע סמלית, למשל הטענה שמשהו מ'יסוד העפר', אינה מתכוונת שמבחינה כימית אם נפרק אותו נמצא עפר, אלא על המהות והאופי של אותו דבר. כשהזוהר משתמש בדברים כאלו בדרך כלל הכוונה לענינים סמליים קבליים ולא לתיאורי טבע.

הבטחות כאלו מצביעות על קשר בין הנושאים (למשל – משהו חמץ – משהו חטא), מי שיש לו את הזכות להינצל ממשהו חטא, יכול להגיע לשם בעזרת זהירות ממשהו חמץ
כמובן שאדם שחוטא בהרבה דברים, לא יכול לצפות שזהירות בחמץ 'תציל' אותו משאר החטאים שהוא עושה מבחירתו
זה מדבר על אדם שנזהר מכל חטא וכל החשש שלו הוא להינצל מ'משהו חטא' שאולי יקרה לו בטעות.
כדאי גם להבדיל בין הבטחות שנאמרו ע"י חז"ל, ובין כאלו שנאמרו ע"י חכמים מאוחרים
אבל המכנה המשותף הוא שברוחניות אין קשר דטרמיניסטי כמו בפיזיקה
ומכאן גם צורת ההתנסחות, שכן בזמנם גם פיזיקה לא היתה, כשהרופא אמר שמי שיאכל מאכל מסויים לא יחלה או שיבריא, הדברים היו גם רק הצבעה על קשר, אבל מליון משתנים אחרים יכלו לשנות את התוצאה
לא היו אז דברים מוחלטים בשום דבר גם לא בפיזיקה, ולכן אין למדין מן הכללות, הדברים נאמרו בדרך של הכללה ומציאת קשר.
לגבי הבטחות התורה, במפורש בתורה שגם כשחוטאים ה' מאריך אפו ורק אחרי כמה וכמה דורות, ונושנתם, אז הוא גובה את חובו, ולגבי התקומה בדורינו, זה על פי האמור בשירת האזינו שכאשר מגיעים ישראל למצב של אפס עצור ועזוב ה' מקים אותם כדי שלא יתכלו בגויים, ונקווה שלמרות שאין לנו מספיק זכויות, נזכה להישאר בארץ. מה שקובע הוא הכיוון של העם, אם הכיוון הופך יותר טוב מבחינה רוחנית, גם אם רוב העם במצב לא טוב, מכיון שהמצב הולך ונהיה יותר חיובי, זו סיבה לחכות, שהצד הטוב יגבר. בדיוק כמו במצב ההפוך, לפני השואה, שאמנם היו המון יהודים מאמינים, אבל הכיוון היה שלילי, עוד ועוד אנשים עזבו את הדת, והמגמה היתה צמצום והתמעטות.

ספר על תושבע"פ יצא
ספר על התושב"כ עדיין בתהליכים, לא שיש כסף מיותר אבל הנושא כרגע הוא עדיין לא התקציב….

סדרה זו

איזו תיאוריית קשר? הנחיתה על הירח? הקורונה? רצח רבין? תורת התעודות? יש הרבה