נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

כב נתק במסורת?

ישנה טענה נפוצה שבתנ"ך מתוארות תקופות בהן חל נתק במסורת, לא ידעו דבר על התורה ומצוותיה ועל ההיסטוריה הישראלית.

 

כב נתק במסורת?

ישנה טענה נפוצה שבתנ"ך מתוארות תקופות בהן חל נתק במסורת, לא ידעו דבר על התורה ומצוותיה ועל ההיסטוריה הישראלית. אך טענה זו נובעת מחוסר אבחנה בין אי קיום מצוות הדת כהלכה, ובין אי ידיעת ההיסטוריה, המסורת, והתורה.
אם נסתכל על החברה בת זמננו, 57% מהיהודים בישראל מגדירים עצמם מסורתיים או מאמינים, אך רק 27% מאזרחי המדינה שומרים שבת, (הסקר החברתי של הלמ"ס) וסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה ("Sabbath Poll", Dateline World Jewry, World Jewish Congress, ספטמבר 2007)
הכיצד? לא כל מי שמאמין במתן תורה ובמסורת, טורח תמיד לקיימה כצורתה. ביום הכיפורים לעומת זאת צמים כ67% מיהודי המדינה (ויקיפדיה). יש הבדל עצום בין האמונה וידיעת המסורת, ובין הנכונות לקיימה לפי דרישות הדת.

על קיום התורה והמסורת ההיסטורית אנו לומדים מאזכוריה הרצופים בספרות הנביאים לאורך כל הדורות.
ואילו האזכורים של החטאים, מהם גם גדולים ועצומים, אינו מלמד שהתורה לא היתה קיימת. והרי אם האנשים לא ידעו כלום והתורה השתכחה, אין כאן שום חטא.
כך למשל חטא העגל, בני ישראל לא כפרו באל שהוציא אותם ממצרים, להיפך, הם יצרו לו דמות וצלם של עגל ואמרו לפניו 'אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים'. הם חטאו אמנם לאיסור של עשיית פסל לאל, משום שהם חשבו שמשה מת, וכעת כבר מותר לעשות פסל דרכו יעבדו את האל. אבל האם עלה על דעתם להכחיש את האירוע אותו חוו חודש קודם? וכי אדם שקורא את התורה מסוגל להבין כך את ההתרחשויות? וכי כותב התורה היה מספר לנו שאנשים אלו הכחישו את האירועים? ברור שלא עלתה כך על דעתו, וכל הסיפור הוא על חטא גדול של עשיית פסל, עליו נענשו מידי משה. החטא הזה הוא חלק מהאירוע המתואר בתורה, ואינו קשור כלל להכחשת יציאת מצרים ומתן תורה.
ספר שופטים מתאר שאחרי שמתו כל האנשים הזקנים שראו את מעשי ה', קם דור אשר לא ידעו את ה'. האם הכוונה שבאמת לא ידעו שהאל קיים? וכך באמת חשב ספר שופטים, שכל האנשים בני הדור שאחרי יהושע לא ידעו על יציאת מצרים ועל מעשי ה' ועל התורה? מעניין לשים לב שהפסוק בשופטים משתמש בלשון התורה על 'המלך אשר לא ידע את יוסף', האם הכוונה שהוא לא ידע שלפניו היה יוסף משנה למלך במצרים? אי הידיעה כאן אינו אלא אי היכרות, התעלמות, חוסר הבנה. אנשים שחוטאים לה' הם לא יודעים את מעשיו. וכך לשון הנביאים בהרבה מקומות "בני עלי בליעל לא ידעו את ה'" (ש"א ב' יב'), האם הכוונה שלא ידעו על מציאותו? "אויל עמי אותי לא ידעו" (ירמיהו ד' כב'). "פועל ידיו לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו" (ישעיהו ה' יב').
בספר שופטים מתואר גדעון, כבן למשפחה שעובדת את הבעל, והוא מצפה לעזרת ה' באמרו "איה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו הלא ממצרים העלנו ה'" (שופטים ו' יג'). העובדה שהוא גדל במשפחה חוטאת שנכנעה לאמונות טפלות, לא אומרת שהוא לא ידע את ההיסטוריה.

ישנה טענה שגויה כאילו חזקיהו ניסה לשכנע את בני ישראל לעשות את חג הפסח, ולולי שכנועו לא היו חוגגים חג זה. וכן שמימי שלמה לא נחגג הפסח. טענה זו מיוסדת על חוסר הבנת הנקרא.
מימי רחבעם בן שלמה ועד חזקיהו, היתה ממלכת ישראל מפולגת מממלכת יהודה. אף אחד לא בא לחגוג את הפסח בירושלים. רק חורבן ממלכת ישראל ומקדשיה, מאפשר לחזקיהו לקרוא לשרידי ממלכת ישראל לחגוג את הפסח בירושלים. ואכן מימי שלמה לא נחגג הפסח ע"י כל ישראל אלא רק על ידי יהודה. אין כאן שום זכר ורמז לכך שהחג לא היה ידוע או לא נחגג קודם לכן.

במקום שחזקיה לא הצליח לגייס את כל יושבי הארץ, מכיון שפעילותו היתה בסמיכות ממש לחורבן מלכות ישראל. הצליח יאשיהו והביא את כל יושבי הארץ ממש לחוג פסח אחד ויחיד בירושלים "ככתוב בתורה", יאשיהו אף שלט מדינית בחלקים ממלכת ישראל כפי שמלמדים ממצאים ממצד חשביהו ועוד. על כך אומר הנביא שלא נעשה כפסח הזה מימי השופטים. שכן תקופת המלוכה היתה תקופה של פילוגים, הפילוג הגדול בין בני יוסף ליהודה, שהתחיל עוד בימי דוד ושאול, הסתיים בימי יאשיהו. יהודה מלכה על כל הארץ.
בימי עזרא חזרו בני ישראל מהגלות, והיו מהם רבים שלא הבינו חלקים בתורה, היה צורך להסביר להם ולהבהיר להם. אבל האם זה מלמד שספר התורה לא היה קיים? בספר מובאת פקודה מלכותית של מלך פרס לעזרא בנוגע לספר התורה כמסמך קיים ומוכר, המלך קובע שהתורה תהיה החוק הלאומי של העם. הלויים והכהנים הכירו את התורה ואת פרשנותה ולימדוה את העם. העובדה שהיו מאנשי הגלות שלא ידעו כל מה שכתוב בו, או שלא הבינו חלקים ממנו, טבעית וצפויה במצב כזה. גם היום יש רבים שאינם יכולים להבין כל מה שכתוב בתורה. מעניין באמת שמצוות הישיבה בסוכה היתה חדשה להם, ויש להדגיש, לא חג הסוכות (המוזכר למשל בזכריה שחי בימי שיבת ציון לפני עזרא) אלא מצוות הישיבה בסוכה. הסיבה כנראה היא שבחג הסוכות ישנה גם מצוות עליה לרגל, ומכיון שהיו עולים לרגל לא היו יכולים לבנות לעצמם סוכות.
ברור ומובן, כשמדובר על מסורת היסטורית לאומית בת אלף שנה. שיתכנו תקופות שונות בחיי הדת של העם, בדיוק כמו בזמננו. היו מלכים שהתפתו לתרבויות זרות, ואיפשרו או עודדו חטאים ובגידה במסורת. להוכיח מאירועים כאלו שלא היתה מסורת – זו שטות. ספר התורה מוזכר בכל הדורות, ואצל כל הנביאים, מצטטים מתוכו ורואים אותו כסמכות. זה מה שמאשר את המסורת ההיסטורית. והמלכים שחטאו, או התקופות בהן היו חלקים מן העם שלא היו נאמנים לתורה, הן תופעות חולפות.
צריכים להבין, שאם באים לבדוק האם ספר מסויים היה קיים. אי אפשר להתמקד רק בדיווחים על חטא, אלא לראות מה היא התשתית ההיסטורית להימצאותו של הספר. אדם שינסה לבדוק האם הספרות הציונית היתה קיימת בימינו, יכול להסתמך על הפוסט ציונות שבאופנה, ולקבוע שלא היה ידוע כלל על ציונות. "ראש הממשלה מתכחש למשנת ז'בוטינסקי – הוכחה שלא ידעו על ז'בוטינסקי". כמובן שזו טעות, ראשית יש לבחון את השפעת הציונות בזמנה, ולאחר מכן לבדוק איך קרה שבשלב מסויים התכחשו לה. ספרי הנביאים הם ספרי התוכחות, כשם שאי אפשר ללמוד מדו"ח מבקר המדינה, העוסק בחריגות ובהפרות חוק, שלא היה משפט וחוק בישראל, כך אין ללמוד מתוכחות הנביאים, שלא היה חוק ומשפט.
ספר התורה הוא מכנה משותף בין הרבה קבוצות ישראליות. הקבוצות האלו נפרדו בשלבים מוקדמים מאד של העם, הבדלים עצומים ומלחמות נוצרו בין הקבוצות, אבל הספר משותף לכולם. ראשית העם מעיקרו היה מחולק לשבטים, בין השבטים היו מתיחויות לא מעטות. מיד אחרי מלכות שלמה התחלק העם לשתי ממלכות יריבות. כשממלכת ישראל יצאה לגלות התפזרו יהודים בכל רחבי המזרח. מעולם לא היה זמן בו היתה סמכות דתית אחת לכל הישראלים, מאז ימות משה ויהושע בן נון. לא רק שכל היהודים מחזיקים בספר הזה ומעולם לא היתה עליו מחלוקת, גם השומרונים, שנספחו לממלכת ישראל בימיה האחרונים, מחזיקים באותו הספר. בזמן שבימי שיבת ציון היתה נטושה מלחמה עזה בין היהודים לשומרונים. השומרונים מחזיקים את הספר בכתב העברי הקדום, בו היו משתמשים בממלכת ישראל. אף קבוצה יריבה לא היתה מקבלת מחברתה ספר דתי. הספר חייב לחלחל בכל שכבות העם בזמן בו היה עדיין מאוחד – ימי משה ויהושע, לא יאוחר מכאן.

קבוצה נוספת שמקורה בשומרון היא אנשי המושבה היהודית ביב, הם לא באו מממלכת יהודה, בה כבר בימי יאשיהו הוכר האיסור החמור של להקריב מחוץ לירושלים, אלא משומרון, ולכן אנו מוצאים בהם את הנדר ל'אשם בית אל', המסורת שלהם דומה יותר למשכן מאשר  למקדש (ראה ציטוט בסמוך), ואעפ"כ הם הכירו בהלכה היהודית של ממלכת יהודה ועמדו בקשר רציף עם הכהן הגדול שישלח להם אימתי עושים את הפסח (עיבור החודשים) ויתן להם הוראות הלכתיות.

חפירות הארכאולוגיות האחרונות באתר המקדש היהודי ביֵבּ נערכו על ידי המכון הארכאולוגי הגרמני של קהיר. כתוצאה מחפירות אלה הוכנה הצעת שחזור אפשרית של מבנה המקדש. מהצעה זאת עולה כי המקדש ביֵבּ דומה דמיון מפתיע לתיאור מבנה המשכן בתנ"ך. על צורת מבנה מקדש יֵבּ נלמד לא רק מהחפירות, אלא גם מפיענוח הפפירוסים של מכתבי יֵבּ, שבהם מתוארים קווים כלליים של המבנה, וכן מיקומם של עמודי אבן, שערי גזיתדלתות נחושתתקרת ארז ועוד. הסיבה המשוערת לדמיון למשכן היא שמקורם של היהודים הראשונים שהגיעו כחיילים למצרים היה בשומרון[6], ולכן כשבנו את המקדש ביֵבּ, עמדה לנגד עיניהם דמותו של משכן שילה, שהיה ככל הנראה מוצב בשומרון, בעוד שאת דמותו של בית המקדש בירושלים ייתכן שלא ראו מעולם".

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

12 מחשבות על “כב נתק במסורת?”

  1. הסבר שלך לפסוקים בשופטים :
    "וְגַם כָּל-הַדּוֹר הַהוּא, נֶאֶסְפוּ אֶל-אֲבוֹתָיו; וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל"
    נראים לי מאוד מאוד בעיתיים, הרי חלק גדול מהפעמים שמוזכרת בתורה המילה ידיעיה הכוונה לידיעה כפי שאנו מפרשנים אותה כיום: אני יצטט מעט פסוקים שראיתי
    6. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. (בראשית ד׳:ט׳ / מקראות גדולות)
    23. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם. (בראשית כ״א:כ״ו / מקראות גדולות)
    29. וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. (בראשית כ״ז:ב׳ / מקראות גדולות)
    30. וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהֹוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. (בראשית כ״ח:ט״ז / מקראות גדולות)
    39. וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי. (בראשית ל״ח:ט״ז / מקראות גדולות)
    42. וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי. (בראשית ל״ט:ח׳ / מקראות גדולות)
    51. וְכֶסֶף אַחֵר הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ לִשְׁבׇּר אֹכֶל לֹא יָדַעְנוּ מִי שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ. (בראשית מ״ג:כ״ב / מקראות גדולות)
    91. וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ. (שמות ל״ב:א׳ / מקראות גדולות)

    ככה שלגבי הפסוק בשופטים נראה מאוד לגיטימי ואף מתבקש לפרשן אותו שלא כדבריך פה.

  2. שלום לך
    ראשית, כמובן כל פירוש יכול להיות בגדר אפשרי, ואין שום ספק שהמלה 'ידיעה' מתפרשת גם במובן המילולי ביותר של "אינני יודע", השאלה היא מה הפירוש הסביר כאן. ועל זה ניתן לומר שהדבר למד מהקשרו ומהשימושים בתורה ובנביאים של "לא ידעו את ה'", כפי הדוגמאות שהובאו במאמר, ובפרט הדוגמא של ויקם מלך חדש בתורה שהיא המקור לפראפרזה של שופטים. לפרש בשופטים "לא ידעו את ה'" במובן המילולי, זה דורש לנתק את הפסוק הזה משאר הספר שמתאר את העובדות אחרת לגמרי, כיצד כל השופטים שקמו כולם היו עובדי ה' וחלק מהם זכו גם להתגלות נבואית, כיצד כל מעשי הכיבוש היו בגורל מאת ה', המלחמה של דבורה היתה של עם ה', וכו', אין זכר בספר שופטים לעזיבה של העם את ה' במובן של היות עם העובד לאלוה אחר או עם אתאיסטי, אלא רק של ההמון, כלומר חטאים רבים בחברה, שנחשבים בעיני הנביא כעזיבת ה'. אבל זה אינו נתק במסורת, אלא מציאות עצובה שמלווה אותנו ברוב או בכל הדורות.
    בברכה

  3. ההפך גם בעניין פרעה גופא משמע שלא כך,
    אלא הכוונה לשיכחה לגמרי. זהו הפשט הפשוט וממילא כאן גם פה כך.

    מה שהזכרת על כך שהיו צדיקים זה בגלל שבוודאי היו בודדים שזכרו את אירועי העבר וכך משמע גם בשאר הספרים. אבל רוב העם שכח לחלוטין.

    וממילא העדות היא חזרה להיות של בודדים. וכי אצל ההינדואיזם זה לא כך?

  4. אתה מתעלם מהטיעון בענין פרעה, שלא יתכן שפרעה לא ידע מי היה משנה למלך לפניו, וכי הוא היה מהגר מסודאן? ברור שהוא היה מוברג בצמרת עוד לפני שהתמנה, ומן הסתם היה בנו של המלך הקודם. מה שברור שהוא ידע על קיומו של יוסף, כשם שכל בני יוסף ואחיו ידעו זאת.
    בכל מקום שמוזכר "לא ידע את ה'" הכוונה שלא מוכן להתייחס ולקבל וללכת לאורו.
    לא מבין מה רלבנטי ההינדואיזם לכאן, נניח שכל כתבי ההינדואים נכתבו בזמן המיוחס להם, מה נפ"מ?
    אני לא מוכיח את הרצף במסורת מהפסוק הזה, אלא להיפך מהתיעוד הרצוף על כל ההשלכות של התורה ומתן תורה והברית עם ה' המתועדות לאורך כל ספרי הנביאים בצורה חד משמעית ואף בספר שופטים. אני רק משיב לטענה שמפסוק זה יש הוכחה לנתק במסורת, שאין הדבר כן, אין שום הוכחה, והפירוש הסביר הוא כפי שכתבתי.

  5. 1. איך בדיוק הגעת למסקנה שפרעה (החדש) בוודאי הכיר את יוסף? הרי בנ"י שהו במצרים רד"ו שנים והרי הפרעה החדש הוא היה בתקופה האחרונה של ערב יצ"מ. אם כך מסתבר להניח שהוא אף לא הבא אחרי פרעה.
    2. מה גם בעניין מה שהזכרת שמסתבר לטעון שהוא הבן של פרעה הראשון פה אתה גם יוצא כנגד ההבנה הפשוטה שכך טוענים גם רבים מפרשני המקרא:
    כגון ראב״ע, שד״ל ורשר״ה וכך הולכים בעקבות יוסף בן מתתיה ומפרשים ״מלך-חדש״ כשושלת חדשה. ותוכל לראות את הוכחתם לכתוב אצלם.
    וממילא מסתבר מאוד להניח שהוא לא הכיר את יוסף.
    3. ואם זה לא די לך הבאתי עוד פסוקים שמראים כמוני שהכוונה במילה ידיעה (בצירוף "לא ידע את") היא ידיעה 'היכרית':

    2. וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל **לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־יְהוָ֔ה** וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ:
    8. ספר מלכים ב פרק יז פסוק כו:
    וַיֹּאמְר֗וּ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֘ לֵאמֹר֒ הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר הִגְלִ֙יתָ֙ וַתּ֙וֹשֶׁב֙ בְּעָרֵ֣י שֹׁמְר֔וֹן ***לֹ֣א יָדְע֔וּ אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֣י הָאָ֑רֶץ*** וַיְשַׁלַּח־בָּ֣ם אֶת־הָאֲרָי֗וֹת וְהִנָּם֙ מְמִיתִ֣ים אוֹתָ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ אֵינָ֣ם יֹדְעִ֔ים אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֥י הָאָֽרֶץ:
    9. ספר ירמיהו פרק ח פסוק ז:
    גַּם־חֲסִידָ֣ה בַשָּׁמַ֗יִם יָֽדְעָה֙ מוֹעֲדֶ֔יהָ וְתֹ֤ר וְסִוס֙ וְסִיס֙ וְעָג֔וּר שָׁמְר֖וּ אֶת־עֵ֣ת בֹּאָ֑נָה וְעַמִּ֕י ***לֹ֣א יָדְע֔וּ אֵ֖ת מִשְׁפַּ֥ט יְהוָֽה:***
    10. ספר קהלת פרק יא פסוק ה:
    כַּאֲשֶׁ֨ר אֵינְךָ֤ יוֹדֵעַ֙ מַה־דֶּ֣רֶךְ הָר֔וּחַ כַּעֲצָמִ֖ים בְּבֶ֣טֶן הַמְּלֵאָ֑ה כָּ֗כָה ***לֹ֤א תֵדַע֙ אֶת־מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִ֔ים*** אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־הַכֹּֽל:

    כלפי הטענה עם ההינדואיזים התכוונתי כפרפרזה לכך שהרי ההינדואניזם טוענים למלחמה ענקית שבו פוגשו את האלים אך רק שלושה שרדו… (וכך גם יוצא פה ע"פ פרשנות זאת. רוב העם שכח ממאורעות העבר בניגוד לצדיקים שנשארו בודדים).

  6. 1. השעבוד התחיל אחרי מות יוסף, ולא בימי פרעה של יציאת מצרים. ויקם מלך חדש הוא פרעה המשעבד.
    2. גם אם היתה זו שושלת חדשה, סוף סוף זה מלך שקם אחרי מות המלך הקודם, גם אם לא היה בן של פרעה הקודם ואפילו אם היה אוייב שלו, אין טעם לחשוב שלא ידע מי מלך לפניו.
    3. דוגמאות יש לשני הכיוונים, ואיני מבין לשם מה אתה טורח. ברור שידיעה יכולה להיות ידיעה כפשוטה, ויכולה להיות היכרות. אך הדוגמא הראשונה שלך, אינה מתפרשת כדבריך, כפי שאמרתי בכל מקום בו מדובר על לדעת את ה', הכוונה ללהכיר ולהתחבר (דוגמאות הובאו בגוף המאמר), וגם כאן הרי באים ואומרים לו שוב ושוב על אלהי העברים, אין טעם לומר "לא ידעתי", כי אין מה לדעת, העברים מאמינים באלהים כזה, כמו שכל עם מאמין באלהים שלו, ולכן כוונת פרעה היא: "איני מכיר אותו, לא יודע מה הסיפור שלו", ולא "איני יודע שהוא קיים". הדוגמאות שאתה מביא אינן עוסקות בידיעת ה', אלא בידיעת משפט ה' או דרכיו או מעשיו.
    4. האם ההינדואים מחזיקים במסמך שניתן להוכיח שנכתב בזמן המאורעות, ושיש רצף של תיעוד עליו? (לא).
    אני חוזר שוב שאתה מציע פירוש אפשרי, וזה לא מפריע אם רצונך לפרש כך, אבל אתה לא יכול להוכיח על נתק במסורת, ממשהו שהוא רק אפשרות.

  7. 1. זה לחלוטין לא מוכח מהפסוקים כן. אלא אם כבר להפך.
    2. שוב, אם היה לאחר כ150 שנה אז ייתכן שלא ידע את יוסף כלפי החלק היהודי שבו. לא נראלי מצב כל כך מופקע בטח בשביל להביא הוכחה מכאן.
    3. אני טורח כדי להראות שהצירוף "לא ידע את" X, הכוונה לשיכחה ממשית. בעניין ההבנה שלך לפסוק שהבאתי שפרעה אמר שלא הכיר את ה', אני לא רואה שאלו כאלו חילוקים גדולים כפי שאתה מנסה לעשות…
    4. שוב פעם, אני תוקף את הרצף של תיעוד. ככה שאיני מבין לשם מה אתה עושה חילוקים כאלו.

  8. 1-2במחילה לא הבנתי, "ויקם מלך חדש" מציין את תחילת השעבוד, לפי הפירוש המקובל והעולה מן הכתוב וימת יוסף וכל הדור ההוא וכו', השעבוד התחיל בדור שאחרי מיתת יוסף, ולא 150 שנה (מאיפה המספר הזה?) אחרי יוסף.
    3 – הבנתי שהתכונת להראות ש"לא ידע" מתפרש גם כאי ידיעת הנתונים, על זה אמרתי שאין טעם לטרוח כי זה ברור מראש שזאת אפשרות.
    לגבי לא ידעתי את ה', כתבתי דבר מאד פשוט, אין שום משמעות לטענה "לא ידועים לי הנתונים על קיומו של אלהי ישראל", זה מקביל לקיום שאר האלהיות, ברור שכוונתו שאין לו שום היכרות ואינו מעוניין ליצור קשר עמו ולא להקשיב לו, הוא אלהים "קטן" עבורו ופרעה לא מתייחס אליו.
    4. אולי לא הסברתי מספיק טוב, מאמר זה מתייחס לטענת 'נתק במסורת', כלומר טענה שיש הוכחה לנתק. על זה אמרתי שאין שום הוכחה לנתק. עצם זה שאין הוכחה לנתק לא מוכיח את הרצף במסורת כמובן, ההוכחה לרצף במסורת היא במאמרים המיועדים לנושא, ראה למשל: כ רצף היסטורי – כהוכחה לאותנטיות, כא 1 תיאור הרצף ההיסטורי בתנ"ך, כא 2 התיעוד בנביאים, כא3 התיעוד בנביאים – רשימות משוות. ס' שמות כעובדה היסטורית: ד הנביאים משתמשים בספר שמות כלשונו. מתן תורה בהיסטוריה – התורה עצמה. מתן תורה בהיסטוריה – ההתגלות. התורה בימי בית ראשון.. ספרי ויקרא בנביאים שלפני יחזקאל קריעת ים סוף בנביאים א – פרטי האירוע. קריעת ים סוף בנביאים ב – כחלק מהתגלות ה' קיומו ותפוצתו של ספר התורה. יציאת מצרים בספרי הנביאים. ברית מתן תורה כתיעוד היסטורי. המשך.

  9. אני חוזר על מה שכתבתי בתגובות על מאמר אחר דומה שכל מה שכתבתם מאוד יפה אבל מה נעשה שבמפרשים בסוף מלכים יש שהסבירו כפשוטו שספר התורה נשכח ואכן אני מסכים איתכם שגם בתקופה זאת האמינו בבורא וקיימו חלק מהמצוות אבל הספר נמצא אח"כ כך שירד לנו כל האמינות ועל אחרונים המפרשים את התנ"ך ודאי לא תעיזו לחלוק
    מלבד זאת כשרואים שיש תקופה שמתוארת כתקופת עזיבת ה' [כגון מה שהביא פה המגיב שלפני מספר שופטים] מבינים שמטבע הדברים לא היתה אז מסורת אדוקה ועיסוק מרובה בנושא התורה וממילא היה הרבה יותר קל למי שהחזירם אח"כ בתשובה מכח הצרות שלהם להכניס להם ספר ולספר להם שיש מסורת שהוא אמיתי וגם כל הסיפורים שלו אמת והם קיבלו שהרי חילוני שחוזר בתשובה ושומע מהרב על ספר שהוא מוסמך לא ממש יכול להתווכח עם הרב ובפרט לט בזמן שהוא חוזר בתשובה מפחד של מלחמות וכדו'

  10. שמעתי טענה שיש שלושה נוסחים: ברויאר, קורן ועוד משהו שיצרו ממנו את קורן ששמו לנינגרד.
    קורן הוא בעצם שילוב של לנינגרד וברויאר ובמקרים נדירים הוא שונה משניהם, אגב בדרך כלל הוא הולך עם ברויאר כך קשה לומר שהוא המקור. ראה מה כותב עליו הרב ישראל בעלסקי בספר "שולחן הלוי".
    https://forum.otzar.org/download/file.php?id=5961&t=1
    אולי תוכלו לעשות לי סדר, אני חשבתי שיש רק שיש רק שני נוסחים ועכשיו אני מבין שיש שלוש ואולי שהיו הרבה טעויות ואז ישבו והחליטו על נוסח צוסכם,אני קצת מבולבל תוכלו לעשות לי סדר אם מקורות בנושא ,תודה

    1. ברויאר וקורן הם כינויים לתנכי"ם בני זמננו
      תנ"ך ברויאר נעשה ע"פ הרבה כתבי יד ובדיעבד התברר שתורם לכתר ארם צובא
      תנ"ך קורן התחשב יותר בכתב יד לנינגרד (לפני כאלף שנה).
      אבל עיקר ההבדלים הם בדגשים טעמים או בכתיב מלא בנ"ך בכמה עשרות מקומות, בתורה יש בסך הכל 9 הבדלים של הגיה או כתיב, כך שאין מה לדבר כאן על 'נוסחים'
      אדם שאינו בעל מקצוע יכול להשתמש שנים בשתי ההוצאות האלו ולא לראות שום הבדל.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *