כג מעשי יאשיהו
במלכים ב’ כב’ מתוארים מעשי יאשיהו, שנעשו כמסופר שם לאחר מציאת ספר התורה בבית המקדש ע”י חלקיהו הכהן.
האם מדובר במציאת ספר שלא היה קיים עד אז?
לנו התשובה ברורה, ספר דברים מתועד כבר בדברי הנביאים, שירת האזינו באה לידי ביטוי אצל ישעיהו, אצל מיכה, בספר הושע, בספר שמואל, בשירת דבורה, ועוד.
יתירה מכך, ספרות נביאים ראשונים מושפעת באופן כללי מסגנונו של דברים, החוקרים עוסקים בכך בהרחבה, ראה: קדמות דברים. וכן: חטא הבמות.
ספר מלכים עצמו, לא העלה על דעתו שהוא מספר על ספר שלא היה קיים עד ימי יאשיהו. הוא הרי מתאר את יאשיהו דורש את תורת ה’ עוד קודם לכן, ומצטט את דברים כמקור סמכות בפרשיות קדומות יותר, למשל: שלמה לא העביר ברזל באבני המזבח, זה חוק דברים. שלמה חטא בריבוי נשים נכריות – נגד חוק דברים. אמציה לא המית את בני המכים ככתוב בתורה לא יומתו אבות על בנים.
אם נרצה לענות על השאלה, האם מה שהתחדש ליאשיהו הוא הטקסט של ספר דברים, נוכל לבחון את הסיטואציה, מה מצאו המעיינים בספר?
לפי מלכים, מה שמצא יאשיהו בספר הוא שגדולה חמת ה’ על העם. השליח שמספר למלך על מציאת הספר, מודיע זאת כהודעה משנית אחרי ההודעה שנגמרו השיפוצים. כשהמלך עיין בספר התורה הוא קרע את בגדיו והגיע למסקנה שחמת ה’ נצתה על העם. המלך שלח משלחת לחולדה הנביאה, וגם היא אומרת שה’ יביא רעה על המקום הזה ועל יושביו ‘תחת אשר עזבוני ויקטרו לאלהים אחרים’.
בתגובת יאשיהו, וכן בתגובת חולדה, אין זכר וקשר לבמות בהם נלחם יאשיהו בהמשך. מציאת הספר לימדה אותם שחמת ה’ נצתה בעם ושהבית יחרב.
מלכים לא מסביר מדוע חשב יאשיהו שהחורבן צריך לבא. אם באמת לא ידע מהספר, הרי שהוא אינו אשם (ובודאי לא כהני הבמות שנענשו על ידו, הרי לא ידעו מכלום?). וגם אם נניח שמישהו אשם, הרי אפשר לחזור בתשובה ולתקן. התורה ניתנה כדי שיקיימו אותה, מדוע הוא מסיק שיבא חרבן? ומדוע חולדה הנביאה משיבה לו שבאמת ייחרב הבית. מדוע היא לא מצווה עליו לתקן ולחזור בתשובה? והרי יאשיהו באמת עשה כל שביכלתו לתקן?
התשובה כתובה בספר שמצא יאשיהו:
‘לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ה’ אלהיכם והיה שם בך לעד. כי אנכי ידעת את מריך ואת ערפך הקשה.. ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה’ להכעיסו במעשה ידיכם’, (דברים לא’ כו’).
לאמור: הספר שכתב משה, מוטמן בצד הארון, והוא יהווה עדות, באחרית הימים, כשבני ישראל יכעיסו את ה’ במעשה ידיהם (-עבודה זרה) ‘וקראת אתכם הרעה’. הספר הזה יסמל את הרעה שעתידה לקרות. ברגע שמצא יאשיהו את הספר המוחבא, הוא הבין שזו העדות שהרעה עתידה לקרות. הפסוקים הבאים אחרי זה מתארים תוכחות חמורות מאד “אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים”.
הספר שמצא יאשיהו מכונה במלכים ‘ספר הברית’, מדוע? אין זה שם של חיבור כל שהוא, ובודאי לא של ספר דברים. פירוש המלים ‘ספר הברית’ הם ‘הספר שנכרתה עליו הברית’, החפץ הקדוש שעשו בו את הברית. הכוונה לספר המקורי שמשה רבינו כרת את הברית עם בני ישראל עמו. העדות שהוטמנה מראש ע”י הארון, קמה להעיד ש’קראת אתכם הרעה’.
החידוש לא היה בתוכן ספר דברים, אלא בטופס שנמצא. נמצא טופס יחודי כסימן מבשר רעות.
כך כותב בפשטות גם פרופ’ ישעיהו ליבוביץ:
“מסתבר שספר התורה שנמצא בימי יאשיהו היה לדעת המספר ספר זה עצמו שכתבו משה ושהושם מצד ארון הברית”, (דבריו באנצ”ע ערך תורה עמ’ 604).
גם מעשי יאשיהו בהמשך, אינם טומנים בחובם שום חידוש הלכתי. מה שיאשיהו עושה אחר מציאת הספר הוא ביעור עבודה זרה וביעור הבמות שעבדו בהם לה’.
אך מלכים עצמו מתאר באריכות את התנגדות הנביאים לעבודה זרה, ברור שאין הוא רואה בדבר חדוש הלכתי.
מלכים מתאר גם את התנגדות חזקיהו לבמות, את התנגדות הנביאים למזבח ירבעם. הסרת חזקיהו את הבמות מוצאת את דרכה לנאומו של רבשקה האשורי (מלכים ב’ יח’ כב’). כמו”כ השוואות לתעודות אשוריות מוכיחות את אותנתטיות דברי רבשקה, ראה כאן (חפש בדף ‘רבשקה’). ברור שמחבר מלכים לא חשב שמדובר בחדוש הלכתי שלא היה ידוע קודם.
וכך אנו רואים גם בספר יהושע שהקמת מזבח נוסף על אהל מועד נחשבה לחטא חמור מאד.
השערת דה ווט
לעומת מה שמלכים בא לספר במעשה זה, העלה מבקר המקרא ההולנדי ‘וילהלם דה ווט’ בראשית המאה ה19 השערה חילופית: לפי השערה זו, ספר דברים לא היה קיים בעולם עד ימי יאשיהו. מאן דהוא כתב אותו בזמן יאשיהו, הטמין אותו במקדש. יאשיהו חשב שהוא מוצא ספר עתיק, ופעל על פיו.
לפי דה ווט מטרת הספר היא השמדת הבמות ואיחוד עבודת ה’ בירושלים בלבד. ולשם כך הוטמן במקדש.
מחבר מלכים לא ידע, או רצה להעלים את האמת. ולכן תיאר את הדברים בצורה שתיאר.
חשוב להבין שהשערת דה ווט תקפה רק אם נניח שלא היתה בישראל תורה, כפי שסברו במחקר המקרא של המאה ה19 החומשים בראשית – במדבר נכתבו אחרי דברים, כך נתגלה ספר התורה הראשון. באם היתה בישראל תורה, וכפי שמקובל כיום לחשוב, בהתאם לאזכורי התורה בכל הנביאים הקדומים. הרי שאין טעם שהכהן הגדול יאמר ‘ספר התורה מצאתי’, כאילו מדבר על משהו מובן מאליו, ‘התורה’ היא התורה הקיימת. והספר שמצאת סותר אותה (לפי השערת דה ווט). הוא היה צריך לומר ‘תורה חדשה מצאתי’ ‘תורה אחרת מצאתי’, התורה הישנה מוטעית, וכו’.
לפי דה ווט וולהויזן יש הבדלים עצומים בהלכה בין בראשית – במדבר ובין דברים, בצדק הניחו הם לשיטתם שכל שאר החלקים לא היו קיימים בעת מציאת דברים. אבל אם נקבל את הדעה בת ימינו שטקסטים אלו היו קיימים, האם ייתכן שמישהו יקבל תורה שסותרת את התורה הקיימת בחוקי המעשרות הבכורות איסורי אכילה וכו’, ואין בכלל דיון בנושא? ומדוע אין אנו רואים את יאשיהו פועל בתחומים אלו גם?
ההקשר ההיסטורי של השערת דה ווט גם הוא שגוי, דה ווט ואחריו ולהויזן קובעים שהחידוש העיקרי של ס”ד הוא איסור הבמות. בעוד רוב הספר כלל אינו עוסק בנושא זה, המלה ‘במה’ כלל אינה נזכרת בו (וכמובן שגם ירושלים לא מוזכרת). וגם הוא עצמו מכיר במצבים בהם מותר לזבוח מחוץ לעיר הבחירה, ואף מצווה על הקמת מזבח בהר עיבל. הסיבה פשוטה: כל עוד לא הוקם מקדש מרכזי לכל העם, אי אפשר לאסור על קרבנות במקומות שונים. דברים עצמו מתנה את איחוד עבודת ה’ ב’הגעה אל המנוחה ואל הנחלה’. אין בו שום חוק על במות וגם לא עונש למי שעבד בבמות.
יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, הושע, עמוס, ישעיהו, ירמיהו, כולם הושפעו במדה רבה ומכריעה מדברים, חוקיו, רעיונותיו, ומוסריו.
חוקרי מקרא ישראלים רבים הצביעו על העובדות האלו המלמדות שהיחוס של דברים לימי יאשיהו ולפולמוס הבמות הוא בלתי היסטורי בעליל.
פרופ’ מ.צ. סגל כותב: “אי אפשר בשום פנים להתאים את דברי הספר לדורו של יאשיהו או חזקיהו.. אלא רק לדור באי כנען בעבר הירדן” (מסורת ובקורת עמ’ 106).
פרופ’ י.מ. גריניץ כותב: “העדויות החזקות נגד כל השיטות המאחרות את זמנו של ס’ דברים.. לא נכונה גם הדעה שס”ד לוחם בבמות לה’.. גם סימנים אחרים מעידים על הספר שקדם הרבה לתקופת יאשיהו אין גם שום ראיה של ממש לאיחור שירת האזינו לאחר דורו של משה” (דבריו באנצ”ע ערך דברים).
פרופ’ מ.ד. קאסוטו כותב: “הספר בכללותו הוא עתיק מאד.. נראה קרוב שהספר חובר בתקופת השופטים ושנאספו בו המסורות המגידות על פעולתו של משה בסוף ימיו” (דבריו באנצ”מ ערך דברים).
פרופ’ ש. ליונשטם כותב על דיני הירושה בדברים: “כל תכנו של סיפור זה משקף את מהלך הרוח של תקופת ההתנחלות, שהיא תקופת התגבשותם של דיני הירושה בישראל” (דבריו באנצ”מ ערך ירושה).
פרופ’ ב. אופנהיימר כותב: “הפרכתי את ההנחה כי מצוות אחדות הפולחן לפי הניסוח המופיע ב’ דברים היא מאוחרת, היינו מימי חזקיהו או יאשיהו”, (ב. אופנהיימר, הנבואה הקדומה בישראל, עמ’ כ’).
ד”ר יעקב ליוור כותב: “אין מקום לאחר את מבנה החברה המשתקף בספר דברים עד סוף ימי בית ראשון והוא משקף בודאי את החברה שבשלהי התקופה השבטית ותחילת תקופת המלוכה” (אנצ”מ ערך קהל עמ’ 68).
חשוב לציין כי אכן יש קשר בין מעשי יאשיהו לספר דברים, אבל יסודו של הקשר הוא בסיטואציה ההיסטורית אליה נקלע יאשיהו, לראשונה מימות שלמה נעשתה ממלכת יהודה שוב הדומיננטית בכל ארץ ישראל. ממלכת ישראל איבדה את ריבונותה, ותושביה נספחו ליהודה. המכשול לאיחוד עבודת ה’ היתה ממלכת ישראל שלא קיבלה את מרכזיות ירושלים כמקום עבודת ה’. כבר בראשיתו של תהליך החורבן בישראל, ניסה חזקיהו לדרוש את החוק שמאחד את עבודת ה’, ורק יאשיהו החזיק בכח שאפשר לו לבצע חוק זה. אותו גם ספר דברים מתנה ב’הגעה אל המנוחה והנחלה’. ואכן מלכים אומר שלפני שהיה מקדש שלמה מקדש לכל העם היה מותר להקריב בבמות ‘כי לא הגיעו אל המנוחה’.
זו פשר הקביעה של מלכים שלא נעשה כפסח של יאשיהו מימי השופטים. שכן המלוכה קמה במחלוקת בין יהודה לבני יוסף, גם בימי דוד היו מרידות, ושלמה שלט בכח כמתואר בספר מלכים. מיד אחרי מותו התפרקה החבילה שוב. ולכן האיחוד שבימי יאשיהו היה ראשוני מאז ימי השופטים, לפני הפילוג בין יהודה לבני יוסף.
כך כותב גם פרופ’ י. ש. ליכט: “אי אפשר לבטל את עדות דברי הימים בדבר פסח חזקיהו.. קשה לומר כי לא נעשה פסח בבית המקדש לפני ימיו של יאשיהו, ולו בלבד משום שאין אנו רשאים להכחיש לגמרי את העדות בדבר עצם קיומו של פסח חזקיהו, אלא גם משום שאנו חייבים להניח כי למרכזי הפולחן השונים היה כח משיכה מסויים” (אנצ”מ ערך פסח עמ’ 520-3).
לסיכום, הרצף ההיסטורי המתעד את התורה בימי השופטים המלכים והנביאים, מוכיח שהתורה קדמה לכל התקופה הזו. והחטאים שאנו מוצאים בחלק מהדורות, אינם קשורים לעצם המסורת ההיסטורית, ואינם יכולים לבטל אותה.
תודה רבה על התגובה המהירה ועל הזמן שהקדשת למעני. מה שכתבתי לך בנוגע לקינות כוונתי לקינה כ”ב בנוסח אשכנז. בה מופיע התיאור על הורים החוששים שבניהם יאולצו להתנצר במסעי הצלב ולכן שחטו אותם תוך שימוש במשפט הבא “לא זכינו לגדלכם לתורה נקריבם כעולה והקטרה”. (כמדומה שיש לכך דוגמאות נוספות) וכיוון שאני מעריך אותך אני משוכנע שאם כל רבני דורינו יורו לך שעליך לשחוט את ילדיך כקרבן אתה תעשה זאת בשמחה ובמחול. ממילא הוויכווח לגבי המולך פחות רלוונטי. בנוסף העובדה שיש היום ציבור ענק שמתיעץ עם רבנים שאינם מבינים ברפואה לגבי שאלות רפואיות קריטיות ומדובר ברבנים שלצערינו אין להם את השכל… Read more »
לגבי הוצאת העובדות שאינן ניתנות להכחשה מתוך מלל ארוך. זו גישה היסטורית, שמחפשת את האירוע שלא יכל להכחיש מציאות במדה והתפרסם בתור תורה בזמן המאורעות. במקרה של מלכים אין בכלל אירוע כזה, כי אנחנו לא יודעים מתי נכתבו הדברים. מלבד זאת, במקרה של מציאת הספר, אם תתמקד רק בעובדות ציבוריות שנעשו לעיני כל העם, כמו מעשי יאשיהו, לא תוכל להסיק מהם כלום כי תוכל לפרש אותן כרצונך. ולכן זה שוב חסר ערך. אני סבור שהדברים תועדו בזמן המאורעות, כמו עוד הרבה חלקים ממלכים שתועדו בזמן המאורעות ולאחר מכן חוברו יחדיו לספר אחד המתאר את כל ההיסטוריה. אבל עדיין, כל נסיון… Read more »
תודה רבה על התגובה המושקעת. יש לי מספר שאלות עליה שאכתוב בימים הקרובים. בינתיים בהקשר למה שכתבת ששקרתי בטענתי שגדולי הפוסקים התירו הפלות. חבל שאתה כותב על נושאים שאתה לא מתמצא בהם, בנושאים כאלה כדאי לך לשאול קודם את הרב יהושע ענבל החבר בצוות האתר. בעלי התוספות (נדה מ”ד:) התירו הפלה לא לצורך האם ואף התקשו בקושייתך איך מותר לחלל שבת לצורך מי שאין איסור להורגו. כדי לא להאריך אפנה אותך לשו”ת ציץ אליעזר ח”ט סי’ נ”א וחט”ו סי’ ק’ ק”א שציטט פוסקים רבים נוספים הסבורים כך. בנוגע להבט הרגשי המציאות מוכיחה את ההבדל הרגשי בין לפני הלידה לאחריה. ודרך… Read more »
התוס’ שם השתמשו במונח ‘מותר להרגו’ במובן שאין חייבין מיתה עליו, וזה מוכח לכל מעיין בתוס’, כי לא הביאו שום ראיה להיתר אלא רק שלא חייב, וגם הדימוי שלהם לגוסס הוא שההורגו אינו חייב ולא שמותר להרגו. הרב צי”א במחכ”ת משבש את כוונת התוס’, והאחרונים (שהוא עצמו מביאם) הבינו כמו שכתבתי, וגם לדבריו מודה שיש איסור דרבנן. אין מי שסובר שהדבר מותר. ובודאי לא כמו שכתבת “שרבים מגדולי הפוסקים התירו הפלות”, גם אם נניח שהתוס’ כתבו כך, הרי בתוס’ עצמם בסנהדרין מפורש לא כך וכן בכל שאר הראשונים, ולכן אין אפילו פוסק אחד שפסק שמותרת הפלה. וכמובן גם הצי”א עצמו… Read more »
קראתי את תגובתכם המרתקת במלואה אבהיר את דברי אם נקח את העובדות ההיסטוריות המופיעות במעשה יאשיהו ונשמיט את השיחות הלא אמינות הרושם המתקבל הוא שהתורה או רובה לא הייתה קיימת עד אותה תקופה. האם ייתכן שמלך דתי יאפשר במקום המקודש ביותר לאלוקיו את עבודת הבעל והאשרה יחד עם בתי זמה? לכן האופציה הסבירה לדעתי היא כפי התיאור שכתבתי. מה שכתבתי שמהרגע שהתורה התחילה לתפקד שוב אין נשים שהגיעו למעמד זה -זוהי עובדה אחרי חולדה אין נביאות (לה’) המוזכרות בתנ”ך ואין אשה שהגיעה לעמדת הנהגה במסגרת היהדות מאותו רגע לתמיד… (חוץ מאסתר שהייתה מלכה כך שלאף אחד לא באמת הייתה ברירה)… Read more »
שלום רב הקריטריון ל”שיחות לא אמינות” הוא סובייקטיבי, ולכן חסר ערך. ברגע שמן הסיפור מוכח מהלך דברים אחד, ישנה אפשרות להיצמד אליו, או להכחיש. היומרה לקבוע שחלקים אמינים וחלקים לא אמינים, וליצור מהם סיפור חדש – לא מעלה ולא מורידה מבחינה היסטורית. והיא טובה למספרי סיפורים כדוגמת יגאל בן נון, ישראל קנוהל. לא לאנשים שמעניין אותם מה באמת התרחש. לשאלתך האם יתכן שמלך דתי יאפשר עבודת בעל או זימה, התשובה היא כן, כבר שלמה העלים עין מבמות הע”ז של נשותיו. המושגים והתפיסה שלהם היו שונים. הדבר מבואר ומוזכר לאורך כל המקרא. וראה בהרחבה כאן, (חפש בדף את המלים: ‘כך מי… Read more »
תודה רבה על התגובות הארוכות והמושקעות
לא הצלחתי להתאפק מלכתוב תגובה קצרה בקשר למעמד האשה
ברוריה היא הסמל לכיסוח האשה בתלמוד
ספרו עליה שהיא זונה ובעלה נאלץ לברוח מהארץ (ע”ז י”ח:)
כנראה שאשה שמעיזה להביע את דעתה היא יותר מידי בשביל חכמינו
ובקשר לקשריהם עם מלכות כבר כתבתי קודם
הסיפור הזה לא נמצא בחז”ל
ושנינו יודעים שאינו בע”ז יח:
שם נכתב “מעשה דברוריא”
וכל אחד פירש כפי הבנתו…
אם באמת הסיפור נכון (והיו רבים שפקפקו בו כנודע)
הרי שהעובדה שלא כתבו אותו אלא ברמז מלמדת להיפך שכבדו אותה מאד
כשספרו עליה שתלמיד אחד למד בלי זמרה והיא בעטה בו, האם התכוונו לכסח אותה?
וכשהביאו את דעתה כחולקת על החכמים בתוספתא, האם התכוונו ‘לכסח’?
כתבת
כל אחד פירש כפי הבנתו
אם הסיפור נכון והיו רבים שפקפקו בו כנודע
אשמח לדעת מי פירש אחרת ומי פקפק בסיפור זה
תודה רבה
ראה סקירת השיטות השונות במאמרו המקיף של גבי חזות כאן, למעשה הוא מביא את רוב מה שנכתב בנושא, מלבד אולי מה שמוזכר בדברי יעקב בשם הרב אלישיב שהסכים לדבר שמעשה זה לא היה ולא נברא.
שלום רב נהנתי מאד מהמאמר במאמר אכן מנומק היטב כיצד אפשר להסביר פרשה זו בצורה אמונית אבל הראיות להבנה זו אינם מוכחות לדעתי וכפי שאפרט ראשית כל ברצוני להציג תאוריה אפשרית לאופן כתיבת פרקים אלו בספר מלכים. ספר מלכים לא נכתב בזמן הפרשה המתוארת אלא עשרות רבות ואולי אף יותר ממאה שנים לאחריה מחבר הספר שהיה מנביאי ה’ לפי התלמוד היה מודע באופן מלא או חלקי לכך שספר התורה הושחל מתוך מטרה להציגו כספר היסטורי ולכן השתדל מצד אחד להצניע זאת ככל האפשר אך מצד שני נמנע מלשנות את העובדות שהיו ידועות לכולם לכן בכל התיאורים על הדברים הפומביים נמנע… Read more »
רוב תוכן דבריך הוא, שאם לא נאמין לספר מלכים, אפשר לספר סיפור שהתורה נאבדה ונמצאה. הבעיה היא, שהמאמר מיוסד כנגד הטענה: בספר מלכים מוכח שזה מה שקרה. וזו טענה לנתק במסורת. הטענה שלך שאולי היה נתק במסורת, לא צריכה את ספר מלכים, אתה יכול לומר גם שאולי היה נתק במסורת מאה שנה קודם או מאה שנה אחרי. ברגע שאתה מודה שלפי מלכים לא היה נתק, אין משמעות לכל הסיפור שאתה מספר, כי זה סיפור שאתה ממציא. ברור שסגנון הניסוח בין הכהן למלך או פרטים אחרים אינם ‘היסטוריה’ ולכן צריכים להאמין למלכים. אבל זה לא אומר שאתה יכול להמציא היסטוריה חילופית… Read more »
נו באמת הרי הסופר המקראי עצמו מספר שיהודה הייתה וסאלית לאשור וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ, לְהוֹשֵׁעַ בֶּן-אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן-אָחָז, מֶלֶךְ יְהוּדָה…וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ-אַשּׁוּר, וְלֹא עֲבָדוֹ מלכים ב יח’ כלומר יהודה שילמה מס לאשור(=הייתה וסאלית שלה), ובשלב מסויים מרדה בה(=הפסיקה להעלות מס לאשור) אני לא אתייחס למרד, אלא רק לתוצאה שלו: חזקיהו העלה מס שנתי לאשור + מס רטרואקטיבי על השנים של המרד שבו הוא לא שילם + כל אזור שפלת יהודה שקריטי לתעשיית שמן הזית של הממלכה נקרע ממנה וניתן לפלישתים: “אשר לחזקיהו מלך יהודה.. אותו כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב. הקפתי אותו בביצורים, ואת היציאה משער… Read more »
סנחריב ואסרחדון אכן סחטו מיהודה סחיטה קשה וכואבת
אבל הסכם ואסאלים לא היה ביניהם
בכל אופן אין שום מקור שמעיד על כך
עמית – השאלה על חוזה אסרחדון מוכרת היטב ומופיעה בכל חיבור שעוסק בתיארוך ספר דברים. בשונה מדבריך ההקבלות לא באמת מתאימות לסדר של דברים בצורה מלאה (עיין – מקרא לישראל – דברים. הראה שם שבפסוקי הקללות יש גם שינויים בסדר הקללות. ההקבלות בסדר חלקיות בלבד). מעבר לזה כמו שכבר הראה קיטשיין בהשוואה של כלל החוזים במזרח הקדום אחוז ההתאמה של דברים לאסרחדון אל מול חוזים אחרים הוא נמוך הרבה יותר (לא אכנס לזה פה – עיין בספרו). את הדוקטורד של ברמן איני מכיר אבל במאמר שלא התפרסם בנושא במסגרת מכון ידעיה העלנו גם אפשרות נוספות. תוכל לפנות אליהם לקבל את… Read more »
לצורך הענין העליתי את המאמר שלא התפרסם עד עתה.
מצטער אבל הטענות שלכם פשוט מופרכות ברגע שלוקחים בחשבון מידע חוץ מקראי, הלא הוא חוזה אסרחדון. המלך אסרחדון חי במאה השביעית להלן השוואה בין ספר דברים לחוזה אסרחדון עם מלך צור ספר דברים (פרק כח): כג וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל-רֹאשְׁךָ, נְחֹשֶׁת; וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר-תַּחְתֶּיךָ, בַּרְזֶל. כו וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל, לְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ; וְאֵין, מַחֲרִיד. כז יַכְּכָה יְ-הוָה בִּשְׁחִין מִצְרַיִם, ובעפלים (וּבַטְּחֹרִים), וּבַגָּרָב, וּבֶחָרֶס–אֲשֶׁר לֹא-תוּכַל, לְהֵרָפֵא. כח יַכְּכָה יְ-הוָה, בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן; וּבְתִמְהוֹן, לֵבָב. כט וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה, וְלֹא תַצְלִיחַ, אֶת-דְּרָכֶיךָ; וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל, כָּל-הַיָּמִים–וְאֵין מוֹשִׁיעַ. ל אִשָּׁה תְאָרֵשׂ, וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה (יִשְׁכָּבֶנָּה)–בַּיִת תִּבְנֶה, וְלֹא-תֵשֵׁב בּוֹ; כֶּרֶם… Read more »
כדאי לך ללמוד קצת יותר על ממצאים חוץ מקראיים לפני שאתה ‘מפריך’ במחי יד מבלי להכיר את החומר בחוזה אסרחדון ישנן המון קללות, חלק מהן דומה לקללות שבדברים, אבל ישנו תוכן רב בשני החוזים שאינו מקביל (על משמעות ההבדלים ראה למשל ד”ר יואל אליצור כאן) מהקבלה של כמה קללות שכנראה היו שגורות, אי אפשר לתארך ספר הרי יתכן בהחלט שהקללות האלו שהשתמש בהם אסרחדון היו שגורות ומסורתיות מאות רבות של שנים קודם גם באשור (האמירה שלך שיהודה היתה וסאלית של ממלכת אשור – שגויה. החוזה אינו עם מלך צור כפי שכתבת, אלא עם אחד ממלכי מדי. ובכלל, מי גילה לך… Read more »
לא, זה מסתיים רק “בכמה קללות” הרשו לי להמשיך למלא את כוס היין: **וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ** וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. דברים ו ה מתוך חוזה אסרחדון: “**ואם לא תאהב את יורש העצר, אשורבניפאל**, כפי שאתה אוהב את עצמך…” עַתָּה, יִשְׂרָאֵל–מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, **בְּכָל-לְבָבְךָ** וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ מתוך חוזה אסרחדון: “ואם שבועתך דבר שפתיים היא, ולא תישבע **בכל לבבך**, ואת ובניך אשר ימשלו אחריך…” **ואָכַלְתָּ פְרִי-בִטְנְךָ, בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ**, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר-יָצִיק לְךָ, אֹיְבֶךָ. נד הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ, וְהֶעָנֹג מְאֹד–תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ,… Read more »
חלק מהדימויים שלך מאולצים וחלק נובעים ממסגרת מקובלת של עריכת בריתות שכאמור אינה שייכת לאסרחדון ואף לא למאה השביעית אסרחדון מסמל את סוף המסורת הזו, לא את תחילתה נראה שאתה מרגיש שגילית את אמריקה לכן אתה מתעלם מהדיונים המחקריים הקיימים בנושא — אין שום מקור אשורי או עברי לכך שיהודה היתה וסאלית של אשור אחז “שיחד את מלך אשור” כפי ההגדרה המקראית, כדי לקבל ממנו עזרה ואין זכר מקראי או אשורי לחוזה וסאלי ארוך טווח שמשעבד את יהודה לאשור הנביאים עודדו את חזקיהו שלא להיכנע לאשור, ומכאן שלא היה שום הסכם ביניהם גם נאום רבשקה מוכיח שאין שום הסכם קיים… Read more »
לא מבין מה בכלל השאלה כאן,
כנראה שהיה באשור איזה סופר “ישראל מומר” שהצליח להתברג בממלכת אשור, הוא הכיר את הטקסט המקראי והשתמש בו כמקור השראה, איני מבין מאיפה ההנחה השרירותית להגיד להיפך.
ומה גם שספר דברים מספיק עשיר מצד עצמו, ולא נראה ש”מחבר ספר דברים” היה כ”כ זקוק להיעזר באיזה טקסט אלילי כמקור לדבריו, (עם כל הכבוד לחוזה אסרחדון).
אפשרות זו הועלתה לעיל
ונידונה באריכות במאמרו של גלעד שטרן שהועלה כאן
סו”ס ניתן עדיין לטעון שהספר הנמצא הינו ספר דברים ולא היה כ”כ פלא לציבור שלא נודע. יען שזה דברי משה ולא כספרים קודמים. ואחר שבזמן מנשה עבדו ע”ז ולא למדו תורה השכחה יכולה לחול לרוב ועכ”פ לא לשמר את ספר דברים, הפחות בחשיבתו, וכעת שמצאו והמלך קיבלו יען שהאמין שמשה כתבו וממילא העם גם כן קיבלהו, והנה אין בזה הספר מצוות שכ”כ קשים לקיום בזמן יאשיהו שכבר רוב ישראל היו בירושלים ואין כ”כ קושי לאכול הבכור ומע”ש שם. ומש”כ בעל ספר מלכים על זמן שטרם ההתגלות שלא המית בנים בחטא אבות ככתוב בספר תורת משה יל”פ ששיבחו שעשה כפי התורה… Read more »
תיאורטית הכל יתכן, לולי כל הטיעונים המפורטים במאמר הזה ובאחרים העוסקים בנושא. איפה נטען שיש בו מצוות קשות לקיום? ומה הקשר אם נניח שיש מצוה שלא נוהגת לדורות? דבריך לגבי השמיטה סותרים פסוק מפורש ‘והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ’ שמלמד שהיובל חוזר תמיד, וממילא גם השמיטה שהם חלק מאותו דין כי היובל בנוי על שבע שמיטות כמפורש בתורה. וכן יציאת העבדים מנומקת שם ‘כי לי בני ישראל עבדים’ – ואין הכווונה שאנו עבדי ה’ לחמשים שנה וכן הקללה של ‘אז תרצה הארץ את שבתותיה’ מדברת על זמן החטא, ולדבריך אם לא יחטאו בחמשים השנה הראשונות, אין בעיה ולא… Read more »
חפש את המלים ‘זה פשר הקביעה’ – שבעמוד זה
מה אומר הפסוק “כי לא נעשה כפסח הזה מימי השפטים” למה הכוונה?
אחרית הימים בתורה אין כוונתו קץ העולם, כמו בלשון המאוחרת יותר
אלא הימים המאוחרים, כלומר עוד הרבה שנים
כשיעקב אוסף את בניו ואומר להם מה יקרה באחרית הימים (בראשית מט א) – הוא מדבר על כיבוש הארץ
כשבלק מדבר על אחרית הימים (במדבר כד יד) הוא מדבר על מלחמות דוד
כך שיאשיהו יחסית במצב טוב…
כתוב: “‘לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ה’ אלהיכם והיה שם בך לעד. כי אנכי ידעת את מריך ואת ערפך הקשה.. ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה’ להכעיסו במעשה ידיכם’, (דברים לא’ כו’).
האם תקופת בית ראשון היא ‘אחרית הימים’ ?
אני לא מבין בעניני גרירת מחאות בציבור הדתי, נושא חסר כל תוכן וענין לחלוטין. בכל מקרה לא אמרתי את המשפט שאתה כותב כאן, אלא רק שברור שאין שום מחוייבות לקבל את דברי רד”ק כשהוא סותר את דברי חז”ל, ובכלל אין מחוייבות לקבל את הפירוש שלו. הטענה ש”כל יהודי מחוייב להאמין שיש הבנה לדברי הרד”ק” היא טענה שמייצגת בעיני את פלח הילדים והגדולים בגיל שעדיין לא התבגרו. (וכי כל יהודי מחוייב להאמין ש”יש הבנה” לסוד היב’ של אבן עזרא? או לדברי הרלב”ג שאין בחירה? או לדברי ר’ משה מתקו שיש להקב”ה ידיים ורגליים? או לדברי הרמב”ם שהירח עשוי מגשם חמישי? או… Read more »
על הנושא הראשון על הרד”ק ברצוני להבין האם המשפט “הרד”ק טעה ולא התבונן בצורה נכונה בדברי הנביא” משפט שלא יגרור אחריו מחאה בעולם הדתי?
ואם הוא יגרור אחריו מחאה האם המוחים יהיו רק חוסי הגן ילדים?
אינני יכול לקבוע מה היתה הראיה של רד”ק למסורת הדורות, אני רק יכול לשער שהוא הסתמך על כך שבאותו הזמן היו גם נביאים וחכמים ולא יתכן לשרש ספר לגמרי ולבער את כל העותקים מדן ועד אילת, בפרט שהיו הרבה יהודים מחוץ לממלכת יהודה, וגם יהדות בבל, והשומרונים, וכו’. אין כאן שום גלגל חוזר, ושום שגיאה לוגית, אף אחד לא “מחוייב להאמין שיש הבנה כדברי הרד”ק”, אלו משפטים מגן הילדים, הדת לא “מכלילה את כל דברי הרד”ק כאמיתיים”, וחלילה משטות זו. דברי הרד”ק שיאשיהו לא עיין בספר כלל מעולם באמת קשים, כתבתי רק שאינם מופרכים לגמרי, כי אפשר לקיים את התורה… Read more »
האם לדבריכם לרד”ק עצמו שכן הבין כך בנביא באמת לא היתה ראיה למסורת הדורות וממילא לאמינות התורה? ומה שכתבתם שיש שגיאה לוגית בדברי, באותה רמה בדיוק יש בדבריכם שהרי אתם טוענים שמוכח לכם דבר מהתבוננות בדברי הנביא בזמן שאתם יודעים שאם זה אמיתי אתם מחויבים להאמין שיש גם הבנה כדברי הרד”ק שאתם מפאת קוצר שכלכם לא הגעתם אליה וא”כ זה יהיהגלגל החוזר שאין לו סוף אדם שלא מאמין יוכיח מהפרשנות שלכם בנביא ואז הוא יתחייב להאמין בגדלותו של הרד”ק וממילא תחזור אצלו הסתירה [העיקרון הוא שהדת שכן מכלילה בתוכה את הרד”ק כאמיתי סותרת את עצמה ואכן חילוני חוקר המברר את… Read more »
כבר כתבתי לך ואכתוב שוב, הטיעון העיקרי שלך כאן הוא שגיאה לוגית. אי אפשר לסתור את האמונה מכח איזו חובה להאמין בדברי חכם כל שהוא. אם מבחינה הגיונית ושכלית האמונה מוכחת, הרי שגם מי שמאמין בדברי איזה חכם – הוא עושה זאת רק מכח האמונה, ז”א הוא מאמין שלמרות שההגיון אומר א’ מה שהיה זה ב’, ולאותו אדם אין שאלה באמונה כי הוא מאמין שדברי החכם אמת (נניח הוא מאמין שהרד”ק צודק שהספר לא היה ידוע לרוב העם, וגם שהוא צודק שלא נשתנה באותו זמן). אבל מי שלא מאמין או שמסתפק באמונה, הוא מסתפק גם בדברי הרד”ק מאותה סיבה (לכל… Read more »
כפי שכתבתי הרד”ק לא חלק על התלמוד שהרי בספר דברי הימים הוא הביא את דברי התלמוד ולא נראה שהוא סתר את עצמו אלא שהרד”ק סבר שדברי התלמוד באים ככל המדרשים המוסיפים על פשטות המקרא ולא משנים אותו, והם מסבירים רק את הסיבה לסגנון הזעזוע של יאשיהו אך עדיין אין מקרא יוצא מידי פשוטו’ וכיון שלא היה לו צד אחר אלא להבין שפשוטו של מקרא שהספר נשכח לגמרי ע”י מנשה, הוא נשאר בזה בסוף בצ”ע ולא העלה בדעתו להשתמש במימרת התלמוד ולומר שכל מה שהיה שם זה רק פתיחת הספר cפרשת הקללות. ובאשר לדימוי הרד”ק קודש הקדשים לרמב”ן וכדו’ אני לא… Read more »
ידידי היקר, אתה חוזר להיתממות שהרד”ק “קודש קדשים”, איני יודע אם אינך רגיל בתנ”ך ובפירושיו, או שאתה סתם מתחזה… הרד”ק הוא מן הקדמונים שהרשו לעצמם לחלוק על דברי חז”ל ולבטלם, וזו זכותם, אבל בודאי לא הופך את דעתם לקודש קדשים. חז”ל פירשו שלא כדבריו, ולכן אין שום מניעה שלא להראות שדבריו מופרכים. אתה מערבב ענין של סמכות הלכתית, שנקבעת ע”י היררכיה, ופירוש הכתובים שבו כל אחד זכאי לפרש כפי הפשטות המתחדשות באותו דור. ואין שום סמכות לרד”ק בעניני פירוש הכתובים. בכל מקרה זו לא מחלוקת רמב”ם וראב”ד אלא מחלוקת הרד”ק עם התלמוד. הנקודה היא לא שבדורות לאחר מכן מצטטים, אלא… Read more »
מה שהבאתי מאחרונים אי”ז רק אחרונים אלא בעצם פירושו של אחד מגדולי הראשונים הרד”ק [רבי דוד קמחי] אשר היחס אליו ביהדות כרמב”ן והרשב”א והגישה ביהדות לדבריו כקודש קדשים אשר לעולם לא יכולים לעמוד כנידון האם הם נכונים אלא כפשוט שהם נכונים [ומתוך דבריו רואים שלא היה לו צד אחר לפרש שהרי הוא עצמו מקשה על פירושו רק מדברי חז”ל לגבי מנשה ונשאר בקושי והוא לא חשב לרגע להביא את פירושכם כהרבה שכן פירשוהו ובהכרח שהוא הבין בפשטות שזו הצורה היחידה להבין את כוונת הנביא, ומה שטענתם שמגוחך להביא מהמפרשים לסתור את התורה אי”ז נכון כי כל מה שהבאתי משם שגם… Read more »
הפרשנות היא לא רק נחמדה (תודה) אלא גם מוכחת, במדה ויש לך טיעון נגדי נשמוח לשמוע. ההיסמכות על המפרשים שפירשו שהתורה נשכחה, היא היתממות, אין שום חובה לקבל את דבריהם, בודאי לא כשהם מנוגדים לחז”ל שפירשו כדברינו, וכשהם נסתרים מן ההגיון ומן העובדות. (מגוחך לטעון ש”אנחנו מחוייבים לקבל דברי רבותינו” ולכן מחוייבים לא להאמין בתורה…) (מה שכתבת שישעיהו מצא אותו, לא ברור לי, ישעיהו לא מוזכר כלל בימי מנשה). גם אם נניח שאכן יאשיהו באמת מעולם לא ראה את ספר התורה, ודרש את התורה בעל פה כפי מה שהשיגה ידו, כפי המקובל באומות מסורתיות שהנוהג של הזקנים והעם הוא הקובע,… Read more »
א) הפרשנות שלכם למובא בספר מלכים נחמדה אך מה תעשו וכבר נחלקו בה מפרשי הנביא שם ויש מתוכם הסוברים שספר התורה נשכח מישראל ע”י שמנשה ביער אותו מהעולם ורק עכשיו ישעיהו מצא אותו וודאי לא תחלקו על אחרונים המפרשים את הנביא וא”כ לדברי אותם מפרשים עולה שהיתה תקופה בישראל שלא היה בה את ספר התורה ורק אח”כ נמצא ספר אשר מוצאיו הניחו שהוא הספר האבוד ואבדה לפי אותם אחרונים כל ראיה לנכונות כל מה שכתוב בספר כאשר יתכן שמישהו שתל בו תוספות או שינה אותו ומה שטענתם שרואים שכבר קודם היתה תורה בישראל אני מסכים עם זה אבל יתכן שבספר… Read more »