א) הפרשנות שלכם למובא בספר מלכים נחמדה אך מה תעשו וכבר נחלקו בה מפרשי הנביא שם ויש מתוכם הסוברים שספר התורה נשכח מישראל ע"י שמנשה ביער אותו מהעולם ורק עכשיו ישעיהו מצא אותו וודאי לא תחלקו על אחרונים המפרשים את הנביא וא"כ לדברי אותם מפרשים עולה שהיתה תקופה בישראל שלא היה בה את ספר התורה ורק אח"כ נמצא ספר אשר מוצאיו הניחו שהוא הספר האבוד ואבדה לפי אותם אחרונים כל ראיה לנכונות כל מה שכתוב בספר כאשר יתכן שמישהו שתל בו תוספות או שינה אותו
ומה שטענתם שרואים שכבר קודם היתה תורה בישראל אני מסכים עם זה אבל יתכן שבספר שהיה קודם היו כתובים דברים אחרים כאשר יתכן שאילו הדברים הבסיסיים ביותר כתיאור הבריאה היציאה ממצרים וכן הרבה הלכות שונו
וכן מה שטענתם שרואים שבאותו זמן המלך קיים מצוות לא משנה כי גם אחרי שאבדה לו התורה הוא המשך לקיים מה שהיה זכור להם אך יתכן שאחרי שהוא מצא את הספר הוא קיבל את כל הכתוב בו ואת כל מה שהוא לא הכיר הוא תלה בכך שנשכח מישראל
וא"כ לפי אותם מפרשים איבדנו את היכולת להוכיח את אמונת ישראל {וברגע שאיבדנו אותה לפי קצת מהאחרונים איבדנו אותה לפי כולם שהרי יותר לא נוכל לומר שלנו ברור שלא כאותם מפרשים שהרי אין בסמכותינו לחלוק עליהם וא"כ תמיד חייבים אנו לומר לכל מי שמפרש את הפסוקים שם שהספר אבד לגמרי שאולי הוא צודק שהרי אפילו רבותינו חשבו כמוהו ואין לנו אפשרות להוכיח נגדו ולהוכיח את אמונת ישראל

מה שהבאתי מאחרונים אי"ז רק אחרונים אלא בעצם פירושו של אחד מגדולי הראשונים הרד"ק [רבי דוד קמחי] אשר היחס אליו ביהדות כרמב"ן והרשב"א והגישה ביהדות לדבריו כקודש קדשים אשר לעולם לא יכולים לעמוד כנידון האם הם נכונים אלא כפשוט שהם נכונים [ומתוך דבריו רואים שלא היה לו צד אחר לפרש שהרי הוא עצמו מקשה על פירושו רק מדברי חז"ל לגבי מנשה ונשאר בקושי והוא לא חשב לרגע להביא את פירושכם כהרבה שכן פירשוהו ובהכרח שהוא הבין בפשטות שזו הצורה היחידה להבין את כוונת הנביא,
ומה שטענתם שמגוחך להביא מהמפרשים לסתור את התורה אי"ז נכון כי כל מה שהבאתי משם שגם אתם [בהנחה שאתם רואים את עצמכם ככפופים לראשונים], מחויבים לכך שיש הבנה וצד להסביר את הנביא כהבנת הרד"ק [וודאי לא להביא את דברי פרופ' ליבוביץ כמכריע במחלוקת ראשונים] וא"כ אין לכם לדחות את ההבנה שהתורה נשכחה כפשוטו מכח זה שלא נראה לכם בהבנת המקרא וכמו שמעולם לא ראיתם את עצמכם כראוים להכריע במחלוקת הרמב"ם והראב"ד
ולדעתי יש גם הגיון להסביר את הנביא כהבנת הרד"ק [וברוך שכיוונתי לאחד מגדולי הראשונים] שבאמת ספר התורה נשכח ע"י מנשה אך טבעי שעוד זכרו בעם חלק מהמצוות וכשיאשיהו חזר בתשובה הם קיימו אותם מכח שעוד היה זכור בעם קיום המצוות שהרי רק לפני 57 שנים נפטר חזקיהו ומסתבר שאף היו מעט שהשתדלו לקיים את המצוות באדיקות גם בלי הספר ולכן לחזור לקיים את המצוות לא היתה להם בעיה אך את הספר הם לא זכרו ורק היה ידוע להם שבעבר היה ספר.
ואכן הרד"ק עצמו גם מסכים שהסיבה להבנתם שה' כועס עליהם היתה גם בגלל החלק שציטטתם כמו שהוא הביא בפירושו על דה"י את מימרת חז"ל זו, רק שאני אישית חושב שבזה אפשר להבין אפילו לא כמוהו וחששם היה כי הם קלטו שיש הרבה מצוות שהם לא קיימו וגם על עבירות כאלו לא תמיד מתקבלת התשובה ומלבד זאת כיון שהם לא הכירו את הספר הם לא הכירו את פרשיות הקללות ולכן פתאום הם נבהלו.
ומה שבדורות אח"כ רואים שהרבה מתייחסים לספר ומצטטים אותו זה טבעי שהרי הם קיבלו אותו במאה אחוז ובפרט שאחרי המאמרים שלכם המוכיחים מתוך הספר מהשפה והתרבות שלו שהוא נכתב ע"י משה מובן לי שגם אנשים חכמים יכולים לחשוב כך וא"כ אולי גם הם הסתמכו ע"ז וכולם קיבלו את הספר אך אי"ז מחייב שהוא לא נשכח.
יש לציין שלרד"ק היה מוכרח שהספר אבד ע"י מנשה, כיון שהוא האמין שלחזקיהו היה את הספר אבל אלו שעדיין לא מאמינים וממילא לא רואים בדברי הרד"ק קודש קדשים יכולים להבין שהספר מעולם לא היה וכל השנים באמצע קיימו את המצוות כל אחד מכח אבותיו מהוראות שמסר להם משה בע"פ וכשהוא נמצא הם התחילו להאמין בקיומו [אא"כ אתם שוב חוזרים על הראיות שהבאתם במאמרים אחרים שהתורה נכתבה בזמנה ומכוחם אתם מכריחים נגד הרד"ק אבל עליהם יש לדון במקומם].
וכן יש אפשרות להבין שהספר אבד הרבה לפני מנשה ובשנים באמצע קיימו אותו כל בן מכח הדורות הקודמים.
כמו"כ יש להדגיש שלמרות שהקדשתם מאמר נוסף על השאלה אם היו שינויים במשך הדורות בתורה מ"מ כאן המקום לדון בזה רק ביחס לשאלה האם בזמן מציאת יאשיהו נעשו שינויים שהרי במידה והוא נשכח לא היתה מניעה להכניס שינויים [אא"כ שוב אתם מוכיחים ראיות מסוג אחר אך לא מרציפות התורה] ואני מבין שאם אגיב לכם שם מכח הנידון על יאשיהו אתם תשלחו אותי שם לפה.

כפי שכתבתי הרד"ק לא חלק על התלמוד שהרי בספר דברי הימים הוא הביא את דברי התלמוד ולא נראה שהוא סתר את עצמו אלא שהרד"ק סבר שדברי התלמוד באים ככל המדרשים המוסיפים על פשטות המקרא ולא משנים אותו, והם מסבירים רק את הסיבה לסגנון הזעזוע של יאשיהו אך עדיין אין מקרא יוצא מידי פשוטו' וכיון שלא היה לו צד אחר אלא להבין שפשוטו של מקרא שהספר נשכח לגמרי ע"י מנשה, הוא נשאר בזה בסוף בצ"ע ולא העלה בדעתו להשתמש במימרת התלמוד ולומר שכל מה שהיה שם זה רק פתיחת הספר cפרשת הקללות.
ובאשר לדימוי הרד"ק קודש הקדשים לרמב"ן וכדו' אני לא מבין את דבריכם שהרי סו"ס אתם מחויבים לראות ברד"ק שהוא חכם ממכם פי מליון ולא רק איזה יהודי פשוט שהמציא פירוש אלא מדובר באדם קדוש [שבמושגים הדתיים אנשים כמו החפץ חיים וכדו' אפילו לא נמשלים אליו וכל אחד מבין שאם הוא היה חוזר לדורינו הוא היה הרב הכי גדול כשכל גדולי ישראל היו רצים אליו למוד ממנו את תורתו] והשאלה אם אנחנו מחויבים לפירושו לא משנה כי סו"ס מוכרח לנו שאדם חכם בחכמה שלא בתפיסתינו הבין שהצורה היחידה בהבנת הנביא שהספר אכן אבד וממילא אין לנו אפשרות מניתוח אישי בדברי הנביא לשלול לגמרי את הצד הזה' להפוך לבדיחה את הפירוש של הרד"ק ועוד להוכיח את זה מדברי פרופ' ליבוביץ [והרי אם הייתי מביא לכם מכתב שכתב החזון איש בו הוא כותב שאין כל אפשרות אחרת להסביר בדברי הנביא אלא את פירוש הרד"ק לא הייתם מזלזלים והייתם בבעיה למרות שזה רק פרשנות בתנ"ך אז רק תזכרו שהרד"ק נחשב הרבה יותר בכל קצוות המגזר הדתי].
ומה שכתבתם שגם לפי הרד"ק נשארו ספרי תורה נוספים לא הבנתי מאיפה הנחתם את זה, וכן אין אני מבין למה יאשיהו לא הסתכל בהם עד שנמצא הספר שבמקדש ואם תאמרו שיאשיהו לא ידע עליהם, איך אתם יודעים עליהם אחרי אלפי שנים יותר טוב מיאשיהו שחי בזמנו.
ומה שכתבתם שהספר מוזכר בדורות הקודמים לא ראיתי שבזמן מנשה מוזכר ספר התורה וא"כ אין הכרח שאף לרד"ק נשארו מעט ספרי תורה
ואם תטענו שעדיין יש לכם הוכחה שגם אם נעלמו כל ספרי התורה מ"מ הספר שנמצא אמיתי ממה שהוא מוזכר בדורות שלפני מנשה הדבר לא מובן לי שהרי אולי זה ספר אחר שחלקים ממנו מובאים גם בספר זה וכן עדיין נשארה השאלה שאולי הספר שונה [וכן שאין לנו מקור ברור מי כתב ומתי נכתבו הנביאים ואולי הקטעים המביאים על ספר התורה נכתבו אחרי מציאת הספר ע"י יאשיהו וכיון שלכותב לא היה עניין לדייק בפרטי ההיסטריה והעם חשב שהספר היה בידי הנביאים הקדמונים, כשהוא כתב על שמירת המסורת וכדו' הוא הכנים את זה יחד עם הספר כאילו הספר היה בדורות קודמים].
ואני מבין שנשארה לכם רק הראיה מסגנון הכתיבה שמתאימה לדורות הקודמים ולכן בהכרח שהספר לא הוחלף או שונה אך בלי ראיה זו אין לנו כל ראיה לאמינות התורה
[וביחס לראיה זו אין אני מבין שהרי גם אם סגנון הספר מתאים אולי שונו בו רק כמה פרטים קטנים שיהפכו את סיפור יצי"מ והר סיני לראיה לאמונה, ויתכן שמי ששינה בו את הפרטים הבין שמהספר לא תהיה מספיק ראיה לאמינות האמונה אז הוא רק הוסיף תיאורים על משהו על טבעי שהיה במעמד הר סיני וכן במכות במצרים הוא רק הוסיף כמה פרטים קטנים ששינו את כל התמונה].

האם לדבריכם לרד"ק עצמו שכן הבין כך בנביא באמת לא היתה ראיה למסורת הדורות וממילא לאמינות התורה?
ומה שכתבתם שיש שגיאה לוגית בדברי, באותה רמה בדיוק יש בדבריכם שהרי אתם טוענים שמוכח לכם דבר מהתבוננות בדברי הנביא בזמן שאתם יודעים שאם זה אמיתי אתם מחויבים להאמין שיש גם הבנה כדברי הרד"ק שאתם מפאת קוצר שכלכם לא הגעתם אליה וא"כ זה יהיהגלגל החוזר שאין לו סוף אדם שלא מאמין יוכיח מהפרשנות שלכם בנביא ואז הוא יתחייב להאמין בגדלותו של הרד"ק וממילא תחזור אצלו הסתירה [העיקרון הוא שהדת שכן מכלילה בתוכה את הרד"ק כאמיתי סותרת את עצמה ואכן חילוני חוקר המברר את אמינות התנ"ך לא מחויב לרד"ק אך הדת שכוללת בתוכה גם את התנ"ך וגם את המחויבות לרד"ק סותרת את עצמה ולא יכולה להוכיח את עצמה]
ומה שהבאתם שזה דרך התנ"ך וכל דברי הרד"ק כהצעה בלבד אין לי כל צורך להיכנס לפולמוס על דרך התנ"ך כי גם אם כך סו"ס הרד"ק הבין בנביא שיש אפשרות מאוד מסתברת וא"כ לדתי מאמין הקורא את הרד"ק חייבת להיווצר סתירה לוגית במסורת הדורות
ואני מדגיש שוב שמי שלא מאמין בתורה לא ישתמש ברד"ק אלא באפשרות ההגיונית להבין שהספר אבד לגמרי אך לדתי המאמין [כמוכם לדוגמא] הרד"ק כן מחייב סתירה לוגית קשה
מה שכתבתם שגם לפי הרד"ק היו מצויים מעט ספרים ומ"מ יאשיהו לא הסתכל בהם נשמע לי מוזר שהרי יאשיהו היה מלך ישראל וודאי שבהוראה אחת הספר היה מובא לביתו והוא חזר בתשובה כבר לפחות 18 שנה קודם וכי עד אז לא סיקרן אותו לרגע מה ה' אלוקיו אותו הוא עבד אמר לישראל וכי הוא ורוב ישראל היו במשך שמונה עשרה שנים ברמה כ"כ פחותה שהם עבדו את ה' קיימו את המצוות והכירו את כל פרטי האמונה ומעולם לא רצו לשמוע את זה מפי המקור מבורא העולם בכבודו ובעצמו? ובפרט שהרי יש הלכה ללמוד תורה וודאי שהיא מתייחסת גם לתורה שבכתב וכי נאמר שבזמנם חשבו שיש רק הלכה ללמוד תורה שבע"פ? ובכלל אם היא הספר היה אצל אנשים שהמלך הכיר ויכל להשיג אותו מהם ברגע מה היתה התלהבות חלקיהו ובתור מה הוא סיפר על זה למלך והרי כבר שמונה עשרה שנים המלך יכול לקרוא בספר והוא לא מעוניין אז מה התחדש עכשיו?
ומה שמנשה לא ביער את הנביאים אולי בגלל שרק התורה שהיתה מקור ההלכות, הברית בין ישראל לה' והסמל של מאמיני ה' הפריעה לו אך זה שישארו ספרים בהם מוזכר שבעבר היתה תורה לא הפריע לו כי העיקר שהתורה עצמה לא תהיה [ונראה לי טבעי שלשונאי הדת יכולה להיות שנאה עזה לספר תורה יותר מספרים אחרים וכמו שראינו בכמה מקומות התנכלויות דווקא לארון הקודש וספרי התורה אף שיש עוד הרבה ספרים כי דווקא הדבר הקדוש למאמינים והספר שמסמל אותם יותר מכל טבעי ששונאי הדת יותר ישנאו אותו] ובפרט שלמרות שספר יהושע היה בימי מנשה לא ברור כמה הוא היה נפוץ ופופולרי אצל שומרי המצוות כדי שהוא יצית את שנאתו של מנשה אליו
ומה שכתבתם שנביאי ישראל השתמשו בתורה אין הכרח שהכוונה לספר אלא להלכות וכל מה שעבר במסורת ממשה וכן ירמיהו התבסס על המסורות כשבספר לוקטו ההלכות שבמסורת ע"י אדם מדורות יותר מאוחרים רק שאין לנו מידע אם הוא כתב את כל המסורת או שהוא הוסיף לה עוד הלכות וסיפורים שהעם חשב אחרי מציאת הספר שכנראה הם השתכחו במשך הזמן בו הספר היה אבוד [וכמו שאתם מסכימים שרוב מוחלט של התורה עברה בע"פ והיא המכונה תורה שבע"פ אז אני מוסיף אליה רק עוד קצת את ההלכות המובאות בתורה עצמה]
ומה שבכמה פעמים מוזכר בנביא הספר בעצמו אין הכרח שהכוונה לספר זה אלא יתכן שזה לספר הלכות מקוצר או שונה לגמרי שאולי עליו התבסס מחבר ספר זה בזמן עריכתו, ובפרט כמו שהזכרתי שיתכן שספרי הנביאים עצמם נערכו רק אחרי תקופת יאשיהו [אא"כ אתם שוב נשארים רק עם ההוכחה מתיארוך התורה עליה יש לפתוח נידון נפרד]
ובאשר לדיון על שינויים בתורה אני מקבל את דבריך ואשתדל ללמוד את המאמר שלכם בנושא ביתר עיון ולדון בו שם במידה ויהיו לי עליו שאלות.

על הנושא הראשון על הרד"ק ברצוני להבין האם המשפט "הרד"ק טעה ולא התבונן בצורה נכונה בדברי הנביא" משפט שלא יגרור אחריו מחאה בעולם הדתי?
ואם הוא יגרור אחריו מחאה האם המוחים יהיו רק חוסי הגן ילדים?

כתוב: "'לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ה' אלהיכם והיה שם בך לעד. כי אנכי ידעת את מריך ואת ערפך הקשה.. ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם', (דברים לא' כו').

האם תקופת בית ראשון היא 'אחרית הימים' ?

מה אומר הפסוק "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השפטים" למה הכוונה?

סו"ס ניתן עדיין לטעון שהספר הנמצא הינו ספר דברים ולא היה כ"כ פלא לציבור שלא נודע. יען שזה דברי משה ולא כספרים קודמים. ואחר שבזמן מנשה עבדו ע"ז ולא למדו תורה השכחה יכולה לחול לרוב ועכ"פ לא לשמר את ספר דברים, הפחות בחשיבתו, וכעת שמצאו והמלך קיבלו יען שהאמין שמשה כתבו וממילא העם גם כן קיבלהו,

והנה אין בזה הספר מצוות שכ"כ קשים לקיום בזמן יאשיהו שכבר רוב ישראל היו בירושלים ואין כ"כ קושי לאכול הבכור ומע"ש שם.

ומש"כ בעל ספר מלכים על זמן שטרם ההתגלות שלא המית בנים בחטא אבות ככתוב בספר תורת משה יל"פ ששיבחו שעשה כפי התורה אך הוא עשה כן מסברתו 8כיון למה שמצאו אח"כ בתורה וכן נפרש עד"ז ענין מה שלא הקריבו בבמות שעשו כן מן הסברא שלא ראוי לבגוד בבית המקדש.

ועל ענין מה שסותר ספר דברים לקודמיו אי"ז טענה כי קיבלו לאמיתי, אך עוד יש לשים לב שלפי פשוטו הרבה מצוות בספרי התורה אינם מחויבים לדורות, ולמשל אין סיבה להסיק מהכ' בפר' אחרי שאין לשחוט בכל רחבי הארץ והכתוב מתפרש מתוך עצמו רק על זמן המשכן שכולם חנו סביב לו.

וככלל, בהרבה מצוות ציינה התורה שנוהגת המצווה לדורות עולם. ולפ"ז יתכן ששאר מצוות שלא ציינה אינם נוהגים לדורות ובפרט במצוות שיש במשמעות הכתוב שנוהגים יותר בכניסה לארץ, כך למשל אפשר להבין במצוות ערלה ""וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" שנוהג זה רק בשעה בה יבאו אל הארץ. וכן יתכן לקרוא את פר' בהר על מצוות השמיטה "כי תבאו אל הארץ ושבתה הארץ" שנוהג זה רק בחמישים השנים הראשונות ושאם לא יעשו זאת אז יגלו מן הארץ אך אין נוהג זה לדורות. (ומפר' משפטים אין ראיה שכן בחזרה על מצוות הללו בפר כי תשא לא הוזכר זה.

עמית –
השאלה על חוזה אסרחדון מוכרת היטב ומופיעה בכל חיבור שעוסק בתיארוך ספר דברים.
בשונה מדבריך ההקבלות לא באמת מתאימות לסדר של דברים בצורה מלאה (עיין – מקרא לישראל – דברים. הראה שם שבפסוקי הקללות יש גם שינויים בסדר הקללות. ההקבלות בסדר חלקיות בלבד). מעבר לזה כמו שכבר הראה קיטשיין בהשוואה של כלל החוזים במזרח הקדום אחוז ההתאמה של דברים לאסרחדון אל מול חוזים אחרים הוא נמוך הרבה יותר (לא אכנס לזה פה – עיין בספרו). את הדוקטורד של ברמן איני מכיר אבל במאמר שלא התפרסם בנושא במסגרת מכון ידעיה העלנו גם אפשרות נוספות. תוכל לפנות אליהם לקבל את המאמר באופן פרטי. סיכומו של דבר – המרחק בין ההקבלות של אסרחדון לבין זה שדברים הועתק ממנו מאוד רחוק. אפילו טאג'י שהוא גדול חוקרי הספרות הדוטרונומיסטית בימינו אמר שלדעתו קשה מאוד לדבר על זה שהספר הועתק ממנו אלא שאם כבר שני המקורות מבוססים על בסיס משותף.

נקודה נוספת שיש לשים לב, יש לזכור שיש גם מאפיני קדמות מובהקים בספר דברים שהטענה על מקור דברים בתקופת יאשיהו פשוט לא מסתדרת איתם. איני יודע כמה גישה לספרות יש לך אבל אם יש כזו עיין בכרך הראשון של קוייפמן, גרינץ ובאנציקלופדיה המקראית.

שלום רב
נהנתי מאד מהמאמר
במאמר אכן מנומק היטב כיצד אפשר להסביר פרשה זו בצורה אמונית אבל הראיות להבנה זו אינם מוכחות לדעתי וכפי שאפרט
ראשית כל ברצוני להציג תאוריה אפשרית לאופן כתיבת פרקים אלו בספר מלכים.
ספר מלכים לא נכתב בזמן הפרשה המתוארת אלא עשרות רבות ואולי אף יותר ממאה שנים לאחריה
מחבר הספר שהיה מנביאי ה' לפי התלמוד היה מודע באופן מלא או חלקי לכך שספר התורה הושחל מתוך מטרה להציגו כספר היסטורי ולכן השתדל מצד אחד להצניע זאת ככל האפשר אך מצד שני נמנע מלשנות את העובדות שהיו ידועות לכולם
לכן בכל התיאורים על הדברים הפומביים נמנע מחבר הספר מלשנות את האמת אך בכל הנוגע לדברים שאינם מפורסמים השתדל מחבר הספר להוכיח לנו עד כמה מציאת הספר הייתה אירוע מתבקש (שיחה אישית המופיעה בספר היסטורי עשרות שנים לאחר קיומה היא בד"כ דרך ציורית להמחשת הדברים ורחוקה מלהחשב כעובדה שהרי מניין לו לכותב לדעת מה בדיוק נאמר)
ואפרט, הפרשיה מתחילה באמירה של חלקיהו הכהן לשפן הסופר "ספר התורה מצאתי בבית ה' " את האמירה הזו כמובן לא שמע איש מלבד שניהם ולכן ניתן לספר עשרות שנים אח"כ שכך התחיל העניין, ועוד הספר מתואר עם ה' הידיעה כאילו זה ספר מוכר וידוע.
לאחר מכן מתנהל דו שיח בין שפן הסופר למלך, כמובן שמחבר ספר מלכים משתדל להמעיט בחשיבותו של האירוע ומציג את מציאת הספר כהודעה משנית. דבר מוזר מאד לאור הדרמות שמחוללת מציאת הספר בפרק הנוכחי והבא אחריו. אך אותם לצערו מחבר הספר לא יכל ולא ניסה להכחיש ולכן השחיל לנו את עמדתו בין השורות.
שפן קורא בספר לפני המלך והמלך קורע את בגדיו כאן אפשר להסתפק האם זהו אירוע אמיתי שמבטא את צערו של המלך על כך שכל עמו נכשל במעשים רבים כ"כ המנוגדים לרצון ה'. או שמא גם אירוע כזה אפשר להמציא בטווח של עשרות שנים לאחור, ומטרת ההמצאה היא כדי לחזק את ההנחה בליבו של הקורא שהספר קדום וכפי שהיטיב להסביר מחבר המאמר.
לאחר מכן שולח המלך שליחים אל חולדה הנביאה וכו' זהו סיפור שבזמן כתיבת ספר מלכים אף אחד לא יכל להכחישו וכמובן שלא לבדוק את נכונות תוכן הדברים.
כאן יש להוסיף שבניגוד לנכתב במאמר, המלך לא אמר שבספר הנמצא כתוב שגדולה חמת ה' עלינו אלא זוהי הסקת מסקנות אישית שלו מכח העובדה שמעשי עמו העובדים לאלילים (כמפורט בארוכה בפרק הבא) מנוגדים לעקרון היסוד של הספר.
בנוסף בניגוד לנכתב במאמר, המלך לא הסיק מכח הספר שיבא חורבן אלא רק חשש מחמת ה' בעקבות הניגוד בין מעשי עמו למופיע בספר.
לאחר מכן מופיעה נבואה של חולדה ובה איומים והבטחות (יש לציין שמהרגע בו התחילה התורה לתפקד לא יכלו נשים להגיע למעמד זה וכך כרתה חולדה את הענף עליו היא יושבת) אם אכן נקבל את דברי המחבר היא הייתה שותפה לאירוע. וכך אכן מסתבר לאור המשקל המשמעותי שנותן המחבר לדבריה. אך סביר להניח שנוסח נבואתה של חולדה שופץ לאחר החורבן ומלכתחילה היא הבטיחה למלך הבטחות יותר מרשימות מאשר שהחורבן לא יקרה בימיו.
ופה מופיע האייטם הגדול שאותו לא יכל מחבר ספר מלכים להסתיר. המלך קורא לכל העם וקורא באזניהם את כל ספר התורה כורת אתם ברית לקיים את דברי הספר וכאן מופיע מופע חיסולים שמגמד את האינקווזיציה טיהור של כל כוהני הדתות האחרות והשמדת האלים.
מחברי ספר התורה השיגו את מטרתם
לתשומת לבכם לפי דברי הספר עד אז עבדו בבית ה' גם לבעל ולאשרה וכן היו שם בתי זונות דהיינו הבית לא היה רק של ה'. ובכל הארץ עבדו לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים.
אם נתמקד רק במאורעות הפומביים המופיעים בספר ולא בשיחות אישיות שאותם יכל המחבר להמציא וגם לא מסתבר שהמחבר יכל לדעת אותם. המשתמע מן הדברים הוא שיאשיהו מתחילת כהונתו היה שפוט של כוהני ה' אך לעם היו אלים רבים (ייתכן שבזמן חזקיהו הייתה גם תקופת זוהר לכוהני ה') אך בשלב מסוים החליטו הכוהנים להשתמש במלך לצורך השלטת הדת שלהם, וכפי המתואר בספר הם עשו זאת בהצלחה רבה .
אין מקום לשאלה מדוע האמין להם המלך כל כך בקלות כיוון שבדור שבו אנשים שחטו את ילדיהם למולך הגיוני שהמלך לא היה הרבה יותר חכם מבני עמו ומאד סביר מבחינתו שה' יעשה נס וישלח לו מחדש את ספרו שאבד לאחר שכ"כ השתדל לעובדו.
ייתכן גם שהמלך לא התייחס לספר כאל סיפור הסטוריה אמיתית אלא כמשלים נשגבים וכפי שהיה היחס לאגדות בתלמוד עד לעשרות השנים האחרונות ורק במהלך ההסטוריה נטשטו הגבולות כפי שאנו רואים באגדות התלמוד.
בכל מקרה המלך לא חיפש ראיות לאמיתותו של הספר בדיוק כשם שלעובדי שאר האלים לא היו ראיות לקיומם
ואעבור להערות ספציפיות על המאמר
א)ביחס לטענה שהספר השפיע על ספרי הנביאים ניתן לומר גם הפוך כפי שהסברתם בתגובות ביחס להשפעת הספרות החיצונית על הספר
ב)העובדה שספר מלכים מזכיר את דברי הספר כספר קדום (עוד לפני מציאתו) מתאימה אכן למגמתו של המחבר שהיה אחד מנביאי ה' ויש לציין שכמדומני שספר התורה אינו עומד במרכזו או בבסיסו של שום סיפור בספר אלא רק משמש את המחבר להשוואה.
ג)בקשר לטענות החוקרים על זמן כתיבתו של ספר מסוים מדובר בלא יותר מאשר השערות וכפי שסבור כל מאמין. ולדוגמא אילולי שהיינו יודעים מתי חובר היד החזקה להרמב"ם היינו משייכים את הרציונליות שלו ארבע מאות שנה לאחר זמנו. ולעומת זאת את שבחי הבעש"ט היינו משייכים כמה מאות שנים לאחור. את ספר הזוהר שתוכנו מתאים למאה ה13 משייכים המאמינים לכל הפחות כמה מאות שנים לאחור.(דרך אגב זוהי דוגמא נפלאה כמה קל להחדיר זיוף בקרב מאמינים למרות הסתירות הרבות שיש בו לידוע להם עד כה.)
במיוחד אם נניח שהיה כאן זיוף שנועד להשתייך לתקופה היסטורית מוקדמת ייתכן שהזייפן אכן עשה את מלאכתו היטב (לפחות בחלק מהספר)
חשוב לציין כי כל הנכתב כאן אינו משקף את דעתו של הכותב אלא את שאלתו

תודה רבה על התגובה המושקעת.
יש לי מספר שאלות עליה שאכתוב בימים הקרובים.
בינתיים בהקשר למה שכתבת ששקרתי בטענתי שגדולי הפוסקים התירו הפלות.
חבל שאתה כותב על נושאים שאתה לא מתמצא בהם, בנושאים כאלה כדאי לך לשאול קודם את הרב יהושע ענבל החבר בצוות האתר.
בעלי התוספות (נדה מ"ד:) התירו הפלה לא לצורך האם ואף התקשו בקושייתך איך מותר לחלל שבת לצורך מי שאין איסור להורגו.
כדי לא להאריך אפנה אותך לשו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נ"א וחט"ו סי' ק' ק"א שציטט פוסקים רבים נוספים הסבורים כך.
בנוגע להבט הרגשי המציאות מוכיחה את ההבדל הרגשי בין לפני הלידה לאחריה.
ודרך אגב גם זבוב הוא יצור חי ומרגיש.
בקשר לטענתך שגם בחברות מפגרות הורים לא הורגים את ילדיהם אם תשים לב בקינות לתשעה באב מספר בן התקופה, בדיוק על חברה מפגרת כזו שרוצחת ילדים כדי שלא יחליפו אמונה חלילה וחס.
ההגיון שלי אומר שבדיוק באותה מידה אדם כזה מסוגל לשחוט את בנו אם הוא יאמין שזה מה שהאלים דורשים ממנו
ושוב תודה על הסבלנות.