נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

ספרי שמואל ומלכים – כספרות היסטורית א: מלכות דוד ושלמה והבאים אחריהם

על ההיסטוריות של ספר שמואל, בכל הנוגע לחלקו העיקרי, תיעוד סוף ימי השופטים עד מלוכת שאול, עמדנו במאמרים העוסקים בהתנחלות, ובפרט במאמרים: ה גבולות ההתנחלות, ט הדור השני של ההתנחלות. כאן נעסוק במה שנוגע לתקופת המלוכה, מימי סוף מלכות שאול ועד החורבן.

נציין כאן רק לדברי נדב נאמן: "ספר שמואל נתחבר כחלק מן התיאור הביוגראפי של קורות המלך דוד בימי הממלכה המאוחדת, והסופר תיאר בו מציאות שהייתה בפרק זמן שאינו מרוחק מזמנו על רקע גיאוגרפי שהיה מוכר לו היטב" (נ. נאמן, חברה ותרבות בתקופת הברונזה המאוחרת, י' אפעל (עורך), ההיסטוריה של ארץ ישראל: התקופות הקדומות, ירושלים 1982 עמ' 238).

סוף ספר שמואל

ארמון שאול: "לפי המקורות היתה בירתו של שאול בגבעת שאול, הקרויה גם 'גבעת בנימין'. ו'פ' אולברייט זיהה מקום זה בתל-אל-פול, אתר הנמצא על גבעה השוכנת בנקודה אסטרטגית במרחק כ-7 ק"מ מצפון לירושלים, על אם הדרך הראשית העוברת לאורך גב ההר (כיום: הגבעה שממערב לשכונת פסגת-זאב-דרום). פינה של מצודה גדולה שנחשפה באתר זה אפשר כי היתה חלק מארמון או מצודת שלטון של שאול, N. Lapp (ed.), The Third Campaign at Tell el-Full: The Excavations of 1964, AASOR vol. 45 (1981), 138pp" (עמיחי מזר, במאמרו "ימי הממלכה המאוחדת תמונה ארכיאולוגית

על הקרב האחרון של שאול בגלבוע, ראה במאמר ט, לאחר מותו מסופר בספר שמואל (א לא י)   כי כלי שאול הושמו בבית עשתורת שבבית שאן. ואכן בעיר שבנה רעמסס בבית שאן, הוקם בית מקדש לעשתורת.. יתכן וזהו "בית עשתורת" בו הושמו כליו של שאול ("בית שאן" מאת פנחס פורת, פרסומי מטכ"ל).

לאחר מותו של שאול, מלך בנו איש בשת, לפי המתואר בשמואל (ב ב ט) חבלי ממלכתו של איש בשת כללו גם את יזרעאל, עירו הראשית של יששכר, זה מלמד שהעמק נכלל בתחום הממלכה והוא נקרא מעתה עמק יזרעאל. ואכן החפירות במגידו ובתענך הוכיחו שערים אלו כבר היו בידי ישראל בתקופה זו (אטלס כרטא לתקופת המקרא מפה 90).

בשמואל (ב יב) מוזכרת הבריכה בגבעון, ואכן בחפירות גבעון נתגלתה בריכה גדולה במיוחד ובסביבותיה 31 כדי חרס הנושאים את הכיתוב גבעון. ("גבעון", מאת צבי אילן, פרסומי מטכ"ל).

במלחמת דוד על ירושלים מוזכר (שמואל ב ה ח), "מכה יבוסי ויגע בצינור", כנראה הכוונה לפיר וורן, שאכן מתוארך לתקופה הכנענית, ודרכו היו שואבים הכנענים מים מן השילוח. (בנימין מזר, אנצ"מ ערך ירושלם עמ' 826).

בנייתה של עיר דוד מתוארת בשמואל (ב ה ט), ראה להלן בנוגע לארמונו של דוד.

כפי המתואר בשמואל (ב ה ט) דוד בנה את "המילוא", על כך כותב א. בורנשטיין לאור החפירות האחרונות:"הקיר המדורג במורד המזרחי של עיר דוד הינו התשתית של המצודה והוא כנראה ה"מילוא" ריכוז ממצאים שנתגלו מצפון למצודה זו כנראה מעיד על ארמון דוד ששכן כאן", (טללי אורות ח' א. בורנשטיין, המאמר המלא כאן).

בכל הנוגע למלכות דוד ושלמה, נזכיר נתונים בהמשך במקביל לראשית ספר מלכים, כאן נזכיר עוד מספר נקודות מהמתרחש בא"י בזמן דוד, ומתאימות לתיעוד הארכיאולוגי המוכר לנו.

עמי האיזור:

בשמואל (ב ח י) מוזכר יורם בן תועי מלך חמת, השם יורם מרכיב בתוכו את שם אלהי ישראל, ואכן כותב אברהם מלמט: "בפרק זמן מסוים היתה ניכרת כנראה גם השפעת אלהי ישראל על הארמים של סוריה כפי שמעידים הספור על נעמן שר צבא מלך ארם, ושמותיהם של כמה משליטי סוריה (יהובד, גאיה)", (אנצ"ע ערך ארם).

תועי מלך חמת זוהה כתאיתה המוזכר בכתובת ארמית (ראה גרשון גליל כאן).

נכרי נוסף המוזכר בשמואל (ב' כד' יז') הוא ארונה היבוסי, וזה תואם לידוע לנו שהיבוסים היו ממוצא חורי ושם זה מופיע במקורות החורים מתקופה זו (אנצ"ע ערך יבוסי).

מעשי הדדעזר מלך ארם מתוארים בש"ב (י טז), משם עולה כי הדדעזר כבש את איזור נהר הפרת, וכך עולה מן התעודות האשוריות בכתבי שלמנאסר הג' והאנאלים של אשורדן     , אברהם מלמט, א' ע' הדדעזר).

ביטויי לשון:

בלשון יחודית נוקט מפיבושת כלפי דוד: "מה עבדך כי פנית אל הכלב המת אשר כמוני" (שמואל ב ט ח), ולשון דומה אנו מוצאים בחרסי לכיש (טור סיני, חרסי לכיש).

שמו של אחד מגבורי דוד הוא אוריה החתי (שמואל ב יא ג), ואכן השם אוריה מופיע בכתבים חתיים מן האלף השני לפנה"ס, (פרופ' עמיחי מזר, ארץ וטבע 71).

הביטוי המוזכר בשמואל (ב כ יט) "עיר ואם בישראל", תואם לביטוי הנמצא על מטבע מלודקיא "ללאדכה אם בכנען", ובמטבע של צור "צר אם צדנם", (ד"ר א"ח פריימן, אנצ' מקראית ערך אבות ובנים).

ביטוי נוסף שבשמואל (ב' כג'), ברשימת גיבורי דוד, הוא: "עד השלשה לא בא", ביטוי דומה נמצא ברשימת יוצאי צבא שבתעודות אללח'   (מזר, כנען וישראל עמ' 194).

ספר מלכים

מלכות דוד ושלמה

מלכות דוד מוזכרת בכתובת מישע ("ואקח משם את אריאל דוד"), מכתובת זו עולה שהארמים והמואבים כינו את יהודה על שם דוד גם יותר ממאה שנים לאחר דוד (טורטשינר, אנצ"מ ערך אריאל). ב1993 התגלתה כתובת נוספת בתל דן, המזכירה במפורש את דוד המלך, (. Biran & J. Naveh. 'An Aramaaic Stele Fragment From Tel Dan', IEJ 43, 1993, pp. 81-98). ראה עוד מקורות במאמרו של קיטשן כאן.

ארמונו של דוד המלך התגלה בעיר דוד ע"י איילת מזר ב2005, המאמר המפורט שלה כאן. וראה:  ארמון דוד, ניבוי ארכיאולוגי שהתממש, כיצד שיערה מזר את מיקום הארמון על סמך התיאור בפסוק. ב-18 בפברואר 2007 גילתה מזר חפירה בחלקה סמוכה כי המבנה גדול מששוער בתחילה, כולל קירות המגיעים לעובי של 7 מטר המתחברים למבנה האבן המדורג. ייתכן כי כותרת עמוד פרוטו-איולית, שנמצאה בעבר במורד המדרון מן המבנה, הייתה במקור חלק ממנו. הכותרת שייכת לסגנון הבניה הפינקי ומקובל לשייכה למבני ציבור, מה שמשתלב עם הדיווח המקראי כי חירם מלך צור סייע בבניית מבני ציבור בירושלים. (ראה גם: האמת שמתחת לפני השטח).

ביוני 2017 התברר שהמגדל המבוצר שעל הגיחון, שנחשב לבן תקופת האבן התיכונה (המאה ה17 לפנה"ס), זוהה בטעות, ותיארוך פחמן 14 קובע את זמנו למאה הי' לפנה"ס, זמנם של דוד ושלמה: "ארכיאולוגים חשפו במקום שרידים של מגדל ביצורים עצום בגודלו שנבנה כדי להגן על מקור מים חיוני זה. בהתבסס על כלי חרס וממצאים מקומיים אחרים, הארכיאולוגים תיארכו את המגדל לשנת 1,700 לפני הספירה – תקופת הברונזה התיכונה. ואולם מחקר חדש של מדעני מכון ויצמן למדע מספק ראיות לכך שאבני המסד של המגדל הונחו רק בתקופת הברזל – 1,0000 שנים מאוחר יותר. ממצאים חדשים אלה מדגישים, בין היתר, כיצד שיטות תיארוך מתקדמות יכולות לתרום להבנת ההיסטוריה של האזור".

על מלחמות דוד בהקמת האימפריה שלו לאור ממצאים חדשים ראה: גרשון גליל

הסימנים הארכיאולוגיים לאימפריית דוד ושלמה תועדו ע"י ארכיאולוגים רבים, כפי שכותב למשל בנימין מזר: "בעקבותיהן של ההצלחות המזהירות בשדה הקרב ובעיצוב דמותה של מדיניות החוץ הגיעו שנות גאות כלכלית שגשוג תרבותי.. גם בביצורים, בבנינים הציבוריים, בכלי החרס, וכיו"ב, כפי שמעידים השרידים הארכיאולוגיים שנמצאו בתלי הארץ, וכן נצטיינו אותם ימים בפעילות ישובית רבה בפנים הארץ ובגבולותיה... נתגלו סימנים רבים לאימפריה תעשייתית של יצוא ויבוא סחורות " (אנצ"מ א"י 709).

לאחרונה נחשפה ע"י הארכיאולוג ארז בן יוסף מאוניב' ת"א, גם בתמנע עדות לאימפריית דוד ושלמה, חומה מבוצרת מתעדת את הסכסוך עם האדומים על המכרות, במקביל למתואר בשמואל ב' ח', סימנים שונים מעידים שהצד הישראלי היה בעל אמצעים אימפריאליים (מזון החמורים, טכניקת הכריה, ועוד). ביולי 2017 נחשפו בתמנע אריגים צבועים בצבע מן הצומח מימי דוד ושלמה, "האריגים מתמנע נצבעו בצביעה אמיתית, שמאופיינת בקישור כימי בין הצבען לסיב, עובדה המעידה על ידע ואומנות מקצועית בצביעה כבר בתקופה זו". לדברי החוקרים זה מוכיח גם שהיו בחברה בעלי מעמד גבוה שלבשו בגדים יחודיים.

בעקבות פולמוס פינקלשטיין, הודו ארכיאולוגים כי ישנם ערים בהם אין אפשרות להצביע על ביצורי שלמה, מכיון שהישוב המשיך שם כסדרו, והדרך העיקרית לזהות שכבה לפי תקופה היא כאשר נעזבה ע"י חורבן. אבל בכל הערים שבהם לא המשיך הישוב באופן רציף, מכל קצוי הארץ ואפילו בנגב ישנן עדויות למבנים ממלכתיים מימי שלמה (ראה "לחפור את התנ"ך" לד"ר יצחק מייטליס, סיכום בעמ' 218 והלאה).

חפירותיו של גורפינקל בעמק האלה ובחורבת קאייפה הביאו עדויות נוספות לערי ממלכה שהיו חלק מאימפריה איזורית בימי שלמה.

על הפולמוס הזה ראה בפירוט ובארוכה במאמרים: ממלכת דוד ושלמה – סדרת הרצאות פרופ' יוסף גרפינקל (וידאו), זו המצגת של גרפינקל, עמיחי מזר נגד פינקלשטיין, מחקרים וממצאים נגד האסכולה המינימליסטית בארכיאולוגיה (וידאו), ד"ר מייטליס: ארכיאולוגים משבשים את ההיסטוריה להנאתם (ריאיון ווידאו). אלו בנוגע לממלכת דוד ושלמה, ובקשר לראשית ישראל, ראה במאמרים כאן.

בנוגע לתיאור במלכים (א ט טו) ששלמה בונה את חצור מגידו וגזר:  בשלשה ערים אלו נמצאו ביצורים מסוג חדש המראה על תכנון בקנה מדה ממלכתי ומלאכת בניה חדשה, חרבן העיר הישנה מתוארך לשלהי המאה ה10 והבניה בתחלת ה9, יש דמיון מפליא בין הבניה בערים אלו שעריהם דומים במדה יוצאת דופן, וגם דומים לשער המקדש המתואר ביחזקאל. (אנצ"מ ערך בניה עמ' 248, יגאל ידין: "חצור", וראה סקר משלחת בן תור ורוביאטו, הארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא עמ' 110, אטלס כרטא לתקופת המקרא מפה 112. על התיארוך המדוייק של חצור לימי שלמה לפי פחמן 14: מאמרם של הפרופ' מזר וברוינס בכתב העת סיינס, מאי 2003). חורבן גזר ע"י פרעה המתואר בפסוקים (שם), מתועד גם הוא בארכיאולוגיה.

לפי מלכים (א ד ט), בבית שמש ישב אחד מפקידי שלמה שכלכלו את בית המלוכה, ואכן בבית שמש נמצא אסם, השני בגדלו בארץ מתוארך למאה הי' והחופרים מסמיכים אותו לפקיד הנ"ל (עמנואל בן דור, אנצ"מ ערך אסם). כמו"כ נמצאו בבית שמש מבנים המוכיחים לפי צורתם שהם שייכים למלוכה ולעיר מנהל. (דווח ב'הארץ' 7,3,2005).

בסמוך לבית שמש מתאר מלכים (א ד ט) את "אילון בית חנן",  באיזור בית שמש נמצא חרס מן המאה ה12 לפנה"ס ועליו כתוב 'חנן' וכן שבר לוח משחק עליו רשום 'חנן'. בית שמש יוצאת דופן מכל ישובי השפלה שבה לא נמצאו עצמות חזירים מימי השופטים, (מייטליס, לחפור את התנ"ך עמ' 182, עמיחי מזר, "ימי הממלכה המאוחדת").

חיזוק נוסף להפיכת ישראל לממלכה מאוחדת בימי דוד ושלמה, מוצא גרפינקל במאמרו על הכתובת מחרבת קאייפה, בו הוא סוקר את התפתחות הכתב ומראה שבמאה ה10 חל שינוי והכתב הפך אחיד מה שמכונה בזמננו הכתב הפיניקי, לעומת הכתב הקדום יותר שהיה פחות אחיד (הכתב הפרוטו כנעני).

על סימני העיור בכל הממלכה המאוחדת בעת הפיכתה לממלכה בימי דוד ושלמה, ראה אברהם פאוסט: מכפרירים לממלכה, מבט מהכפר על ראשית המלוכה בישראל, בו הוא מתאר את השינויים בעקבות המלוכה, ובסיום המאמר הוא כותב: "במחקר זה לא עשינו שמוש במידע המקראי בשחזור התהליכים שנלוו להקמת המדינה בישראל, ואולם מעניין לציין כי התמונה שעלתה מניתוח העדות הארכיאולוגית מזכירה בקויה הכלליים את התיאור המקראי, במובן הכרונולוגי והמרחבי כאחד". מנשה הראל מחזק את דבריו של פאוסט ומוסיף עליו, במאמרו: "עדויות גיאוגרפיות היסטוריות לתחילת העיור בארץ בימי המקרא".

בנין המקדש

קשרי הבניה בין שלמה לחירם מצור (מלכים א א ה), מוצאים את ביטויים בשטח, כפי שמתאר שמואל ייבין: "שכלול ניכר ופתאומי, ככל שאפשר לדון היום, בא בדרכי הבניה עם ימי דוד ושלמה. כמעט בפעם הראשונה בתולדות הבניה בא"י מתגלית בניה באבני גזית מתואמות זו אל זו עד להפליא.. היות וטכניקות אלו של בניה וסיתות מתגלות דרך משל, באוגרית, בתקופה הקודמת לבניני מגידו כ200 שנה לפחות, יש לשער שהשיטות הטכניות הללו הובאו לארץ ישראל על ידי האומנים הפיניקיים ששלח חירם מלך צור לדוד ולשלמה", (אנצ"מ ערך בניה, כרך ב' עמ' 192).

זמנו של תיאור המקדש, לפי עמיחי מזר (במאמרו: ימי הממלכה המאוחרת ימי שלמה, בתוך 'דוד מלך ישראל חי וקיים', 1997), "תכנית המקדש מעוגנת במסורת בניית מקדשים באלף השני לפנה"ס בכנען ובצפון סוריה... המקבילות הארכיאולוגיות לתיאורים המקראיים של מבני שלמה בירושלים מאששות את מהימנות התיאורים וזורעות אור נוסף על האדריכלות המלכותית בארץ ישראל של אותם ימים... מרבית החוקרים אינם מערערים על מהימנות התיאורים המקראיים. העובדה כי לתכנית המקדש מקורות ברורים בארכיטקטורה הכנענית של האלף השני לפנה"ס מצביעה על האותנטיות של התיאורים".

ראה גם גרפינקל ("כלי פולחן מתקופת דוד המלך"): "ארון האבן מחורבת קיאפה הוא למעשה תמונה מוחשית המראה לנו כיום, אחרי 3,000 שנה, כיצד נראו חלקים במבנה הארמון והמקדש שמתארת המסורת המקראית בירושלים", ראה שם פירוט על הקשר בין הממצאים לתיאור המקדש.

מקורות עתיקים תיעדו גם הם את הקשרים בין שלמה לחירם, יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים מאמר ראשון כב טז) מצטט מספרי הזכרונות של צור שהיו זמינים בימיו בספריה של אלכסנדריה: "בספרי הזכרונות של צור נמצא כי ההיכל אשר בירושלים נבנה בידי שלמה המלך מאה וארבעים ושלש שנה ושמונה חדשים טרם יסוד הצורים את קרת חדשת וכן צויין כי היו יחסים קרובים בין חירם ובין שלמה ושלח לו מעצי הלבנון", כמו כן בחיבור הקדום של הכהן סנחוניאתון, נכתב כי חירם מלך צור המציא את העצים בכמות פנטסטית ואף מונה את שמות רבי החובלים שפיקדו על הצי, מובא ע"י דיוס הסופר של דברי ימי כנען, וע"י יוסף בן מתתיהו שם. וראה להלן בנוגע לחידות שבין שלמה למלך צור.

עוד בנוגע  לקשרי הבניה עם צור, כותב מייטליס: "נמצאו חרסים מהמאה העשירית לפנה"ס במדרון המזרחי של עיר דוד ואף שני שברי חרסים שנוצרו בפיניקיה, קרמיקה פיניקית נפוצה החל מתקופה זו", (לחפור את התנ"ך עמ' 206). נתונים דומים מעלה כבר מזר (כנען וישראל עמ' 168, ראה שם עמ' 171 כי בתיאור בניית המקדש במלכים יש הרואים השפעה פיניקית ישירה). החופר הבריטי  וורן מעיד כי לא הונף ברזל על אבני יסודות המקדש, וסומנו עליהם רשמים, אות כי תוכננו מרחוק, דייטש מעיד כי רשמים אלו צידונים  (ראה אנציקלופדיה לעניני המשכן וכליו עמ' 69, אטלס כרטא לתקופת המקרא מפה 112).

מונחי בניית בית המקדש, מקלעות, כרובים, תימורות, פטורי ציצים ושרשרות (מלכים א ו לב). "כל המונחים הללו שעד השנים האחרונות לא היתה משמעותם ברורה כלל וכלל נעשו הודות לתגליות הארכיאולוגיות שחשפו את תבליטי השן בשומרון ארסלאן טש מגידו ועוד, מוחשים ומובנים" (אנצ"ע ערך בית המקדש).

אחת משיטות הבניה המתוארת כבנין ע"י שלשה טורים גזית וטור כרותות ארזים (מלכים א ז ב), לא היתה ידועה ומובנת, עד שנתגלו בחורבות בית בן מאותה התקופה ובמקומות נוספים, ולאחרונה נגלו גם בדן במתחם עגל הזהב מתקופת מקדש שלמה, (מיכאל אבי יונה, אנצ"מ ערך ארכיאולוגיה, וכן ייבין בערך בניה כרך ב' עמ' 198 בפירוט ובתמונות. ובערך בית המקדש. א. בירן, על מקרא ועל ארכיאולוגיה, על אתר ז).

אלמנט נוסף מוזכר במלכים (א ז יח): שלמה עשה במקדש רימונים, בזמננו  נמצא רמון שחרוט עליו "לבית ה' קדש כהנים" כשהשם הוא י'ה'ו'ה, הממצא יוחס למאה השמינית (Biblical Archaeology Review 10 1983, מוצג במוזיאון ישראל. ערכו הארכיאולוגי שנוי במחלוקת).

ב-2010 ד"ר אילת מזר הכריזה על חשיפת קטע חומה מסביב לעיר דוד (אורך 70 מ' גובה 6 מ') המתוארך לדעתה לימי שלמה המלך, וכנראה נבנה על ידיו. "החומה שנחשפה מעידה על יכולת שלטונית, ועוצמתה ומאפייני הבנייה הממלכתית שלה מעידים על ביצוע ברמה הנדסית גבוהה".

הים שעשה שלמה מוזכר במלכים ככלי המכיל כמויות עצומות של מים, ארכיאולוגים סבורים שבור באורך 54 מטרים, שנחבא מתחת לרחבת כיפת הסלע, אינו אלא מאגר מים שנחצב בימי הבית הראשון לצרכיו המרובים של המקדש. הוא נועד כנראה למלא את מיכל הנחושת הענק ששכן מעליו, "הים של שלמה"... ד"ר צביקה צוק, מנהל אגף ארכיאולוגיה ברשות הטבע והגנים, נמנע לעומת כל אלו מלהצביע על תפקידו המדויק של בור 28, ומתמקד בקביעת זמן חציבתו. במאמר בקובץ ה־16 של כתב העת "חידושים בחקר ירושלים" הוא מציע לתארך את המאגר לימי הבית הראשון. צוק מנתח את המקורות הנוגעים לעניין ומגיע למסקנה שהגיחון הספיק לצרכי המים העירוניים בירושלים בעת ההיא, אך המקדש ועבודתו דרשו כמויות אדירות נוספות שחייבו אגירת מים נוספים. "ים" הנחושת שבנה שלמה לצורך המקדש כמתואר בתנ"ך הכיל לפי ספר מלכים "אלפיים בת"... צוק מציין שמאגר המים בתל בית־שמש וכן זה שבתל באר־שבע תוארכו בידי חופריהם למאה העשירית לפני הספירה, ימי שלמה. באופן מעניין הם דומים בצורתם המשונה, צורת צלב או צלב כפול, לבור 28. לאלו יש לצרף את מאגר המים בחפירות העיר עיטם ואת זה שברבת עמון, שאף הם מתוארכים לתקופה ההיא ובעלי אותה צורה משונה.

פעולותיו המדיניות והצבאיות של שלמה

במלכים (א ז מו) מתואר כיצד שלמה יוצק נחשת ע"י סוכות בכמות רבה עד שלא נחקר משקל הנחשת, בסוכות נמצאו שרידים רבים של תעשיית נחושת גם בעציון גבר נמצאת מזקקת נחושת אדירה מימי שלמה. ענין זה בודאי הצטרף להיות מקור עושר למדינה, (עולם התנ"ך בראשית 192, נלסון גליק עבר הירדן המזרחי עמ' 74, אולברייט מתקופת האבן עד הנצרות עמ' 174).

שלמה בונה את תמר ועוד מקומות במדבר (מלכים א ט יח ), מצודה גדולה ומרשימה נחשפה בתמר, אחת מני רבות מסוגה, כמו  גם בערד למשל, המראות ארגון מנהלי אחיד, מתוארכת לימי שלמה ("החפירות בעין חצבה  תמר המקראית והרומית" קדמוניות תשנ"ז (2) 112  עמ' 78).

מגדו וחצור היו ערי רכב (מלכים א ט יט), במגדו נתגלו אורוות המספיקות ל450 סוסים ושייכות ללא ספק לימי שלמה, מתקנים כאלה מתקופת שלמה נמצאו גם בחצור ובתל אל חסי, (אהרוני, הארכיאולוגיה של א"י עמ' 115, אולברייט, מתקופת האבן עד הנצרות עמ' 174). ראה להלן בקשר לתיארוך חצור בכלל (בנוגע למלחמות חצור לפני שלמה, ראה מאמרו של אליצור).

שלמה מוריש את יתר הכנעני (מלכים א ט כא), כך חרבו יישובי פרזות משגשגים בעלי "אוריינטציה כנענית": מגידו, יקנעם, בית שאן, תל הדר, תל כנרות. וכן יישובים פלישתיים כמו תל קסילה.. ע"ג חרבות הישובים נמצאו עקבות ישובים מבוצרים בחומות ושערים באיכות טובה, בהשפעה מאזורי צור צידון, וכן ארמונות בהשפעה צפון סורית. באופן כללי ישנה תמונה של התפרסות בשטח בישובים גדולים יחסית תוך נטישת אתרים קטנים, ועל ארגון מרכזי בעל אופי ממלכתי (טללי אורות ח' א. בורנשטין).

קשרי חוץ

שלמה מפליג באניות מצור (מלכים א ט כו), עציון גבר שהפכה בתקופה זו לעיר נמל ועיר תעשייתית בהתאמה למסופר על שלמה המלך שבנה אניות באילת ושלח אותן תרשישה   (ב. מזר, מחנים לא' עמ' 2).

ההפלגות המרוחקות של שלמה נעשו בסיוע הצורים (מלכים א ט כז), כעדות מקורות חיצוניים שהצורים היו הראשונים שהעזו להפליג למרחקים. (ד"ר יעקב קצנשטיין, אנצ"מ ערך צור עמ' 701), כתובת מעניינת נמצאה בברזיל המתארת קורותיו של צורי שהפליג מעציון גבר ונסחף עד ברזיל (על הכתובת הזו ראה קורמן: אבולוציה ויהדות עמ' 263).

שלמה הקים נמל בצור (מלכים א ט כז), הקמת נמל זה נזכרת במקורות צוריים, (ראה ורנר קלר, התנ"ך כהסטוריה עמ' 196).

מלכת שבא באה אל שלמה (מלכים א י א), ידועים תחריטי המלכה חאתשפסוט המתארים בארוכה מסע לארץ קדושה בעלת מקדש ואוצרות רבים שיבה עם מתנות והפלגה חזרה מיפו, היא מתארת את מלך ארץ הקדושה, ואת מציאותם של בתים מכסף (כמתואר בימי שלמה מ"א י כז). יוספוס מספר כי מלכת שבא מלכה על מצרים וכוש, ואכן כך חאתשפסוט. (גם המסורת האתיופית ששמה של המלכה היה מכרע מקבילה לשם מלכה זו) המקדש שבנתה כחיקוי למקדש הארץ הקדושה "ארץ פונט" דומה למקדש ירושלים. וכתובות מפורשות מיחסרות את פונת כ"רתנו" – היינו א"י. כל זאת לפי התיארוך החילופי של וליקובסקי (תקופות בתהו ח"א עמ' 90, וראה המקרא והארכיאולוגיה עמ' 51 כי גם אבישי בן צרויה ו37 הגיבורים נזכרים במפורש בכתובת מאותה התקופה).

שלמה מנסה את מלכת שבא בחידות   (מלכים א י א) בספר דברי הימים של צור המתורגם ליוונית מאת מאנדארוס נזכר אדם חכם שידע תמיד לפתור את השאלות הקשות שהציב "שלמה מלך ירושלים", ובספר אחר (ההסטוריה של הפיניקים מאת דיאוס) על התחרות בין חירם ובין שלמה "אשר שלט בירושלים" בפתירת חידות ותשלום כספי מאת מי שאינו פותר את החידה (יוסף בן מתתיהו קדמוניות ח נה, נגד אפיון א ג, הוא מזכיר גם מכתבים שהוחלפו בין המלכים והיו בימיו עדיין בארכיון הצורי. (הוכחה לאמינות חבורו של מננדרוס שנהיה ביד יוסף, יש להביא מההקבלה בין דבריו לכתובת סנחריב, ראה עולם התנ"ך ישעיהו כג). "תעודות אלו הן ללא ספק תעודות חשובות ונאמנות, שלמה מלך ישראל נזכר בהם פעם כמלך ירושלים ופעם כשליט ירושלים בדיוק כמו שאר מלכי פיניקיה", (עולם התנ"ך ישעיהו שם).

שלמה הביא זהב מאופיר (מלכים א י יא), ובתל קסילה נמצא חרס "זהב אופיר לבית חורון". לפי המתואר במלכים (א י יא), עבדי שלמה נסעו לאופיר עם הצידונים, והנה הכתובות האלפביתיות שבדרום ערב, נראה שהן בנות המאה התשיעית לפסה"נ ואילך, אוליי בעקבות נסיעתם של הצידונים עם עבדי המלך שלמה לאופיר (נפתלי טורטשינר, אנצ"מ ערך אלפבית עמ' 400).

בקשר לסחר הסוסים של שלמה, מוזכרת העיר 'קוה' כמקור לסחר סוסים (מלכים א י כח), ואכן קוה היתה מתווכת סוסים מצפון (נדב נאמן, אנצ"מ ערך קוה עמ' 88).

מלכים (א י כט) כולל את: "כל מלכי החתים והארמים", הסבה לכריכתם יחד היא שסרגון הפכם לפרובינציה אחת, (מגן ברושי, אנצ"מ ערך חת עמ' 339).

לפי מלכים (א יא יז), אחות תחפנס מלכת מצרים ילדה את גנובת, והוא נגמל בין בני פרעה. ואכן כפי שמציין ח"ז הירשברג, במעמד הגבוה במצרים היה מנהג שבגיל של ארבע שנים היה הנער הנגמל נמסר לחינוך עם ילדי המלך, (אנצ"מ ערך גמילה. וליקובסקי מזהה אותה עם תחפנס אשת יעחמס, תקופות בתהו עמ' 69).

להמשך.

שתף מאמר זה

תגובות ישירות