ספרו החדש של פרו' יהושע ברמן, אני מאמין, פותח מחדש את החזית הישירה שלו נגד ביקורת המקרא.
הספר הוא מחזה בלתי נפרץ, גם חוקרים שמרנים הרבה יותר ממנו, משתדלים לכתוב את הדברים כפי שהם נראים בעיניהם, ולא יוצאים בכותרות שוב ושוב נגד הממסד. הספר הזה אינו סתם 'מחקר שמרני', המצדד בהתרחשות האירועים, אלא מתקפה ישירה על מוסד ביקורת המקרא, מוסד שאינו עומד באמות מידה מחקריות בסיסיות, כפי שמראה ברמן. הוא גם 'מעז' לדבר על יג' עיקרי האמונה, ולא על איזו אמירה שמרנית עמומה בסגנון 'שמים בתורה'.
המלחמה החזיתית של ברמן, לא התחילה מהיום:
דיון בין פרופ' יהושע ברמן לפרופ' בנימין זומר – תורת התעודות ריאלית?
יורם חזוני עם פרופ' יהושע ברמן: האמנם קשה להאמין בתנ"ך? (en)
ויש לכך מחיר, כפי שהוא כותב בהקדמה:
המטרה שלו היא גם לאלף בינה את הדתיים הליברליים הבטוחים כי מדובר בענין מחקרי בו אמורים להחליט 'הגורמים המקצועיים':
עד כאן החדשות הטובות. יש בספר אכן טענות חשובות ומוצקות כנגד ביקורת המקרא בכלל, ותורת התעודות בפרט.
בנוגע לדרך לימוד התורה, הוא נכתב מנקודת מבט ליברלית, שאינה מותאמת לתפיסה האמונית התמימה, רוב הפערים הם פערים של סגנון וניסוח, שאותם יש לתלות ברקעו השונה של המחבר. אך ישנם מספר פערים שקשה לגשר עליהם, ועל המאמין התמים לוותר ולדלג על ההצעות של ברמן, כגון ששש מאות אלף הוא מספר טיפולוגי, ועוד. אני כיהודי מאמין לא מוכן לקבל את הפירוש הזה כפירוש כנה והוגן, ובפרט שאין שום סיבה לחשוב כך. אמנם גם במדה ויהיו ממצאים הסותרים את מספר בני ישראל שבתורה, איאלץ להניח כי הממצאים שלפנינו אינם שלמים ואינם מייצגים את המציאות (ראה גם כאן על פירוש זה).
אמנם גדי איידלהייט בסקירה על הספר הגדיל לעשות וייחס לברמן את הרעיון שיש בתורה כתיבה אנושית, ועל כך השיב ברמן (בהתכתבות פרטית) שיוזביץ' הכניס מהרהורי ליבו, ולא זו היתה כוונתו.
רב צעיר אומר:
יש להדגיש, שההתייחסות של המחבר אל המקרא בהתאם לחיבורים מקבילים מאותה תקופה פותח תיבת פנדורה לא קטנה, שגם איתה יש להתמודד.
כאן דוגמא מן הספר.
כאן הוא מתראיין על הספר:
וכאן שיחה מרתקת עם הרב חיים נבון:
וזו שיחה ממכון ידעיה:
עוד מתוך הספר:
עוד מספר זה הבאנו כאן בענין הנסיון לחלק את פרשת המבול.
א. אני חושב שחשוב לדייק ולומר שפלח האוכלוסיה הדתי שהרב ברמן מבקר אינו דתיים ליברליים אלא מה שמכונה לייטים או דתיים סוציאלים. או לכל הפחות יש הכרח להגדיר מה טמון במילים "דתי ליברלי", כי עלולה לצאת מזה הוצאת שם רע שאינה נכונה.
ב. אני סקרן מהם הראיות שלו לכך שמדובר במספרים טיפולוגיים?
אתה צודק בהחלט
המטרה כאן לא להוציא שם רע חלילה על אנשים
אלא לכתוב סקירה על הספר
יצא שאני מגדיר גם אותו כליברלי וגם את האנשים שהוא תוקף
והכוונה יחסית, כמו שהסברת…
אני לא חושב שזה קשור ללייטים, כי לייטים זה מוגדר כלפי שמירת הלכה, אנשים שלא מקפידים על כיסוי ראש לאשה, שלא שומרים נגיעה וכו', ואילו בליברלים כאן התכוונתי לאנשים שלא עושים עסק מתורה כן משמים או לא משמים.
ברמן אינו כזה, אבל גם ההשקפה שלו היא ליברלית יחסית, לגבי הראיות שלו, הן לא מבוססות, למרות שזה תופס אריכות בספר. בין השאר הוא כותב שלא מצויין שהיו פקקי תנועה והמולה כשיצאו מהמחנה וכו'.
זה לא נכון לומר שדתיים ליברלים אינם עושים עסק מהשאלה אם התורה היא משמיים או לא. הרי זו הגדרה שמתנדנדת בין קונסרבטיבים לרפורמים וזה כבר דבר אחר. ישיבת הר עציון, וישיבת ירוחם למשל נחשבות כליברליות מאוד, אבל לטעון את הספק הזה כלפיהם זה בבירור לא להכיר את דעותיהם. כן נכון שיש תלמידים טועים ותועים שיצאו משם, אבל לא נכון להפוך את הישיבות הליברליות האלה לבית יוצר קונסרבטיבי/רפורמי.
לגבי לייטים, זה דווקא לא קשור להקפדה בהלכה אלא לתפיסה של התורה עצמה. הלייטים, ולא אנקוט שמות של ארגונים או "רבנים" מטעמי הגנה מתביעה, יכולים להיות בדברים מסויימים מקפידים מאוד על ההלכה אע"פ שהתורה בכללותה תהיה אצלם מעורבבת ומסופקת.
אם לך יש רשימה מדוייקת של כל המונחים ומשמעותם הנכונה, אז אנחנו מסודרים
אני מתלבט אם השבת בציניות. בכל מקרה, יש חשיבות עליונה שהקוראים באתר יקראו אמת מתחילה ועד סוף. תקלות חמורות עלולות לצאת מדברים כאלה.
פעם התארחתי אצל משפחה בבית ישראל בירושלים בסוכות (הייתי צריך סוכה לאכול בה) וכשהם שמעו שאני מהשומרון הם היו בטוחים שזה אומר שאני שומרוני ושאלו על סוכה בתוך הבית וכדומה. זו טעות קשה וזה חשוב שאנשים יכירו את העם שלהם. כך גם בנדו"ד.
1) בספר במדבר (ג, מג) מתועד מניין הזכרים הבכורים בישראל מכל הגילים: 22,273. כדי להגיע ממספר זה לאומה בת שני מיליוני איש, יש צורך בריבוי טבעי מופלג של עשרות צאצאים לכל אישה.
2) לאהרן היו ארבעה בנים: נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר, ושניים מהם, נדב ואביהוא, מתו בשנה הראשונה לצאת ישראל ממצרים. לא סביר להניח שסך כל צאצאיו הבוגרים של אהרן מנה יותר מתריסרים מעטים – מספר שאין בו כדי לענות על צורכי הקרבת הקורבנות של שני מיליוני בני אדם.
3) בספר שמות (טו, כז) מסופר כי בני ישראל חנו בנווה מדבר שהתהדר בשבעים עצי תמר; באוכלוסייה בת שני מיליון, מוטל על כל דקל לספק מחסה ומזון ל־30 אלף איש!
4) יש לשים לב גם למספר בני ישראל העולה ממפקד מחצית השקל, על פי שמות לח, כו – 603,550 , כולל בני שבט לוי. מפקד זה התבצע בשנה הראשונה לצאתם ממצרים. אך, על פי במדבר א, מו, במפקד שנערך כשבעה חודשים לאחר מכן התוצאה הייתה זהה אך הפעם ללא מניין שבט לוי. מצירוף מקרים זה נראה שאין להתייחס למספרים הללו כאל ספירת ראשים ממש.
לעומת זאת:
1) ידוע הפירוש כי מדובר שם על הבכורים שנולדו אחר יציאת מצרים בלבד, ורק הם היו צריכים פדיון, מכיון שנולדו אחרי מכת בכורות שבזכותה כל בכור לה'.
2) מנין שבני ישראל הקריבו מליוני קרבנות? כפי שאומר עמוס הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה, ואמרו חכמים שנזופים היו, וגם רוח הקודש נסתלקה מהם בימי הנדודים, אין תיעוד בתורה האם בשנים האלו הקריבו קרבנות, ומן הכתוב 'עולת תמיד העשויה בהר סיני', נראה שלא הקריבו כל השנים האלו שבינתיים, וכבר נחלקו בזה התנאים.
3) עצי התמר האלו לא היוו מקור מזון שאמור לספק תזונה נדרשת, אלא רק כמו אות משמח, הגיעו למקום ובו אלפי תמרים, כמו חתן שזורקים עליו טופי… שבעים תמרים זה נוה מדבר מאד גדול, זה גם מעיד על כמות גדולה של מים, וצמחיה. אגב, בניסוי שפורסם ע"י המועצה האיזורית תמר, הגיעו ב2010 לתפוקה של עד 9230 תמרים לעץ, כלומר 646,100 תמרים מ70 עצים כאלו. כמובן שגם מחצית הכמות מהווה בשורה לעם שרבים ממנו רעבים, וכן חשובה ההרגשה שה' דואג להם, שלא כבחניית מרה שמצאו מים מרים, בחניה זו מצאו דבש.
4) זו אכן שאלה שאין לבטל אותה בניד ראש, אבל להסיק ממנה שהמספרים אינם ספירת ראשים ממש, לדעתי זו קצת קפיצה לוגית, ולא מתאים לפשט כל הפרשיות. ולביאור הענין ראו דעת מקרא שמביא כמה ביאורים המתאימים לדרך הפשט, ובמיוחד יושם לב להערה 34 שם..
שאלה שעלה לי:
בפרשת במדבר נכתב למשל שמשפחת קהת לבד היתה למעלה משמונת אלפים איש מבן חודש ולמעלה. אבל כשמחשבים את השמות הידועים לנו מתוך הפסוקים נמצא שמשפחת עמרם יש – משה, גרשום, אליעזר, אהרן, נדב אבוהו אלעזר איתמר פנחס – 9 נפשות וזהו.
משפחת יצהר – קרח, נפק, זכרי, אסיר אלקנה ואביאסף. – 7 נפשות עם יצהר.
משפחת עזיאל – מישאל אלצפן וסתרי – 4 נפשות עם עזיאל.
נדב ואבוהו לא היה להם בנים. מנכדי אהרן היה רק פנחס וה' היה צריך ליתן לו את ברית הכהונה שרק הוא היה כבר נולד.
להגיע למספר האדיר של שמונת אלפים צריכים ששלושת בני קרח, ובני נפק זכרי, משפחת חברון (שלא נזכר כמה בנים היה לו), וד' בנים של עוזיאל, היתה לכל אחד עשרות בנים, ולכל אחד מהם עשרות בנים, בו בזמן שמכל הפסוקים נראה שהמספר הקרוב היה של ג' או ד' למשפחה.
אינני מתימטקאי גדול, אבל אולי תכלו לעזור לי עם המספרים האלה.
ישנה סברה שרשימות אלו אינן רשימות כל הבנים והנכדים אלא אלו שנעשו משפחות לעצמן, וילדים אחרים נטפלו אליהם
יכול אולי לתת עוד הפניות בנושא זה?
תודה רבה.
כרגע לא זמין לי חומר, סליחה
בעניין מספר הבכורות, לכאורה ההסבר הפשוט ביותר הוא לומר שהבכורות שנמנו היו צריכים להיות גם בכורות מהאב
לגבי שאלה 4, מנין לשואל שהמנין שבשמות כולל את שבט לוי?