When you login first time using a Social Login button, we collect your account public profile information shared by Social Login provider, based on your privacy settings. We also get your email address to automatically create an account for you in our website. Once your account is created, you'll be logged-in to this account.
DisagreeAgree
Connect with
I allow to create an account
When you login first time using a Social Login button, we collect your account public profile information shared by Social Login provider, based on your privacy settings. We also get your email address to automatically create an account for you in our website. Once your account is created, you'll be logged-in to this account.
DisagreeAgree
64 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
אורן יעקובוב
7 months ago
רציתי לשאול כי הרי נכון שאפשר לראות הרבה "צירופי מקרים" ולחבר אותם לכדי נס, כפי שהרב הביא בסרט.
אבל כאשר אני קורא על ההיסטוריה עצמה של מלחמת יום כיפור או ששת הימים, אני רואה מידע יותר אופרטיבי.
אם אני מומחה צבאי שבודק יסודית: סד"כ, תמרונים וטקטיקה וישווה בין מלחמות שונות, "השפה שלי' עדיין תישאר בעגה הצבאית.
דהיינו
הגרמנים ניצחו את צרפת כי עשו תמרון דרך יער הארדנים
נפוליאון הפסיד כי לא התכונן לחורף הרוסי
צהל לא "כותש" את חמאס כי יש אוכלוסייה אזרחית,יש לחץ בינלאומי, יש חטופים, יש מנהור וכולי וכולי
אני מבין שיש דבר מטפיזי מעל -"לב מלכים ביד ה'"
אבל עדיין איך אפשר לגשר על הפער בין המטפיזי, "ה' ילחם לכם", לבין השפה המקצועית, צבאית שבסוף היא רואה הכל דרך הפורמליזם הצבאי.
תודה וסליחה על אריכות השאלה…
הסרטון הוא הטמעה מיוטיוב, כנראה שיש לך איזו חסימה במחשב
עזרא
5 years ago
לרגע לא קראתי למישהו לא לציית, רק שאלתי למה, כי אני באמת לא מבין, זה נראה לי כמו פספוס ענק ליהדות לוותר על ההודאה הזו, וזה גם לא נראה לי (הקטן) נכון מבחינה הלכתית, כמו שציינתי.
אשמח מאוד אם אקבל מענה, במידה ויש לכם.
לא הבאת שום מקור הלכתי לשאלה אם יש לקבוע חג, וכן אם נקבע חג ע"י חלק מהעם שפרש מהתורה והמצוות אם מן הנכון להיות חלק מזה
ועל כך השבתי שרוב בנין ומנין של פוסקי ההלכה קבעו שאין לקבוע חג מיוחד לזה ואין להשתתף בחג החילוני, אף שכמובן יש להודות לה' כל רגע ורגע על חסדיו
איני מבין מניין לך הכלל הזה הנקוט בידך לפיו הולכים אחר רוב הפוסקים בכל עניין.
עזרא בזמנו שאל מדוע לא נקבע חג כמו חנוכה (או אלו שבמגילת תענית). גם היה ניתן לשאול מדוע לא ביטלו את את הצומות.
להשיב שכך נפסק ע״י רוב הפוסקים אינו מהווה תשובה לשאלה (גם לא צריך לפנות לת״ח כמו הרב לדעת את זה).
הכלל הזה נכתב בתלמוד ע"ז ז.
האמירה שכך נפסק ע"י רוב הפוסקים היא לא תשובה לשאלת תוכן, אלא רק תשובה מדוע כך ההלכה
מדוע אמרו כך הפוסקים האלו, יש כאן שני צדדים, והם הכריעו כאחד מהם
קודם כל, זה לא פשוט למדוד את זה.
ואם הכלל הזה גורף אז אתה חייב לומר הלל ביום העצמאות למשל (מבחינה כמותית אין כמעט ספק שרוב הפוסקים פסקו ונהגו כך).
למעשה, כלל זה גם מבטל את החילוקים בין העדות. והרב משאש ומשפחתו יצטרכו להפסיק להדליק נרות ביו״ט.
ותתקן את התשובה שלך לגבי חשמל בשבת המשווה אותו לאש (כי הרי זאת דעת הרב קוק והרב שלוש, לא הרוב).
ותחליט מי יותר חכם ומי ראוי להיחשב כתלמיד שמסכים לדעת הרב…
אין דבר פשוט בעולם, בטח לא פסיקת הלכה
אך רוב הפוסקים אינו רוב האנשים שראויים להוראה בעולם, אלא בהתאמה לסדר הגודל של הגדלות בהלכה, יש פוסקים שנחשבים לפוסקים מדרג א', שאליהם מביאים שאלות של עגונות, של פיקוח נפש, וכו', על הדרג הזה נמנו אנשים כמו הרב אלישיב, הרב עובדיה, הרב אוירבעך, הרב וואזנר, הרב פיינשטיין, וקודם לכן החזון איש, הרב מבריסק, וכיוצא בהם.
לגבי חילוקים בין העדות, ברור שפוסקי ההלכה לא באים לבטלם, וכשיש חילוקי מנהגים, הפוסקים עצמם מגבילים את דבריהם בהתאם לחילוקי המנהגים, בכל מקרה לנושא שלנו זה לא רלבנטי.
לגבי חשמל בשבת, שוב הסכמת רוב גדולי הפוסקים שהוא אסור מן התורה, לגבי איזה איסור, אין נפ"מ להלכה כ"כ.
אתה מבין, הרב, שבסופו של דבר אתה מחליט מי גדול ומי לא?
הבריסקר רב פוסק גדול? מצד שני, האם הרב שלוש או… הרב מלמד נחשבים כפוסקים או כתינוקות של רבן?
על פי מה אתה קובע?
לא ידידי היקר, לא אני קובע
דיברתי על דברים מקובלים, פוסקים מדרג א' הם פוסקים שכך מתייחס אליהם כל עולם ההלכה, אין פה שמץ דעה אישית שלי
השאלה היא על מי סומכים חכמי הדור שיטפל בנושאים של עגונות או פיקוח נפש וכדו'
והתשובה ידועה
לא בכדי הרב התעלמת מהרב קוק, הרב הרצוג, הרב ישראלי, הרב ליאור וכו׳ מצד אחד, הרבנים משאש הבן איש חי וכו׳ מצד שני.
וכמובן החזון איש הוא הפוסק הכי חשוב! (קונפליקט אינטרסים, פיתוי רגשי… זה נשמע כך)
ההבדל שהדתיים-לאומיים לומדים מן החרדים אבל לא ההפך (זאת הכללה, כמובן).
בנוגע להדלקת נרות חשמליות ביו״ט, לא מדובר במנהגים שונים…
התשובה היא שצריך להיות חרדי (׳ליטאי׳, בעדיפות) להיחשב כגדול (והיוצאים מן הכלל יהיו מיעוט ובטלה דעתם).
נ.ב: לעתים קרובות המחלוקת אינה בהלכה (כמו העלייה להר הבית לפי המחמירים) אלא אם מורין כן. גם בזה צריכים ללכת אחר הרוב? (אין דאורייתא, דרבנן, אין ספק…)
לא זוכר שהרב קוק התייחס לקום המדינה…. ואיך קשור הבן איש חי?
הבאתי דוגמאות מספר לפוסקים מדרג א', ורובם שללו חגיגת יום העצמאות
כאמור שוב, בלי שום דעה אישית שלי, אלא רק מי שהציבור מחשיב כפוסקים מדרג א'
לא ברור לי ההקשר של דברי ההבל שאתה מייחס לי
במקרה שאין מנהגים שונים, אזי רוב בנין ומנין של הפוסקים קובע
ולגבי עליה להר הבית – האוסרים סוברים שאסור על פי הלכה לעלות
לא הבנתי שהבאת את הפוסקים רק בנוגע ליום העצמאות. תחליף אותם כאות נפשך עם הרב עוזיאל, הרב גורן, הרב אליהו ואכמ״ל.
לפי דבריך, הרב משאש אינו יודע את ההלכה?!
דיברתי עם פוסקים מסיעת המחמירים, אין מקום לחלוק מבחינה הלכתית טהורה (השיקולים הם אחרים). אשמח שתפנה אותי לפוסק שהתייחס לעניין ופסל עלייה כלשהי באופן מנומק הלכתית ואבדוק את העניין.
חבל שאתה ממהר להגיב מבלי להתבונן בכתוב
אמרתי שמתוך פוסקי ההלכה שמוסכם על כולם שהם פוסקים מדרג א, רובם סברו שאין לחגוג את יום העצמאות
זו עובדה היסטורית פשוטה בלי שום הבעת דעה נוספת
לגבי עליה להר הבית, דעת האוסרים שיש בזה חשש מכשול הלכתי ולכן אסור לפי ההלכה להיכנס לחשש מכשול
הרב מדבר על הברכה או על אמירת הלל סתמית?
מנהג אבותי לומר בברכה למשל על פי כל הפוסקים במחוזותיהם, מה הדין?
בנפרד, הייתי שמח שתשתף איתנו נימוקים. האם החשמונאים היו נקיים מה׳ ומישראל? האם היהודים שהשתתפו במשתה אחשוורש היו צדיקים?
מי שמנהג מקומו על פי רבני המקום, יהיה מה שיהיה, בודאי הולך לפי רבני המקום ולא משנה מה הרוב אומרים
השאלה שנשאלה כאן היא למי שלא הגיע עם מנהג מראש
ולא הבנתי את רלבנטיות השאלה לגבי חשמונאים ופרסים לענינינו
הרלוונטיות ברורה, הרב. הנימוק (שלא הבאת, אגב!) יהיה כנראה שמדינת ישראל הוקמה ע״י רשעים, חילונים וכו׳. מן הראוי להתאבל ובדוואי לא להודות על הקמתה. אם אני טועה, תקן אותי.
המנהג נקבע בזמן שרוב הפוסקים (לדעתך) פסלו זאת.
מה עם חבישת כובע בשבת וכל הדברים בהם נהגו להקל על סמך דעות יחיד? המנהג נוצר בניגוד להכרעת רוב הפסקים, לשמר או לבטל?
אתה ממציא נימוק, ומכחו טוען שהרלוונטיות ברורה, אז לא, הנושא הוא לא מי הקים את המדינה, אלא מה אופי ותוכן החג
החזו"א כותב שאין בכחינו לקבוע חגים, גם אם המדינה היתה מוקמת ע"י מלאכים צחורי כנפיים
שנית ישנה בעיה לא עם זהותו הספציפית של המקים, אלא עם אופי המדינה, שלמרות העזרה הרבה לעם ישראל, הוא עדיין אופי של עם ישראל שנטש את הדת, ופחות מתאים לקבוע על זה חג
לפי ההלכה, מי שאין בידו מנהג הולך אחרי הרוב, וליחידים מותר להנהיג במקומם כדעתם כמובן
יש מקומות שנהגו להקל על סמך דעת יחיד (לא הבנתי את הקשר לכובע בשבת), ובמקרה שהפוסקים אישרו את המנהג והחליטו שיש לו משקל הלכתי, אז לפעמים מקילים כיחידים.
1) מה עם פורים וחנוכה?
2)אתה מביא נימוק שני משום-מה (החזון איש לא מספיק?) וכאן אתה תופס אותי על הלשון. המנהגים יורשי המקימים, מה זה משנה? אם הדור יהיה דור של צדיקים (דבר שלעולם לא יתקיים אלא אם כן אוכפים את ההלכה בכח וגם כך לא ייקראו ׳צדיקים׳), נתחיל לומר הלל?
בפשטות סמכו על דעת רש״י לעניין אוהל. האחרונים מתרצים ולא ירדתי לסוף דעתם. משום כך, בחוגים מסויימים, נמנעים מלחבוש כובע. זה דווקא מצחיק שהחרדים מקילים בלי לשים לב…
ועשכיו שאנו כולנו בארץ, הספרדים (הנאמנים למנהגי אבותיהם והדתיים-לאומיים) בגדול ימשיכו לומר הלל והאשכנזים לא? על מה יש להתווכח, אם כך הדבר?
מה קשור פורים וחנוכה? זה מתקשר עם אחד הנימוקים שכתבתי?
נימוק שני לא משום מה, אלא משום שהוא הנימוק העיקרי, החזו"א בכלל לא התייחס ליום העצמאות, כי היה ברור לו כמו הנימוק השני, את הנימוק הראשון הוא כתב לגבי נושא אחר.
זה לא ענין של תפיסה על הלשון, אתה שוב מגיב בלי להתבונן. לא צריכים דור של צדיקים, ולא משנה מי ה'מקימים', משנה מה יש כאן. יש מדינה שעוזרת המון לעם ישראל, אבל היא מנציחה לאומיות חילונית. ביום שכל עם ישראל ייהפך לשומר מצוות, נאמר הלל על הנס הזה שכולם חזרו בתשובה.
לגבי כובע, אכן הרבה פוסקים אוסרים, אבל גדול הפוסקים המ"ב כתב שבמקום שנוהגים כך אין למחות, בכל מקרה הסיבה שמקילים בה היא משום שהאיסור רק בשוליים קשים ושולי הכובעים בני ימינו הם רכים.
מה הסיבה שאי אפשר לקבוע חג בימינו?
אתה מבקש מנהיגות של שומרי מצוות ועם של שומרי מצוות, דבר שלא היה ולא נברא (כולל תקופת פורים וחנוכה). אם תנאי זה מעכב, כיצד קבעו את החגים האלה?
-כדי לתקן תקנות לדורות צריכים תלמידי חכמים שמרגישים שהם ראויים לכך.
-מי ביקש מנהיגות של שומרי מצוות ועם של שומרי מצוות? הבעיה במדינה היא לא המנהיג (במקרה כרגע יש לו כיפונת) אלא שהמדינה מנציחה את עם ישראל כעם שלא מחוייב לתורה, זה לא 'תנאי' אלא הנושא עצמו, מה קרה כאן. בפורים עם ישראל ניצל, לא יודע אם היו אז אנשים לא שומרי מצוות וכמה, וזה לא משנה, היתה הצלה לעם ישראל. בחנוכה היה מאבק דתי להוציא את המתיוונים, והחג לפי הרמב"ם לפחות קשור גם לניצחון הזה על שונאי דת. כאן ההקמה של המדינה היתה הכרזה שעם ישראל מנהל כאן את הארץ בלי שום קשר לדת, לבורא, ולסיבה שבשבילו ניתנה הארץ.
למרבה הצער אתה מזלזל בדברי חכמים, ולא מנסה אפילו להבין לפני שאתה צועק משהו
זה שהיו מזרע החשמונאים שחטאו או שתמכו בצדוקים, לא רלבנטי לנושא
החג היה על מלחמת דת, על סילוק משהו שאיים על הדת, ועל גילוי שכינה בנס פך השמן, זה שבהמשך התגלגל חטא, הוא כמו ששלמה בנה את המקדש ובהמשך היו מלכים רשעים, לא קשור לחג, החג הוא לא יום העצמאות של מלכות חשמונאי, הוא לזכר נס וסילוק גזרת התיוונות שהיתה, וגזרה זו נעלמה ולא חזרה.
מדינת ישראל היא מדינה, כמדינה היא גם מצילה אנשים, אבל האירוע של קום המדינה הוא אירוע של הקמת מלכות יהודית שמתכחשת למחוייבות של עם ישראל. זה שהיא מכבדת את המקומות הקדושים לכל הדתות, איסלם, דרוזים, דתיים, ואולי עוד דתות, זה נחמד, אבל לא קשור לבעיה המדוברת. אזכור 'צור ישראל' במגילת העצמאות הוא אקט סמלי שבא לרצות את נציגי אגו"י, זה נשמע לך כמו משהו שמכשיר מלכות שמתכחשת למחוייבות שלה לתורה? את זה הרי עשה גם הורדוס שבנה את המקדש וכמובן שגם החשמונאים עשו זאת, הם קיימו את כל המצוות, ואפילו גיירו בכפיה המוני גויים.
איני רואה זלזול בדברי חכמים במה שכתבתי. מצד שני, אני רואה זלזול מצדך ברוב עם ישראל האומר הלל ביום זה ובציבורים שנוהגים כך (דתיים-לאומיים וספרדיים).
החשמואנים הלכו לתרבות רעה אפילו לפני תום המלחמות. והגמרא אינה מזכירה את העניין הזה בקשר לחנוכה בכלל. היה נס פך השמן, כאן היו לפיך ולפי הרב צבי ענבל נסים גדולים במלחמות ישראל.
וברי שהיה מרכיב לאומני במאבק עם המתיוונים.
מדינת ישראל אינה מצילה ״אנשים״ כמו כל מדינה. היא ערבה לקיום עם ישראל בכל מקום.
מדינת ישראל אינה רק מכבדת את המקומות הקדושים. היא מקיימת שם טקסים ציבוריים, היא מגנה (פחות או יותר) את המקומות הקדושים במקומות מסוכנים (חברון, שכם)…
זה לא מכשיר שום דבר, זה פשוט סותר את דבריך לעיל. מה עם הנישואין, הכשרות במקומות ציבוריים, איסור חמץ בפסח, היעדר תחב״צ בשבתות וכו׳??
החשמונאים גיירו בכפייה וכאן מגיירים בשפע ב׳נתיב׳, לא הבנתי איך זה קשור לדיון.
לצד ביקורת שיכולה להיות מוצדקת, צריך גם להודות על מה שיש. אחרת, זאת כפיות טובה ומדבר שקר תרחק.
אולי אתה לא רואה את הדבשת של ההודעה שלך… כשאתה כותב על דברי רוב גדולי הפוסקים שזו חוצפה וכפיות טובה, בעיני זה זלזול בדברי חכמים.
ובכלל, המינוח שלך שעוסק בכפיות טובה, פשוט מגוחך, זה כמו שתתיחס למחלוקת הפוסקים האם מברכים על עוגה מזונות באמצע הסעודה, ותאמר שהאומרים שלא לברך זו כפיות טובה וחוצפה שלא להודות לה' על העוגה הטעימה, ובפרט אם היא עוגת שוקולד של קרין גורן. זה בכלל לא הנושא, כל יהודי מודה לה' על כל דבר קטן, ואם אדם עושה עימו חסד, הוא גם מודה לאדם. אך השאלה אם לקבוע יום חג היא שאלה הלכתית, ומי שפוסק שלא לקבוע חג, אינו פחות מודה לה'.
לגבי מה שאתה כותב על המדינה, שוב, זה לא רלבנטי כקליפת השום לנושא, זה שמקימי המדינה הגיעו להסכם עם הציבור החרדי על סטטוס קוו, וזה שיש כאן מיעוט חרדי שדורש דברים בהסכמים קואליציוניים, לא נוגע לנושא. הנושא הוא שהמדינה כאן היא מדינה שאינה כפופה לדבר ה', ה' נתן לנו את הארץ כדי שנקים כאן ממלכת כהנים וגוי קדוש, אבל המדינה שהוקמה לא כפופה לזה, ולא כפופה בכלל לציווי ה'. כשהמדינה עושה דברים טובים למען הדת, זה כמו השר שאמר שהוא אוכל כשר אבל לא רק. לכן החליטו רוב הפוסקים שאין לחגוג את הקמת המדינה כחג דתי. מי שרוצה לחגוג חג חילוני, שיעשה מה שבא לו, שיעשה על האש כל היום, אבל לא כחג דתי.
לומר, שאם אני מציג את פסיקת גדולי ההלכה, אני מזלזל באלו שחוגגים? זה גם מגוחך, אני אומר מה ההלכה, אין כאן שום זלזול. ובודאי אין קשר לספרדים ואשכנזים, יש ספרדים חרדים וספרדים דת"ל.
החשמונאים, גם אם חטאו (ולא נכון שתוכ"ד הקרבות חטאו), הגדירו את עצמם כיהודים שכפופים לברית עם ה', הם נטו לפעמים לצדוקים, שהפרשנות שלהם נדחתה ע"י חכמים, כל זה רק למען הדיוק, בלי קשר לנושא. העובדה שהתרחשו נסים לא קשורה לקביעת חג, רבי חנינא בן דוסא היה מלומד בנסים, חוני המעגל הביא גשם בנס, מה כל זה קשור? נס פך השמן הוא לא הסיבה לחג, הוא רק הסימן לכך שה' רצה את מעשיהם כי עשה להם נד למען הדלקה טהורה. הרי לא קבעו חג על שיבת ישראל לארץ בימי עזרא ונחמיה, ואפילו לא על הקמת בית המקדש השני!
הנסיון להפוך את יום העצמאות לחג דתי, נראה כך (מתוך הגדה ליום העצמאות):
כתבתי לגבי דבריך על מדינת ישראל שהם מבטאים כפיות טובה, לא בגלל הביקורת אלא בגלל השמטת הצדדים הטובים ואי-דיוקים בולטים. (אם אלו דברי גדולי הפוסקים, קודם כל ״המביא דבר בשם אומרו וכו׳״. שנית, אין הכי נמי, זה להציג צד אחד.)
… כלומר שאתה מזלזל ברוב עם ישראל והפוסקים שמנהיגים אותו. ואיזה פוסק ספרדי מדרגה א׳ מחה נגד אמירת ההלל? (לא בגלל שאתה חולק אלא בגלל שאתה טוען שהם אינם יודעים את ההלכה וצריכים לשמוע לפוסקים החרדיים האשכנזיים בכל עניין ונושא.)
ויוצא מכאן שהרב גורן היה זקן ממרא… (ועיין בספרו תורת המועדים) נא להסביר את עצמך.
נכון. צ״ל ״בתום המלחמות״.
הבנתי את עמדתך בנושא. מה לגבי תפילה לשלום המדינה? ומה לגבי החילונים, תינוקות שנשבו או מומרים (או כל מקרה לגופו)?
-שוב, אין כאן שום 'השמטת צדדים טובים', הנושא הוא לא צדדים טובים של המדינה, ולא היו שום אי דיוקים. את שמות גדולי הפוסקים כולם מכירים, אני לא הולך לעשות כאן רשימות.
-איך 'כלומר', אין שום זלזול, זו פעם ראשונה שאתה פוגש את ההלכה שיחיד ורבים הלכה כרבים? אין שום קשר לא לזלזול וגם לא לזקן ממרא, למיעוט מותר לנהוג כדעתם. הכלל הוא למי שאינו משתייך לרב מסויים. ולא ברור למה אתה שוב משתמש ב'אשכנזים', אין שום קשר כאן לספרדים או אשכנזים, הרב עובדיה הוא אחד מגדולי הפוסקים הספרדים ודעתו ידועה.
-לגבי תפילה לשלום המדינה שוב, התנגדו אותם פוסקים.
-לגבי החילונים החזו"א פסק כידוע שהם תינוקות שנשבו, הגרי"ש אלישיב פקפק בזה.
״ כאן ההקמה של המדינה היתה הכרזה שעם ישראל מנהל כאן את הארץ בלי שום קשר לדת, לבורא, ולסיבה שבשבילו ניתנה הארץ.״
״ מדינת ישראל היא מדינה, כמדינה היא גם מצילה אנשים, אבל האירוע של קום המדינה הוא אירוע של הקמת מלכות יהודית שמתכחשת למחוייבות של עם ישראל. זה שהיא מכבדת את המקומות הקדושים לכל הדתות, איסלם, דרוזים, דתיים, ואולי עוד דתות, זה נחמד, אבל לא קשור לבעיה המדוברת.״
וכבר הצבעתי על אי-דיוקים והשמטת התמונה הגדולה, עיין לעיל.
הסוגיה שאתה מדבר עליה סבוכה ומורכבת, כיודע לך. לציין מקום אחד בגמרא לא מספיק לבסס הלכה, מיוחד למעשה. איני מבין מדוע הרב מרבה במאמריו ציטוטים, נימוקים והשגות… ובהלכה הוא אינו רואה צורך לכך.
כדי שאוכל לענות לך, עליך להסביר באיזה מקרה בדיוק מדובר, הרי אי-אפשר כיום שיהיה אדם בלי רב לסמוך עליו.
יש קשר… ברוב הקהלות בלוב, בתוניסיה, באלג׳יריה ובמרוקו נהגו לומר הלל ללא ברכה. יחיד ורבים הלכה כרבים… גם בקהלה החלבית בניו-יורק (יש לי מסמך רשמי ; אינני יודע כרגע אם נהגו ככה אחיהם בארגנטינה ובמקסיקו
דעתו של הרב עובדיה ביביע אומר ידועה אך איננו יודעים כיצד נהג למעשה (הרי בכולל יחוה דעת אמרו תחנון, אף בחייו ; שאלתי אחד מניניו, גם הוא אינו יודע).
אגב, הרב מאזוז אומר תחנון כמו אביו לפניו. מובא באתר שלהם שהאיש מצליח שינה את דעתו לאחר שקרא עלונים מנטורי קרתא (!). צ״ב ואני מקווה שמידע זה שגוי. https://www.ykr.org.il/question/14616/ (1/04 2017)
התכוונתי לתפילה לשלום המלכות, לא לנוסח אתחלתא דגאולה המקובל בציבור. אשמח שתפנה אותי למקורות.
יש הרבה מקורות אחרים כגון שואל ומשיב מהדורת תניינא ח״ד סי׳ י, אורי וישעי סי׳ קכא, יד מרדכי סס״ט ועוד ועוד.
מה דעתך?
הניסים במלחמות ישראל היו ניסים ציבוריים. והרב עובדיה הביא ביביע אומר ח״ו סי׳ מא מהפוסקים שההלל על נס פך השמן.
א. כבר כתבתי לעיל שאין שום אי דיוקים.
ב. בנוגע לפסיקת הלכה כרוב הפוסקים, הדברים ידועים והם אבן יסוד בפסיקה.
ג. האתר עוסק בהסברת היהדות לאנשים שלא מאמינים, אדם מאמין מספיק שידע מה ההלכה וזו סמכות מספיקה עבורו. בפרט שאין זה נושא האתר כדי להרחיב בו.
ד. יחיד ורבים הלכה כרבים נאמר לגבי רוב הפוסקים, לא לגבי רוב קהילות שנוהגות. וכאמור, אם מתבוננים על הפילוח הפוליטי, הרי שגם בין הספרדים שומרי המצוות יש רוב חרדי. לא שזה משנה לענינינו.
ה. גם לגבי תפילה לשלום המדינה, דעת רוב הפוסקים שאין לומר בזמננו. וגם בארה"ב ובאירופה לא אומרים, משום שהתפילה הזו לא נתקנה ע"י מסדרי התפילות, אלא נוספה מתוך סיטואציות קשות שהיו בגלות, ולמעשה אין חובה הלכתית להתפלל לשלום המדינה. ובפרט מדינת ישראל שכל התפילות שלנו על עם ישראל כוללים אותה.
א-ב-ג. בסדר. הלאה..
ד. הקהילות נהגו על פי הפוסקים אשר במדינותיהם ובמחוזותיהם.
ה. אומרים גם אומרים (מנסיון, בהרבה קהלות). ועיין משנה הלכות ח״ט סי׳ שפב, דברי יואל ח״א סי׳ ל.
בבחינה מסוימת, העובדה שעם ישראל חזר לארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות הוא נס גדול יותר מיציאת מצרים. כי הנס הזה מראה בברור איך שהשם מקיים את ההבטחה שהבטיח 'וְשָׁ֨ב יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה: אִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ: וֶהֱבִֽיאֲךָ֞ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־יָרְשׁ֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ וִֽירִשְׁתָּ֑הּ'. ועוד הבטחות רבות בסגנון הזה בספר דברים ובנ"ך. ולכן יש בנס הזה לא רק עדות על מציאות ה' והשגחתו, אלא גם עדות על אמיתות התורה ונצחיותה, על נצחיות עם ישראל, ועל ההשגחה של ה' על כל העולם – שהרי הנה הוא סובב את היהודים בכל העולם, שמר עליהם שם, ובבוא הזמן גם החזיר אותם.
לכן, על עצם שיבת ישראל לארצו – עוד לפני בנין בית המקדש ומלכות בית דוד, מה שאנו רואים כבר היום, ניבא ירמיה הנביא: 'לָכֵ֛ן הִנֵּֽה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְקֹוָ֑ק וְלֹא־יֹ֤אמְרוּ עוֹד֙ חַי־יְקֹוָ֔ק אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: כִּ֣י אִם־חַי־יְקֹוָ֗ק אֲשֶׁ֣ר הֶעֱלָה֩ וַאֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יא אֶת־זֶ֨רַע בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹנָה וּמִכֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדַּחְתִּ֖ים שָׁ֑ם וְיָשְׁב֖וּ עַל־אַדְמָתָֽם:
את הנס הזה צריך לזעוק ! איך אפשר להתעלם מהעובדה שהתופעה המופלאה של שיבת ישראל לארצו מתוך עמים רבים בתקופה אחת מובטחת מראש בתורה, איך אפשר לראות את זה ולומר שאין תורה מן השמים, או שאין השגחה פרטית על עם ישראל? פשוט מדהים כמה בני אדם מוכנים לעוור את עצמם לדעת בשביל לפרוק מעליהם עול מלכות שמים.
אבל לכן אני תמה מאוד, למה אצל החרדים מתעלמים מכל הקטע הזה, למה אין שם שום ציון ליום העצמאות (שיקראו לזה איך שהם רוצים) או ליום ירושלים. מה עם מצות האמונה 'וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֘ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְקֹוָק֙ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד'? מה עם מצוות ההודיה? איך מקיימים אצלם את הפרק הזה (תהלים קז)
(א) הֹד֣וּ לַיקֹוָ֣ק כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:
(ב) יֹ֭אמְרוּ גְּאוּלֵ֣י יְקֹוָ֑ק אֲשֶׁ֥ר גְּ֝אָלָ֗ם מִיַּד־צָֽר:
(ג) וּֽמֵאֲרָצ֗וֹת קִ֫בְּצָ֥ם מִמִּזְרָ֥ח וּמִֽמַּעֲרָ֑ב מִצָּפ֥וֹן וּמִיָּֽם:
(ד) תָּע֣וּ בַ֭מִּדְבָּר בִּישִׁימ֣וֹן דָּ֑רֶךְ עִ֥יר מ֝וֹשָׁ֗ב לֹ֣א מָצָֽאוּ:
(ה) רְעֵבִ֥ים גַּם־צְמֵאִ֑ים נַ֝פְשָׁ֗ם בָּהֶ֥ם תִּתְעַטָּֽף:
(ו) וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭קֹוָק בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֽוּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם:
(ז) וַֽיַּדְרִיכֵם בְּדֶ֣רֶךְ יְשָׁרָ֑ה לָ֝לֶ֗כֶת אֶל־עִ֥יר מוֹשָֽׁב:
(ח) יוֹד֣וּ לַיקֹוָ֣ק חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
(ט) כִּי־הִ֭שְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָה מִלֵּא־טֽוֹב: ???
א.
בניסי יצי"מ הדברים היו למעלה מדרך הטבע כמכת דם או קריאת ים סוף וזה הנס בעוד פה הדברים היו בגדול במסגרת הטבע
אם גם בניסי יצי"מ זה היה טבעי כמו כאן לדעתי יצי"מ לא היתה מספיקה בשביל הוכחת האמונה
ב.
ואגב גם אם יש פה משהו מיוחד בזה שישראל עלו לארצם מבחינה טבעית הנבואות האלו יצרו את העליה כי הם יצרו בעם אוירה בת אלפי שנים של געגוע ורצון לארץ והם הבעירו לא פעם אוירה משיחית ביחס לארץ כמו בתקופת הגר"א ובעוד הרבה תקופות מה שגרם לתחילת העליה לארץ והדבר הכי טבעי שכשהסתיימה השואה היהודים ירצו לעלות לארץ לה אבותיהם חיכו אלפי שנים כך שהנבואות והפסוקים על עתידינו בארץ ישראל הם אלו שיצרו את העליה לארץ
ג. סתם מעניין שנס שאתה טוען שמוכיח על האמונה ועל השגחת ה' יותר מיצי"מ אלפי חרדים ובפרט חסידי סאטמר ונטורי קרתא רואים בו את החושך הכי גדול שיש ואת עומק הגלות מה שמלמד על המושג הוכחה איך הוא ניתן לפרשנויות וכמה א"א לסמוך על זה שאלו שהיו בדור הניסים פירשו אותם כהוכחה
דבריך סותרים מרישא לסיפא…
נסי יצי"מ היו למעלה מדרך הטבע, ולכן לא נשארו הרבה אפשרויות לפרש
ואילו הנסים האלו הם במסגרת הטבע, ולכן חסידי סאטמר וההיסטוריונים החדשים יכולים להתעלם מהם, לחסידי סאטמר יש גם את הפריבילגיה לטעון שזה "פעילות של הסטרא אחרא", ולכן גם אם זה נס, זה נס שמגיע מממלכת החושך (וכבר אמר חכם אחד: אם את השואה עשה הקב"ה, ואת נסי קום המדינה עשה הסטרא אחרא – אולי כדאי לעבור לצד של הסטרא אחרא?).
ברור שההחזקה במסורת רושמת על שמה את הכמיהה והדחף ומסירות הנפש של היהודים לעלות לארץ, אבל זה רק חלק קטן מהתמונה, הרי הארץ חיכתה כאן אלפיים שנה ואף אחד לא יישב אותה, מכל העמים הגדולים והאימפריות ששלטו בה אף אחת לא הצליחה ליצור כאן, בארץ הקדושה לכולם, והאסטרטגית כ"כ מבחינת מיקום, ושלא היה לה שום דורש, כלום, שום עם לא התיישב כאן, אף אחד לא בנה כאן כלום, במשך אלפיים שנה אותו נמל יפו שהיה בימי יונה הנביא, נשאר הנמל היחיד, אותה ירושלים נשארה כמעט העיר היחידה, בגודל של פארק בינוני, לא היה כאן כלום. שלא לדבר על הנסיבות שהתאפשרה הקמת המדינה, מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים וכו'. אין מצוה לראות בכל דבר 'נס', אבל סך הכל של הנתונים מראה על יחודיות ההיסטוריה הישראלית. ראה כאן בהרחבה.
למה אתה מתעלם מרישא דקרא והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה אלקיך שמה. ושבת עד ה אלקיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה אלקיך שמה
נראה לך שזה הי' המציאות כאן? לי לא נראה כן
ר' עזרא, שפיל לרישיה דקרא. 'העובדה שעם ישראל חזר לארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות' דווקא בעיצומו של תהליך החילון ונטישת הדת הגדול והנוראי ביותר מאז היתה ישראל לגוי, הוא הוכחה שהקב"ה לא מקיים את ההבטחה שהבטיח "וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה… וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְקוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ" ורק אז "וְשָׁ֨ב יְקוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְקוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה".
שו"ר שכבר כתב כן ben בתגובתו למטה. ואתכם הסליחה על הכפילות.
אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים
יש בתורה שתי אפשרויות של גאולה, האחת מחמת התשובה, והשניה מחמת אפס עצור ועזוב
לצערינו עם ישראל לא בחר בתשובה, ולכן הגענו לאופציה השניה שהיא הרבה יותר קשה וכואבת
ראה בהרחבה בדיון כאן
הדיון שם בתגובות
ולגבי פרשת האזינו, הרי אתה יכול לקרוא אותה בפנים, לא צריך את המאמר
כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב
כשיתש כחם של ישראל עד שיתקרבו לאפיסה, רק מחמת זה ה' ילחם את מלחמתם
וכן פירש רבינו בעל מלכים:
"הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר: כי ראה ה' את עני ישראל מרה מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עזר לישראל"
(מ"ב יד).
דקשיא ליה הרי ירבעם השני לא הסיר את העגלים והבמות, וביאר על פי הפסוק דהאזינו, דכשאפס עזוב ואפס עצור ואין עוזר, הקב"ה נחלץ לעזרם
גם בפרשת התשובה יש שתי אפשרויות, שיגאלו מחמת התשובה או שישובו מחמת הגאולה, וכפי שאמרו חכמים, דור שכולו זכאי או דור שכולו חייב
אבל ענין האזינו עומד לעצמו
ראה כאן וכאן.
לגבי פרשת התשובה שטענת כאן מדכתיב בסיפיה דקרא ואתה תשוב וגו'. עי' בספורנו שביאר ש'תשוב' מלשון שובה ונחת (כמו שפירש הרד"ק עה"פ אם תשוב ישראל אלי תשוב), ומסתבר שזה פשט גמור ולא דרש ולכן זה ביחס לנתינת האלות על אויביך וגו' שבפסוק הקודם.
לגבי האזינו, קשה לדון במשמעותה של שירה. אבל יש קצת חוסר סימטריה בין הדברים המפורשים בפרשת ניצבים, בתוך כל הדברים הארוכים של התורה על התהליך שסביב התשובה ושיבת ציון ששם הדברים כתובים שחור ע"ג לבן ובאופן שאינו משתמע לשני פנים, ובין הדברים העמומים בשירת האזינו, שלא מדברים על קיבוץ גלויות אלא על נקמה בגויים.
קשה לקבוע שזה הפשט הגמור ואין בלתו, ומקורות אחרים מגידים אחרת כמו שהבאתי שם ושם.
וכן לגבי האזינו, מסכים שלטעון מכח השירה שחייב להיות כך וכך זה קשה, אבל זה לא נכון שיש חוסר סימטריה, כי עיקר הנושא של ניצבים הוא שצריך תשובה וזו המטרה, אבל הסדר הוא לא עיקר הנושא, הסדר הרצוי כמובן הוא שישובו קודם, אבל העיקר הוא שישובו.
מלכים דורש את האמור בהאזינו לא על נקמה בגויים אלא על הרחבת גבולות הארץ, וכנראה שהכוונה היא ככל מה שישראל צריכים כדי להתקיים ולא להתכלות, שהרי זו ההבטחה שלא יתכלו לעולם, וכך מה שהתרחש אחרי השואה, זה שישראל היה על סף כיליון מבחינת זהות לאומית, היהודים שנשארו באירופה, רבים מהם נטמעו והשתיקו את יהדותם, דודה של אמא שלי, אחות של סבתא, התחתנה עם גוי אחרי השואה, וחיה כמו גויה. וכך עוד הרבה אנשים, הקיבוץ של ישראל בארץ החזיר את המודעות לקיומו של עם ישראל וליכולת להשתייך אליו בכל מקום שאתה. לולי זה היינו נבלעים חלילה.
מתעניין
5 years ago
האם תוכל בבקשה להפנות אותי לנס שאין עליו עוררין?
שניתן להגיד עליו בוודאות שהוא נס ולא יד המקרה וחריגת הסטטיסטיקה המקרית?
לא אוכל להפנות אותך לנס שאין עליו עוררין
כי אין דרך להוכיח נס כמו שהראיתי ב:נס וטבע ביציאת מצרים, וכן: על נסים והתגלות, תמיד ניתן להסביר הסבר חילופי, מוזר ורחוק ככל שיהיה
הנס הוא המצב בו אדם, שאינו מניח את המטריאליזם כהנחה פנאטית, רואה שהנס הוא ההסבר היותר סביר לאירוע, ובוחר לקבל הסבר זה
רציתי לשאול כי הרי נכון שאפשר לראות הרבה "צירופי מקרים" ולחבר אותם לכדי נס, כפי שהרב הביא בסרט.
אבל כאשר אני קורא על ההיסטוריה עצמה של מלחמת יום כיפור או ששת הימים, אני רואה מידע יותר אופרטיבי.
אם אני מומחה צבאי שבודק יסודית: סד"כ, תמרונים וטקטיקה וישווה בין מלחמות שונות, "השפה שלי' עדיין תישאר בעגה הצבאית.
דהיינו
הגרמנים ניצחו את צרפת כי עשו תמרון דרך יער הארדנים
נפוליאון הפסיד כי לא התכונן לחורף הרוסי
צהל לא "כותש" את חמאס כי יש אוכלוסייה אזרחית,יש לחץ בינלאומי, יש חטופים, יש מנהור וכולי וכולי
אני מבין שיש דבר מטפיזי מעל -"לב מלכים ביד ה'"
אבל עדיין איך אפשר לגשר על הפער בין המטפיזי, "ה' ילחם לכם", לבין השפה המקצועית, צבאית שבסוף היא רואה הכל דרך הפורמליזם הצבאי.
תודה וסליחה על אריכות השאלה…
אכן קשה לגשר על הפער
יש הסתכלות כפולה
נשמח לקישור, כדי שנוכל לבקש מאתרוג לפתוח לנו
https://www.youtube.com/watch?v=3PeZv4_rxjU
https://www.youtube.com/watch?v=hRXq03drwXg
גם אני הגשתי פניי לאתרוג על שני הקישורים והסרטונים כעת פתוחים לצפייה.
מדוע חסמתם את תגובתי האחרונה?
התגובה עדיין לא התפרסמה משום שעדיין לא הספקתי להגיב עליה בפירוט
הסרטון לא זמין לצפייה
הסרטון הוא הטמעה מיוטיוב, כנראה שיש לך איזו חסימה במחשב
לרגע לא קראתי למישהו לא לציית, רק שאלתי למה, כי אני באמת לא מבין, זה נראה לי כמו פספוס ענק ליהדות לוותר על ההודאה הזו, וזה גם לא נראה לי (הקטן) נכון מבחינה הלכתית, כמו שציינתי.
אשמח מאוד אם אקבל מענה, במידה ויש לכם.
לא הבאת שום מקור הלכתי לשאלה אם יש לקבוע חג, וכן אם נקבע חג ע"י חלק מהעם שפרש מהתורה והמצוות אם מן הנכון להיות חלק מזה
ועל כך השבתי שרוב בנין ומנין של פוסקי ההלכה קבעו שאין לקבוע חג מיוחד לזה ואין להשתתף בחג החילוני, אף שכמובן יש להודות לה' כל רגע ורגע על חסדיו
איני מבין מניין לך הכלל הזה הנקוט בידך לפיו הולכים אחר רוב הפוסקים בכל עניין.
עזרא בזמנו שאל מדוע לא נקבע חג כמו חנוכה (או אלו שבמגילת תענית). גם היה ניתן לשאול מדוע לא ביטלו את את הצומות.
להשיב שכך נפסק ע״י רוב הפוסקים אינו מהווה תשובה לשאלה (גם לא צריך לפנות לת״ח כמו הרב לדעת את זה).
הכלל הזה נכתב בתלמוד ע"ז ז.
האמירה שכך נפסק ע"י רוב הפוסקים היא לא תשובה לשאלת תוכן, אלא רק תשובה מדוע כך ההלכה
מדוע אמרו כך הפוסקים האלו, יש כאן שני צדדים, והם הכריעו כאחד מהם
בע״ז מדובר במחלוקת בין שני פוסקים, והולכים אחר רוב חכמה ומנין. זה לא המקרה דידן.
יש מי שהציע לכונן חג?
רוב מנין זה רוב החכמים שאיתו
יחיד ורבים הלכה כרבים נאמר גם בערובין מג
קודם כל, זה לא פשוט למדוד את זה.
ואם הכלל הזה גורף אז אתה חייב לומר הלל ביום העצמאות למשל (מבחינה כמותית אין כמעט ספק שרוב הפוסקים פסקו ונהגו כך).
למעשה, כלל זה גם מבטל את החילוקים בין העדות. והרב משאש ומשפחתו יצטרכו להפסיק להדליק נרות ביו״ט.
ותתקן את התשובה שלך לגבי חשמל בשבת המשווה אותו לאש (כי הרי זאת דעת הרב קוק והרב שלוש, לא הרוב).
ותחליט מי יותר חכם ומי ראוי להיחשב כתלמיד שמסכים לדעת הרב…
אין דבר פשוט בעולם, בטח לא פסיקת הלכה
אך רוב הפוסקים אינו רוב האנשים שראויים להוראה בעולם, אלא בהתאמה לסדר הגודל של הגדלות בהלכה, יש פוסקים שנחשבים לפוסקים מדרג א', שאליהם מביאים שאלות של עגונות, של פיקוח נפש, וכו', על הדרג הזה נמנו אנשים כמו הרב אלישיב, הרב עובדיה, הרב אוירבעך, הרב וואזנר, הרב פיינשטיין, וקודם לכן החזון איש, הרב מבריסק, וכיוצא בהם.
לגבי חילוקים בין העדות, ברור שפוסקי ההלכה לא באים לבטלם, וכשיש חילוקי מנהגים, הפוסקים עצמם מגבילים את דבריהם בהתאם לחילוקי המנהגים, בכל מקרה לנושא שלנו זה לא רלבנטי.
לגבי חשמל בשבת, שוב הסכמת רוב גדולי הפוסקים שהוא אסור מן התורה, לגבי איזה איסור, אין נפ"מ להלכה כ"כ.
אתה מבין, הרב, שבסופו של דבר אתה מחליט מי גדול ומי לא?
הבריסקר רב פוסק גדול? מצד שני, האם הרב שלוש או… הרב מלמד נחשבים כפוסקים או כתינוקות של רבן?
על פי מה אתה קובע?
לא ידידי היקר, לא אני קובע
דיברתי על דברים מקובלים, פוסקים מדרג א' הם פוסקים שכך מתייחס אליהם כל עולם ההלכה, אין פה שמץ דעה אישית שלי
השאלה היא על מי סומכים חכמי הדור שיטפל בנושאים של עגונות או פיקוח נפש וכדו'
והתשובה ידועה
לא בכדי הרב התעלמת מהרב קוק, הרב הרצוג, הרב ישראלי, הרב ליאור וכו׳ מצד אחד, הרבנים משאש הבן איש חי וכו׳ מצד שני.
וכמובן החזון איש הוא הפוסק הכי חשוב! (קונפליקט אינטרסים, פיתוי רגשי… זה נשמע כך)
ההבדל שהדתיים-לאומיים לומדים מן החרדים אבל לא ההפך (זאת הכללה, כמובן).
בנוגע להדלקת נרות חשמליות ביו״ט, לא מדובר במנהגים שונים…
התשובה היא שצריך להיות חרדי (׳ליטאי׳, בעדיפות) להיחשב כגדול (והיוצאים מן הכלל יהיו מיעוט ובטלה דעתם).
נ.ב: לעתים קרובות המחלוקת אינה בהלכה (כמו העלייה להר הבית לפי המחמירים) אלא אם מורין כן. גם בזה צריכים ללכת אחר הרוב? (אין דאורייתא, דרבנן, אין ספק…)
לא זוכר שהרב קוק התייחס לקום המדינה…. ואיך קשור הבן איש חי?
הבאתי דוגמאות מספר לפוסקים מדרג א', ורובם שללו חגיגת יום העצמאות
כאמור שוב, בלי שום דעה אישית שלי, אלא רק מי שהציבור מחשיב כפוסקים מדרג א'
לא ברור לי ההקשר של דברי ההבל שאתה מייחס לי
במקרה שאין מנהגים שונים, אזי רוב בנין ומנין של הפוסקים קובע
ולגבי עליה להר הבית – האוסרים סוברים שאסור על פי הלכה לעלות
לא הבנתי שהבאת את הפוסקים רק בנוגע ליום העצמאות. תחליף אותם כאות נפשך עם הרב עוזיאל, הרב גורן, הרב אליהו ואכמ״ל.
לפי דבריך, הרב משאש אינו יודע את ההלכה?!
דיברתי עם פוסקים מסיעת המחמירים, אין מקום לחלוק מבחינה הלכתית טהורה (השיקולים הם אחרים). אשמח שתפנה אותי לפוסק שהתייחס לעניין ופסל עלייה כלשהי באופן מנומק הלכתית ואבדוק את העניין.
חבל שאתה ממהר להגיב מבלי להתבונן בכתוב
אמרתי שמתוך פוסקי ההלכה שמוסכם על כולם שהם פוסקים מדרג א, רובם סברו שאין לחגוג את יום העצמאות
זו עובדה היסטורית פשוטה בלי שום הבעת דעה נוספת
לגבי עליה להר הבית, דעת האוסרים שיש בזה חשש מכשול הלכתי ולכן אסור לפי ההלכה להיכנס לחשש מכשול
הרב מדבר על הברכה או על אמירת הלל סתמית?
מנהג אבותי לומר בברכה למשל על פי כל הפוסקים במחוזותיהם, מה הדין?
בנפרד, הייתי שמח שתשתף איתנו נימוקים. האם החשמונאים היו נקיים מה׳ ומישראל? האם היהודים שהשתתפו במשתה אחשוורש היו צדיקים?
מי שמנהג מקומו על פי רבני המקום, יהיה מה שיהיה, בודאי הולך לפי רבני המקום ולא משנה מה הרוב אומרים
השאלה שנשאלה כאן היא למי שלא הגיע עם מנהג מראש
ולא הבנתי את רלבנטיות השאלה לגבי חשמונאים ופרסים לענינינו
הרלוונטיות ברורה, הרב. הנימוק (שלא הבאת, אגב!) יהיה כנראה שמדינת ישראל הוקמה ע״י רשעים, חילונים וכו׳. מן הראוי להתאבל ובדוואי לא להודות על הקמתה. אם אני טועה, תקן אותי.
המנהג נקבע בזמן שרוב הפוסקים (לדעתך) פסלו זאת.
מה עם חבישת כובע בשבת וכל הדברים בהם נהגו להקל על סמך דעות יחיד? המנהג נוצר בניגוד להכרעת רוב הפסקים, לשמר או לבטל?
אתה ממציא נימוק, ומכחו טוען שהרלוונטיות ברורה, אז לא, הנושא הוא לא מי הקים את המדינה, אלא מה אופי ותוכן החג
החזו"א כותב שאין בכחינו לקבוע חגים, גם אם המדינה היתה מוקמת ע"י מלאכים צחורי כנפיים
שנית ישנה בעיה לא עם זהותו הספציפית של המקים, אלא עם אופי המדינה, שלמרות העזרה הרבה לעם ישראל, הוא עדיין אופי של עם ישראל שנטש את הדת, ופחות מתאים לקבוע על זה חג
לפי ההלכה, מי שאין בידו מנהג הולך אחרי הרוב, וליחידים מותר להנהיג במקומם כדעתם כמובן
יש מקומות שנהגו להקל על סמך דעת יחיד (לא הבנתי את הקשר לכובע בשבת), ובמקרה שהפוסקים אישרו את המנהג והחליטו שיש לו משקל הלכתי, אז לפעמים מקילים כיחידים.
1) מה עם פורים וחנוכה?
2)אתה מביא נימוק שני משום-מה (החזון איש לא מספיק?) וכאן אתה תופס אותי על הלשון. המנהגים יורשי המקימים, מה זה משנה? אם הדור יהיה דור של צדיקים (דבר שלעולם לא יתקיים אלא אם כן אוכפים את ההלכה בכח וגם כך לא ייקראו ׳צדיקים׳), נתחיל לומר הלל?
בפשטות סמכו על דעת רש״י לעניין אוהל. האחרונים מתרצים ולא ירדתי לסוף דעתם. משום כך, בחוגים מסויימים, נמנעים מלחבוש כובע. זה דווקא מצחיק שהחרדים מקילים בלי לשים לב…
ועשכיו שאנו כולנו בארץ, הספרדים (הנאמנים למנהגי אבותיהם והדתיים-לאומיים) בגדול ימשיכו לומר הלל והאשכנזים לא? על מה יש להתווכח, אם כך הדבר?
מה קשור פורים וחנוכה? זה מתקשר עם אחד הנימוקים שכתבתי?
נימוק שני לא משום מה, אלא משום שהוא הנימוק העיקרי, החזו"א בכלל לא התייחס ליום העצמאות, כי היה ברור לו כמו הנימוק השני, את הנימוק הראשון הוא כתב לגבי נושא אחר.
זה לא ענין של תפיסה על הלשון, אתה שוב מגיב בלי להתבונן. לא צריכים דור של צדיקים, ולא משנה מי ה'מקימים', משנה מה יש כאן. יש מדינה שעוזרת המון לעם ישראל, אבל היא מנציחה לאומיות חילונית. ביום שכל עם ישראל ייהפך לשומר מצוות, נאמר הלל על הנס הזה שכולם חזרו בתשובה.
לגבי כובע, אכן הרבה פוסקים אוסרים, אבל גדול הפוסקים המ"ב כתב שבמקום שנוהגים כך אין למחות, בכל מקרה הסיבה שמקילים בה היא משום שהאיסור רק בשוליים קשים ושולי הכובעים בני ימינו הם רכים.
פורים וחנוכה – חגים שנוסדו בתקופות שלא היה ״כל עם ישראל שומר מצוות״ (בלשון המעטה). זה סותר לכאורה את שני הנימוקים.
אני פשוט מתפלא עליך, זה לא קשור ולא סותר אף אחד משני הנימוקים שהבאתי, לא מצליח להבין איך אתה מקשר דברים שלא קשורים
מה הסיבה שאי אפשר לקבוע חג בימינו?
אתה מבקש מנהיגות של שומרי מצוות ועם של שומרי מצוות, דבר שלא היה ולא נברא (כולל תקופת פורים וחנוכה). אם תנאי זה מעכב, כיצד קבעו את החגים האלה?
-כדי לתקן תקנות לדורות צריכים תלמידי חכמים שמרגישים שהם ראויים לכך.
-מי ביקש מנהיגות של שומרי מצוות ועם של שומרי מצוות? הבעיה במדינה היא לא המנהיג (במקרה כרגע יש לו כיפונת) אלא שהמדינה מנציחה את עם ישראל כעם שלא מחוייב לתורה, זה לא 'תנאי' אלא הנושא עצמו, מה קרה כאן. בפורים עם ישראל ניצל, לא יודע אם היו אז אנשים לא שומרי מצוות וכמה, וזה לא משנה, היתה הצלה לעם ישראל. בחנוכה היה מאבק דתי להוציא את המתיוונים, והחג לפי הרמב"ם לפחות קשור גם לניצחון הזה על שונאי דת. כאן ההקמה של המדינה היתה הכרזה שעם ישראל מנהל כאן את הארץ בלי שום קשר לדת, לבורא, ולסיבה שבשבילו ניתנה הארץ.
ונתקלתי במקרה בפירוש ראב״ע על במדבר י:ט-י, ע״ש.
https://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=2172:21722172-2172&Itemid=100513
.לגבי קביעת חגים: https://ph.yhb.org.il/05-04-05/
כפי שכתבתי (שם באריכות; כאן בקצרה) בתגובה שנחסמה, החשמונאים התגלו במהרה כמתיוונים בעצמם.
מדינת ישראל היא הצלה.
דבריך על מדינת ישראל והיהדות שגויים.
למרבה הצער אתה מזלזל בדברי חכמים, ולא מנסה אפילו להבין לפני שאתה צועק משהו
זה שהיו מזרע החשמונאים שחטאו או שתמכו בצדוקים, לא רלבנטי לנושא
החג היה על מלחמת דת, על סילוק משהו שאיים על הדת, ועל גילוי שכינה בנס פך השמן, זה שבהמשך התגלגל חטא, הוא כמו ששלמה בנה את המקדש ובהמשך היו מלכים רשעים, לא קשור לחג, החג הוא לא יום העצמאות של מלכות חשמונאי, הוא לזכר נס וסילוק גזרת התיוונות שהיתה, וגזרה זו נעלמה ולא חזרה.
מדינת ישראל היא מדינה, כמדינה היא גם מצילה אנשים, אבל האירוע של קום המדינה הוא אירוע של הקמת מלכות יהודית שמתכחשת למחוייבות של עם ישראל. זה שהיא מכבדת את המקומות הקדושים לכל הדתות, איסלם, דרוזים, דתיים, ואולי עוד דתות, זה נחמד, אבל לא קשור לבעיה המדוברת. אזכור 'צור ישראל' במגילת העצמאות הוא אקט סמלי שבא לרצות את נציגי אגו"י, זה נשמע לך כמו משהו שמכשיר מלכות שמתכחשת למחוייבות שלה לתורה? את זה הרי עשה גם הורדוס שבנה את המקדש וכמובן שגם החשמונאים עשו זאת, הם קיימו את כל המצוות, ואפילו גיירו בכפיה המוני גויים.
איני רואה זלזול בדברי חכמים במה שכתבתי. מצד שני, אני רואה זלזול מצדך ברוב עם ישראל האומר הלל ביום זה ובציבורים שנוהגים כך (דתיים-לאומיים וספרדיים).
החשמואנים הלכו לתרבות רעה אפילו לפני תום המלחמות. והגמרא אינה מזכירה את העניין הזה בקשר לחנוכה בכלל. היה נס פך השמן, כאן היו לפיך ולפי הרב צבי ענבל נסים גדולים במלחמות ישראל.
וברי שהיה מרכיב לאומני במאבק עם המתיוונים.
מדינת ישראל אינה מצילה ״אנשים״ כמו כל מדינה. היא ערבה לקיום עם ישראל בכל מקום.
מדינת ישראל אינה רק מכבדת את המקומות הקדושים. היא מקיימת שם טקסים ציבוריים, היא מגנה (פחות או יותר) את המקומות הקדושים במקומות מסוכנים (חברון, שכם)…
זה לא מכשיר שום דבר, זה פשוט סותר את דבריך לעיל. מה עם הנישואין, הכשרות במקומות ציבוריים, איסור חמץ בפסח, היעדר תחב״צ בשבתות וכו׳??
החשמונאים גיירו בכפייה וכאן מגיירים בשפע ב׳נתיב׳, לא הבנתי איך זה קשור לדיון.
לצד ביקורת שיכולה להיות מוצדקת, צריך גם להודות על מה שיש. אחרת, זאת כפיות טובה ומדבר שקר תרחק.
אולי אתה לא רואה את הדבשת של ההודעה שלך… כשאתה כותב על דברי רוב גדולי הפוסקים שזו חוצפה וכפיות טובה, בעיני זה זלזול בדברי חכמים.
ובכלל, המינוח שלך שעוסק בכפיות טובה, פשוט מגוחך, זה כמו שתתיחס למחלוקת הפוסקים האם מברכים על עוגה מזונות באמצע הסעודה, ותאמר שהאומרים שלא לברך זו כפיות טובה וחוצפה שלא להודות לה' על העוגה הטעימה, ובפרט אם היא עוגת שוקולד של קרין גורן. זה בכלל לא הנושא, כל יהודי מודה לה' על כל דבר קטן, ואם אדם עושה עימו חסד, הוא גם מודה לאדם. אך השאלה אם לקבוע יום חג היא שאלה הלכתית, ומי שפוסק שלא לקבוע חג, אינו פחות מודה לה'.
לגבי מה שאתה כותב על המדינה, שוב, זה לא רלבנטי כקליפת השום לנושא, זה שמקימי המדינה הגיעו להסכם עם הציבור החרדי על סטטוס קוו, וזה שיש כאן מיעוט חרדי שדורש דברים בהסכמים קואליציוניים, לא נוגע לנושא. הנושא הוא שהמדינה כאן היא מדינה שאינה כפופה לדבר ה', ה' נתן לנו את הארץ כדי שנקים כאן ממלכת כהנים וגוי קדוש, אבל המדינה שהוקמה לא כפופה לזה, ולא כפופה בכלל לציווי ה'. כשהמדינה עושה דברים טובים למען הדת, זה כמו השר שאמר שהוא אוכל כשר אבל לא רק. לכן החליטו רוב הפוסקים שאין לחגוג את הקמת המדינה כחג דתי. מי שרוצה לחגוג חג חילוני, שיעשה מה שבא לו, שיעשה על האש כל היום, אבל לא כחג דתי.
לומר, שאם אני מציג את פסיקת גדולי ההלכה, אני מזלזל באלו שחוגגים? זה גם מגוחך, אני אומר מה ההלכה, אין כאן שום זלזול. ובודאי אין קשר לספרדים ואשכנזים, יש ספרדים חרדים וספרדים דת"ל.
החשמונאים, גם אם חטאו (ולא נכון שתוכ"ד הקרבות חטאו), הגדירו את עצמם כיהודים שכפופים לברית עם ה', הם נטו לפעמים לצדוקים, שהפרשנות שלהם נדחתה ע"י חכמים, כל זה רק למען הדיוק, בלי קשר לנושא. העובדה שהתרחשו נסים לא קשורה לקביעת חג, רבי חנינא בן דוסא היה מלומד בנסים, חוני המעגל הביא גשם בנס, מה כל זה קשור? נס פך השמן הוא לא הסיבה לחג, הוא רק הסימן לכך שה' רצה את מעשיהם כי עשה להם נד למען הדלקה טהורה. הרי לא קבעו חג על שיבת ישראל לארץ בימי עזרא ונחמיה, ואפילו לא על הקמת בית המקדש השני!
הנסיון להפוך את יום העצמאות לחג דתי, נראה כך (מתוך הגדה ליום העצמאות):
כתבתי לגבי דבריך על מדינת ישראל שהם מבטאים כפיות טובה, לא בגלל הביקורת אלא בגלל השמטת הצדדים הטובים ואי-דיוקים בולטים. (אם אלו דברי גדולי הפוסקים, קודם כל ״המביא דבר בשם אומרו וכו׳״. שנית, אין הכי נמי, זה להציג צד אחד.)
… כלומר שאתה מזלזל ברוב עם ישראל והפוסקים שמנהיגים אותו. ואיזה פוסק ספרדי מדרגה א׳ מחה נגד אמירת ההלל? (לא בגלל שאתה חולק אלא בגלל שאתה טוען שהם אינם יודעים את ההלכה וצריכים לשמוע לפוסקים החרדיים האשכנזיים בכל עניין ונושא.)
ויוצא מכאן שהרב גורן היה זקן ממרא… (ועיין בספרו תורת המועדים) נא להסביר את עצמך.
נכון. צ״ל ״בתום המלחמות״.
הבנתי את עמדתך בנושא. מה לגבי תפילה לשלום המדינה? ומה לגבי החילונים, תינוקות שנשבו או מומרים (או כל מקרה לגופו)?
-שוב, אין כאן שום 'השמטת צדדים טובים', הנושא הוא לא צדדים טובים של המדינה, ולא היו שום אי דיוקים. את שמות גדולי הפוסקים כולם מכירים, אני לא הולך לעשות כאן רשימות.
-איך 'כלומר', אין שום זלזול, זו פעם ראשונה שאתה פוגש את ההלכה שיחיד ורבים הלכה כרבים? אין שום קשר לא לזלזול וגם לא לזקן ממרא, למיעוט מותר לנהוג כדעתם. הכלל הוא למי שאינו משתייך לרב מסויים. ולא ברור למה אתה שוב משתמש ב'אשכנזים', אין שום קשר כאן לספרדים או אשכנזים, הרב עובדיה הוא אחד מגדולי הפוסקים הספרדים ודעתו ידועה.
-לגבי תפילה לשלום המדינה שוב, התנגדו אותם פוסקים.
-לגבי החילונים החזו"א פסק כידוע שהם תינוקות שנשבו, הגרי"ש אלישיב פקפק בזה.
״ כאן ההקמה של המדינה היתה הכרזה שעם ישראל מנהל כאן את הארץ בלי שום קשר לדת, לבורא, ולסיבה שבשבילו ניתנה הארץ.״
״ מדינת ישראל היא מדינה, כמדינה היא גם מצילה אנשים, אבל האירוע של קום המדינה הוא אירוע של הקמת מלכות יהודית שמתכחשת למחוייבות של עם ישראל. זה שהיא מכבדת את המקומות הקדושים לכל הדתות, איסלם, דרוזים, דתיים, ואולי עוד דתות, זה נחמד, אבל לא קשור לבעיה המדוברת.״
וכבר הצבעתי על אי-דיוקים והשמטת התמונה הגדולה, עיין לעיל.
הסוגיה שאתה מדבר עליה סבוכה ומורכבת, כיודע לך. לציין מקום אחד בגמרא לא מספיק לבסס הלכה, מיוחד למעשה. איני מבין מדוע הרב מרבה במאמריו ציטוטים, נימוקים והשגות… ובהלכה הוא אינו רואה צורך לכך.
כדי שאוכל לענות לך, עליך להסביר באיזה מקרה בדיוק מדובר, הרי אי-אפשר כיום שיהיה אדם בלי רב לסמוך עליו.
יש קשר… ברוב הקהלות בלוב, בתוניסיה, באלג׳יריה ובמרוקו נהגו לומר הלל ללא ברכה. יחיד ורבים הלכה כרבים… גם בקהלה החלבית בניו-יורק (יש לי מסמך רשמי ; אינני יודע כרגע אם נהגו ככה אחיהם בארגנטינה ובמקסיקו
דעתו של הרב עובדיה ביביע אומר ידועה אך איננו יודעים כיצד נהג למעשה (הרי בכולל יחוה דעת אמרו תחנון, אף בחייו ; שאלתי אחד מניניו, גם הוא אינו יודע).
אגב, הרב מאזוז אומר תחנון כמו אביו לפניו. מובא באתר שלהם שהאיש מצליח שינה את דעתו לאחר שקרא עלונים מנטורי קרתא (!). צ״ב ואני מקווה שמידע זה שגוי. https://www.ykr.org.il/question/14616/ (1/04 2017)
התכוונתי לתפילה לשלום המלכות, לא לנוסח אתחלתא דגאולה המקובל בציבור. אשמח שתפנה אותי למקורות.
יש הרבה מקורות אחרים כגון שואל ומשיב מהדורת תניינא ח״ד סי׳ י, אורי וישעי סי׳ קכא, יד מרדכי סס״ט ועוד ועוד.
מה דעתך?
הניסים במלחמות ישראל היו ניסים ציבוריים. והרב עובדיה הביא ביביע אומר ח״ו סי׳ מא מהפוסקים שההלל על נס פך השמן.
א. כבר כתבתי לעיל שאין שום אי דיוקים.
ב. בנוגע לפסיקת הלכה כרוב הפוסקים, הדברים ידועים והם אבן יסוד בפסיקה.
ג. האתר עוסק בהסברת היהדות לאנשים שלא מאמינים, אדם מאמין מספיק שידע מה ההלכה וזו סמכות מספיקה עבורו. בפרט שאין זה נושא האתר כדי להרחיב בו.
ד. יחיד ורבים הלכה כרבים נאמר לגבי רוב הפוסקים, לא לגבי רוב קהילות שנוהגות. וכאמור, אם מתבוננים על הפילוח הפוליטי, הרי שגם בין הספרדים שומרי המצוות יש רוב חרדי. לא שזה משנה לענינינו.
ה. גם לגבי תפילה לשלום המדינה, דעת רוב הפוסקים שאין לומר בזמננו. וגם בארה"ב ובאירופה לא אומרים, משום שהתפילה הזו לא נתקנה ע"י מסדרי התפילות, אלא נוספה מתוך סיטואציות קשות שהיו בגלות, ולמעשה אין חובה הלכתית להתפלל לשלום המדינה. ובפרט מדינת ישראל שכל התפילות שלנו על עם ישראל כוללים אותה.
א-ב-ג. בסדר. הלאה..
ד. הקהילות נהגו על פי הפוסקים אשר במדינותיהם ובמחוזותיהם.
ה. אומרים גם אומרים (מנסיון, בהרבה קהלות). ועיין משנה הלכות ח״ט סי׳ שפב, דברי יואל ח״א סי׳ ל.
כאמור, אני לא בא בטענות אל מי שאומר, אלא רק ציינתי את דעת רוב גדולי הפוסקים, שמי שלא מגיע ממקום שיש מנהג, צריך לנהוג כמותם
לגבי הפוסקים שייצגו דעת יחיד, האבדו עשתונותיהם? או שנחכה לכך שהרוב בדור הבא אחריו ייטה לדעתם…
אשמח להבהרה. תודה מראש.
יש מקום לדעות שונות והולכים אחרי הרוב
מה שיקרה בדור הבא נשאיר לאנשי הדור הבא לעסוק בו
יש לנו מספיק עבודה בשביל הדור שלנו
לגבי החשמל: בשבת הרב צודק, ביו״ט יש ולא קמעא
כמה רגשות נחיתות בתגובה אחת.
יישר כח על הודעות מטופשות כאלה. שתזכה לשתוק.
בבחינה מסוימת, העובדה שעם ישראל חזר לארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות הוא נס גדול יותר מיציאת מצרים. כי הנס הזה מראה בברור איך שהשם מקיים את ההבטחה שהבטיח 'וְשָׁ֨ב יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה: אִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ: וֶהֱבִֽיאֲךָ֞ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־יָרְשׁ֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ וִֽירִשְׁתָּ֑הּ'. ועוד הבטחות רבות בסגנון הזה בספר דברים ובנ"ך. ולכן יש בנס הזה לא רק עדות על מציאות ה' והשגחתו, אלא גם עדות על אמיתות התורה ונצחיותה, על נצחיות עם ישראל, ועל ההשגחה של ה' על כל העולם – שהרי הנה הוא סובב את היהודים בכל העולם, שמר עליהם שם, ובבוא הזמן גם החזיר אותם.
לכן, על עצם שיבת ישראל לארצו – עוד לפני בנין בית המקדש ומלכות בית דוד, מה שאנו רואים כבר היום, ניבא ירמיה הנביא: 'לָכֵ֛ן הִנֵּֽה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְקֹוָ֑ק וְלֹא־יֹ֤אמְרוּ עוֹד֙ חַי־יְקֹוָ֔ק אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: כִּ֣י אִם־חַי־יְקֹוָ֗ק אֲשֶׁ֣ר הֶעֱלָה֩ וַאֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יא אֶת־זֶ֨רַע בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹנָה וּמִכֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדַּחְתִּ֖ים שָׁ֑ם וְיָשְׁב֖וּ עַל־אַדְמָתָֽם:
את הנס הזה צריך לזעוק ! איך אפשר להתעלם מהעובדה שהתופעה המופלאה של שיבת ישראל לארצו מתוך עמים רבים בתקופה אחת מובטחת מראש בתורה, איך אפשר לראות את זה ולומר שאין תורה מן השמים, או שאין השגחה פרטית על עם ישראל? פשוט מדהים כמה בני אדם מוכנים לעוור את עצמם לדעת בשביל לפרוק מעליהם עול מלכות שמים.
אבל לכן אני תמה מאוד, למה אצל החרדים מתעלמים מכל הקטע הזה, למה אין שם שום ציון ליום העצמאות (שיקראו לזה איך שהם רוצים) או ליום ירושלים. מה עם מצות האמונה 'וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֘ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְקֹוָק֙ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד'? מה עם מצוות ההודיה? איך מקיימים אצלם את הפרק הזה (תהלים קז)
(א) הֹד֣וּ לַיקֹוָ֣ק כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:
(ב) יֹ֭אמְרוּ גְּאוּלֵ֣י יְקֹוָ֑ק אֲשֶׁ֥ר גְּ֝אָלָ֗ם מִיַּד־צָֽר:
(ג) וּֽמֵאֲרָצ֗וֹת קִ֫בְּצָ֥ם מִמִּזְרָ֥ח וּמִֽמַּעֲרָ֑ב מִצָּפ֥וֹן וּמִיָּֽם:
(ד) תָּע֣וּ בַ֭מִּדְבָּר בִּישִׁימ֣וֹן דָּ֑רֶךְ עִ֥יר מ֝וֹשָׁ֗ב לֹ֣א מָצָֽאוּ:
(ה) רְעֵבִ֥ים גַּם־צְמֵאִ֑ים נַ֝פְשָׁ֗ם בָּהֶ֥ם תִּתְעַטָּֽף:
(ו) וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭קֹוָק בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֽוּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם:
(ז) וַֽיַּדְרִיכֵם בְּדֶ֣רֶךְ יְשָׁרָ֑ה לָ֝לֶ֗כֶת אֶל־עִ֥יר מוֹשָֽׁב:
(ח) יוֹד֣וּ לַיקֹוָ֣ק חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
(ט) כִּי־הִ֭שְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָה מִלֵּא־טֽוֹב: ???
השאלה אם לקבוע יום חג על חסדי ה' היא שאלה הלכתית שנקבעת ע"י פוסקי ההלכה
לא לציית לפסיקתם ולחשוב שאנו חכמים מהם, לא מעיד על אמונה / הודיה וכדו'
א.
בניסי יצי"מ הדברים היו למעלה מדרך הטבע כמכת דם או קריאת ים סוף וזה הנס בעוד פה הדברים היו בגדול במסגרת הטבע
אם גם בניסי יצי"מ זה היה טבעי כמו כאן לדעתי יצי"מ לא היתה מספיקה בשביל הוכחת האמונה
ב.
ואגב גם אם יש פה משהו מיוחד בזה שישראל עלו לארצם מבחינה טבעית הנבואות האלו יצרו את העליה כי הם יצרו בעם אוירה בת אלפי שנים של געגוע ורצון לארץ והם הבעירו לא פעם אוירה משיחית ביחס לארץ כמו בתקופת הגר"א ובעוד הרבה תקופות מה שגרם לתחילת העליה לארץ והדבר הכי טבעי שכשהסתיימה השואה היהודים ירצו לעלות לארץ לה אבותיהם חיכו אלפי שנים כך שהנבואות והפסוקים על עתידינו בארץ ישראל הם אלו שיצרו את העליה לארץ
ג. סתם מעניין שנס שאתה טוען שמוכיח על האמונה ועל השגחת ה' יותר מיצי"מ אלפי חרדים ובפרט חסידי סאטמר ונטורי קרתא רואים בו את החושך הכי גדול שיש ואת עומק הגלות מה שמלמד על המושג הוכחה איך הוא ניתן לפרשנויות וכמה א"א לסמוך על זה שאלו שהיו בדור הניסים פירשו אותם כהוכחה
דבריך סותרים מרישא לסיפא…
נסי יצי"מ היו למעלה מדרך הטבע, ולכן לא נשארו הרבה אפשרויות לפרש
ואילו הנסים האלו הם במסגרת הטבע, ולכן חסידי סאטמר וההיסטוריונים החדשים יכולים להתעלם מהם, לחסידי סאטמר יש גם את הפריבילגיה לטעון שזה "פעילות של הסטרא אחרא", ולכן גם אם זה נס, זה נס שמגיע מממלכת החושך (וכבר אמר חכם אחד: אם את השואה עשה הקב"ה, ואת נסי קום המדינה עשה הסטרא אחרא – אולי כדאי לעבור לצד של הסטרא אחרא?).
ברור שההחזקה במסורת רושמת על שמה את הכמיהה והדחף ומסירות הנפש של היהודים לעלות לארץ, אבל זה רק חלק קטן מהתמונה, הרי הארץ חיכתה כאן אלפיים שנה ואף אחד לא יישב אותה, מכל העמים הגדולים והאימפריות ששלטו בה אף אחת לא הצליחה ליצור כאן, בארץ הקדושה לכולם, והאסטרטגית כ"כ מבחינת מיקום, ושלא היה לה שום דורש, כלום, שום עם לא התיישב כאן, אף אחד לא בנה כאן כלום, במשך אלפיים שנה אותו נמל יפו שהיה בימי יונה הנביא, נשאר הנמל היחיד, אותה ירושלים נשארה כמעט העיר היחידה, בגודל של פארק בינוני, לא היה כאן כלום. שלא לדבר על הנסיבות שהתאפשרה הקמת המדינה, מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים וכו'. אין מצוה לראות בכל דבר 'נס', אבל סך הכל של הנתונים מראה על יחודיות ההיסטוריה הישראלית. ראה כאן בהרחבה.
למה אתה מתעלם מרישא דקרא והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה אלקיך שמה. ושבת עד ה אלקיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה אלקיך שמה
נראה לך שזה הי' המציאות כאן? לי לא נראה כן
ר' עזרא, שפיל לרישיה דקרא. 'העובדה שעם ישראל חזר לארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות' דווקא בעיצומו של תהליך החילון ונטישת הדת הגדול והנוראי ביותר מאז היתה ישראל לגוי, הוא הוכחה שהקב"ה לא מקיים את ההבטחה שהבטיח "וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה… וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְקוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ" ורק אז "וְשָׁ֨ב יְקוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְקוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה".
שו"ר שכבר כתב כן ben בתגובתו למטה. ואתכם הסליחה על הכפילות.
חביבי, ממליץ לך להקשיב לדברי החכם באדם:
יש בתורה שתי אפשרויות של גאולה, האחת מחמת התשובה, והשניה מחמת אפס עצור ועזוב
לצערינו עם ישראל לא בחר בתשובה, ולכן הגענו לאופציה השניה שהיא הרבה יותר קשה וכואבת
ראה בהרחבה בדיון כאן
לפו"ר לא מצאתי במאמר ההוא הסבר איפה בשירת האזינו מבוארת האפשרות האחרת של הגאולה
הדיון שם בתגובות
ולגבי פרשת האזינו, הרי אתה יכול לקרוא אותה בפנים, לא צריך את המאמר
כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב
כשיתש כחם של ישראל עד שיתקרבו לאפיסה, רק מחמת זה ה' ילחם את מלחמתם
וכן פירש רבינו בעל מלכים:
"הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר: כי ראה ה' את עני ישראל מרה מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עזר לישראל"
(מ"ב יד).
דקשיא ליה הרי ירבעם השני לא הסיר את העגלים והבמות, וביאר על פי הפסוק דהאזינו, דכשאפס עזוב ואפס עצור ואין עוזר, הקב"ה נחלץ לעזרם
גם בפרשת התשובה יש שתי אפשרויות, שיגאלו מחמת התשובה או שישובו מחמת הגאולה, וכפי שאמרו חכמים, דור שכולו זכאי או דור שכולו חייב
אבל ענין האזינו עומד לעצמו
ראה כאן וכאן.
לגבי פרשת התשובה שטענת כאן מדכתיב בסיפיה דקרא ואתה תשוב וגו'. עי' בספורנו שביאר ש'תשוב' מלשון שובה ונחת (כמו שפירש הרד"ק עה"פ אם תשוב ישראל אלי תשוב), ומסתבר שזה פשט גמור ולא דרש ולכן זה ביחס לנתינת האלות על אויביך וגו' שבפסוק הקודם.
לגבי האזינו, קשה לדון במשמעותה של שירה. אבל יש קצת חוסר סימטריה בין הדברים המפורשים בפרשת ניצבים, בתוך כל הדברים הארוכים של התורה על התהליך שסביב התשובה ושיבת ציון ששם הדברים כתובים שחור ע"ג לבן ובאופן שאינו משתמע לשני פנים, ובין הדברים העמומים בשירת האזינו, שלא מדברים על קיבוץ גלויות אלא על נקמה בגויים.
קשה לקבוע שזה הפשט הגמור ואין בלתו, ומקורות אחרים מגידים אחרת כמו שהבאתי שם ושם.
וכן לגבי האזינו, מסכים שלטעון מכח השירה שחייב להיות כך וכך זה קשה, אבל זה לא נכון שיש חוסר סימטריה, כי עיקר הנושא של ניצבים הוא שצריך תשובה וזו המטרה, אבל הסדר הוא לא עיקר הנושא, הסדר הרצוי כמובן הוא שישובו קודם, אבל העיקר הוא שישובו.
מלכים דורש את האמור בהאזינו לא על נקמה בגויים אלא על הרחבת גבולות הארץ, וכנראה שהכוונה היא ככל מה שישראל צריכים כדי להתקיים ולא להתכלות, שהרי זו ההבטחה שלא יתכלו לעולם, וכך מה שהתרחש אחרי השואה, זה שישראל היה על סף כיליון מבחינת זהות לאומית, היהודים שנשארו באירופה, רבים מהם נטמעו והשתיקו את יהדותם, דודה של אמא שלי, אחות של סבתא, התחתנה עם גוי אחרי השואה, וחיה כמו גויה. וכך עוד הרבה אנשים, הקיבוץ של ישראל בארץ החזיר את המודעות לקיומו של עם ישראל וליכולת להשתייך אליו בכל מקום שאתה. לולי זה היינו נבלעים חלילה.
האם תוכל בבקשה להפנות אותי לנס שאין עליו עוררין?
שניתן להגיד עליו בוודאות שהוא נס ולא יד המקרה וחריגת הסטטיסטיקה המקרית?
לא אוכל להפנות אותך לנס שאין עליו עוררין
כי אין דרך להוכיח נס כמו שהראיתי ב:נס וטבע ביציאת מצרים, וכן: על נסים והתגלות, תמיד ניתן להסביר הסבר חילופי, מוזר ורחוק ככל שיהיה
הנס הוא המצב בו אדם, שאינו מניח את המטריאליזם כהנחה פנאטית, רואה שהנס הוא ההסבר היותר סביר לאירוע, ובוחר לקבל הסבר זה